דברי חכמים .'/ י / . . ׳ ^ / / . ג והיא /

קבוץ כולל אחד עשר ספרים ישנים ועתיקים מהם ממכחב ידי סופרים מובהקים נעחקים והנשארים מדכ>סים קדומים ונושנים מחוקקים רובם ביקרת פאר החכמה והמדע מחושקים ואת עושר כבוד שירי זמרה ומוסר השכל מפיקים

כלם נקבצו באו הנה מובטח ע״י איש יקר רוח ורב תבונות

*י י-׳יי-

י איש פולין ז נ כ ש ר א ז ע י ל מה״ךר א תישכ בתוניס הבירה

הועתק והוכנס לאינטרנטwww. hebrewb ooks. 01

ע״י חיים תשס״ט

ץ י ח מ " ק ש ב פ ל נ

IMPB?MEn1B J . MATER SAMUEL ; QUAI S T . - P I E R R E , \5.

^ ט לפ*ק > י ר בשנת ח

• v

הקדמת המוציא לאור

ל ע ר חלצי לגיל את האבנים מ מ ג ר איתי רות ממרים לאזור כ ת אשר העי מ r שנים ר i t ם הזמן י אנכ« מ ת ס ע י פי קצת בארות אשר חפרו שרי התורה כרו נדיגי המדת תן לי כת לעשות א י למלאות את אשר העירוני מן השמים יה׳ אלהים נ שנםת• מתנא f הלוי ז״ל ר ק , אברהם מ ' הזכרין להרב ר החיל הזה וחפצו הצליח כידי • ייצא הראשין סם היא מהולל « וידי אוחזת באור על ראשי פ״הת « ראוהו משכילים ושמחו י ובפה חכמיק הזהב להרב ר׳ אהרן ם לבית מאיר מדרש נ ח נ ' משיב נפש״׳לרכינו מ ס ס בעקבי אחיו ה׳ הזכרזן אבן חיים וסי הבתים להרשבא (כמו שהבטחתי כהתנצליתי אשר בראש סק ועדן לא מצא א ׳ הוכרין על ה ר) והנה זה ארבעה שנים אשר יצא קיי ס להוציאם לאי מקורא משיב כל׳ש • נבל הצק • ונשמו הבתים • אילי יחריש עלי רעה לאמר זה עישהלן בעקבותיהם • מבעית ם הראשינים יאינו הי מעשי כראשית מיניא לאור דברי חכמית הברכה אשר אמרתי להשאיר ח על דבר שקר אומר ואינו עושה • יהבאתי עלי קללה תר פ ד ס ן • ע ל י אני בתומי א ד נאמן כ אחרי • לכן באתי לגלית חרפה מעלי ואעידה לי עד לא ת הקדש • יעדה פעולתי זאת כי עי ד מ ע ד לא רפי ידי מ ם הזה כי עי דברי חכמי׳ ם צאת ס ר ח נשיקתי אז ט כ כ י צמאיני י ׳ הזכרזן ילא רייתי ממנ ס שבעה לה נפש• מה • אבל מה אעשה נפשי שוקקה • וידי רקה * יאם אמרת* ת חה ע הזכרון לאיר כת פ ח ר ני לבצע מעשי ריח החירות מ י דעזרי נ אסיבב בערים לבקש נדיבים אשר יתמכים ריח באיש ם ככהן אחריה ימשיכו וישעי כה ילא ק ע י חלקת ארן אייריפה כ על פנת ידי מעבידתי עד אשר תשקיט ר הזה משכתי א ל הדנ ל ׳ לקנית ספל• . מ לקריא אף כם לא אוכל ללכת ן ויתישמ הלבבית • יבכל זה לא קפצתי ידי מכל כי אם אמנ י א התם האמורים • א־ני*בן חורין ת כאו י להוציא לאור חכיריס רבי הכמו בנפלאות ממנו הראשונים ז״ל והיו נ להבטל מכל קמתי ולקטתי מאמרים קצרים לקט שכחה מחכמין ו ן החבירים הכלילים ת ר ם קראתי • חין ע לאחדים בידי ילכלם בשם דברי חכמים המפיאר כ ח ף גדילת מחבריהם הלה המה כתיבים במכתב ה ק ' ד״ח ומעשה ת ס התס ועדותו ק נירו הבא אחר זה • הוא ראה יבחן אי נ דע בשערים כמה״רר שלמה מי ו הנם ת מהרב ר׳ אליקים כרמילי נ״רי לריב היצאית הדפו ׳ עיד עדי ה מאד (ייש תי נאמנן הזה אקיה ס כי עד אחד נאמן באשירין כאלה יהאמת עד לעצמי) בחמר קט צא אדפי

אשר

הקדמה אשד ימצא החרד לדבר ה׳ ממקשי החוקר חפצי • המלין מאייו • והמשורר תשוקתו«

חת חן יקיל תידה • לני י עשיתי בי רצון איש ואיש • ואחכה לשמוע מכל קילא בצדק ת:

ן ובטוח בהנדיבים אשר כבדיני בחתימת ידיהם לקחת מאתי בכסף מלא את ס׳ דית נכו

ם • אנכי הבאתי לפניהם י ט ע נם בראיתם כי משפר עליו המה מ ע עי ד הזה אשר לא ת

י הקורא • ימה אעשה אם נ את אשר הבטחתי והיספת׳ על הבטחתי כאשר יחזו עי

המאמרים האלה ממקירי הראשונים נבעו אשר זה דרכם של, הראשונים אומרים מעט

ה לא איפל להוסיף עליהם • כ וחושבים הרבה • וכאשר לא הורשתי לגרוע מדבריהם כ

ם מהנדיבים הנזכרים נדבה להם איתם לאחת משמי ל כ ואף כי ידעתי אשר רובם כ

ה • או לשתיהן יחד • ובשתי אלה ימצאו ע ת . אי להרבית ד סבית אם לתמיך ידי המטי

הנדיבים מגמתם י כי כל אשר ׳רבי עלי הספר כן ימעט שכר המזציאן ,

לאיר • וכמעוטן ירכה שכרו « ואם אמצא שכר טיב בעמלי וירחיב ה׳ את גבול*

•jif) ת הראשונים מ כ ית החכמה לגלית מצפני ח נ אחליף כח להפק עוד מעי

ם עוצם תשקוי/י השאירו בחביריהם לנו ברכה ונעלמו מאתנו « ואם ימעט שכרי ע

תקצר ידי מעשית זאת • ובקורא נבון אני בטיח אשר לא יתן עיניי בגיבה כמיתם

ט אם הרבה עלים ימצא כי היא יודע ע ן איכיתי יביט לא יחיש אם מ ר כי אם על ע

pw ת ובמלות מיעטית כי חן גנזי נסתרי המאמרים ואוכל לשובע נפשו התי מחשבות עי

מחשבות ימצא להשביע בצחצחית נפשו •

ואחר אשר הודעתי להקירא כי כבר היצאתי לאור חבור אחר אדע בטח אשר לאפת הכביד אני עושה זה • כי מי ף או רדי ס יעלה על לבו לאמר כי מאהבת כ

שנסה באלה ראה וידע אשר אין מיתר לאדם בעמלו שיעמול בדברים כאלה מלנל

ס כי היא איכן הלחם עיני אשר היא איכל ולא לשבעה • והכביד גם היא בירח ממנו א

ד ב ל , הזכרין בישראל מ יסע להפין ס נ לן ו רר־ף אחריו • כאשר ראו עיני בהיותי הי

ם) אומרים ע, אשר לא נשאר לי מעמלי מאומה • עוד שמעתי דבת רבים ( לא שלמי

ם מחבר חבורים נכבדהי ומה לני ולאיש הזה אשר נתן לאחרים חילז כ ׳r3 עלינו ח

ה וקנין ולא לי הוא הזרע אשר זרע ילא נאוה לי תהלה יכביד יעניקי למען עשית מקנ

לכסיל כאולתו ואמרתי להם גם אני • היהילל בשער איש אשר הלביש את בניי שנ«

. ו ו כאהבת עצמ נ ת ג ם כי חק היא מחקי הטבע אשר יאהב האב א והאכילם מטעמי

ן אשר אב ואם אח ואחות אין לו ף אל ביתו ילד מסכ ס אבל משובח הוא האיש אשר א

ה גם המחברים אהבת עצמם וילדי כ כסה מערומיו ומפתו יאכל ומכוסו ישתה • כ י

מחשבתם תאלצם להראית לעין כל הילדים אשר חנן אותם ה׳ • לא כן גבר אין איל

0 ל , מ,1כי ק נ י נ ת א ב . ה י נ ם אשר דןדתו ל ולשאת משא החכמי מ ס ני נתתי שכחי ל כמו

אשר יתומים היו באין אב שאר יגיאל עזיביכ ינטישים ומשולחים למקרה הזמן לחכית

ת נשכחו מן הלב נפיזתי באפם נשמתו חיים לא הלבשתי אותם מחלצות מ בצל אהלי • כ

י מכלימות לדפוק עתי פנ ם לא מנ ת תי מעריחהם * ייתר מהשגת ידי עשיתי א אבל כסי

יהם בבוז על דלתי העשירים לעורר בלבם ריח נדיבה • אשר ריבם השיביני רקם מלפנ

י • מללכת מעיר לעיר לבקש את שאהבה נפשו נ ע וקלון י הגשם לא עצרני י השלג לא מנ

ן « אבל גם אני פ ה ׳ אחד « קייתי בצדק לשמוע תשיאת חן נעמלי זה ויהי ל לק־זת ס

לא

הקרמההב ז י ם » מאלפ י לא אחוש להם ולהמונם • טוב ל׳ ברכת הישרים « אם כי המה מעטף • דבר אחד מדבריהם יפיל ארצה להג ולעג הרבה נעדרי המדע וחסרי לב • ואנכי ס כ ו

י לא אשקוט ולא אנוח עד אשר אבצע מעשי כע״זה גם את אשר הבטחתי אעמוד על עמדה « ע ה אוציא לאור שרמן ה׳ להגדיל תורה ולהרמת ד ויותר ממנ

ם כ ח ה b ,33 י מעורר את הקורא בס׳ הזה להחזיק טובה לגבר עמתי איש אשר נ א ום גארטען נ״רו מפולין אשר י ו ה ליב ב י ר א ר ר ה ״ מ השלם ירא ן1הים מרבים כו להיות לי לחבר לסבב אתי בערי צרפת לאסוף חתימות הנדיבים זכרה הקדיש עתותי

לו ן1וה לטובה •ת רב טיב אשר המה עושים במעט ני בעלי ההון לראות א ה עי ןאני תפלה תפקחנם לדובב שפתי ישנים ולהראות תפארת חכמי אומתנו ס י כ ף אשר הם ז ליס מ ס כם ככל דבר חכמה ומדע ולא נהיה עוד לבוז בעיני נ י הראשונים אשר כל יקר ראתה עו הראשונים נ ת מ ו גם א ם לאמר הגם יהודים בין הנבונים ומי אביהם • כי גם אנחנ העמי» ף ס ו מדרכי החכמה והמדע . ומי יתן והיה אשר בעלי העושר יתמכו במעט כ לא סרנ

ק דעה • א ף לשקוד על התירה יהמדע יתמלא ה ס נעלי המדע יהיה להם מ וט י שטראםכורג ארבעים למ״בי התר״ט המשתדל להוציא לאור אליער אשכנזי ס

מכתב מאת החכם המפואר הנודע בשערים. ה ׳ - ע ס נ ־ י כמהירר שלמה מונק ״פאי

ת ורב האיכות כלו ט הכמו ע ר מ פ בא אלי הנכבד מו״ה אליעזר אשכנזי ובידו ס

ק זה האיש זעיר שם ק ף ז ס ם יקרים מגדולי חכמי ישראל אשר א מחמדים מכתבי

ת ם לבמ לזכות בי א זעיר שם בטורח גדול ורובם לא שזפתם עין רואה • ובהיות ע

ם י ר ההיא אשר קרא שחו דברי חכמ פ ס י להגיד טיב ה הרכים ולהפיצו כישראל בקש ממנ

י ת בקשתו • ואף כי ידעתי כ ולהודיע גודל תועלתו והנה לא יכילתי למנוע ממנו א

ם נחי ני החכמה המו ן אנכי מחוות דעתי לרבים הלא בשקדי חדי יום כיומו על מטמו קט

ם ם היא הכיבלייתיקא הגדילה אשר בפאריס אשר אני מהמפקדי בבית איצר הספרי

י יהרגלתי להבחין נ גד עי ם רבים ישנים גם חדשים עברו נ י י פ עליה לשחור גנזיה ס

ר לספר ולהכיר כל חמדה טיבה המונחת צקרן זיית והיא ראויה לעלות על פ בין ס

ם ויתענגו כה ויחכמו עוד • על כן ערכתי את לכי לגשת אל אצילי אומתנו שלחן חכמי

ר אמת חצכו ומקורם מ ם •כי כלם מ ם המקיבכיס כספר דכרי חכמי להעיד על המכתבי

ם אשר בעיר הזאת • וכל איש אשר י אין בו שמן דופי וריבם נמצאים באיצר הספרי ו ה ט

ם אשר שמיתם ם יצאו מתחת ידי החכמי לו לב לדעת למראה עיניו ישפוט כי המכתבי

נקראו עליהם • ואלה

מכתב שלמה מונקם אשר קבצם מוה׳ אליעזר הניל • ם הסברי ואלה ה

דפס אינו כנמצא גם יש הוספות הנ 3א) מדרש ייישע והיא מדרש אל שירת הים וק ר' אליעזר הנ״ל (1) • בכיי אשר העתי

ד להנשר הגדיל רבני משה בן מימון זצ״ל תברו בנעוריו בהיותי 0 ע (כ) מאמר הד חשבין נעים ללמד בני יהידא סי ר נקמד ו פ בן שלש ועשרים שנה יהיא ס העיביר בדרן קצרה זקלה כי כספר הזה לא העמיק המחבר לרדת לסתרינה כאשר עשה בהלכות קדוש החודש שחבר אחרי כן בכמז שתים ת התכו מ כ ח

עשרה שנה (2) .

יםף קרא הצרפתי תלמיד רש״י זצ״ל יזה הפירוש ) פירוש מגלת איכה לר׳ י ג ) ס אכל הוא יקר מאד ולא י«נא 51) • פ ד ככר נ

י ) מאסר הבחירה להחכם הפילוסוף ר׳ משה הנרכוני והוא מגדולי חכמ ד ) ו לא ם כחכמת הפיליםיפ.א ומכל ספרי קי ם הרכה עמו נא עשת ספרי נ כי ו פי׳ מורה הנבוכים • וכפירושו לחלק ס ס כי אם פירושו לחלק הראשון מ פ ד נו בסי בפרק ׳״ז ממנו הביא בעצמו זה המאמר הקטן כי בדברו השלישי אשר אתנת האשעריים מן הישמעאלים והם באומרים כי אין לאדם בחירה וכל על כן על בטול מה שיעשה היא כגזרה והכרח אחר זז״ל : וכבר חברתי מאמר קט זה למה שראיתי מאמר על קיימו למייחד שכחכמים אשר השגתי כזמני (4) •

) ספר יסודות המשכיל לר׳ דוד כן כיליא מחכמי פירטוגאל והיא חי ככמי ה ) ד י״ג עקרי ג ם כנ ף המאה הראשונה לאלף הששי וזה המאמר כולל ׳״ג עקרי סידות הפיליסופיא אשר התפשטה בזמן ההוא (5) , סי הרמכם והם בנויים על ׳) אגרח אשר שלח ר׳ יהושע ןאלורקי אל דין שלמה הלוי אשר המיר דתו כדת י ) הנוכרים • יזה הלירקי אחרי כן ריח אחרת עכרה כו והמיר דתו גם הוא

יעשה רעית לישראל (6) •

אם יע"א אשר במלכית (1 ה אחת הכאתי אתי מעיר יאם כישראל מקנ ק ת ע ה )

ק מצאתי תיי ם הגדילה כפאריס יככאי לעיר מ מראקיס ואחרת מצאצי מאיצר הספרי

ס זה אשר פ ד דפס זמשלשתן נ הרב המובהק כמה׳׳רר משה ב דינגן נ״ר גם את המו

בס׳ ד״ח •

ם הניל (2 . ו באינר הספרי י ת ק ת ע ה )

ט על כל הכתובים להרב הנ״ל ובחרתי (3 ע מ ׳ כ ו ג״כ משם ויש שם פי י ת ק ת ע ה )

ם זה בחר החכם ר׳ משה ע ט בפי' מגלה זו לטעם טיב ללכת אל בית אבל יגי׳ אשר ל

ךמתו לפי׳ מגלת איכה כיי נמצא ב בהי הנרבוני לפרש מגלה זו משאר מגלית ככתי

באוצר ה שפרים הנ״ל גס הפי הנ״ל •

ו ג״כ משם • ) העתקתי i )

י החכם המפיאל כמה״רר ליב דיקאס העתקי משם ונתן איתו לי (5 • ד י ד י )

י זצ׳׳ל בעייב (6 נ כא ם של המנוח הי־ב ל׳ עמנואל מנ ה בין הספרי י ת א צ מ )

מקנאש יע״א כ״י ישן גושן • מליצה

מכחב שלמה מונק) מליצה לר׳ שם טוב בן ארדוטיאל מחכר הוידוי ליום הכפורים אשר כמחזור 0

ם (7) • י הספרד) שירי• שוני• למשזררי ספרד כר׳ משה בן עזרא וזילתו (8) . ח )

ת כן אליה הדיין • וזאת האגרת לא פ ) אגרת אשר שלח הרמ״כם ז״ל לר׳ י ט ) ם אשר כעיר ה באגרות הרמ״כם ואני הכותב מצאתיה כאוצר הספרי ס פ ד נה לי ונתתיה לי לר׳ ן1יעזר הנ״ל (9) • ק אנגליטירה והעתקתי א רט ב כספו אום אחד איטלקי שמי ר׳ ר׳ אליה למשפחתו אשר כ (י) אגרת אשר שלחה מירושלים חי ארץ הקדושה בעת נ י בפירארה בשנת קצ״ח זבה דברים נכוחים למבין על ענ

ההיא ועל היהודים אשר בארץ כוש הנקראה אלחביש (אביסיניא) (10) •ן השנים לבריאת העולם • וזאת התשובה י (יא) חשובת ר׳ האי גאון לדעת שרש מנ

) ומשם העתקה • י הביאה ר׳ אברהם בר׳ חייא בספר חשבון העביר (כין ידי המאסף ר׳ אליעזר הנ״ל ן האסופה הזאת ויתמי ר ר יבין ע פ והנה כל איש יודע סם מכל עין • ועלינו לשבחו סתרי ת החכמה הנ י נ אשר יגע ועמל להפיץ חוצה מעין י הלכי הלי נ ו כי בזמן הזה איהכי עפרי חכמי אל הדבר הזה וצא נקבץ ידנו ממנת האיש ואת שיחו כי איננו ם כאלה • ואני ידעתי א י נ זחסיר ולא יעשר איש בחפשו מטמוו יקרו בעיניו נ ם העושים מלאכת שמים רמיה • כי דברי חכמי י מץ המין המתחסדם ואיננו נ ם ילקחת ממי בי די ן בו אז מצודה פרושה לציד לבית הנ מעשותם קרדום לחתים ד ק נו אשר היו מ ם ומכבד חכמי ם שכר פעולתו « וכל איש מבין בספרי מבקש כי אה היא « ואנ« אשאל מכל מכירי ומיודעי אשר יראו נ ט י ק ע ממנו את שאלתו כ מנ לא יל אשר תשיג ידם כי לא לשיא ׳עמילי ועליהם תבא כ מכתבי זה לעשית לאיש הזה כ

׳ ראש חידש שבט תר״ט לפק . ס יזם ד ה פארי ברכה« דברי הכיתב פ

שלמה מונק

(7) גם איתה מצאתי שם כב״ל •

ם כ ח ן לי ידין ה ת ף מורה נביכים בלשו ערבי כיי אשר נ (8) ריכם היי כתוכים כסו

ם הנ״ל • י ר פ ס ת הוא באוצר ה ע כ השלם והכולל כמה״רר שלמה הרוש במקנאס יע״א ום הכ״ל • י (9) הועתקה ג״כ באוצר הספר

ג ר ה ם כמה״רר דיד נ כ ח (10) הועתקה שם ג״כ • והוספתי על כל האמור שאלת ה

ם נצאלו א הגאון כמה״רי מסירליאון מאת הרב המובהק כמה״רר דיד נרי יעקב פחבי

ת תז׳צ יתשזנתז הרמתה • ע ת הרפואה לפי ד מ כ מיתר ללמוד ח

mm

דברי חכמים

מדרש ויושע

ם זיל כשעה שרדפו המגרים את ישראל וראו אותן ישראל אתום ויושע ה׳ אמרי חכמיי הכן וכשכאה לקכה אימה ורעדה אז נמשלו ישראל ליונה שהיתה כורחת מפנה נ מצאה שם נחש כך ישראל כשעה שראו ישראל את המצרים אמרו למשה משה רכיני א נלך הרי המצרים לאחרינו והים לפנינו אז נשאו קילס כככיה ואף משה ככה עמהם מיד נתגלגלו רחמיו של הקיכה ואמר למשה מה תזעק אלי ככר זכיר אני התפלה שהתפלל אברהם אוהבי כשעה שאמרתי לו לך ושחוט את בנך לפני מיד קכל כאהכה ולמחר השכים לעשות רצוני שנאמר וישכם אכרהם כבקר ויחכש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו זאתם האלה אליעזר עבד אברהם וישמעאל אמר יצחק לאביו אבא יצחק כנו ומי היו הנערי-כים לכדני א״ל כני עד כה עד מקים קריכ יכתיכ ייקח אכרהם את עצי לאן אני הו העולה יישם על יצחק כני ייקח כידי את האש זאת המאכלת יילכי שניהם יחדיי אמר יצחק לאכיי אכא לאנה נלך יח:דים אמר לי כני להקריכ קרכן א״ל יכ׳ כהן אתה להקריכ קרבן א״ל הרי שם שהוא כ״ג והוא יקריכ את העילה מיד נפלה אימה גדילה על יצחקם כיד אכיי להקריכ יכתיכ ייאמר יצחק אל אברהם אכיי ייאמר אכי י שלא ראה כלי מפנה האש והעצים ואיה השה לעולה מיד נזדעזע יצחק יירגזי אכריו י כני ייאמר הנ ויאמר הננ שהכיר מחשבת אכיו ולא היה יכול לדכר יאע״פכ נתחזק ואמר לאכיי אם אמת שכחר כיס יצחק במותו בעבור לקיים מצית יוצרו אמר אברהם י נתפי ה לז ו נ תי הקיבה הרי נפשי נך מעכב ציו׳ •וצרך וצמיי השיב יצחק לאביו אבי מהר יעשה רצין אנ• יידע בני בך שאנ קוכך והוא יעשה רצונך כעוד שהיו מהלכין בדרך (*) קדמו שטן לאברהר בדרך ינדניהf לי לזקן אמר לי לאנה תלך אמר לי להתפלל איל ימי שהילך להתפלל מה צריך לו ליש י ואש ומאכלת כידי אייל הן שמא נשכ יום או יימים יכשחט ונאפה ונאכל עצים על כתפיי לא שם הייתי כשאמר לך המשטין קח את כנך את יחידך אשר אהכת יהעלהז לי א״ל ענ לעולה יזקן כחיתך יאכד כן חמוד כזה יכחור שנתן לך הק״כה למאה שנה א״ל אברהםת יחידך אשר אהכת את יצחק ת כנך א לא המשטין כ״א הקיבה כעצמי אמר לי קח נא א

ק ייבקע עצי עילה וגז' ר היא מיבא בילקיט השמעיני ביפ יירא בכסי (*) זה הספי בשינוי לשין בשם מדרש •

2 ועשה

ב דברי מדרש רושע חכמיםן אמר לו אברהם י ן ותם לרכ / ן תקמ ת ל ס ראתן כ ן הלא י ט יעשה לפני עולה אמר לו מע ד ה רשעים נכחדו כיין שראה השטן שלא שמע אברהם דבריו איל ת פ א מי הוא נקי אבד ו, א ד ן עונשו של ב ן כשורה משה תעשה עילה ולא מן יצחק אחר אברהם כ אברהם אומר לן אלא הקיבה הטוב בעיניו יעשה בא שטן נ י שאפילו אומר אמת אין שומעין לו ואיני מאמ ועמד לפני יצחק ונדמה לז לנער כמותו א״ל להיכן אתה הולך א׳ל ללמוד תורה אילאן יקהז תן א״ל וכי יש אדם שילמד תורה אחר מותו איל אי כן עלובה הי בחי ן או כמון איל אני בעצמי יודע והרי נפשי ר ד ן כזו ה ן אכי כ לי שנין ואי אתה יודע כ• לזכות מון שטן לשרה ונדחה לה 1 ד הק״כה וכיד אכי כל מה שירצה לעשות יעשה ושוב ה י רה נ מכון אמרה ן יצחק להיכן הל ן אמרה למלאכתו ובנ ן היכן הל לאיש וקן אמר לה אכרהם בעלת ע ד ו ן שאינן י נ ן על ב ט ן יקהו ש י ן ללמוד תירה אמר לה זקנה עלובה א לו עמו הללם ו ה ונתחלחלו כל אבריה ולא היתה כע י שלזכיח הוליכו בדרן באותה שעה נזדעזעו מתנים ולשלום וכיון שרואה אות•: תה כל מה שאמר לו הקיבה יעשה לחי ענ ככ נתחזקה ו זאעי שטן שלא עלתה כידו מחשכתי יתאות לכו לבטל קרבנו של אברהם אבינו מה עשה (*)ן לעשות עצמי כנהר גדיל וכיון שהגיעו לאותו נהר אמר אכרהם ליצחק החתן לי הלן עי ד חצי הנהר ואין מגי ק וכן עשה וכא ע ט ואכנס תחלה אני ואראה אם הוא עמו ע מד כרכי וירד ן ע ד ברכיו אחר ליצחק רד אחרי אל תירא שהמים אינן מגיעי החים עד צואריהס ם והגכיהו ע ד שגכהו המי ד חצי הנהר ע קו לרדת ע •צי1ק אחריו ולא הספין ד ו ב א כ ס באותה שעה נשא אברהם את עיניו לשמים ואחר רכישע גליי יידוע לפני כתי י יחיד שאין כמו ים ונגלית עלי ואמרת לי אנ נ שאתה הוא אלוה העליונים והתחתון לפני לעולה נ ן הודע שמי בעולם ועלה יצחק כ ת ו מ ד שאין צדיק בעולם כ ח יאתה ירע ן ז ן ילא הרהרתי לזמר אתמול אמרת לי כ• ביצחק יקרא ל נ ואני מהרת׳ לעשית רצי יעכשי אתה אומר לי שאעלהו עולה ואם עכשו אנו טוכעים מי מיחד שמן כעולם הז!-

ן יתיחד שמי כעולם מיד גער הכיה כשטן יחר3ל ד ן אל תירא על י י אחר לי הקיבה כחים כדרן אברהם ) כעוד שהיו מהלכי * * ם כיכשה ( ק ומצאו עצמם עומדי א המים מעל הס תגרית כין ישמעאל וכין אליעזר שהיו שומרים את הכלים ואת כהמתם אמר נ כ ויצחק נם שישארו מאכא אמר לו:1יעזר י ס כ נ ישמעאל עכשו ׳קריכ אכא את יצחק ואני אייש כל הוס ה כבי־ גרשן כאשל גרושה מכעלה ושלחן כמדכר אכל אני עכדו נאמן כיתו כי ת א ,בלילה ירזת הקדש משיכה ואומרת לא זה יורשו ולא זה יורשי(***) יכתיב ויביאו אלת ם ויעקוד א ן את העצי המקום א^ר אמר לו אלהים ייבן שם אברהם את המזבח ויערו •צחק בני יישם איתי על המזבח ממעל לעצים אברהם היה בינה את המזבח ויצחק מישישת י נ ת * ) אברהם היה דימה לאדם שהיה בינה בית ח * * ״ לו את העצים יאת האבנים (

ק ביים השלישי בשם מדרש . ׳ יירא בפסי ו *) מיבא כשנוי לשון בילקיט פ

ק ויבקע עצי עילה בשם פדירא • ׳ וירא בפסי * ) מיכא בילקוט שמעוני פ * )

כ כילקיט . ו***) עים כקציר • ק ייבואו אל המקי (****) בילקוט כשם מדרש כפסו

לבני

דברי מדרש רושע חכמים גן עצמי לחיפה שעזשה בשמחה (אמר יצחק אבא לבני זיצחק היה דימה לאדם שהיה מכיען יאסיר ידי ירגלי יפה יפה שאני בחיר בן שלשים ישבע שנה יאתה זקן ן יחשוף זרי ורז עצמן שהנפש חצופה ישחא אעשה בי ן זאבעט נ י ד הסכ ח פ דן אכעת מ ן בי י ת הסכ וכשאראה אב כ ע ן ואל ת נ י ן אבא מהר עשה רצין ק מ אפסל מקרבן אלא כבקשה מ ם בבעיטה ו מון ושרפני יפה יפה וטול אפר שלי והוליכה אצל שרה אמי ותניחה י נ ת ן וחגור מ וגלול בגדית לתדר שלה תזכור לה מן יצחק בנה ס נ כ כתיבה בחדר שלה ובכל שעה ושעה שהיא ני יתלד לשרה אמי ותשאל בבכי ועוד אמר לו •צחק לאניי יותר מזה כשתשחטני יתבדל ממנודעים אנו שאחרין קנתכס אמר לו י ה תאמר לה ומה תעשו לז ן היכן יצחק בני מ ת ו את ן א ר ולדת היא ינחמנו מיזם זה יאילן מיד ע ד שלא נ ט יהיו ימינו הוא שנתמנו ע ע מתן נ עקד איתז על גבי המזבח ממעל לעצים אמן את זרועותיו יגלגל את בגדיו י ם ו העצי

ם זנשא ראה היאך א ר ס ל כ ן שמו יישב ע ר נ ת ח גדול זהק״נה י כ שתי ארככיתיו עליי נת נושרות מאברהם וניפלית על יצחק ימיצחק ניפלזת על לבם שוה משניהם והיו דמעו

ד וישלח אברהם את ידו רקת את המאכלת לשחוט ם והיו נטבלים בדמעות מי העצים אן מיחד שמי בעולם א את כנו אמר הקיבה למלאכי השרת ראיתם לאברהם אוהבי הי

ו נ ו וכן אדם כי תפקד הייתי שומע לכם בשעה שאמרתי בבריאת עולמי מה אנוש כי תזכרנה כאברהם באותה שעה בכו מלאכי השרת במר נפש ומה מי היה מיחד שמי בעולם מסי אזרחים י היו אומרים בשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית היכן הוא שכרן של מכנן ביתו ומאכילן ומשקן ומלוון י ת ס אברהם נ י נ שכל האורחין שהיו באין מכל מקום מככן השכר שנטל אברהם הפר ברית הפר איתו ברית שאמרת לו כי ביצחק לדרכם הית יצחק והרי המאכלת על צוארו ובכו מלאכי השרת ם א ן זרע ואת בריתי אקי יקרא לד שעמד ולא שלט בציארו של יצחק מיד פרתה נשמתי אמר ן ע י הם על הסכ תי ונפלו דמעו

י לשיחטי מיל קרא מיכאל לאברהם ה אתה עימד אל תניתנ י מ ה למיכאל מפנ נ י לי הקני ממהר יהמלאן צית ם לפי שאברהם אני י מ ע י מה קרא ב׳ פ נ ואמר אברהם אברהם מפער ואל תעש לו ן אל הנ ד ם מצוח ואומר פליני פלוני מה אתה עושה אל תשלח י ד א כ מאומה אמר לו אברהם למלאן הקיבה אמר לי לשוחטו ואתה אומר ל׳ לא תשחטנו דבלין ה׳ k אברהם שנית מן השמים ויאמר הרב ודברי התלמיד דבר• מ׳ שזמעין מיד ויקרא מלאאם ה׳ יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בכן את יחידך כי ברך בי נשבעתי נת ן א ע ר ם ויירש ז ן ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הי רע ת ז ן והרבה ארבה א אברכם י ת ח ן ברון אתה מחיה ה י ב ד הניחו וחזרה נשמתו בו ועמד על רגליו ו שער אויביו מי וכאותה שעה נשא אכרהם עיניו לשמים ואמר רכישע כשעה שיעמדו כני בצער תזכיר

ן « י נ להם זו השעה שאני עומד לפי הקיבה רכ״שע ואני מה אעשה אמר לו . ויען משה לפנ ו ע ס י ה דכר אל כני ישראל ו ז י ע ולן ליס כשליחיתי ואמור לו אני שליחו של יוצר כראשית ן ו ה אשר נתתי ל ט מ טיל הם ם ואמר לי דברי הקיבה זיען הי ן משה אל הי ד הל ן מי ן לבני שיעברו ב י כ גלה דרן שלשה מ ן לפי שאתה יליד אשה ולא זו בלבד אלא שאני גדול מ למשה לא אעשה כדבריד יים הששי מיד השיכ משה דברי ימים שאני נבראתי ביום השלישי יאתה לא נבראת עם להק״בה ואמר לו הקיבה למשה עבד מסרב לרבו מה עישין לו אמר לו משה מלקין הים ובקעהז מיד טה ידך על הי נ אותו במטה אמר לו הקיבה אף אתה הרם את מטך י

ט י ו

ד דברי מדרש רושע חכמיםנדג ק נחש ן כן עמי ק ט משה את ידו על הים ייכקעהי יהיו •ראין ישראל לכא כים עד ש ר וירד תחלה כים יאחריי כאי כל ישראצ כיכשה יהמים להם חומה מימיכם ומשמאלםע ה׳ יכו׳ כשם מדרש ׳ כשלח ד׳׳א ו״זש ם רל (ילקיט פ ויישע ה׳ כייס ההוא אמרי חכמיד המכריס כיזםההיא שהוא אימר דזשע ה׳ כיום ההיא את כי ן רי ומסו 0 וכיישר12 הי י י אככ ישראל מיד מכרים אלא א״זל כשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד עיזא שר של מכרים לפנינן ם אם רכי ה מ הק״כה ואמר לפניו רכ״שע אימה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי דין ען כאיתה שעה אמר הק״כה למיכאל צא לדון עמי י נ פ יכוא מיכאל שר שלהם וידון עמי לח עיזא שר של מצרים לפני הק״כה ואמר רכ״שע גזרת על אומה זו שיהיו ת י מיד פ לפנת איתתי ד׳ מאית שנה שנאמר ועכדום יעני אותם ד׳ מאית שנה ועדין לא ח משיעכדים ת עכדום אלא שמונים ושש שנים מיום שנולדה מרים על שם שמדרו המצריים את תייהםן תן לי רשית נ יהם וגו׳ ועדין לא הגיע ומן יציאתם אלא אם רצו שנאמר וימררו את חין יכמו ת יאדכע עשר שנה שנשארו וקיים את דכרי •זאחזירם למצרים לשעכידם שלש מאיות ה לענ ן נשתתק ולא היה לו מענ ימת כששמע מיכאל כ ן תהא גזרתן קי ים כ שאתה קי לעזזא שר של מצרים כיין שראה הק״כה שהיה רוצה עיזא להחזיר את ישראל למצריםי מה אתה ריצה להחזיר את כני לשעכידן כלים נתחייכי כני לעכוד אמר לעיזא מפנן ר דכר אחד שדיכר אכרהס כשעה שאמרתי לי אני ה׳ אשר הוצאתי מ ע מחן אלא כ לאין הזאת לרשתה אמר לפני רכין העולמים כמה אדע כי י ן את הא מאיר כשדים לתת ל אירשנה יעל דכר זה אמרתי לי גרים יהיי כמצרים לא אמרתי אלא כארן לא להם גלוין רשית לשעכד וידוע מיום שנולד יצחק היו גרים וככר עכרו אותם ד׳ מאית שנה ואין ל

כ ויישע ה' ביים ההיא יגי׳ « את כני וזה שאמר הכתות היד הגדילה » כשעה שכקש הקיבה להטכיע את מצרים עמד עוזא שר רא ישראל א >ין לא עולה ולא שכחה ולא י נ שלהם ואמר לפניו רבישע נקראת צדיק וישר ואין לפס ה ן אז הרגו מ י ה רוצה להטכיע את כני כים כלי0 טכעו כני מכנ ת ם ולמה א י נ משוא פם שכרם ה ן מ י ן ואם כשמל שעמד קשה ששעכדי כני כהם כבר נטלו כנ אפילי אחד מככיס הקיבה כל פחל-א של מעלה ואמר נ ף יכלי והב שהיה להם נטלי כאותה שעה כ ס כלי כ

להם שפטי כיני יכין עיזא שר של מצרים כאמת מתחלה הכאתי עליהם רעכ והעמדתי יוסף אוהכי שהצילם כחכמתי ינעשו כלם עכדים שלי יאח״כ כאי בני לשם כגרים עליהם יה ותעל שיעתם ד מ ע ה קשה שכעולם והם צעקו מרוכ ה ד מ י הרעכ ושעכדים ככל ע נ מפה לפני ושלחתי לפרעה שלוחי הנאמן משה ואהרן ובאי לפני פרעה יאמרי לו כ אמר ה׳ שלח את עמי ויעכדני ולפני איתי רשע היו ׳ושבין מלכי מזרח ומערכ והתחיללס ן לא כא לפני כמי שכאו כל מלכי העי י להתגאות ואמר מי ה׳ אשר אשמע כקילו א ולמה לא הכיא לי דורון כמו שמכיאין לי כל המלכים אכל אליה זה שאתם אומרים איני מכירו מה עשה חזר יפשפש בספריו ילא מצא כתב חשליחית השיב ואמר לעבדיו שמענום ואמר לשליחי מה מעשיי של אליה זה השיבי לו ואמרו ד ם הוא בן מלכי ק שבן חכמיק וכוי השיב ואמר א לו הוא אלוהי האלהים ואדוני האדונים היא ברא את השמים יאת ה לשליחי לא יש אליה בכל העולם שיעשה אלו המעשים אלא אני לבדי שאני בראתי עצמיד ששלח כני כעל כרחי ועל ת ע י ילס נהר יעל ד:ר זה שכפר כי שלחתי בי י׳ מכ נ וע עצמו מרשעי וחוזר ורודף אחריהם להחזירם לשעבודו לפי שנעשה בי נ כל זאת לא מ

כל

דברי מדרש רושע חכמים הז כל פמליא של מעלה ו ריצים לטבעי כים היא יכל קילו מיד ענ כל זאת ולא הכיר אותי אני ן להטביעם כים כשראה עוזא פתת ואמר רכון העולמים יודע אנ ואמרו דין גדול יש לן שתתנהג עליהם כמדת רחמים ורתם על מעשה י נ ן אלא יהי רצו] מלפ שחייכין הם ל יד ן כמו שכתיב ורחמיו על כל מעשיו וכקש הק״כה לרחם עליהם עד שכא גכריאל שרם של לכנים שהיו עוש-ן ישראל כמצרים והראה איתה לפני הקיכה של ישראל ונטל דפין תרחם י נ >אמר לפניו רבין העולמים אומה ארירה שכזו העבידה הקשה שעבדו את כן נאמר כ הם וחזר הק״כה מן מדת רחמים וישכ עליהם ככסא הדין וטכען כים ל עליט) • א כילקי ם ונו׳ ויאמינו וגי׳ (ע״כ נמנ ע וירא ישראל את היד הגדילה וגו׳ ויראו הם כשעה שבאי ישראל לאמר שירה להק יכה אמרו למשה משה ז ישיר משה אמרו חכמי אם ת ה משה לישראל אמרו א נ ו מיד ע ו אמור אתה תחלה יאח״כ נאמר אנחנ נ כי י תחלה יאח״כ אזמר שאני יחיד וככיד רכים גדולה משל יחיד מיד פתחו ישראל נשירן היליד ם ינפלאית כשעה שגזרי עליני המצרים יאמרי כל הנ י ס י נ לה׳ על שעשה עמנל עליהן תרדמה יהיי יילדית היאירה תשליכיהי היו אמיתני ייצאית לשדה יאתה מפין אותנו והיו מלכישין י סכ ם יורדים מן השמים ורוחצין י י אכ ר והיו מ־ ע איתני כלא שים נת אחת של חמאה יאחת של דבש וכשנעירית י כ איתני צבעינין ימשימין כידיני שתי חתיות שכח לשמן הגדיל יתנ אמותנו ריאית איתני רחיצים יסיכים ומליכשים ממשי יהיי נו ואמתו מזרעו של אברהם אכינו ואומרות יהיי אימרית ברין המקום שלא הניח חסדק יהילכית להם יכשהיי המצרים ריאים איתני באים דן עשה מה שאתה ח ם בי הרי הי פילטת איתנ להרגני יאתה כרחמיך הרבים היית מציה את האדמה ובלעה אותנו ים למצרים חכירית י ס נ כ כמקום אחר והיית מציל איתני מידם וכשהיינו גדילים הייני נן נשיר כ י פ חכירית וכל אחד יאחד היה מכיר אביו ואמו ומשפחתי יכל זאת עשית לנו ל

ק נאמר אז ישיר משה יכני ישראל את השירה הזאת לה׳ • ל ן י י נ פ לם הידאה להקיכה אף ת ת ם נ ת ם זיל אמר משה לישראל א עזי וזמי־ח יה אמרי חכמים ינפלאית כשעה שבאה מרים אחיתי יאמרה י ס י אתן הודאה לשמי שעשה עמי נ אנה זאת וכש^ולדתי ד מ ע לאכי אבי כא אלי כנביאית שיצא ממן כן שיגאיל את ישראל מ הצפינה איתי אמי ג׳ חדשים ולא יכלה עיד צהצפיני יתקת תכת גימא יתשם איתה עלד שפת היאור יתתצכ אחותי מרח!ק לדעה מה תהא כככיאתה וה״בה יתעלה שמי לעדי ע הוריד חים גדול כמצבים עד שירדה כת פרעה לרחק על היאור ותרא את התיכה ותש לקניה לבלתי תפתח ותראני ותחמול עלי שהינה נתן חן כעי ת אמתה ותקח אותה ו את שלא רציתי לינק בחלב טמא ע י ולקחה אותי לינק את שדיה והיבה נתן בי ד החיתנה לה כשבילי שכר גדיל זכשהייתי גדיל בן ג׳ שנים בת נתנ והחזירה איתי לחיק אמי וה הלבישה איתי בגדי צבעינין ישגרה איתי לאביה וכשראה איתי שהייתי נאה לקת ע ר פ איתי בחיקי ינטלתי הכתר מראשי ושמתי איתי בראשי יהיו יישבין לפניו כל חרטומיו ק זה שנטל הכתר מעל ראשן ונתנו בראשו מתייראין אנ ו נ מצרים וחכמיה ואחרו לו תים אומרים להרגני בחרב ומהם ה ן מ ד י ת זה מ שלא יהיה אותו שעתיד להיציא מלכום ת אלא א ע ק זה אין לי ד י נ ם יתרו שמו ואמר תי ה אומרים לשרפני עד שענה אחד מי ילד זה דינר זהב וגחלת אש אם ישלח ידי ן דבר אחד ישימו לפנ י נ ן אומר לפ נ רצוע שהוא ל ת ותעשה בי משפט ואם ישלח ידי זיקת הגחלת ת ע ע שיש בו ד ד ייקח הדינר ת

נער

ו דברי מדרש רושע חכמיםה ועבדיו דגר זה כשר הדבר בעיניו ע ר ר ואילת קשירה בלבי ותניתהו כששמע פ ע נ ועשו כן ישמו הדינר והגחלת במזרק אחד ואני רציתי לטול הדינר ובא גבריאל ודחףן אני ערל שפתים יכשגדלת״ ן פי בשביל כ ה לתי סתי הכנ ן הגחלת ונטלתיה ו ידי בתוו כחול ו וטמנתי ה איש עברי מעמי והכתי כ יצאתי לראות דוחק אחי וראיתי איש מצרי מ וכששמע פרעה הדבר בקש להרוג אותי והביא חרב שנונה שבכל העולם לא היתה כמותהד של שיש ולא שלטה בי ס ונדמה צוארי כעמו ם ועשה לי הקיבה נ י בה עשר פעמי והכנ החרכ יכרחתי אצל יתרו אף היא חכשנ׳ ככור שכע שנים שכשיצאתי ממצרים כן ארבעים שנה הייתי ועמדתי על הבאר ומצאתי צפורה כת יתרו וראיתי אותה שהיא צניעה בייתרהג אביה ואמרה לי כל אדם שכקש לישא אמרתי לה שאשאנה לאשה ואמרה צפורה לי מנה איתו באילן אחד שיש לו בגנתו וכשמגיע לאילן מיל בולעו ס נ מכניתיו של אביה מ אמרתי לה אילן זה מאין היה לו אמרה לו מקל הוא שברא הקיבה אותו בעיש כשבראן ו חנ ן ו הק״כה את עולמו והקיבה הפקידו לאדם הראשון ואדם הראשון הפקידו לסכידו ליצחק ויצחק די לנח ינח הפקידי לשם ישם הפקידו לאכרהם ואכרהם הפקי הפקייסף שללי המצריים די ליעקכ ייעקב החזירו למצרים יהפקידי ליוסף כני יכשמת י הפקי את ביתי יהביאי איתי המטה בפלטרון של פרעה ויתרי אכי היה אחד מגלילי חרטימיה חקיק עליי שם ט ה יראה איתי מטה יחמדו בלבי יגננו והביאי לביתי ובאיתי מ ע ר פו ב נ ה להביא על המצרים במצרים והיה כתי נ ת שעתיד הקי י המפירש יאיתן עשר מכד שאנא י ע ת אנ י נ נ יעיד כמה ימים וכמה שנים היה מינח המטה נ י ח א ן עדיש נ דציה ללקחו מצאי שהיא פרת נ ג ו לקרקע ושנ נ ס לגנה וטענ נ כ נ ם אחת לקחו נידו ו ע פם י נ ו ת מכנותיו וכששמעתי דנריה הט ח דק כל מי שמבקש לישא א י ויצץ צק ונו היה נ וראיתי שהריעים גרשום הצלת• צפורה (אחיותיה מיל הרועים וגם דלה דליתי להןםי הן תחלה יאני כנ נ והשקתי את צאנן ותבאנה אל רעואל אניהן ואני נאתי עמהן וא היום ותאמרנה איש מצרי הצילנו מבחין כשראה איתן יתרו אמר להן מלוע מהרתן ני ת ס נ כ מיל הריעים ואני שמעתי מנחו׳ן כי הן מעילות עלי שאני איש מצרי ובשביל שלא נת יתרו איש י נ ק ישראל זכיין שאמרו נ א ס ל נ כ ואמרתי איש ענרי אני לא אזכה ילא את אתן גמלתן לי גמיל זה קראן לי ייאכל י נ ן טי מצרי הצילני אחר להן אלם שעשה עמכתי לאשה לחם כיון שנכנסתי לנית אכלתי ושתיתי זלנרתי ליתרו שיתן לי צפורה נן הלכתי ופשפשתי ה ל נ נ ת וענה לי אם תיכל להניא ל׳ את המטה העומל כננתי אני אניא שכל חכמי ת הגן ומצאתיו והכאתיו נילי מיל הרהר יתרי ואמר נילאי זהי האיש הנ אן עליי שעתיל נכיא לצאת מישראל שעל ילי תחרכ מצרים יכל המצריים ישראל מקסמין כיתי כאיתה שעה י ת י לנור שהיה נ סנ י הכנ ס עלי יתרו יתפשני ו ע שנתוכה מיל כן נ ם רצו תה משונה אמרה לאניה א ת הצליק ממי אן אני יכולה להציל א אמרה צפורה היה שש לנ ן תעמו נ ס רצו ת א י נ ן שנעה נ ן אשה ויש ל לשמוע לעצתי אתה אלם שאין לם הצאן ואני אתקן ה שש אחייתי ע נ ם הצאן ואם לאו תלכ ן ע ל ת ואני א י נ אחיותי נת ת ושמרי א י נ ם הצאן ואת שני נ ן ע תי ו ה אחי ת אמר לה אכיה יפה אמרת תלכנ י נ הה י י יתרו אנ נ ל מעל כ ת איתי מ ס נ ר פ ניתי וכל מה שיש ל׳ זנכל יום היתה צפורה מת ח ם א ע על שהשלימו שנע שנים בנזר לאחר שנע שנים אמרה לאניה אבי זוכרת אני פן נ ם רצו ל ועשית עון גדיל בלבר א ז ן את המקל והשלכתי מ שלקחת איש אחד שהביא ל

ח ת פ

דברי מדרש רושע חכמים• זת הוציאו משם והשלך את נבלתז גיוין כד• שלא יהיה גופו מיפרח ח הבור וראה שהוא מ ת פפה אמרת כלום את זוכרת ע שהוא צדיק גמור אמר לה בתי י ד בביתין אם הוא חי תפתח את הבור וקראני ם מיד הלך יתרו ו ר מ מה שמו אמרה לו זוכרת אני ששמו משה בן עי והוציאני משם ונשקני אל ראשי ואמר ברון המקים ששמרן נ תי ואמרתי הנ י משה מיד ענן שאתה צדיק גמור ועל ת ומחיה ומעיד אני ב י עליו שהוא ממי ד אנ בבור שבע שנים מעין ד ד הקיבה להוציא את ישראל ממצרים ועל י ן עתי ד דה מצרים שתחרב ועל י ן עתי ד יד הקיבה להטביעם בים לפרעה ולכל חילו ונתן לי ממין הרכה ונתן לי את עתיה עמי זה התנאי כל מה שתוליד בכיתי יהיה מחצה על מחצה התנ צפירה בתו לאשה וו מחצה יהודי ומחצה חצרי אחר זמן נתעברה צפורה ונולד גרשום כחלקי ומלתיו והנקתין אעשה עכשו לא יניח אותי לחולו אמו שתי שנים לשנה השלישית נולד &עזר אמרתי איא שטן כדמות נחש ופגע כי ק מצרים נאותה שעה נ מיד לקחתי אשתי ושני כני לשוב אעד המלה ומעולם לא היה יכול לינע ככרית מלה הרהרה צפורה ואמרה י מראשי ו נלענ ור זה אלא נשניל מון שלא חלנז אליעזר פנינו מיד לקחה צפורה נ ודעת אני שאין ד ית קול י באותח ש«ה יצתה נ ל / נטלה מן הדם חרקה על י ה ו נ ת ערלת נ צור יתכרית אם ו אז אמרה חתן דמי ואמרה לנחש הקא אותו וכן עשה זה שאמר הכתוב וירף ממני דתן ואכירם שהן ק שבאתי למצרים פגעו נ י למילות הרי הצילתני אשתי משתי מיתות כת או שמא אתה ריצה לעשות לני כדרך א היו ראשי ישראל ואמרו לי להרוג אותנו ננ ר חו ד שנגלה עלי הק״כה נ ד חזרת* למדין ועמדתי שם שתי שנים ע שעשית למצרי מיינ לשורר ן אני מתו כ ל ן והוצא את כני ממצרים וכל זאת עשה לי הקיבה ו ואמר לי ל

, אבי וארוממנהו • ן נאמר עזי וזמרת יה ייהי לי לישיעה זה אלי יאניהו אלה לכ לפניי ין ל ת מ ת המכי ן בשרידם הביא עליהם א ל י מ ס ש מלחמה אמרו רביתיני בטכסי י ה׳ אכל סי בשו״ד כשהמדינה מורדת עליו מה עשה משלח לגיונות עליה ימקיפין עליה ים חזרו בהן הם קזלנין א ם חזרו בהן הרי טוב ואם לאו מוליך ^י ם שלה כדי שימותו א המין עליהן לי אס לאו מו ם חזרו בהן מוטב ו הרי טוב ואם לאו הוא מזרה בהם חצים אן ואחיכ הורג דרמסיאית יאח״כ מגרה בהם לגיונות ואחיכ אוסר אותן בבית האסורית מ ר א כ ם בתחלה ס י סי מלכ ן הקיבה בא על המצרים בטכסי ת הגדילים שבהם כ אם שנאמר ויהפוך יאזריהם לדם לא עזבו את ישרן! הביא עליהן קילנין k( הצפרדעים המין בגופן י ס נ כ ם שהיו נ י נ כ ת ישראל הביא בהם חצים אלו ה שמקרקרין במעיהן לא עזבו את הם הברבריים אלו ערוב לא עזבי א של מצריים כחצים לא עזכו את ישראל הכיא עליהם לא עזכו את ישראל הכיא י ת וה הדכר שהרג את מקנ ו י סנ הם דרמי ישראל הכיא עליני את ישראל הביא עליהם אבני בליסטראות זה הכרד הם בבז זה השחין צא עז עלים ת י תן א ת ישראל נ ן הרבה זה ארבה לא עזבי א הם איכלסי ת ישראל הביא עלי לא עזבי את בכירית • י בבית האיםירין זה חשן לא עזבי את ישראל הרג את הגדילים זה מכם תשבו על ת ה ו ולפי מה שתשבו המצריים לעשות לישראל הביא הקיבה עליהם המכהם טי ם חשבו שיהיו פרגמו ן מימיהם לדם ה פ ן ה כ י פ ם ל ישרן} שיהיו שואבין להם מים ת מ ד ם חשכו שיהיו עובדים א ן שלח להם צפרדעים שיהיו מרקדין במעיהם ה כ י פ לן שלח כהם כ י פ יהם ל ן בנ י ענ ם חשכו על ישראל שיהיו טו ם ה י ם לכנ ר פ ן חזר ע כ י פ לם ה מ ן ליהודי לטייל ע יתנ נ ם י י נ ערוכ אריות יזאכים ונחרים ידיכים והיו למצרים עשרה כ

ח דברי מדרש ויושע חכמיםם חשכו כשוק ונא ארי וחטף אחד והדוב אחד והנחש אחד עד שנתן לו חשכק מכלם היהם הם חשבו ן שלח בהם דבר שהרג כל מקנ כ י לעשית מישראל רועים למקניהם לפן שקע אותן במים לפי שא־ן הקיבה דן את האדם אלא כ י ם לפ מ ת ישראל ב לשקוע את שהביא הק״כה על המצרים כן יביא על אדים כשיצאו גל מדה דעו כל המכי ה כנ מדת דם תחלה כמי כן יעשה כ ישראל מן הגלית בימות המשיח במצרים הביא עליהם מן לחשן הפ ם ואש יתמרית עשן השמש י ק ד א כ לאדים שנאמר ינתתי מופתים בשמים י והירח לדם לפני בא יום ה׳ הגדיל יהנורא למצרים הביא צפרדעים שהיה קילן גדיל כמו בן יעשה לאדים שנאמר קול שאין מעיר קיל מהיכל קול ה׳ ישלם גמול לאייביין יעשה לאדים שנא־ור ונהפכו ם שהיו שורפין איתם כמו כ י נ למצרים הביא עליהם כב יירשיה קאת ב אף באדים כתי ז י נחליה לזפת ועפרה לגפרית למצרים הביא עליהם ע וקפיד וינשיף ועירב ישכני שם במצרים הביא בהם דבר אף באדים יעשה כן ונשפטתיה איתן בשחין שנאמר יזאת אותם בדבר ובדם • במצרים הביא שחין אף באדים מכ המגפה אשר יגיף ה׳ את כל הגויים אשר צבאי בירשלים המק בשרו והיא עימד עלן יעשה ה נחיריהן ילשיני תמק בפיהם • במצרים הב-א ברד כמי כ רגליי יעיניי תמקנם שנאמר ונשפטתי אותו בדבר ואבני אלגביש ואש וגפרית אמטיר עליי • במצרים י אד נת אף באדים כמי כן שנאמר בן אדם אמור לצפיר פל פי הביא ארבה שהוא מין עיף ולכל חית הארץ הקבצי יבאו קי תוהו ואבני בהו* במצרים נגף בכוריהם אף נ ככי צפין כלס י במצרים פרע מאלהיהם אף באדים לאחר שפרע סי ם כתיב שמה נ אדי נם ההיא יפקיד ה׳ על צנא מרים ו כ היא פורע מהם שנאמר והיה נ משר שלהם אחי

ן כתיב ה' איש מלחמה • כ ל ם יעל מלכי האדמה באדמה ו נמרים כשהיו ישראל במצרים היו המצרים משענדין איתם םרכבוה פרעה אתרו חכמי בכל עבודה קשה שבעילם בחומר ובלבנים יבכל יום היו אימריס לישראלחת אחת היו משיחין איתו ׳לעשזת כל אחד יאחד שש מאית לכנים וכשהיה ישראל פין לקו המצרים ברדפם אחריהם בשש מאית רכב שנאמר ייקח כ גד מה שפיחת ל כקיר כנם אחריהם נכהלי יפרחה נשמתם סעי י שש מאית רככ כחיר וכשראו ישראל המצרים נ אמרו מלאכי השרת לפני הק״כה רכ״שע נרד ונעשה נקמה לישראל כמצרים ונשמורנה אני כעצמי ארד ואשמור את כני כשכר שעשה אברהם ן מידם וענה להם הקי י מה ל פ ת אכיהס רצוני שנאמר וישכם אנרהם בבקר וכשהגיע איתה שעה שעמד אכרהם נן נאתר כ ן זיהם את מחנה מצרים ל ל כמחנה מצרים כעמיד אש יענ כ ת ס לפניי ה

ף • י מרככות פרעה וחילו ירה כים ומכחר שלישיו טכעו כים סם ית׳ שמו של הקיבה שכרא את עולמו כחכחה וכתכינד ההלמות יכם־ומי אחרו חכמיד מי הים ניתן נ ס כ נ י ר יכתיב כ יכנפלאיתיי אין תקר לתבינתי אין מספן יבלע כל מימית י ת פ ת ת עילמו אמר לשר של ים פ באיצרית תהומית כשברא הקיבה א שבעילם אחר לפניו רב״שע דיי שאעמיד בשלי והתחיל לככית מיד הרגי הקיבה שנאמר בכחי רגע הים יבתבינתי מחץ רהב מה עשה הקיבה כבשן יקבלן הים שנאמר ידירן על כמתי ים ישם להם החול כחי בריח ודלתים שנאמר יישם בדלתים ים אמר לי היםי לי כיא יאחד יהיה לי אוצר מ ם המלוחים א רכ״שע א״כ יתערכי מימי המתיקים עם ישרן) ס עשה הקיכה ע י ד ס כפני עצמו שנאמר ניתן כאיצרית תהומות כא וראה כמה ח

דברי מדרש רושע חכמים טן ר ד ן לנחותם ה נ הם יומם בעמוד ע י לן לפנ ית׳ שמו כשהלכו ישראל במדבר היה הינה ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה • ועוד שהיו שם בתשים ושרפים והקי מרוב אהבה שאהב את ישראל היה שולח לנחשים שהיו עזשין עצמן כגשר וישראל עובריןם שעובר על הגשר ועדין מרוב אימה מן הנחשים שהיו במדבר ומפחד ד א הם כ י על ואימה שהיה להם מן המצרים לאחר שטבעו בים אמרו למשה אתה אימר ששבעו המצרייםם י ת ן הראה לנו מ נ בים מתיראין אנו שלא יעלו מן הים כשם שעלינו אנחנו אם רצו ונראה נקמה משונאינו מיד אמר משה צהק״בה רבישע מרוב אימה ופחד שהיה להםם ונפלאות והראם להם י ס ן עשה להם נ נ נים שטבעו בים אם רצו ממצרים אין מאמים ויראו נקמה מאויביהם מיד אמר הק״בה לשר של ים השליכם ליבשה אמר שר של ים ה לעבדי ויטלנה הימנו אמר הקיבה לשר של י נ ת י הק״כה רב״שע יש אלם שיתן מ לפנתם אמר לפניו רב״שע יש עבד שתובע אדוניו לדין בשביל ן אחד ומחצה כמו י אפרע ל נ אם וראו ישראל יהכירי כל ן ערב מיד הוציאם לשפת הי חובו אמר לו בחל קישון יהיה לן כ ם הצלילם הק״בה כמו אכן ל ת מ ק ם וזהבם ולאחר שיאו נ פ ס אחד שיבאיו ונטלו כל כ נאמר תהומות יכסיזמו ירדו במצילות כמו אכן י ( בהעתקה אחרת : תהומות יכסיומות על שפת ת מצרים מ א״זל וכי מצרים במצולות ירדו והלא כבר נאמר וירא ישראל אם תם והשליכם הק״בה במצולות י ה אי כ ם הוא יכל חילו ה ם אלא א״זל רהב של י הים ובתבונתו מחן רהב • בשעה שבקש הקיבה ע הי ו רג ח כ ם הסריח שנאחר נ מהם הי וח רהכ שר של ים כזכות שלום ת ם לפני ישראל כדי שיטכעו מצרים פ מ הי לקרוע א של מצרים ואמר לפניו רב״שע מפני מה אתה רוצה ליטכע את המצרים לי להם לישר12ת רהב שר של ים ה את ילי והכה א נ לם באותה שעה הרים הקי שאתה מציל אותם מיח וכיון שראו ישר& ם ומהם הסלי ת היא יכל חילו יהרגם והשליכם כמצילזת י ח הכאה א

אמרי תהימות יכסיימו • )

ת כבירים על המצרים כ ם כשעה שהכיא הק״כה מ ימינך ה׳ נאדרי בכח אמרו חכמיף וזהכ ונחשת ס כ קודם כא המכה על אלהיהם ועל כל צלמיהן אותן שהיו מ

ה ע ר ן יכל צלמים שהיו מעץ נרקכים ונשכרים כשראה פ ן ינמםי זכרזל וכדיל יעיפרת נתכי

ה ככל חיצית ישראל יאחר היכן כ מ ן עמד כחצי הלילה וקרא למשה ולאהרן וצועק ו כ

ן ומי ל ם של ישר& משחקים ואומרים לו היכן אתה הו י נ ט נערים ק ם ו משה ואיזרן עומדי

אתה מבקש ואמר להם משה אוהבי אני מכקש והם אומרים לו ככאן הוא לר ואחר אומר

ן עמי אמר לי משה י ת לו לא כי בכאן הוא לר על שמצא הבית ואומר לי קימו צאי מ

ח ביתו ת פ נה אחר לני ואתם אל תצאו איש מ וכי גנבים אנו שנצא בחצית הלילה הקי

ן קומו צאי מהר ייהי בחצי הלילה זו שנאמרה ברוח הקולש מ קר אמר לו כבקשה מ ל נ ע

ן על משפטי צלקן איר יוחנן מלמל על ילי ליל שנאמר חצית לילה אקים להזלית ל

ן על איתה הלילה שנעשית לישראל י נ פ ה רנ״שע מילה אני ל נ י ק שאמר ליל לפני ה

ה לישראל ית׳ שמי ייתעלה זכרי שלא גמר נ י א יראה מה עשה הק נמצרים יאמר נ

ן אמור נה למשה משה ל ני נמצרים על שהוליע משפטיי למשה ולישראל אמר לי הקי לי

ם יאשחט ככוריהם ה ע מ ר פ ן מצרים יא ני בעצמי א י יזלעים שאני ייצא בתו להם בני תהי

ם כ י ת ת על שתי המזיזית יעל גגית ב ס פ ם יתני מלם ה כ י ח ס אתם שחטי פ ת י ח כשעה א

3 יעל

י דברי מדרש רושע חכמיםמן לחיים משל למה הדבר ל>מה למלן שהיה לי צאן זהפריש ם (יהיה זאת סי תלי ועל הכיר איתם שהפריש ק ס טל את הסיקרא י ם לחיים (הפריש מהם למיתה מה עשה נ ה מן זה ה״קכה יהצאן שרבה לשחיט אלז ן החל קר איחם כ לחיים (שהפריש למיתה לא סים שנאמר ילקתו ד המצריים זהצאן שהפריש לחיים זה ישראל ונתן עליהם סיקרא זה הם ונתנו על שתי המזיזית יעל המשקיף יכן עשי ישראל שחטי את פסחיהם ד מן הן אמר לי הקיבה זאת ו על מזוזותיהם ועל כ׳יתל בתיהם אמר להם משה לישראל כ ונתנכר לא יאכל בי כששמעו ישראל דבריו של הקיבה עמלו עלרגציהס ח כל בן נ ס פ ת ה ק ח בשמחה ובשירים ומלו כל הערלים שהיו בישראל במהירית והקיבה בא ורפאם כשהיה חצין מצרים וראה ישראל מלוכלכים כדם מילה יכתיהם מליכלכיס הלילה עבר הק״בה בתיים לשנה הכאה שנאמר ואעבור עליך ן אותם ואמר להם בני תהיו חי ר ח כ ס כדם פן חיי ואחר ר׳ יהושע כן ן כדחי ן חיי יאוחר ל ן כלמי ן ואומר ל ססת בלמי זאראן מתבו

ר מ א ע שבכירי מצרים ימותו הלילה התחיל להלעיג עליו ו לוי כשאמר משה לפרעה לם או שלש מאות וטפש לא היה יולע שכלם ככורים מפני ה יהיו ככורי מצרים מאתי מ כם ממזרים וכל אחל ואחל היה ככור לאכיו וכיון שעתו ל שהיי שטופים כזמה והיו כם וכני עבלים ובני י הבכירים וגליל הכית כמקום הבכורים וראה פרעה שמתו רוכ כנ שפחות אמר בלבו מעולם לא אמר ל׳ שקר ואמר לעבליו כל זמן שהיה משה אצל׳ הייתיף ראות ס ו ו עליו ואמרתי אל ת נ ס ע ן עכשו כ ס ממנו ומתפלל עלינו והיינו מתרפאי י מפים שריו ועבליו ם ממטתו בבכיה גלולה והלן ע ן בעצמי מיל ק ל י לין הוא שאני א נ פה במר נפש וקורא למשה משה אוהבי כ מ לפני פתחו של משה צעק פרעה בקול גלול והן ושיתין ן התפלל עלי לפני הקיבה ומשה ואהרן וכל ישראל אוכלין פסחי מ בבקשה מם יוצא ה יין בהסיבה ואומרים שירות ומושבתות להקיכה ויושבין בבתיהם ואין אחל מל בקר וכשקרא פרעה ן אמר להם הקיבה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתי ע כ לתק לה המושפל אמר לו משה ע ר לפתחו של משה אמר לו מי אתה ומה שמן אמר לו אני פן לעמוד ולחזור על פתחי בני אדם ל למה באת אלי אתה בעצמן וכי דרכו של מן אדוני בא והתפלל עלינו עכשי לא ישאר אדם בכל מ אמר לו פרעה למשה בבקשה מק מצרים אמר לו לא אוכל לצאת פי הק״בה ציה איתני יאמר לני יאתם לא תצאי איש אן צא אל החלון ידבר עמי יכן עשה מ ח ביתי עד בקר יאמר פרעה למשה בבקשה מ ת פ מס י ת ק מצרים יעכשי תשע ידית מ א ואמר לי הלא אמרת לי אתמול ימת כל בכיר בלן יאמיר ת הרם קי ן דבר יתנצל אתה ילא תמי אמר לי משה אע׳׳פכ אם תרצה אלמוד ליתם עבדי פרעה ד עכשי הי ן עמי ע י ת בני ישראל־ הרי אתם ברשות עצמכם קימו צאו מ מכאן ואילן הרי אתם ברשית ה׳ עבדי את ה׳ אלהיכם וכן עשה אמר לו משה אמיר כןם אחרת וכן עשה והקיבה השמיע קילי של ע ם שניה וכן עשה ואיל אמיר עיד פ ע פה ככל ארץ מצרים שנאמר ויקם פרעה לילה היא יכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה ע ר פן עמי איל משה ו ת ייאמר קימי צאו מת גדילה כמצרים כי אין כית אשר אין שם מת לפי שאני ככיר איל משה לפרעה למה אתה מטריח עצמך א״ל מתירא אני שלא אמיכן ילא תאחר פרעה לכדי היה דיחק אלא כל אל תירא מדבר זה לגדולה מזאת אתה מים למהר לשלחם חן הארץ כי אמרו ע המצריים היי דיחקין שנאמר יתחזק מצרים על הם אייר שמי^ בר נחמני כהערמה זאת באו מצריים על ישרי1 אמרי אם משעכליס כל;ו מתי

אני

דברי מדרש רושע חכמים יאם (על י אנו אותם כאש יכול אלהיהם להלחם בינו באש מלמעלה כשם שהביא על הד עמירה אלא נשעכד אותם כמים שאינו יכול להלחם כנו כמים שככר נשכע שלא יביאם ת כם א י ד מכול חי ה שוטים אני נשבעתי שלא יכא עו נ מכול לעולם ואמר להם הקין ה' נ מי ן ה׳ נאדרי ככת י נ י מ ן נאמר י כ ם כים ל ע כ ן ט כ י פ עצמכם תלכו אל המבול לן ל , שמו וית׳ זכרו של מ ת ן ה׳ נאדרי ככח וגו׳ י נ מי ן אויב • ( כהעתקה אחרת : י תרען ה׳ תרע׳ן אויב נ מי כ י ה קרע לנו הים ושיקע צרינו כתיכו דכתי נ ם הקי מלכי המלכינים וכל אשר כהם ו ת למי א״זל עלי יכימיני נתן צני את התורה שנאמר מימיני אש דים יכל אשר בהם נבראי בשמאלי שנאמר נ ן לשבח יתחתי ן אני ח״בי כ י נברא ב«מיני לפן כיד ה שמים יבה נשבע הקיבה לישראל שלא ׳היי מסירי ח פ ק יימיני ט הדה א אף ידי ׳אס ן עיד לאייב י נ ג אומת העילם שנאמר נשבע ה׳ בימיני זבזרוע עזו אם אתן את דו יאכלוהו יהללו את ה׳ ומקנציי ישתוהי געת בו כי מאספי כר תירושן אשר י ישתו בני נה יכיון שראז ותי נ בחצרות קדשי והללי את ה׳ בשביל שהיתה ירושלים בנויה על כל פין פתחו שירה • ) כ ם הללו הנאמרים למעלה ל סי י ברוח הקידש מתנבא צישראל כל הנה כ ל המצריים במכרים מ ת הביא הקיבה ע כ ם עשר מ וברוב גאונך אמרו חכמיי שהיו המצריים נ ם מפ ם זלמה הביא עליהם ד הם ד ראשונה הביא עליה שניה הביא עליהם צפרדעים כ ם • מ הם ד ן הביא עלי כ נעי ן בנות ישר!£ לעשות טבילה ל מות צפרדעים קשה כ הם והיתה מ י נ שהיו נופלות כשארותם ובחדרי משכבם ומרקדין מפם ומפני מה הכיא עליהם הצפרדעים לפי שהיי המצרים אומרים לישראל לכי וצדי ל כ מם והיו ברוב י נ הם כ י א על י ה שלישית הנ כ ם • מ הם צפרדעי ן הביא עלי כ י פ לנו דגים לס ומפני מה נ י ק וכשהיו המצריים לובשים בגדים וקיים מיד מתמלאים כ א אמה על הי יחצרינז זהשיקים נ תי ס לפי שהמצריים אמרו לישראל לכי יטאטי נ נ י א עליהם פ י הננים די נ אריית יזאנים י הם ערי יא עלי ת הנ עי י ה רנ כ ם • מ נ ר מצרים לכי פ ן ע פ ה ן נ כ ל ים י ם יהמצרים סיגרים דלתותיהם יהקיכה שלח להם חיה מן ה ה י ת נ ם נ י ס נ כ נ ינמרים ים יגמרים ואריות י נ י ת בחלונות ופותחות הדלתות והיי ד ס נ כ ׳ יהיתה נ נ לי ושמה סיי מה הביא ערוב שהיו המצרים אומרים לישראל לכו ן ואוכלין המצריים ומפנ י ס נ כ נהם הק״בה ה חמישית הביא עלי כ ן הביא עליהם ערוב • מ כ י לפ וצדו לנו חיית מן השדה וי מה הביא עליהם דבר שהיי המצרים אומרים לישראל לכי זרעי לנו את דבר ומפנה נ הם הקי ה ששית היבא עלי כ ם דבר שמתו כל בהמתם • מ ה י ל ן הביא ע כ ל ו ו בהמתנ שחין באדם ובבהמה ומפני מה הביא עליהם שחין לפי שהיו המצרים אומרים לישראלס את מ ח ן הביא עליהם שחין שהיה מ כ י לפ ו ו ו לנו מרחצאית לעדן עצמנ לכו תקנא י נ ה ה ה שביעית הביא עליהם הקיבה ברד על האדם ועל הבהמה ומפני מ כ בשרם • חן הביא הק״בה כ ל עליהם ברד לפי שהיי המצרים אימרים לכי תרשו יזרעו את שדיתנו ום בשעה שנשא משה את יליז צהקיבה י מ כ עליהם ברד ששיבר האילנית והזרעים ואמרי חת העיר ייפריש ה א ע ר ם פ ע עמד הברד בין השמים יבין האדן שנאמר ייצא משה מד ק ע א ן ארצה אלא היטל בין שמים י ת ו אל ה׳ ויחדלו הקולית יהברד ומטר לא נ כפים שלשים יאחד והשליכם הק״בה עליהם שנאמר ם אותם מלכי שבא יהישע זנלחם על גיג זמגיג י מאבני הברד מאשר מתי בחרב יהנשאר ימטיר הק״בה ע רבים אשר מתהם ה שמינית הביא עלי כ ם הלחמי ביזם קרב • מ ו י ם כ ה ים ה גז ם נ ח ל ב ) ׳ שנאמר ויצא ה

ה נ הקי

יד דברי מדרש רושע חכמיםק זה שלא רצה הים לקבלם ולא רצה ו ס פ ם יכולים ללמול מ נטית ימינך אמרי חכמיק משליכם לים ולמה שטס א ה ק ו א ק לבולעם הים היה משליכם ל א הק היתה מתירא כמו כן א ה ם מיים הדין שלא יבקש אותם הקיבה ממנו ו מתירא הי מיום הדין שלא יקללנה הקיבה כשם שקללה כשברא את עולמי כשברא הקיבה היה רחבק וקללה הקיבה א ס ב ס ו ושוה בכל ההרים וכשעמד קין והרג הבל אחיו היה דמו תק אז אחר הקיבה אל א ן לא רצתה לבלוע אותם ה מיד נעשו ההרים והגבעות ובשביל כק י ן תכלעמו א נ מי ת י י ט ן נאמר נ כ תם • ל ה ותבלע או תראי מיד פתחה האדמה את פין בשל ת מל ן שמי של הקיבה שאין מדיתיי של הקיבה כמדו ר נ ת נחית בחסדך יו כרית יאביקית ולם כשעה שיוצא בלילה שריו ועבדיי מוליכין לפטי התמה כלי שלא ימצא צער בגופו אבל הקיבה אינו ק כ׳ נ וביים עושים לו צל מפב המקרא אי אפשר יהם ואלמלא כתי ן לפנ ל מריב אהבה שאהב את ישראל היא בעצמו הן וגו׳ ולילה בעלמל אש יגי' ללכת יהם יומם בעמול ענ ב והי הולך לפנ לאמרו שכן כתו

ן אל נוה קלשן » ם זו גאלת נהלת בעז ן נאמר נחית בתסלך ע כ ל יומם ולילה • ום האלו שעשה לנו הקיבה בזמן סי שמעו עמים אמר להם משה לישר12 ראיתם כל הנת ישראל שכן אמרו ל לעשות על אלום בשעה שהוא גואל א ן עתי הזה כם שלשה ימים קולם שיבא משיח יבא אליהו בתחלה זיעמל על הרי ציון וצועק חכמים וקול בכ״תז בשמע מסוף בקיל מר יכיכה וסופל עליהם ואומר על מתי תהיו חרב יפי ואחיכ יבא ויאמר בא שלום לעולם שנאמר מה נאוי על ההרים רגלי לם יעל סי העי מבשר משמיע שלום ופשישמעו הרשעים שכניהנם מיל יהיו שמחין ויאחרי טיבה באה לעילם ביים השני יבא ויעמול על הרי ישראל ויאמר באה טיבה לעילם שנאמר מב:רכ • ביים השלישי.יבא ייאמר ישועה באה לעולם שנאמר מבשר טוב משמיע ישועה מין ללמלן שעל ציין יבניה ן אלהי ל ן יאמר אליהו אומר לציון מ יכיין שריאין הרשעים שכ בא הישועה ולא לרשעים ואחזמי תיל ואימה באיתה שעה יראה הקיבה מלכיתי וכבודון נאחר שחע1 כ לצדיקים ילכל איחה ולשין מיד גיאל את ישראל דרשי את הר ציון« לם ירגזין חיל אחז : שמעו עמי ת ר ח כהעתקה א ם ׳רגזין חיל אחז יישכי פלשת • ( עמיף רגזו וחלו וכרחו ממקומם אמר משה כיון ששמעו האומית יציאת מצרים וקריעת ים סיד שיעברו ישראל את הירדן ן עליהם שיהיי לנים כאבן ע פחד ן י ת מ י הקיבה מן א לפנ

( ק י ם ירגזין • (בילקוט בזה הפסי ן נאמר שמעי עמי כ לם י שהרגו בני אפר ם מאתי י מה נתיראו יושבי פלשת מפנ ם מפנ אז נבהלו אמרי חכמית הקן ביציאת מצרים וטעי שלשים שנה ייצאי בכח גבירתם אלף שמני אנו ה יגלגלי עלי ת עתה נתיראי יאמרי ע מסרם ביד פלישתים י ס עליהם הקיבה י ע כ י ישראל ייהרגו אותנו ויירשו את ארצנו ימפני מה נתיראי אליפי אדים אמרי עכשי יפקלות ארצני • זמפכי עליני איתה שנאה שהיתה בין עשי יבין יעקב ייהרגי איתני יירשי אע׳ אברהם מה נתיראו אילי מואב אמרי עכשי •פקדי עליני איתה מריבה שהיה בין רין שכלם היי מתיראין אמרו ומה אלו שאינם ע נ יבין ריעי ליט אביני וכיין שראי מלכי כה הקיבה לאברהם אביהם תנ רוצים לשיכ לארצם יש להם אימה ופחד אנו שארצנו נן נאמר אליפי אדים אילי מואב כ ה יכמה • ל מ ת כ ח והם כאים על איתה הכטחה על א

ן • ע נ ׳אחזמו רעל נמוגו כל יושבי כ

ל תפי

דברי מדרש רושע חכמים טוה ולא בכס נ י ם יודעים שלא בחכמה ולא בתג ת הפזל על«הם אמר משה לישראל אחי אנה ת אלא בגבורותיו של הקי ח ם לכמש אפילו עיר א ד ולא כעושר יכול אם לפני ה״בה ועוד ת י מ ה הרשע ולא הועיל להם ג ע ר ם בחיילותיו של פ ה גמרי מ שהרי כם ומוראכם ולא יתיצנ כ ד ח ד הקיבה לתת פ ם ועתי כ מ ם להלחם ע י ד ה גבירים עתי מ כם עושים ת ר בגבירתו ואס א מ ג ד ה״בה לכתוב בתורתו אל יתהלל ה כם ועתי י נ איש לפו של מקום הוא יושיעכם מיד אויביכם ואמר משה לפני הקיבה רב״שע כשיבא עמלק נ מ ין עצמן ם ישראל תפול עליהם אימתה ופחד וכשיבאו מלכי האמורי להטמי להלחם עם יהושע ת ע י ם וו קנ ד יעבר ע ן בנחלי ארנון ע מ ד יעבר ע בנחלי ארנין •דמו כאבן ע את-הירדן ויבאו וירשו את ארצם ושלם להם נדר שנדרת לאברהם אביהם יאף לימותת . פלאו נפלאית כמו שכתוב כימי צאתך ממצרים אראנו נ ם ו י ס המשיח עשה להם נד ן ה׳ ע מ ד יעבר ע ל עליהם אימתה ופחד בגדול זרוען ידמו כאבן ע ן נאמר תפו כ ל ו

ת י י נ ם זו ק יעבר עת ישראל קרא להם חביאמו ותטעמי ישתבח שמו של הקיבה שמרוב אהבה שאהב את רבו אבל הקיבה ו של הקיבה עבד לובש א ה חסדי מ בני בכירי בא וראה כת ת ישראל שנאמר ואלבישן רקמה • עבד ריחן את אדוניו אבל הקיבה רוחן א לובש אעל את ישראל שנאמר ל את רבו והקיבה נ ע ישראל שנאמר וארחיצן במים • עבד נכי ארד ם שנאמר אנ ה מ ל זאת הטובה כשגלו למצרים שכינה ע עלן תחש ועל כ אנ וי בעולם • גלו לבבל שכיכה א ס ס שנאמר ושמתי כ ה מ ן מצרים • גלו לעולם שכיבה ע מ עד הקיבה להחזיר את ישראל להר קדשו ם שולחתי בבלה ועתי כ נ ע מ ם שנאמר ל ה מ עם על אדמתם כיין שראה משה טעתי נ שנאמר והביאזתים אל הר קדשי וכתיב בתריה ום שם ותחיה איתה ע ט ת אהבתו של הקיבה שאהב את ישראל אמר לפניו רב״שע תביאם וס איתה ה שלא יהיה לה נתישה בעולם ותוריד ירושלים מן השמים ולא תהרו ע י ט נן נאמר תביאמו כ כה וישבי עליה לבטח • ל ס גליותיהם של ישראל לתו נ כ לעולם ו

ן • י ד ו י נ נ ני כו ת ה׳ מקדש אדי ל ע ן לשנתן פ ן מכו ת ל ח ותיטעמו בהר נם כ ת והנפלאות שעשה ל הגמרו ם ו י ס נ תם כל ה ך אמר משה לישראל ראי ו ל מ ה׳ ילם הזה ד לנא ולא כעו ם לעתי כ ד לעשית ל ה יותר זייתר היא עתי נ הקית זיש להם ו מלתחות וצרות ויצר הרע ושטן ימלאן המי א העולם הוה יש נ נ ועולם הן א ל לם הגא אין נו לא צרות ולא שנאה ולא שטן ולא מ עו ל נ לם אנ עו רשות לשלוט נה ע מ ע החית לנצח ומחה ה׳ ד ל ת ולא שעמד ולא יצר הרע שנאמר נ ת ולא אנחו המיה אלהיני זה קזינו לו ויושיעני • וכשיגיעז ם ההיא הנ י נ ואמר מ כתי ם י י נ מעל כל פן זיושנים ל ק ישראל לפי שישמע שישראל נלא מ ימית המשיח יעלה גיג ימגיג על אה היה שיטה שגזר ע ר לנטח מיד יקח עמי שנעים יאחד אימה זיעלה לירישלים יאמר פידע לק היה טפש שרצה לקללם והיא שלא היה י ת י נ ו נ ק נ להרוג הזכרים והניח ה שאלהיהם היה כרכם י המן משיגע היה שרצה להרגם והוא לא היה יודע שאלהיהם היהתם ם ן1היהם תחלה ואחיכ אהרוג אי יכיל להצילם אכל אני לא אעשה כן אעלה ו^סם עה רשע נ י יחד על ה׳ ועל משיחו« ייאמר לי הקי ד ס צמ מלכי ארץ ורוזנים מ שנאמר התיה נ ן אני אעשה עמך מלחמה מיד ייריד עציי הקי י עמי אתה מנקש לעשות מלחמה כחיי המגיפה אשר ת תהי א ע ייגיף אותן מגיפה גדילה שנאמר ח י רק רד שהן גניזית נ אנכי נ

יגיף

מ? דברי &דד#^גי חכמיםל רגליו ועיניו מעקנה מד ע ו ק בשלו והוא ע מ ל ירושלים ה ת הגוים אשי צבאו ע «4!ף ה׳ אם ויעשה מלחמה עם י ג ן אתל לשע «עו פ ל הם !אחריו יקום מ ק בפי מ בחוריהן ולשונו תה ואסת ישראל שלשה חדשים ושמו ארמילוס ואלו הן איתיתיי יהיה קרח ועניו אחת קטנ, ויהיה ל1 צרעת במצח! י חצ ת ו ח 1של שמאל שתי אמי פ , יזריעי של ימין ט ה ל י ד גה לו אוכו הסתימה ט ם לדבר ל1 טיבית מ ד חה וכשיבא א מה ואחת פתו ת סתי י מנ ואונו הייעלה לירושלים ויהרו; משיח נן חה ו ה לי אזנו הפתו ט ם לדנר לו רעה מ ד ואם ירצה אד על היחיד ואחיכ יבא משית פ ס מ ו אליו כ ספד טי אלי! אשר דקרו י י הנ וסף שנאמר י יב בתריה וליה יהיה שולטן י שמיא כבר אינש וכתי נ נ ם ע ן שנאמר וארו ע י בן דוד כענק הקיבה ק ויקר ממלכי יימית ארמיליס הרשע שנאמר יבריח שפתיו ימית לשע ואח״כ י

^ ! ם ירבי כמ! מ תי ם לכאן ולכאן שנאמר אשרקה להם ואקבצם כי פדי רי פז ישראל לנעד סופו ן לם ו ף העו ם ושתים מרגליית שהן מבהיקית מסו ים נירושלים שנעי ויהיו תלו| . ן ח ר ם לאורן 1מלכים לנגה ז ד ב 1הלכו ג ואימית העילם ׳לכי לאיתי* אירה כדכתי

ה מן השמים כמו שהראהו הקיבה למשה שנאמר תניאמו ותטעמן נ וההיכל יוריד הקית ה׳ • וישני שם ישראל אלפים שנה יאיכלים את לויתן ל ע ן לשנתן פ ן מכי ת ל ח בהר נ

I ©ק גחלפי א ה ד השמים ו א הדין כעמק יהישפט מי ס ה עצ כ נ ם שנה י£נ הקי ולקן אלפיה ינישה החמה « ומכין שניים השלישי יהיה נ וחמה ילננה נושים שנאמר וחפרה הלנם השלישי יקימני ונחיה לפני! זה דין והקינה מביא ע1 י י הדין שנאמר יחייני מיימים נהם אומרים לאלילי לם שהלן ילמי השתחייתם ו עי ם נ ת ד נ אומה ילשין ואזמר למה עם יכילים להציל ם נאש הזה ואלהיכם א ת ה ענרו א נ הנ ואומר להם הקי ף ואלילי ז ס כל גיים שכחי ן וכשרפין שם שנאמר יש1נו רשעים לשאולה כ י הן עונרי ם יציל ממ כ ת אי אתי• ם כ ט י ד ^ י ם למי מ ת נה א ם ואח״כ ישראל באין וא1מר להם הקי אלהי

^ 0 ל י ע י מ נ ^ י י ג נ י ב ' א ה ה ת י א י כ נ ר י כ ' ^ ה א ר ש י י י נ ע ל ם ^ י ה ר ב י א י כ נ י ב א

\ vpfoc ן בפיריתיה י נה של גיהנם ייישבין בגיע ימתעדנ שמן מיד הקיבה יצילם מדי

ק שנאמל א ו על רוב שלים יאח״כ מחדש להם הקיבה שמים י ג נ התע ! ן ם ירשו אר י ט ע ו

לם יסלל סדר! ) ת העו ק החדשה וכשהק״בה יחדש א א י בורא שמים החדשים ו נ י הנ כ

ם וכן כל דור וליל ובריה ובריה וכל נשמה ונשמה והאר{ \ י ד של צדיקים וסדרן של חסי

0 י ׳ י מ ל ו ים לעולם ולעולמי ע ם והכל חי ת האילנות וכל מיני מגדי שעתיד לחדש מוציא א

מ \ פלאי נ ם ! י ס ם האלה ובזמן הזה הוא יעשה לנו נ מי י ם ונפלאות נ סי מי שעשה נ

ו ח מ ש י ק ויוליכנו לירושלים ו א ת ה ו פ נ קנק איתני מארבע כ י ן הזה ז מ ט ם האלה ו מי י נה ינאמר אמן סלה • נ

ם מדרש רושע ח

*****

פירוש איפה

i

י 'SUITS חכמים יז ר ב ד

לד יוסף קרא דצ״ל

ם • י רבת ע נ ם פתרו ם • העיר שהיתה לשעבר רבתי ע איכה ישבה בדד העיר רבתי עכן שרתי ביידינית ם , ו כמו מלאתי משפט שפתרונו מליאת משפט וכן רבת ע, בכי שלה דימה לזה שבוכה בלילה שאין י ו ג ה ו ני שרת במדינית . בכה תבכ פתריל יידעיו ומנחמין איתי ן איתי שזה שמכה ביים באין כ שכיניו ריאים איתי יאין מנקמיד שדמעותיו ' ע ה כ מ ומשתקין דמעותיו שלא ירדו על צחייי אכל הביכה בלילה הולך ון אף כאן בכיה של ביון דומה לאשה שמכה בלילה יירדין על לחייו ואין מוצא לו מנחמיה, ילא דיי שלח הבי ם מכל אי ח נ ל לחייה « ואין לה מ ה יירדין ע ומרוב בכייתה דמעותי ביחמיה אלא כל שהיו ריעיה לשעבר עכשיו • היו לה לאויבים , בני בבל •וכני כשדיםת עריתה יהם החריבו מקדשה יכן בני מצרים־ שהיו ם גילי א הם ה אשר עזבה עלים יהם בשתתפו י נ ם היו לה לאד ן גדלי בשר ה י נ אוהביה שנאחר ותזני אל בני מצרים שכיי נ ת עו מ ח , לא שגלתה יהודה מ ה ל מ י וקרוב ע נ ן הבית • ־גלתח יהודה מעו רנ נחות ק ישראל נקראת דלתז א שהיו עיוכלין למלכי ארץ שלא היו עושר כעושרה של א״י שו מיום שגלתה יהילה יישבה כגיים לא מצאה נ ם זרכזלת הגיים אלא זה פתרו העמיה שהיו הגוים משיעבלין בה י כל רילפיה השיגוה כין ל מ י ומריב ע נ וח מעו מני האויב באין שכיניהן ומגלין זמסגירין , כשהיו נולל־ן יכירחין אצל שכיניהם מפנ ם י ר צ מ הם כילל לחי כת׳ סתרי נ ר למו ו ת ן נלתי מואב הוי ס ן שנאמר במואב יגירו ב י אותן כענם כמו צ מ ' דרכי ציון וגו, כל שעריה שוממין, כל שערים שהיו שם מקום ק . י ל ג אל תעל זהוא לשזן , כמו נוג׳ ממי ת ו ג י לירושם וכיב וגבעון עכשיו שוממין י בתולותיה ני כד ם לא היה ו ע . היי צריה לראש, המצרים נעשו לה ראש הן ארץ כשלים זה ה ן ו ג י, י שיבר איתה י שלו נ שיחריב ירישלם נעשה ראש« היגח, כמו ייגה בני איש פתרידף, מלמד שנתמלאת י רי ת לפנ . ויצא מן בת ציין כל הדרה וילכו בלא כ י ת י י כמי שלי הח כקבר וגו, אשר חציו שנונים יגי׳ אין ת הרודפים עליהם אע״פ שאשפתו פתו ר מ גה י ד מ מ ה ו י נ כרת ירושלם י בימי ע ז / עכשיו נ ז ג . זכרה ירישלם ו ו יף ואין כושל ב עיי ימי הטיבה שהיו ״ נ הג האדם שנזכר בימי ע , שכן מנ ם ד כל מחמדיה אשר היי מימי קה ומרודיה י י כרת בימי ענ ז , אף כאן ירושלים נ ו ג ם ו ד י כירח• ק נ לי יכן אמר אייב מי יתנ. ה ב י ה כל ט נ מ ל ששבת מ כל מחמדיה אשר היו לה • ראוה צרים שחקי על משבתיה, ע, כשיגלז ה ת י ל . כי ראי ע ! ל מכבדיה לשעבר הזיל1ה עכשי / כ י ג ה ירישלים י א ט הטו תאפת העזזמ־ י האימית עריתה כל מעשיה מדמה איתה לאשה זינה ששיפטין איתה משפט נ אלוף נעוריה ואת ברית אלוהיה שכחה • טומאתה בשוליה, דברי הנביאים בלש

מאתה בשוליה שהיי ה ית כשלייתה טו י נהי נ נקיה שוליה הוא מקום ערותה זכה פתרי

4 מזמז.

לח דברי פירוש איכה חכמיםם אל אלהים אחרים לא וכרה כי מרה היא באחריתה • י נ י , פ ת בעלה באו בית ה ח נה ת מז, לעשות י ירו פרש צר כ י י ן • כי הגדיל א ת מ ת מ א ה׳ א ל פ ה ) י מ ם , כ יתרר פלאי, איתן שלא היי כשרין לבא בקהל כגין עמין ן , אשר ציית לשעבר לא ימאי בקהל ל ו ג ום באי אל מקדשה ולשעבר לא היי ראייין לבא בקהל ה׳ ד דיר שלישי ה ומזאב ואדים עס למקדש בלבד אפי׳ כנ י ועכשיו בא1 אפיל! מקדשה שלא תאמר בני אדם שהן זרים ל׳ איתן שאינן כשרין לבא בקהל באו מקדשה • ו מקדשה אלא אפי ס נ כ כשרין לבא בקהל נללה, לשין זיל כלימר כי הייתי זילות לבני אדם • לא 11*כם ו ה יגי׳ כי הייתי ז מ כל ע, אשר פעל י ב . הביטו ולאי אם יש מכאוב כמכאו י י נ ע ה שבא אלי ב , מ ן ר כל עיברי דק בכילן לא חרכה ירושלים 1לא שמם א ה דירות חשאי מיום שנכנסו ל מ ה כ עמי הנ׳ בחרון אפו י ממרום שלח אש י אשר הוגה אשר שיכר ה ו נ י מ י ם ב מקדשינו כי א, וידביקבה לאש בעצמותו כמו וירד על הכרובים ועל י ירדנה פ , ו ה נ ד ר י בעצמיתי וד בההיא חויא ק ס ם מ נו ניבש כמי ק , פתרו י התמורות את הזהב • נשקר עול פשע, עיוול י ע ש בבראשית רבא כשקדרש׳ כת׳ שקד הק״בה להביא עלי את הרעה « עוי פ פשעי כמי יעילתה קפצה פיה יפתרזני נשקד עיל פשעי ציפה ומביט על כל פשעי 1הכלד שעל! על ציארי!הכשיל ד בידו • ישתרגו הפשעים רב! והלכו שנעשו שריגים ע פקיה פתרזגו ל לה זו שהכל דשין בה אף כאן ס , פי בידש כמסי רי . סלה כל אבי 1 ח כ

ה ד ז ה , לעם י ה ד ו ה ' לבתילת בת י ן ה ר ר לדיש י גרן ד פ ע ס כל אבירי יישימם כ מ ר

׳ ן ו ק י פירש״ צי א ף רגלה הצג על ה ה כ ת ס שדומה לכתילה היישבת בשליתה שלא נן • צדיק שיכרה ציין בידיה כמי הלא פריש לרעב לחמן שפתרונו ביצע לרעב לחמטה ירמיהו ם כשמת יאשיהו היה מדבר בלחש הי , אמרו חכמי י ת י ל היא ה׳ כי פיהו מ« קראתי למאהבי המה ׳ ת הלין ואמר צדיק היא ה אזנו ושמע שהיה מצליק עליו א רימוני , אומות שלבקתי בהן לאהבה כגין בני אשור (בני כבל כמז שאמר הנביא וא1

ד בני אשור ענבה וכן אל בבי בבל המה הריעי לי ייתר מכל האומות • ראה ה׳ כי עה ופתרונו מעי רותחי • שמעו כ, , כאותה ששנינו נכמרו בני מעי ו לי מעי חמרמרן היתה הסבה ועצ מ , מ ת י ש ל אויבי שמעו רעתי ששו כי אתה ע קה אני וגו׳ כ אנ נל ה שנים שקראת ע מ כ ן י הבאת יום קראת מ ת א לכר זה ששי שהיתה גזירה גזירה מתה בת קול בה, א״ר ליי ייק שנה הי ל ׳רישלים להחרי ילי נני^ לביא נביכלנצר ען לא שמעי. ר ן למי מ ר מ תא ל י נ נ ם חרו א נישא קו ל נ מפוצצת כניתו של אותו רשע עת לי. ל ע ן י ועילל למי ופועל למי כאשר פ י נ פ ם של אויבים ל ת ע ליה • תבא כל ר, בה״מק שהוא ו י ל , פתרונו איכה יתשין לשון עבים י ולא זכר הלום רג ב י ע איכה י׳ יונתן זהו , ופי י ל ג ק הלום ר א ה י ו הל1ם רגליו, וכן ישעיה אמר השמים כסאד עכשיו , ימינו שהיתה מגינה לישראל ע ו נ י מ בית המקדש י גרע בחרי אף השיב אחזר יל ג ה לה מנ , עכשיו עמד ב י ו , תרעץ א ן ה נ מי ח י כ ׳ נאדרי נ ן ה נ מי מן האימות שנאמר יי קשתו ק כלומר השיב ידו מלעזזרן כשם שהיה למוד לשענר דיטלשל שמ״ן כלעז • ד. ה ע ר ה להיות להם ל כ פ מדת להם לעורה ה , ימינו שהיתה עו ר צ נ נצנ ימינו כ י כאית ואנילזת ו נ י , אנ ה י אנ ה ז י ת יהידה ייגדל ננת יהודה תאנ כ / יירנ נ י ג היה ה׳ כאייב יו ויגלה נ , פתרו ז כ ו י ייגדל כמי יירב • ויחמוס כגן ס נ ואלי היה נקיד יירב היה פתרוב בשין י מה כתי נ פ ן י שכו מ בי , וכן נתמסו עקי ו ר ס לשין גילוי כמו יחמוס כגפן ב

שכיון

דברי פירוש איכה חכמים יטי אל כפי פ ה כ כ שכיון שנתמסז וגלו מיל שככה חמתו של הקיבה וכן הוא אומר ואני אן הרקקה י י ן ענ ד ב ארת ברית ע , כמו נ , נאר מקלשו י ג ׳ ו והניחיתי קמתי • זנח הו ק ס ו פ נ ת הדין • אומללו פתרו ה עליהם מד ט ה קו , נ ט , וגו׳ נ והשלכה • חשב ה, ה ר י ם אין ת י מ ק . טבעו בארן שעריה וגי׳ מלכה ושריה ג ס נו פ יכל לשון אומלל פתרוי ומרוב עבודה י גס נביאיה לא מצאו נ ק בתירה בגלית מעי כלומר אינן יכולין לעסו, שאיכל לימר והלא לאומה ן מ ח נ א ן י ן ומה אשיה ל ד י ע , מיום שגלו ״ מוז א ה תזין מן שיא ן כל הרעה הזאת י נביאיך שחזי ל ן ימי גרם ל ט׳ אירע כמו שאירע ל פליד מעורב י ל הוא חומר שאין ס ותפל כמו שאמר יחזקאל אמיר אל טחי תעל ויפל תפתו מפלת אי ן אותו ככותל ומחר באה רוח גדולה ו בו שאין מדבק בקיר אלא היום טחין ולא גילי ן משאית שיא לאמור שלום יהיה ל ן שוא ותפל שתוי ל אף כאן נביאיך סזו לן י שתשובו בתשיבה שנאמר ושב ה׳ אלהי , כד ן ר ו תן להשיב שנ ן • לא גילו אחרי נ ו ו על ען וגו׳ שרקו וינועו י ל ם י ספקו ע ׳ מדרכי המקו ם כ ת , ומדוחים שהדיחו א ן ת מ את שן לפי י ה לע ם פ י מה הקדי ל אויכין מפנ הם כ י ן פ י ל , כמו ישםוישרק פצו ע ראשםה לעין • עשה ה׳ וגו׳ בצע אמרתו ם פ ן הקדי כ י פ ה מה שלא ראו כעין ל פ שהן אמרו נם שהיתה גזירה גזירה מימי משה ד ו שניה מימי ק ם • השלים דנרי ד אשר צוה מימי קת כל ׳ א נצע ה י י נו השלים כמו והיה כ שנאמר והשימתי את מקדשכם י בצע פתרו. ׳ ם אל ה נ א עליהם צרה יצוקה צעק ל מ ה לא צעקו אלי כלכם אלא נ ל ח ת מעשהו נני ה מאין הפוגות « קומי רי מ ד י נכרה ולא ת נ , לשון מעצור כמו עי גת לך י פו נ אל תת׳ כאכ זכרי אותו כל שנה י רני כשם שקרוי רון כשיגניה ׳ כליל ט כלילה בליל כתוכ כלי רין לשין המין יקיל שאין היא הן ם קולי כשמחה כן כשיתן אדם את קילי כככי כ ד אה כשם ם יתעכר הרינה כמחנה י ראה ה׳ וגי׳ למי עוללת כ למשיש הן לקינה כדמתרגית כשלו י ם שתאכלנה נשים פרים כשם שנשים רקמנ שעוללת לי כלימר הנשמע עם • ת ד מ ל ע ם ע י נ ה נניא כשם שנהרנו כ ילדהן לנרות למו או שיהרג כמקדש ה׳ כהן יב עד לשנר האומות שהייתי להם מגור מסבי , תקרא מו נ י נ ס עד מגורי מ ום מו הקרא כים י ח פ , אשר גדלתי ט י ת י נ ר י ו ת ח פ עד שקראת עלי לשמר בחורי אשר ט ם מו ו י כ

כלם • ם ורביתי בא אויבי ו י ת פ ט

ן ירמיה לומר נ , יושויציל אום כי גרנטי מלאה וידיר בלעז היה מתאו י נ אני הגבר ראה על חרבן הבית שבכולם לא נתרב הבית י מכל הנביאים שנתנבאו ע נ אבי הגבר ראה ע, כמו לבול אל ים בילה בשרי ל הי ן ידי כ פ ה ם בימיי« אך בי ישיב י בימיהם כי אי מלמעלה יראש ותלאה לשון נ פ , הקי ה א ל ת ף ראש י ק י ד י כנה עלי מצידית י ו ו אסגן ה׳ לאור עוצם ם יהיה ל י ת מ , כ ם ל י יפות • במחשכים הישיבני כמתי ע יגיעות ועי, אלו הישיבני במחשכים ולא א צ ר בעדי שלא א י לם אע״פ שהישיבני במחשכים ג מעיפ י ע ד אלא א ה לי קשה לצאת כשיכ שהושיבני במחשכים וגדר בעדי ולא עי גדר בעדי הית כ ל ן שאיני יכיל ל ן הן כל כ י ד מ ר בהם כ שגדר בעדי הכביד נחשתי נחישתים שאני אסי׳ ת ה ם אבקש משם א ס לא גדר בעדי שמא תאמר א ם הישיבני לאיר יאפי׳ א ׳ א בהן אפים ר מבית כלא יושבי חשן ואם אזעק זאשזע ממקי ומצאתיו שהרי מדתו מוציא ממסגר אסילתי שהישיבני במחשכים יגדר בעדי משם יוציאני לאור תיל גם כי אזעק ואשוע שתם תפית, באב;« י ז ל מי שמתפלל אחל הצביר מעשיו נפרשין • גדר דרכי בג ׳ כ ת , כ שתם ש

ב~ דברי פירוש איכה חכמים, פתרוט י »«ת כאלי אבכ׳ גזית במה גלר לרפ• ננתיכיתי שעיוה « דרכי סורר ויפשחנן כל האימית ק שכל היוצא לירות מירח כ דבקעכי כמי אילן שנפשת • כמטי־ה ל, ו פ נ ב ביה עלה אריה מםי ם זו מלכית נביכלנצר לכתי מישלים כני • ארי במסתרין נאמר ארי • הביא ככלייתי משהקימני לו למטרה ירה כי חצים והכיא בבליית• כ לי כאשפה « ועיים כחצן צ ם חצים שאלם מניח ח ים של אשפה ה ם כנ כני אשפתו מי ה, פמו ימלא פיהי חצ׳ן יישכר כחצ׳ן שיני כשהיו מגלין איתן היו לשין לחמם כעפר י נ שיס בין שן לשן ומשתברין • נשיתי טיבה לאלם שהילן כשבי כשוי מכל טינה • נ כ העפר נ ו, ם י ל שיביא איתי • , ע י ש פ ן חשמח נ י ימרילי אכ י מר ענ , יילע אני שתו י י נ זכור עד זכור תוכיר י ן לזכור אבל תשיח נפש* ע י יש ל ט הקלירי בזאת ידעתי כ י וכן פין איתיל לו • י ה׳ אשר גחלני על כ זאת אשיב אל *בי ומהו הדבר שאשיב אל לבי חסד, והקינה ה נ י ק מי נכיכדנצר , כי לא כלו רחמיו של ה י ו נ , גרם שלא תמנ חסדי הל מוכטס אני שלא יכלה רחמי! יחסדי! נ ו לשענר נגלות נ שגמלנו כרחמיו שלא תמנם שהראנו כככל שלא תמכו ו כלה כגלות זה « הדשים לכקרים החסל בגלות זה שלא ני אלא חלשים לכקרים ככל •ים ויום מתחלשים החסלים שלא לא כככל לכל הראני חסלין שהכטתתם תי נ לם י רבה אמי ן שמצילני מי י ל ס ני לכליתיני לולי ח ל עלי מ אחל כלכל עו לפי שהקיכה ע!3 נ , י טוב ה׳ לקייי • טוב ויחיל ולומם זה פתרו אף גם ככילתם יגיל הגיעכו מם מצפה כמ1 לומי ע , לו , לקייי ייחיל האלם ולימם ויהא מצפה לתשועת ה, אשרי לו לאלם שפרע ככר כל שטרי חיניתי! י רי אליכם י טוב לגכר כי ישא עול כנעי, אשריהם ישראל שככר נטלו איפיפסין ן מ אע״כ שהיא עצכ עכשיי שמח היא לאחר זן טיב כאדם ל וידום אי ל כן בת ציין • ישב נ י י יניתיהם ןפן היא אימר חם ע על עי״>־P/ זר' ם ״ , י ש ' א *ל ה " ש י כ ' ל ל ע ט י בי כ ל גוירה שנאמר עלי ם ע י משישב בלל דדטל עלץ ם נ רי תירה המקי לנ ' נ ׳ יחשונ ה ם נר׳ חלנו פירש לשון מחשנה וכן פי ח נ מן י כי לא יז;ק י ת, ואני פרשתי אחר העני שכר טוב כמו והיה כאשר למיתי לעשוpן היא המלה . א י כ ונם כ ת עו , אם היא נושא עול האומות מחר ירצו א , לם ה לעי, לא מלבי ולא ו ה מלב נ י לא ע ו • כ ם שיבר איתם יחזיר ורחם כריב חסדי היגה א׳ ת רגליו יזה פתרו ת ה בני איש ילא היגה ואין רציני יחפצו יאין חפצו לדכא ת נ מרציני עיט ל ן בעמל בעמל ולא ב י ע כנ ת רגליו כל אסירי ארץ כל נ ח כי לא מלבו ורצוני לדכא תם בריבו ה׳ לא ראה לא הוכשר בעניו ד י עליון לעוות א גד פנ להטיח משפט גבר נ, מי אמר ה ו , לא צ ן . מי זה אמר ותהי ה ת דברי ם בריבו כמו רואה אני א ד ת א י לעיל אסירי ארץ ת רגליו כ ח ם בריבי ילדכא ת ד ן שתהיה דבר זה שיישר בעיניי לעיית א לרי ן יצמח עמל מאין בא להם שנדכאין אסי כ לבר זה אל תאמן שלא ציה יאם לא ציה מהיל יה׳ לא ציה מפי עליזן לא י א ק מאין ייסורין באין לעילם וכי עולם הפקר היא מ את ן היום א י נ פ י ל תת י ראה נ נ תצא הרעות והטוב אלא מיום שאמר הקיבה כהי* סין כ י ו ם חי נבר על חטאי ל ה יתאונן א , אלא מ ע ר נ זאת המית יאת ה י ט ים יאת ה החים נשא י פ ם כ , ע ו ר ת ם פ י פ , נשא לבביני אל כ רה חקו נ ו ו נ דה ויאמר נהפשה לרכי מתין י ל ד נ ח א א ט ל ח י חטאי כתב מלמל שאפילו ע ל חטאי , ע״א גכר ע ט י כ כ ם ל ו ע נ כפיו השמים ויהא לבו מלא עבירות * נחנו י ם כפ ל תשוכה י נשא לכבינו ולא שיפרוש אה ת א אכל א ט ח ם שלא י ל , אנחנו עשיני את שלנו שאין א ת ח ל פשענו ומרינו יאתה לא ס

לא

דברי פירוש איכה חכמים באת ״ םחי ומאס לשין ח ל קראת מרכה לסליח ואתה לא ס ת שלן שאתה נ לא עשית אן י השיטנו אתה משים איתנו ם מעל האדמה שמתורגם יתיטלטלי ת ח ס נ טלטזל כמי ין גית מאי ן הפו ם « עיני נגרה וגו, מאי ם שאו ערי ר היה הוא י השאח מגזרת א נ דר חיי ט ר חיי ואע״פ שנמנו נ ו נ מתו נ ר • עיני עוללה לנפשי עוונינו הטו אלה « נ י מענל ראשי ם ע י מי פ י נ ן נ ד שידו אנ ם גם לזאת ע נ שאיני יכול לעלות מתזכז לא שת לס י מ ו ה פ ם נ ה אנל א ו ין יש תק ו עדי י ד מתנ ד ארכוניתיו או ע ם ע י מ ם נ ד שנזמן שנא אל ראשי ואיני ם ע י ן אלא אע״פ שצפו מ ל איני עישה כ ל תקוותיו אנ נ א ל ראשו או ת ע, ת ו י ת ח ׳ עבור ת י שמן ה ת א ר רי • ק נד םנ א מו ם ושלים לית אנ רתי ת ז יכול לומר ער כשנשתעבדנו נ ה ששמעת קולי כ ת ת י קולי שמעת א י ת ח מגלות אדום שנמשל לשאול תן ם שקראתי ו י , נ ן א ר ק ום א י ם קרבת נ ת אדי לי ג ן לרייחתי נ י נ ם או ל ע במצרים י אל תן ת יזת שנעשה לי « ת , עי י ת ת י , ע י ישראל • ראית ה נ ד ויאנתי נ י מצרים ההי נ מעל תלאות שהנאת עלי תב!א , כמו אשר מגן צל״ן • תאלתך, כל1מר כ ב נת ל י להם מגן כשם שעשית לי ן ואמר כ ה ם נ ״ פ ל הא1מית ל , שחיזר ע להם וכן תמצא בסיף אלף בת דכרי האלה הזאת • ן להם לשין אלה כמי כשמעו א ת ל א ת ן עשה להם • הג״הה ( ב

ה מי ישיכנה ע״כ) ח נ א ן • ת ת ל א ת כמשקל ת פ ס י ונשא בי אלה יהתיי נ

ם ע ו פה י ׳ אי ן ופתלי י מ מ ם לא ע י ת ' י׳חשן כמדמתרגם כל ס י , פתר נ ? איכה יועם זם מצהיב כזהב • ה י נ כה ייחשן יופיין ותוארן של כני ציין שהיה קלםתי־ פ אים הטיב « ת כ ם של בני ציק שהיה דימה ל ה י נ ם הטוב ואיכה ישתנין ויו פ ת כ וישנא הן ם שהיו מלובשין בחשן ואפוד שהיו אבני קדש קבועי י נ י קדש , הכה נ !תשתפכנה אנן תארן לכלי חרש פ ה ן נ י ם מצהילזת כמראה פז א ה י נ ם, שהיו פ י קר בהן י בני ציון הין חלצו י לן ומפרש מי גרם להם שיזעם מראיהן • גם תנ די יונר מכאן ואילן הו מעשי י

ן זה כשלואה גוריו מושן שדו מתיקו ומראה אותן י ים ״ תנ / האבנ ״ חלצי כמ1 וחלצו אי שד

ל בביה לפי שצמק1 ת ע ר מ א ה 11 ש נ י ע י ר כ להם כדי שיכא! וינקו אכל בת עמי לאמוה גל0 ו ל , כוצע אין להם כ ם ה נק וגו, פורש אין ל י י הרעב י דבק לשין י שדיהן מפנד עכשיו ן ע סי , המכי ע ל ו נים עלי ת , האמו י ג ם י י שתזחשן תיארם ״ האוכלים למעדנ, א י ן לפי *אשפה תמס ה ת שני בביא עליהם צרה תבקי אשפתות להתחמם בה ע ל י ת, איר ם י ד ת ס א ט ת ת עמי ע א • דגדל עון ב ס ו כ וכן מפירש ננראשית רכא אמ1ן עחטאתם כי ב ו ת ם כ , בסדי ם ו ד ס ט יהודה ובנימין מס שלא נעשה ב ברכיה נעשה נשנת ישראל ויהודה גדול בעאד מאד אנתן י ן נ ו נ ע ת בבדה מאד ינשנט יהודה וננימין כן ו טה • ד״א ויגדל ע ם פלי ה ת ישראל !יהידה נשתייר מ י ל נ טה אנ ם פלי ה לא נשתייר מם אע״פ י ל ס לאלו ס ו ד ת ה מ ק נ ה מ ת מ ק תה נ , יותר הי י ם כל ו ד ת ס א ט ח בת עמ« מה ר ס דים לא מ כ לא תלו בה י י פ ע ט א י ל נ ע גלא נשאר בה שריד ו שהיתה הפ1כה כמו רגה ידים £ל י חלו נ ה אבל בת עע ע ממנ ר ביד אויב שישמחו בה אלא הקיבה בעצמי פ, משה מרומי שאמרה משם ר ן שמעתי מ , כ ם ו ד ס ם ושש! ברעתה ווה קשה יותר מ אלבין מאכל ה, אלו שערות ראשיהן שהיו לכנים כשלג שמתי רי י ז ל • זכו נ ' ג ה ז י ד ע רביפ* סן • אדמו ר ז נ נזיריה שעמתיה כמו גזי נ ל ח ן כ ם הכי ד ומשתה מתלככין שערות של אר גזרתם מצות צס י פ ם * ס י נ פ ם לפי שמטמנין אותו כ י נ י נ נ קלוי פ ה , ו ם י נ י נ פ עצם מ

נזלתם

כב דברי פירוש איכה חכמים, אותן שהכירו איתן לשעבי לא ת ו צ י ח ס לא נכרו נ ר א ר י חשך משתור ת י פ ס גזרתם כו דבק דקרט״יר נלעו • טובים נ י י ׳ לפי ענ רם על עצמם פי ז , צפד ע א הכירו אותן להפת ן ביסורין ואותו שמת בחרב מ , לפי מי שמת ברעב מארי ב ע היו חללי חרב מחללי רם שכותן ע ט כ זהו ה ״ ת שדי ע ו נ מ ת , ועכשיו שאמר שהם יזוכו מדוקרים מ ה ע לפי שת שאוכלין מ ת ם מ ס מתכקעי קרי כ זיזוכז מדו ם היו חללי חרכ מחללי רע י נ ו לדכר למה ט, לשעכר עכשיו בשלו ילדיהן לכרות לשון אכילה ת ו י נ מ ח ת שדי י ידי נשים ר מ ו נ ת מק לשעכר שיבא צר ואויב בירושלים ומי גרם להם שיכא מחטאת לא האמינו מלכי אן שלא יוכלו בני אדם ל כ ת שנגואלו בדם כ מ ח נביאיה וגי׳ נעו עורים בתוצות, מן למואב, י י נצו ממצית׳! של הק״בה נצו כמו תנ! נ א וגו׳ כ מ ליגע בלבושיהם • סורו טי נצו עפו ן כ פף כבודו אף כא תעו ף י ו י עפ ף למואב כ נ ו כ כי נצא תצא שפתרו, תנת, אמרו כשגלו היו , גם הניעו עצמן מן המצו ו ע צפי שסרו מדרכי המקום י גם נ, חלקם וסיפו אילו לחזור ולמר בארצם • פני ה הם לא י לם אומרים עצי אומות העול זה דברי האומות « עורינן , כ ם ט י ב ה ק י לא יוסיף ל א י כל ה נ וגז׳ הפיצם על פ, היינו מצפים לעזרת מצרים שכתוב בהן מצרים הבל ל ב נו אל עזרתינו ה י נ ה עי נ תכלי, צדו לשון ו נ י ד ע וריק יעוורו אנקיור פודר״יימש ששאט׳׳נדיר אלפול״יאה בלעו י צדו צם ומתרגם ויצדיין ארחתכון כלומר שממו צעדינו ״ קלים היו כ כ ר שממה כמו ונשמו דן היו קלים שעל ההרים דלקונו כמו כי א י ם, ומפרש והולן ה רודפינו מנשרי שמיל ם אותו על יאשיהו ויש פותרין אותו ע תרי , יש פו ׳ נו משיח ה דלקת אחרי • רוח אפים, ובימי יאשיהו לא גלו י ו ה בג חי גדליהו בן אקיקם לפי שהיא אשר אמרנו בצלו נן ל אבדם בני יהודה א , ע ם ו ד להם עדין שבט יהודה ובנימין • שישי ושמתי בת אל ישראל תשכרי ותתערי 1שתית 1מצית !תשתי ס שעבר ע י ן תעבר כ י ל י גם ע ן כ ע ל דס ועדיין י כ ד שתערו כל הכום ואיי ללוימית העילם שעדיין לא טעמי ה ס ע י כל הכן נ ו ו ם ע ד לשתיתה י ח ן לשתיתה, יאשריהן ישראל ששתי כבר ולא יוסיפו עו די עתיל עליו לשון גילוי כשם שאמר ישעיה פ דת העין מ ן על פקי י ת א ט בת ציין יגי׳ גלה על ח

ד על הריגיה * ה עי ס כ ק את דמיה ילא ת א וגלתה הכה ישבה ם אי , אלפיביתין ה ד אלף בית ז ג נ ם הן כ קי , כ״ג פסי י נ ה היה ל , מ זב1ר הם כ״ב ה לבו ה ה הי , מ תן חכור ה י , אלפנ נר ג י הג ואיכה יעיכ ואיכה יזעם אנם גם אני שבע כ ת יסרתי א ה ו׳ אלפיביתין לקיים מה שנאי ו ד אלף בית הנ ג נ ם כ י ק ו ס פ, לא תאמר מימי אחרים אלא אפילו מימינו ופן ו נ ף שתי ס כ ם י מימינו ב כ י ת א ט ל ח ע. ן א1תו נח לנו אלא באין הא1מ1ת ונוטלי עציני במחיר יביאו יגענו על ממונינו ולא הוי יד כלומר שנתננו להם יד שנשמעון ינכפפין נ תנ , מודגשת כמו נ נ , ה ד ו י תנ מצרים נ, וגם על בני אשור קשרנו אהבה לשבוע אצלם לתם * יתומי• ם ח להם י אשור לשמע לו בעוונינו # ה עחר כי רחק ממנ ת , אין אב כתב כלומר יש אב ואין ע ב היינו ואין אנותיהם ו ו עו פי שאינם שכבר מתו להם אנחנ , כלומר אעי ם נ י א אבוחינו חטאי ון כאלו נשרף בתנור אש« ן קמטי ק קמטי כו נ ר י ! נקנץ העו ו כמר ר נ ו מ י עורנו כתנ ל נ סו י על הר נ ר מלמד שאחת ע ס נ ח ת דה, כתולת כ הו י י ר ע לות נ ו נתי נשים נציון עננם מצטער אלא אל הר ציון הם ואי ת שענרו עלי ו ר כ מ ציין ששמם, מנית כל הצרות ה. ם ה י ל , לימד שקשה להם חרנן הכית מכל צרות שע0רו ע ו ששמם • על זה היה דוה לכנ

שיעליס

דברי פירוש איכה dtei כגי ד ן בהן כ ל ן סו נ י ו דשו כהדא דתנ נ , רמסו ובוססו בו הלכו פתרו ו שיעלים הלכו בן י , אל עבדא נוהורין הוא שיסד רביני גרשם וצ״ל דשו בו ונחרב למחרשותי השיבנו ה

ם • ד ק ונשובה חדש ימינו כ

נשלם פי׳ איכה

uniDf lCOi" •ו 1

חבור לר־ם במז־ל בחכמת העכור

מ מ ן קבור שתלמד מ ך 1ע1למן שאחבר ל נ י ל ד רן ע עו י ן השם ו י קי י י שאלת ממנת וראשי ם והמועדי ידיעת הפרקי דיעת מלאכת העבור בהוצאת המולד1ת ו יר בלתי פ ס ד שתבין המלאכה מן ה ת ע ט ע ו ת בדרן קרובה וביגיעה מ הקדשים לכל עת אלא בהוראת מלמד ה מן הדעו ע תכן שתדע ד רן ואיעפ שוה אומר כי לא י ו מלמד ין מ י לא יצטרן המלמד ומן מרובה אלא מ ן די בספר לבד ותכלית המשפט כ ולא יהיה לע והדברים אשר ההרגל ד ט יורהו ר״ל באותו ומן ילמדה! השמות הנוהגות כאותו מ ע ! * דן נקל עלי ן וקדו ל ן • אבל בידיעתי עוצם פלפו ר ד ע וידריכהו אל ה ד ם באותו מ ה נל זה שאני ם כ ע ת ההבנה ו י ה תבין אותו תכל ת ׳ א ר קצר כמה לידיעתי באמת כ מ חר פרק אבל במשל פשוט שיקום אותו מ ע מקצר ומניח האריכות ארנה המשלים שלא את מלאכה ב י בזה הקצור לבאר ס נ ו ולא אשים מגמת פ המשל במקום מלמד תתלמד ממנג ם לא ל1תיק בוה הסו ן לפרש ואינו ראוי למתלמד ג מן המלאכית שא!ת1 הדבר צרית יאתה לא ת אחרי י ע ם ממגמת העביר אלא מד נ ת אחרית רבית אי אלא אחר הקדמיכית המלאכה לכד ומה שהיה מעלה ת המלאכה אלא אי כ נת ס תה מגמת שאלתן כי היר • ואיני ריאה פ ס ן וכזה לא נצא ממגמת ה נה צריכה להקדמ!ת אפרשנה ל קרובה איי להזכירם ר וא״עפ שלא שאלת ממנ ס י ח ב ד ת כדי שלא יהיה ה פי שלא להזכיר דבר התקים למען ישמק ל וה לפרקי י דבורי במולדות בדרן קצרה וחלקנו כ פ ואשים דבורי בהם כ, וחלקנו ק ר פ ל מגמה מן המגמות שרויה ב י כ הקורא בקריאתו ויהיה כח עליו למען כפות • ופרקי המאמר העבור לשתי מאמרות המאמר הראשין למולדות ובמאמר השני בתקית העביר • פרק בי כ א ל גררת מ ת אשר עליהן נ הראשון שבעה • פרק א׳ כזכרין הקדמיק ג׳ בידיעת ר דיעת הפשיטות והמעיברית • פ י ן ו דיעת שני המחזיר ולמה היא זה כ כיל קדש • ׳ בידיעת מולד כל שנה • פרון ה׳ בידיעת מולל כ מולד כל מתזור • פרק דם והכסדרן • ק ז׳ בידיעת שלמים והקםרי ר ת • פ ו ע מ ק ה , בידיעת כל הדחויות ו פרק ופה ה התקו המאסר השני פרקיו שלשה: הפרק א׳ בידיעת באיזה יום מימי השבוע תהידיעת , בי ק ג ר ן בשרטוט י פ י ום ומן הלילה • פרק ב׳ בידיעת אותו ענ ן הי ובכמה שעות מם אשוב ר פ ס מ ם ו פה ואקר קלוקת אלו הפרקי ה התקו ככמה ימים מימי החדש תהי

. ׳ ת לפרשם בגיה י

המאמר

בך ר3-י חשבון העכור חכמיםר והם ד׳ הם נגררת העבי ם בהקדמות אשי עלי ה ק היאשין מ י המאמר הראשון פ

. ן ן מ ה שיתקק ל : חחקדטה הראשונה שפל קשנ!ן העביר בל מ ת י מ ד ק הר הימים אבל המגמה לדעת פ ס ן הנשאר כי אין המגמה לדעת מ מ ס ת הימים תשלין ו׳ ז׳ ים עליה נעביר כ ס נ באיזה יים מימי השניע יהיה המילד י ההקדמה השנית כי השעה הת השנה קיר ינ נלילה ככל עתי י ם י י י יתית שהם י״נ נ תית ריל מעי י מהשעית המעין כ״ד שעית חשינ איתי יים יהרם איתי על מישנ הימים וחים וקי׳ן וחירף וכשיתקנץ לי רא1ית כל •ים מתתלת הלילה ד נע״זה י ההקדמה השלישית פ כמי שנפרש כעתי׳ שעי ת מן הלילה • י י אית! מילד נ ע כ ד ׳ שעית אז ת י ים מן הימים נ י ן המילד נ וכשיצא לי אותו מילד ליל ג׳ ע כ ד ים i' כי׳ שעית ת י ן המילד נ משל למה rf לימה כשינא לע כי איתי ד י שעית ת כ ים ג׳ נ י ן המולד נ י תתלת יים ג׳ מליל ג׳ וכשיצא ל ׳ שעית כ י נד •ים ג׳ ׳״נ שעית אשר ג ׳ אשר כנ כ ל מן ה המולד ביום ג׳ בת׳ שעות מן היום כ* תפום שעית ליל ב׳ יים ג׳ ישאר ח׳ שעית מיום ג׳ 1על זה דוק י ההקדמה רביעית פי הל חלק מהם דק ף ופ׳ חלקים ינקרא כ שעה המורגל עליה נחשמן העיבור נחלק לא 1ן אלף ופי תלקים היא שעה שלימה והרם אותה אל מושב השעות כדרן תקק ל ונ3גת שין דליעת מספרם ולמה היה זה כ עת שני המחזור ו לי י ׳ נ נ שאפרש נג״ה ית׳ • הפרק הל שיתקנצו מעלה אחל ע ם השמש נ ת שיתקנץ הירח ע ע י מ ע כ ת, ל רז נ ו המע הפשוטות וr i ה וכשתפ״ל נ נ ט יום ר״נ שעות!תש״צג חלקים וזה! ומן חלושה שצ ל י ם שניה כ ע פ וה התשנין ני״נ תלש אשר היא תשנין חלשי השנה יהיה המתקנץ שנ״ל י1ם זח׳ שעותת שיתחיל ללכת מחלק ממנו על שישונ ע ע מ רקי נ השמש נ י נ ותת״עי תלקים זזהז זמן סי ראשינה • ומאחר שאמר הצור יתעלה זאת אל איתי חלק בעינו אשר התתיל ממנ

ו החל1ש ית חלשיני נחלש אשר יתנאר נ עוצת קדש בחדשי לחלשי השנה נתחייבנו למנת חדש האביב סמכו לומן החים שהיא ומן הרניע* ואין זה אלא ללבנה « ובאמרז שמיר א ולא תתישב ומני השנה התום והקיר והקיץ והתורן* אלא בחשבין השמש יהצרכני באות!ן להיות חדשינו חדשי לכנה ושניתיני שנית חמה וכא:ר מצאנו זמן שנת הלבנה י ענ שנ״ד יום ח׳ שעית ותת״עז חלקים וזמן שנת השמש שס״ה יים י׳ שעות מצינו שנת השמשף על שנת הלכנה י׳ כ״א ר״ד יכשתלקני מותר שנת השמש על שנת הלכנה יכפלני סי מיר שני המחזור היה המתקכץ מאותו מיתר ז׳ תדשי השנה פ ס אותו ני*ט שנה אשר היא מט ת נ ו אותם שכעה חדשים ככלל חדשי השנים י מנה כו המלאכה והוספנ ומיתר לא יל שנה וקריט.שמם מעוברית ינתנו אותו תלש ג חדש כ ' , שנים מן ׳ במשן הי״ט שנה זע שנים ^ י מה שהקדמנו וחלקני אותם ה פ י בגללו הוסף כ סן כ י םף לפני קדש נ י נ הל שני המחוור והיא השנה השלישית !הששית והשמינית וי״א וי״ד ו״״ו 1י״ט והסימן גו״ח עי המחזור־י״ט שכה י״ב פשוטות זז׳ מעוברות י הפרק אד״זט . והיוצא מזה הפרק כ׳ כל קדש הלבנה כ״ט י״ב תש״צג חלקים השלישי בידיעת מולד כל מחזור כבר בארנו כל מה שנתקבץ ו׳ ימים תשליכהו וכשתשלין תדש הלבנה ור כ ל חשבון הענ י כ כ ט ר א וכן נר בארנו נ כ נ תש״צג ! י ם !הסימן אי ״נ שעות תש״צג חלקי ו יזם אחד ׳ , ישאר ממנ ׳ ז ו, ז חלקים יכשתשצין זה החשנין ז׳ ו ע י ת ' שעות ת ר שנת הלבנה שנייד יום ת פ ס י מ כי , שעות תת׳׳ע! חלקים והסימן בשאירתה דק׳ תתיע! ורן ביארנו כ ישאר ד׳ ימים קד ׳״ג קדשים מהלבנה יהיה רת י״ג קדשים מהלבנה זמן שנת הלבנה ע נ השנה המעו

המתקנץ

דברי חשבון העםד 9 חכמים כהו שפ״ג יום וכיא שעות יתק״פט חלקים יכשתשלין זה ז״ז ישאר ה׳ ימים המתקנץ ממני המחזור י״ט שנה י״ב ט כ ר א ם והסימן הכ״א תק״פט וכן נ כ״א שעה תק״פט תלקימספר ם ו י מ ע ל אותו ני״נ פ ר השנה הפשוטה ותכפו פ ס ת וכשתקת מ נרי פשוטות זז׳ מעזם ותשליך המתקנץ ו״ו ישאר י מנ ן נשנ סו נ ק ת ם ! י מ ע רת ותכפיל אותז ז׳ פ נ השנה מעיר ימי פ ס מ ם והסימן נייי תק״צת והוא אשר ׳שאר מ ׳ ימים ׳״ו שעות תק״צה חלקי נת נקל ר א מ ן אלו הנשארים בשרטוט להיותם מ נ ל י ת כ המחזור אחר שתשלין ז״ז ואני א

ן זה : , כעי ה כ א ל מ הם נכנה שרש ה י עלי עליך זכירתם כ

הנשאר אחר השלכת ז״ז י

הנשאר מן תיש הלכנה י י •

ה « • ט ^ הנשאר מ; השנה פ

הנשאר מן שנה מעיכרת • •

הנשאר מן המחזורים • • י

ע כ« ואחר אשר פשטנו אלי הפשוטות אפרש היאך תוציא מולד איזה מחזיר שתרצה דם היום מולל אותה שכה ה ים כ נ ו מו לם ר״ל השנים אשר אנחנ שנה ראשינה משני העי ליל שני ה׳ שעית ר״ל חלקים מן השעה הששית יהםימן בהר״ל והוא מולל ראש מחזירכ כהר״ל ממחוור׳ הע!לם וכאשר תרצה ללעת מ1לל המחוור השני ממחוורי העולם תכתית סיגי ח ג ת ה יתשים כל סי כ כי״י תק״צה כשיטה השנית תחתי כשיטה אחת ותכתי

: ה ן ז ת הימים , כעי ח ת השעית והימים ת ח ת החלקים יהשעית ת ח ם ת החלקים החלקים יהיה המתקכן תש״צט תק׳ינץ תק״כץ החלקים עם ק הימים ע ״ ק א ת י ק כ ק ת מ ם השעית יהיה ה השעית ע׳ ימים יהיה מילל המחזיר השני הימים יהיה המתקבץ ל׳ כ״א שעית תש״צט חלקים מן השעה העשירית ומה יים ל

ים הרביעי' לפי כשתשליך מכ״א שעית י״ב שעית שאמרני כי זה המילל כט׳ שעית מן הי' שעית מיזם הרכיעי יאיתם החלקים משעה העשירית י נשאר ט , כאשר הקלמנ של ליל ל והסימן כזה המילל ר״ל המילל השני לכ״א תש״צט יכאשר תרצה ללעת המילל השלישית ולא יתר י ם תעשה כזה המעשה לא פח ל י ע ר״ל מולל המחזור השלישי ממחוורי ה

: ה ן ז , כעי ה י שתכתיב מ1לל המחזיר השני כשטה יכי״י תקיצה בשטה שנם ראשינה ע פ ם החלקים כמי שעשית נ ותקבץ החלקים עי אלף חלקים ושיצל חלקים תשליך מזה יהיה המתקבץ ממנם ם ישאר שי״ל חלקים תרי החשמן שעה כאלף ישמניס חלקי השעה המתקכצת לך מן החלקים אל השעות יעיל תקכץ

י ו׳ ם יהיה המתקבץ ממנ ם השעה אשר הרימית מן החלקי הי״י שעית אל כ״א שעית עע כי מולל המחזיר השלישי ממחזורי הע1לם היה יים ז׳ כשתי שעות ל ס יייל שעית ת מי ין היים ישי״ל חלקים מן השעה השלישית זהםימן כזה המולל ריל גמזלל השלישי וייכ מף בי״ז תק״צה על מילל המחזיר סי ל זה המשל תי ן יתעש: ע י ר עזה הענ שי״ד ולא תסי

5 הרביעי

יםים שעית חייקיס

א יב תשצג ד ח תתעו ה כא תקפע ב ין תקצה

רד

תקצה

ד כא תשצט

כ יו תקצה

ש דברי חשבון וזעמר חכמיםל שתגיע אל מזלד איזה מסחר י יצא לך מולל המחזור החמישי וכזה תעשה ע ע י מ הז זהזא י מחזירני אשר הוא מחזור רנ״ט היה מילל השנה הראשונה ממנ שתרצה • ורע כ מילל המחזיר ליל שלישי בג׳ שעית ישנ״ל חלקים יהסימן ג״ג שנ״ל יילענז איתי בזה המעשהי על ה יילענו מילל המחזיר השני יהיספנ נ י כי היספבי על בהר׳׳ל בי״ו תקי אשר הקלמנה יילעבי מולל המחזור השלישי על שבאני ליליעת מחזירני נ י מולל המחזיר השני בי״י מקף בי״י תקיצה על ג״ג שנ״י י ס י מחזירני תי ח זה « וכשתרצה ללעת מולל המחזור שיבא אה ותקב׳ן השני שטות ה כשכתיב גיג שניל בשטה אחת ובי״י תק״צה בשטה שבית תחתי מ ומה שנתקבן מן החלקים ן1ף!שמונים תרימהי שעה k מישכ השעית והנשאר למושב השעיתב אותו בשטה שלישית ואתר תשיב?) השעות ימה שנתקבן מן השעית כ״ל תרימהו יום תכתו אל מ1שב הימים ומה ונשארו ולא צשלם כ׳׳ל שעות תכתבהו בשטה שלישית ועול תשובו ז׳ ותכתוב השאר בשטה שלישית וכאשר אל הימים ומה שנתקבץ ייתר מוי אשליך ממנp'»ס יום ה׳ ן מולל אמחזזר אשר אחרי זה והוא מחזור רי ל זה המשל יצא ל מעשה ען מולל ה ינא ל ל ק ס בייו ת י ף על מחזיר ר סי כן תי שעית יתתק״מט מן השעה השמינית ין מיללית י׳ מחזורים ת יאני אכתיב ל י ן זה תעשה על לאין תכל י מחזור רס״א וכענן במקום מלמל וזה ו זיקים ל ת נפשן יתתלמל ממנ סי בשרטוטים מן מחזירני זה לנן ועיין בשרטיט ואם ן שהגלתי ל ר ת השרטוט ותוציא מזלל המחזור אחר מחזור על ל י י צ, י פ , יאם תמצא ביניהם שינוי א ן י כ ן נ ע כי מעשי ל ן מכוון לאשר בשרטוט ת יצא לרה: ל שתכיין המעשה י זזו היא הצי ת יתיסיף לעשית ע י ע י היא ט ע כ י י ת ח חלק א נ

לוח מספר הםחזויים

מחזור ימים שעות חלקים

רנט ג ג שנד

רס ה יט התקמט

רסא ו יב תסד

רסב ד ד תחרנט

ו כא הקער

•ב

רסנ

יד פט

ו

רסד •ב

רסה ה ו תרפד

ז כג קצט רסו

רסה

רסו

רסז ג טו תשצד

רסח ו ח שט

י כל שצה כשיהיה מולל ר״ל שצה הראשונה מן המחזיר יליע ל f הלציעי ביליעמ מו n e f l

ן י היאשין משני המחזור ויצא ל ל ז על המי ע י ת ׳ ת ח ף י סי ן שספרני תי ר ל על ה

מילל

דברי חשבון העבור חכמיס כזז השנייה משל למה זה דומה היה מולד השנה הראשונה מן מחזיר רנ״?« אשר מולד השנ

: ה ן ז י ע ׳ תתע״ו כ ת ט עליז ד פ ס י א מחזורנו וה ג״ג שנ״ל ה מ

ג ג שנד

ד ח חתעו

ו אותו בשעה ם ישאר ק״נ תלקיםיכתבנ הרמנו שעה למושב השעות באלף ושמונים חלקי

ם השעה אשר ׳ שעות מן השטה הראשונה ע ם ועוד קבצנו הג שלישית במושב החלקי

ו י״ב שעות , שעות מן השטה שנית יהיה המתקבץ ממנ ח הרימות מן החלקים אל ה

י מולד השנה השניה מן ו כ , ידענ ם לימים יהיה המתקבץ ז מי ן קבצנו הי ואחר כ

המחזור היה יום וי בק״נ חלקים מן השעה הראשונה והסימן זי״ב ק״נ וכשתרצה צדעת

ף דת׳ תתע׳׳ו על מולד השנה השניה אשר היא זי״ב ק״ב סי מולד השנה השלישית תו

ם מן השעה ׳ בכי שעות זתתרכ״ו חלקי יצא לנו מולד השבה השלישית יום ד

ו וכאשר תרצה לדעת מולד השנ? הרביעית מזה המחזור התשיעית והסימן דכי תתרכי

ט על מולד השנה השלישית אשר היא דכי תתר״כו יצא לך מולד ף הכ״א תקפ״ י ס ו ת

V שעית יתקליה חלקי§ מן השעה השביעית והסימן ג״ית o השנה הרביעית יום ג׳

ף דח׳ תת״עז על מולד כל שנה פשוטה ויצא סי ת כל המחזור תו י ל ד תכ תקל״ה וכן ע

ן מולד של ן מולד של אחריה ותוסיף הכיא ותקפ׳׳ט על מולד השנה המעוברת יצא ל ל

, תתע״ו לפשוטה והכ״א תק״פט למעוברת כמו שפירשנו ח ה זזה תעשה לעולם ד אתרי

י הנשאר מן הפשוטה דח׳ תתע״ו והנשאר מן המעוברת הכ״א תק״פט זאם ל כ לעי

ן מולד המחזור של אחר ל ט יפ£ י פ י ק ף על מולד השנה האחרונה מן המחזור הכ״א ת ס ו ת

ן כזה תוכל לדעת מולד איזה מחזור שתרצה רן ר״ל המחזיר שעבר וכבר ביארתי ל ו מחז

ף דח׳ תת״עו סי ן אתר תו ט ע אחר שתדע מולד איזה מחזור ואם תרצה לדעת אותו מ

ז על מולד השנה השנית יצא ע ף דח׳ תת״ סי ן מילד השנית תו על מולד המחזיר ויצא ל

ן מולד השנה האחרונה מן ד שיצא ל ן מולד השנה השלישית לפי מה שהקדמנו ע ל

ט לפי שכל שנה האחרונה משט המתזור מעוברת יצא י פ י ק א ת ף עליו הכי סי המחזור תי

ן ף ל ו« ועל זה אמרנו הפירוש הזה אע״פ שה«א מבואר כדי להוסי ן מחזור של אחרי ל

ט כשרטיט תמצא ״ נ ן מולד כל שנה ושנה ממחזור ^ ב ל ביאור באריכות הדבר ואני אכתי

תם ס תמצא או ו ותעשה מה שספרתי ותעיין בשרטוט א ד ממנ מ ל ת אותם במקום מלמד ת

ן יאם תמצא ביניהם תליף תשיב לעשית • זזו היא צורתו • י מ ע שמעשין מ ד ים ת נ י מכי

ל״ז

חשבח העכור חכמים לוח מםפי־ שגי מחזור רנ״ט

פח דברי

מספר מנד-גס 1 ימים שעות חלקים היענים

א פ ג שנד

כ פ ז יב קנ ג מ ד כ החרכו ד פ ג יח חקלה

, ה פ א ג שלו ו מ ה ב קכד

| ז פ ד יט תשיו ן ח מ א יח הקיב

ט פ ז יו כא

תחצז

ט י

ן י פ ה

יא מ כ ט י חרצב יב פ א ז רכ

יג פ ה טו חחרעח

חחער

טו

מ נ

פ

יד

א כב שפנ מ

טו פ ז קעט

טו

יו פ ו

ה מ ת ח

ז

וי מ ג טו ו

יח פ כ יג חקצד

יט מ ו בב שם

ן מולד שנה משני העולם ידוע והוא מולד מ ל חדש כשיהיה ע עת מולד כ י ד י פרק ה׳ נ

ף אי״ב תשצ״ג אשר מחדש הלבנה כמו שאמרנז סי תשרי ותרצה לדעת מולד מרחשון תו

ן מולד חרחשון משל למה זה דומה עיינו במולד שנתינו «ה על מולד תשרי ואז יצא ל

׳ שעות ׳ ם והיא שנת י״ז מזה המחזור הנזכר והוא מחזור רנ״ט מצינו מולד זה ליל ו

קע״ט

idb דברי חשבון העכור חכמים ו ס מן השעה השמינית והסימן וזי קע״ט לפי מה שתראנה בשרטוט וכתבנ י ק ל קע״ט ת

ל זה הכלרה: ת סיגו ע ת ג ת ל סי ה כ י ת ח ן אי״ב תשצ״ג בשטה שניה ת n הסמ

ו ז קעט

א יב חשצג

ו נתקבץ מזה תתקע״ב חלקים וקבצנו השעות לשעות נ קבצנו החלקים לתלקים לפי מנהגי מולד י כ דענ ם י״ט שעה וקבצנו הימים לימים היה המתקבן מזה \' ימים י ה נתקבץ מנית והסימן זי״ז ס מן השעה השמי נ חלקי י ע ק ת ת מרחשזן נזה השנה יזם ז׳ בזי שעות ון ל מולד מרחשון יצא ל נ תשצ״ג ע י ף אי סי ו תו תתקע״ב יאם תרצה לידע מולל כסלן מולל ם שתרצה יצא ל ה ף אייב תשצ״ג על מולד איזה מ סי מולד כסלו וכן לעולם תוכרת בשרטוט לפי ז ן מולד כל חדש מתדשי השנה זו הנ ב ל של חדש של אחריו ואני אכתו

ם הראשונים « זזה צורת השרטוט : ה שעשינו בשני הפרקי מ

חדשים ימים שעות חלקים

תשרי ו ז קעט

מרחשק ז יט חחקעב

כםלו ב ח תרפי.

טבת ג כא שצח

שבט ד י קיא

אדר ו בב תתקד

ניק א יא תריז

אייר ג של םיון ד יג מג

תמיז ו א תתלו

אב ז יד תקמט

ב ס אלול ב ג ר

׳ ; ה בארנו ומשלנו משלים ופירשנו שאין היכולת לפרש יותר מזה וככר נארתי חכלי נ הם למען יהיה קרוב למתתיל בהיצאית המולדות ומה שלא ע ם אתר פ ע ן תעשה פ א י ה, כי המעשה-בהוצאת המולד ג נתבאר לו מן הפרק הראשון יתבאר צו מן השבי וכן מן ה

כל

ל דברי חשבון העםר חכמיםן אתל הוא נגרר • ודע כי ר ן ועל ל ל ן אתל הו ר ל תלש ל ל שנה או בהיצאת מזלד כ ככן תמצא ביה • , ו י ע ל קכק הירח והשמש במהלכם האמצ ם ע שם המזלל נופל אהל החכמיל מעמודי העביר ונרין ׳ ביליעת הלתויות והקביעות « דע כי זה הפרק עמו ק ו ר פן יבין כלברי;• יכשתיציא איזה מולל שתרצה מ ס אתה לעיין בי במתין כי עליי היא הן ללעת איזה יים יהיה ראש השנה בזה השנה כ• זי המגמה מן העביר כמו שאמרתי יש ליית המיללית הלחייית כי כשיצא דיעת הלחויות יענין הלחי ידיעה זו תתבאר אחר י ום, ו ן אותו מולד יהיה דחוי ולא יהיה ראש השנה באותי י מולד שנה מן השנים כעין מולד יום א׳ או יי0 ד הראשון כשינא ל ו ס י ׳ יסודות * ה ת והם ד עו ו ם קנ וזולת אלו הת כיזם של אחריו ואל תעיין מה דחי , יהיה ראש השנה באותה שנה נ ׳ או יום ו לן המ1לד יום א׳ , משל למה זה דומה אם יצא ל ו נ ו אז ר ט ע מ ת ן מן השעות נ שיש ל, יאם יצא לן י תה שנה יום שנ או באיזה שעה שיהיה מן היום או מן הלילה ראש השנה נ׳ ראש השנה ן המולד יום ו , ואם יצא ל ׳ ׳ ראש השנה אותה שנה יום ה המולד יום ד, כן תעשה לעולם פשוטה או מע1נרת והסימן לא (ודיו ראש השנה י אותה שנה יום ו, יום ג׳ יום ה׳ ל יהיה ראש השנה לעולם יום כ ם לעילם אנ ה ע נ נ ק וימי אד״י לא תם מן הימים הכשרים אשל ו י ן מילד נ מן כג״הז י והיסיד הב׳ כשיצא ל יזם וי יהסי

ה מ י , משל למה זה ד י ע כהם והם כג״הו כחצי היום !אפילו כחלק אחד אל תקבע כ כ ק ת

ה ח ו היה מילד שנה מן השנים יים כ׳ כי׳ שעית והסימן כי״ח יהיה ראש השנה של אן שהיה המילד זם אפילי בחלק אחד כגי ת מחצי הי ה המילד פחי , יאם הי שנה יים גן , יכן תעשה בשאר הכשרים כשיצא ל , ב' י״ז תתרע״ט ראש השנה אותה שנה יום ב, ביית יח שעית אי ייתר ראש השנה איתה שנה יום ג׳ ואם היה המולד יזם ג י , נ מילד בה י בארני כי לי נ כ , לה׳ ו ד י שנדחה מ שעות אי ייתר ראש השכהיאיתה שנה יום ה' מפנ׳ j יכן כשיהיה המילד יזם ז׳ כי״ח שעית אי ייתר ר״ה איתה שנה י!ם , ׳ לא יהיה יים ידם חצית כשל לפי שנדחה מא׳ לכי והסימן כזה היסוד הוא מה שאמרו חז״ל נולד קים רבים ל ובחצות כאחר חצות דמי ואלו השני ׳סודיס הראשונים פעמי אחר תצות פסו. י ר כ נ ט ועל דקי זר ו ע ופלים אלא מ ם נ נ נים אי ם ניפלים אכל השני יסודים האחרו ה׳ שעית מן הלילה ור״ל , כט היסוד השלישי כי כל שנה פשיטה שיהיה המילד כה ליל ג, ולא י שהיא נדתה מן הגי לד חלקים מן השעה הי׳ ראש השנה אותה שנה יים ה׳ מפנ

ה ״ ן המילד כן ג״ט ר״ד אי יותר ר יהיה ראש השנה יים 7' ינדחה ליים ה׳ יכשיצא ל, ואם יצא המולד בפתות מזה זאפילי בחלק כגין שהיה המילד כן ג״ע אותה שנה יום ה' פשוטה מן פ ׳ זה הסי , ופי ד ו ג אותה שנה ל״ה יום גי והסימן בו פ״צ גט״רד מן י רי, מן הדחויות , ג ת, חהו היסה־ ה רי , שעות ר״ד חלקים משעה עשי , ליל שלישי ט לק תקפי ן מולדה יום ב׳ בג׳ שעות י ׳ כי כל שנה שלפניה מעוברת יצא ל והיסוד הדן זה המולד בפחות מזה תלקים מן השעה הרביעית ריה אותה שנה יום ג׳ ואם יצא לן כג׳ תקפ״ת ן המולד כ ם יצא ל ע אותו יום בעצמו כמו א ב ק ואפילו בחלק אחד תט מן ראש השנה אותה שנה יום כ׳ והסימן בזה היסוד הד׳ מן הדתויות מעי ייב תקפ״, יום שני תק״פט תמש מאות ושמנים ותשעה ' עביר י׳ יום ב י ע ׳ יפי' מ׳ מלפנ ת ל דם מן י ל פ ם ט ט ה ע נים יותר מ ם ל׳ מן שעה הרביעית ואלו השני יסזלים אתרז סלקין והשם ידריכנו בדרן ישרה • לםמלב הם ולא תסו ם לעמול עלי ת ן א הראשונים אבל צרי

ואני

דברי חשתן העכור חכמים לאו בפרקים נ ם לפי מנהג ה ן ימי קבועות שני מתזורים בשרטוט תתלמל מ ב ל ואני אכתו

. . . . • • » , וזו היא צורתו • ם י ר ח א ה

ימי השבוע

שני המחזור

א ג

ב ז

ג ח

ר ה

ה ב

ו ה

ז ה

ה ב

ט ז

ו ה

יא ב

יב ב

יג ה

י ג טו ב

טז ז

יז נ

יח כ

יט ו­

ה ט ותוציא המוללות ותקבע מ י נ ע שני מחזור ל ט לוח קן ללחות לפי היסולות ע ותלחה מה שיש ל ט ק ן ל שיש לנים ו ם תמצאם מכו ין בשרטוט א ן תעי , אחר כ ן שבארתי ל

, זאם לאו תשוב לחשבון בג״ה • ן ו ו כ ן מ נ ט ש ע כי ת ל תי ע כ ק י ל ל ס כ ה ק ו ביליעת השלמים והחסרים ז ר ס, זאלר , ימים לעולם בכל השנים ושבט יום א ערחשון בן יום א׳ ותמוז ו , ימים וסי ב׳ ימים וניסן יום א׳ ואייר בה השנה ם ואם תהי מי ום א׳ ואלול כ׳ י ב׳ ימים אב יל השנים , ועל זה הסלר כ ם י מ , אלרים ב׳ י ברת הב מעוו וטבת אבל החלוק הוא בין כסלו וטבת כי שנים יהיו כסלו וטבת ם ותקרא השנה של שלמים ושנה יהיו כסל ב׳ ימין ן כגי ר ו וטבת כסל ם ושנים יהיו כסל , ותקרא חסרי יום אאם , ו ק ל ס ם ותקרא כ טבת ב׳ ימי ו יום א׳ ו שיהיה כסלן ר ט צ ת ק ל ס ם או כ תרצה לילע אם השנה שלמים או חסרית אם השנה אשר אתה רוצה לילע אותה מעיברת או ע ל לה פשיטה תלע] אחה יום הוא ראש השנה פשוטה אם תהיה מ ן כ אותה שנה ואחה יום יהיה ל״ה בשנה הבאה ותעים ן אם יש ביניהם ג׳ ימים השנה חסרי י ן שני ימים מן המנ גיאם ל׳ השנה כסלרן ואם ה׳ השנים שלמים והסימן גליה וו בו השנה ׳ כי כשיש בין היום אשר קבענ בפשוטה חכיש פים או כסלרן ם שלמים או חסרי אשר נרצה ללעת אם הם ואם יש ביניהם י וכין השנה של אחריה ג׳ ימים היא חסר' ימים היא שלמים , ואם יש כיכיהס ה ן ר ל ס , ימים היא כ לה ראש השנה ם תהי זהו כשנה פשוטה י משל למה זה לומה א' בשנה הפשוטה יזם ז׳ וראש השנה של אחריה יום הי יש ביניהם ה׳ ימים יום ז׳ ויום א׳ הראשונה שלמים כ, ואם היה ראש השנה הפשוטה יום ׳ יום ב׳ יום ג׳ ויום לק לפי שיש ביניהם ל ס ה׳ וכשנה של אחריה יום כ׳ השנה כם ז׳ יום ז׳ יזם א׳ • זאם היה ר״ה הפשוטה ל׳ ימים י1ם ה׳ מ

, יום הם ג׳ ימים יזם ז י נ ם לפי שיש כי יום ז׳ זכשנה של אחריה יום ג׳ השנה חסרים ס שלמים או חסרי ם ה עתה א לי ה שתרצה י , 1על זה לוק « ואם היה רי ' , יום כ אע מ כ ק ה יש בין היום אשר ת מ ן מעוכרת על זה המעשה בעינן שתעיין כ או כסלר׳ ימים השנה ם יש ביניהם ה , א ה א כ ום אשר תקכע כשנה ה ליה איתה שנה וכין הימן היוז בעכור הסי , ואם ז׳ ימים השנה שלמים ו ק ל ס , ימים השנה כ , ואם י ם י ר ס ח תכ״ש יפייושו כפירוש הראשון • ואם היה ריה בשנה מעיברת יום ז׳ ובשנה של אחריהם ז׳ ימים לפי שלא נחשב ר״ה יזם ז׳ אותה שנה המעוברת שלמים לפי שכין ב׳ הימי

בזה

ך1ב דברי חשבון העכור חכמיםו ריצים >ליעתה כמו שגיאים עות השנה הבאה אחר השנה אשר אנ ם קבי ן מ י י ה המנ מן י ד ס ם אי שלמים או כ ם השנה חסרי י לא תוכל לדעת א ן כ וממה שאמרנו יתברר לב כל שני מחזירני זה , יאם תכתי ה י אלא אחר שתקבע איתה שנה והשנה הבאה אתרי מספר מחזור רנ״ט פ , תתלמד בי כ ן ר ד ם כ ה בשרטיט השלמים זהחסרים י

• • • • • מנהגנו . חי היא בירת השרטיט «ן לעילם ו ע כי כשיהיה ר״ה יזם ג׳ איתה שנה כסדר ד ןה השנה ׳ כשיהיה ר״ה יים ג׳ לא תהי מן לא גח׳׳ש פי והסי לא שלמים ילא חסרים אלא כסדרן ידע כי כשיהיה ריהן אלא שלמים ר יום ז׳ או יום כ' לא יתכן להיית כסדן י ם כמו שיצא החשבון אשר אמרנו והסימן לא ז אי חסרים תהיה השנה פשיטה י ודע כשיהיה ריה •ים ה׳ א ן י ׳ ולא גן תכ ה מעוברת לא י ם ואם תהי תכן להיית חסרי לא ים ן לא ח׳׳ף כ״ע בחמישי פירושי לא תסרי ר להיות כסד בפשוטה ולא כסדרן במעוברת כשיהיה ר״ה ביום ה׳ יזכירם ותשיב אליהם פשתטעה ואם תמצא פאשר י מנ אלו הסין ן בידיעת השלמים והחסרים והכסדרן ויבא ל אמרנו לם ן חסרי ום ז׳ אי יום שני. או יבא ל ן וריס י השנה כסדרן והשנה ן השנה כסדר זריה יום ה׳ והשנה פשוטה או יבא לת בחשבק ושוב י ע ע כי ט ד המעיברת בראש השנה יים ה׳ תד שתמצא יכשתדע איזה יים יהיה ריה ואם ן ע לת־זמנק כי ראשי פ ן בלא ס ר ד ס ם אי כ השבה שלמים אי חסרים ידועים עדי עית המו די החדשים ידועית וכשראשי החדשים ׳

ק י פ והפרקים ידועים בלי סת • הפרק הראשון פו המאמר השני בידיעת התקיפה ה התקי בידיעת איזה יום מימי השביע תהי יככמה שעית מן היים או מן הלילה במעשה • כשתרצהח לדעת איתה קיו שבי העילם השלמים !השליכם כ״ח כי, ימה ת י ע י ף עלי! רב סי ח תי ק כי י יהמנין שאיני מספס ימים יתשליכם ן מזה ה ף עליי נ׳ יהנפלל ל סי שבתקב׳ן תי, כלימר , ים א ל כסשבין מי ת עז׳ תתתי ויו יהבשאר פחיה ת הלילה ואחה יום שנפסק בי החשביןאיתי •01 תהי צ ת ת ע

סן בוו י פת נ ה תק! יסן כאיתה שנה • משל למה זה דומה רצינו לידע מת• תהי ת נ פ י ק ת, אלפים תתק״יז כי ו השנים השלמים והם ד יח לקחנ ' אלפים תתקי השנה והיא שנת דח י ד השלכני איתן השנים השלמים כ י ם בידיעתה לא שלמה ע י חפצי שנת ׳״ח אשר אנחנ׳ ימים ירגיע היה המתקבץ כ״א יים תם יהם ד עי י נ י עליהם ר ספנ ח נשאר י״ז הי י כע כל יים י נ ר נארני כ• ר כנ ע ו י ים ירנ ד י י ל המתקנץ ג׳ היה הכל כ י ע ספנ ורביע היל החשנין מיום י ז ת ד יים יי שעית ויז נשאר שלשה ימים ירניע ה ו׳ שעית השלכני אלי כית פ י ק ה ת זכר תהי ים הנ כרת מהי ז ן התשכין ליל ד׳ כששה שעות 1בזי השעה הנ א' ויצא ל

ן ס ב

א כסדרן

כ שלמים

שלמים

ד כםדרן

ה חסרים

ו שלמים

ז כסדרן

ח חסרים

ט שלמים

ו כסדרן

יא שלטים

יב חסיים

יג שלמים

יד כסדרן

טו שלג,ים

יו חסי־י.

ק ד ס יז כ

יה שלמים

יט שלמים

דברי חשבון העכור חכמים לגפות ת גיסן שאר התקי פ י ק ה ת ו השנה וכשתדע באיזה יום ובאיוה שעה תהי סן ט י נפה פה שתהיה תצא לך התקו י יליעית והוא כשתוסיף ז׳ שעות ומחצה על שעית איוה תקן בזו השנה בו׳ שעית מליל ס י ת נ פ י ק ה ת ם תהי , א ה מ י של אחריה « משל למה זה דפת תמיז ההוא י תקי ע כ ד ים ד׳ ת ף ז׳ שעית זמחצה תשאר שעה ומחצה מי סי י תי ע י רנף על השעה ז׳ וחצי יהיה ס י ת ים ד׳ יאחר ש י השנה נשעה א׳ מי יסן ט פת נ אתר תקיי ט י השנה נ ת תמוז מ פ י ק פת תשרי ההיא אחר ת ע פי תקי ד ׳ שעית ת המתקבץ ממני טי י״ו שעית # תשליך שעית מיים ד׳ יתיםיף על הט׳ שעית ז׳ וחצי יהיה המתקבץ ממנה י ה ת ת ב ת ט פ י ק ע פי ת ד ' שעות ותני מציל ה' ת ם ד ה ' ישאר מ ם י״כ שעית מיום ד ה מי י״ב ף על הדי שעית יחצי ז׳ שעית יהיה המתקבץ ממנ סי , ועיד תי י בד׳ שעית מליל הה יים ה׳ בשעה א' סן הבאה אחר זי תהי י ת נ פ י ק י ת ע כ ד , ת ׳ ה שעה והם שעית ליל הע ד , שעית אז ת ה ז ף עלי סי פה תי ף העילם כשתדע התקי י ד ס על זה יתגרר המעשה ע ופה הכאה אתריה ובאיזה יום היא כמו שביארנו בזה המשל י פרק שני שעות התקופה ובכמה שעות ה התקו דיעות חשמן זה בשרטוט זכשתרצה לדעת באיזה יום תהי כיח תביא ת מפי ח פ״ח והנשאר פחו ח שני העולם ותשליכם כי ק ם ומן הלילה ת ו מן הית השנה • פ ו ק ר ת ד ן תמצא בי ס ח איתי מני כ ן יעיין השטה אשר נ ם בשטת המני ת י את שנתינו והיא שנת ׳״ח אחר שהשלככו פו , רצינו לידע סדור תקו ה מ ו ה ד משל למה וי הארבעת אלפים ותיתק מושלכים ובקשנו כמו ח נשאר י״ת שנה כ ח כי לם כי שנית העוופלת עליה שטת החשבון ולקחנו מה שיש בניכתי מציבו ן בשכטוט בשטה הנ ט אותו עת פ י ק ת טבת יום ג׳ י׳ שעות« ת פ ו ק , ת ת ו ע ת תשרי כזו השבה, יום ג׳ בג׳ ש פ ו ק ת, זכשתרצה לידע השנה אשר י חצ ת תמוז יים ד׳ כשעה ו פ י ק , ת ת ו ע ן ליל ל׳ ו׳ ש ם י כ

ר שטה ל ס ה ל , וכן תעשה ע ט י אחרי זו השנה עיין בשטה אשר אקר זי השטה ר״ל שנית י אתר שטה על שתשלים השרטיט יתחזור לראשיתו והוא חוזר חלילה לעולם כל שיטהה לעולם רק בשש שעית או סן לא תהי י ת נ פ י ק ה יכין יכוה השרטיט יתברר לך כי ת גשנת נ פת ט י יתקי ט ׳ אי נ ג ׳ שעית ותקיפת תשרי נ י ׳ שעית אי נ פת תמיז ט נשעת א׳ ותקיה ז ם ג , שעית יכל אלו השעית מן היים אי מן הלילה ולע כי הספרי י ׳ שעית או נ ל גל ג נ ת כ סן כשטת השעות ר״ל כי אין כמקומו שעה ואם ראי י פת נ ל תקו ג השרטוט כנל הלילה ג נ ר כ פ ס ים ואם תהיה ה ה כחלק א׳ מאותו הי סן תהי י ת נ פ ו ק י ת ע כ ם ל ו היק שלישי כיליעת כפמה ר , מאיתו הלילה יבין תמצא בע״ה • פ ה בחלק א פה תהי י תק הפה ובכמה שעות מן היום או מן הלילה המי שפירשנו ה התקו ימים מימי החלש תהין י פה ויליעת איתי ענ ה התקי בפרק ראשין נשאר לך ללעת בכמה ימים מימי התלש תהים זתת״קיז שנה תשליכם ׳״ט י״ט ימה שנשאר שתקת שנית השלמית יהיא זי השנה ל׳ אלפייס ט זכיר החשבין והם שנים שעברו מן המחזיר שאתה בי תן לכל שנה ייא י י י ת ע פחי, ל ת מ י ' ותשליך המתקבץ לל׳ ימה שנשאי• פח הם ז ף עלי י ס י ומה שנתקבן מן הימים תם עי ף כ׳ י י ס , ואם לא הגיע תי ה פ י ק ת ה ה סן תהי י תתזיר כמו א1תו חשבין מראש תלש נת ו פ י ק ת ת ה ע ל , רציני ל ה מ ו ם יגיע« משל למה זה ל י נ ל פ ף ג׳ ועל כ י ס ע תו י ם לא הג אי השבה ליל 7׳ בז׳ שעית סן מ י ת נ פ ו ק י ת ה ילענז כ י ה סן ת י ו השנה בכמה ימים מנ ט השלכני שנית העילם השלימית ייט י״ט נשאר ט״י והם השנים אשר שלמו יעברו מןם קס״ה יום ה י לכל שנה י״א יים היה המתקבץ מ נ נ ת המחזיר זהיא מחזיר רנ״ט נ

ז • 6 והיספנ

1

לו -דברי השער־ השביעי חכמיםן מן התקופה רת ולהקדים ולאתר אלא מיהו בזמן שאין מתרחקי להם לשנות מן המסוא על שלשה סימנין י ר החשבון י כההיא דתנ ד ׳?)א מה שמגיע אחר שנה או שנתים אל כפה ועל פירות האילן ושלשתן משמרין קירוב מעבלין את השנה על האביב ועל התקי, ואנו יודעים כי ראשינינו כבר עברו שלא כסדר הזה ה נ ב ל בין שמת החמה לשבת הת לכל מחזיר זמתזור שעה ותפ״ה וגם בחשבי ן פז י להיות איחזין בתשכין תקי וצוו איתני בצרכיהן אני אוחזין פסדר נ פ שהן כי אעי ה ו ל ק מילד איחזין לכל מולד מחזור בי״ז ת, הלל בר׳ יהידה בשנת ד ימי ר ם אחריי ע י משה רביני ג הזה לשנים הראשונית מלפנר הזה אשר היה בידם כי סיף ע שמאיתה.שנה לא הקדימי ילא אחרי אלא אחזי סד תריר עולשי מן החשבין הזה, ד ן אין אנו לומדים ס כ י לפ ע ו י ן הוא מג כ חשבין הראשונים לי ישעו עיקר נראה שהיא קריב יזתל כי כצ אחד מהחישבים עשה מעמד לספר ממנן ולא פחתי ולא היתירי ינהני לעבר לפי ביה ז״« נ ק ת ת השנים כ מזילתי אלי אחזי את הדבר ונפיל העיקר מן ״ח, ואלי אחרי כיין שבשביל עיביר שבה מסידיר זה נקרב א גו, ומהם אמרי כיון שאנו צריכין ז ב חי שתי שנים ונתחיל משנה כבישה ינהגו אדיי טית הלמד אין אני מקריבין את שנת הלבנה לשנת התמה בהאםף היתרונות להראית את הדבר ונהגי גיב גיג ג״ב גיג ואין בכל זאת ללמד זמן טיב לשים מעמד אחד שיבין אן הזאת כיין שחלוקין רבי אליעזר ור׳ יהישע ר ד , אף כן על ה ם ל י ר ע ד ולא סים למבו$ נ שר׳ אליעזר אימר בתשרי נברא העילם יתנז רבנן חכמי ישראל מז׳ למבול האמור כאן לשנים שר׳ אליעזר אזמר בחלש , יהישע יפי ר , אליעזר לתקיפה כ ר כפה מכיסן ימולד השנים ד עכשיי לחשיכ תקי י ע השני האמיר במביל זה מרחשין יכן מנהגנ, יהושע וכן מעמדו כ« ר פה היא שלפני תשרי כ ת התקי ל ח סן שהיא ת י , יאיתי נ מתשריסן והיא מעמל חשבין התעה ולאחר י ת נ פ י ק כמי כפיכ כאדר בחחלת ליל ל׳ חלה ת

כ מ ״ ל ; שעית ת ט , נמצא כ ן ס י ׳ שעית תמייד חלקים היה חדיש איתי נ כן כז׳ ימים ט מי

ע י ע ת ששה חדשים ל נ ן כיל תליח שהיא מ פ סי חלקים מליל רכיעי יכן מעמלו ומשם כהי לתחלת שעה שלישית מיים ששי יהיא חדיש תשרי של שנה ראשינה זהיא מעמד שלנוכן כזמן שאני מכקשים לידע מילד תשרי אגו איחזים לפי , י ו באני חישכין ממנו עכשי השנים השלימית שחלפי כגין שכקשני לידע מילד שנת שיג איחזים אני ג' תמיח אלףסן של איתס שכה י ת נ פ י ק י לחשיכ ת ה היא יפשכאים אנ מ זש״כ שנים לראות יתרונם כסן י פת נ ׳ יהושע הראש ימכקשין אני תקי יסן שלפני תשרי היא לדברי ר ביון שמעמד ניסן שנת שיד יצריכין אנו לאחוז ן1ף שיג שנים של אחר תשרי אני ריאין איתה כאלי היא נת יצהשתבש י ים בבחליף הזה בא להם ע ן כיין שראי קצת החשמנ כ י לפ ם ג׳ תמ״א, י ענם ריאים שיש בניסן התחלה אלא ריאים כי שנת הם כי אי מ הלומדים ולהתחלף עלי/ ף אליל יכשמלמדין איתן סדרי עילם אמרי להם למולד שנת ש י ש״ג מתשרי ועד כם לכאן שהוא תשרי שלהם ד אחוז ש״כ שנים ימתחלף עליהם , שמו ללומדים מעמד ק, שעות ריד סן זה יכן ימצא מילדי אלי היה ליל ב׳ ה י נים ממני תשרי שלפני נ אשר מי׳ שעית תרימד חלקים סן ליל רביעי ט י ת בד׳ תלית הרי מילד נ ספו חלקים ומשם כתיס סן א י ת שעה שלישית מיום ששי כי באחזם תשרי שלפני נ ל ח ומולד תשרי של אחריו תסן י פת נ , ואם לתקו ת י מ ם ג׳ ת ן אוחזין אלף ש״ג ע י נ ט ת למולד תשרי דשנת שיג מם ג' תמית ישמו להם עיבור גז״ח איד זיט ואין ן אוחזין אלף ש״נ ע י נ י דשנת ש״ג מתנ

בא

דברי השער השביעי חכמים לןל ל ל לתלמידים נעשה אכל ס מ ע ן ואין משתכשין ולבר וה מ ל להתחלף יאין טועי נ בא הלס יולעים עיקר הדברים וכל מה ששמעת חלוף לבל ו והתכמי לם אין למילים ממנ עוי לברים ריקים ך עליו כ ת לברים אחרים אל תסמו מ ח ה כין מחמת שנת המכיל ובין מ ום , ואין כלכר זה fk מה שצוינו ופירשנו לך • ועול שמראין לתלמיד שהעיבור הראשון ה שככל מחזור אחר שתי שנים ומחצה שנותר לחמה כלי תלש מלכנה זה ללמל אותוי אין הכל יולעין לחה נחשכ שנה שנייה של יצירת עולם כמשה לפי ולקרב עליו כל עכשיו ל ע מ תשמננו של בה״וי מ״ח וכי הוא למען שיתמנן שנת הלבנה שכבר עה שהרי ת על ע ל מחוור מאותה שעה שהוא תחלת בריאה ו כ ל אמ״פה שטתר לחמה מ ע כן המחזור במה שיהיה בראשונה פה יביזתר בשנה שניה מ י קרובים במילל מן התקי אנבה יבא י י גאולת ישראל קי י כ ם אנ כי סמי גלה שנת ׳״א שגם היא שנייה למפרע ו בנ ון י י שהן מפרשין לענ נ ינו!בחייך« והי אחרות לבריו ז״ל וכתבתי אותן מפ מילה צלק בחי

ם שעברי בחיביר וה • הזה זמתחזקים טיבה לטעמי

נשלם השער השביעי

המאמר בבחירה לד משה הגרמני י

ם שבלורו יאני השגתי! באחרית ימיו קבר אגרת הגזרה ם מהממחדי כ ראיתי והנה קי ר הכל בגורה וכללי אמר כ ז ע אמר בה כי אין שם אפשר אך הכל מק!ייב ום העלימיהי הראשזנים לבלתי יבטל! טבעי ההשתלל!ת !ה אמתי אצל הראשינים אבל אמני הוא ואם הכל מקוייב אין לבטל הסבות האמצעיות אבל צריך להשתלל ואמר כת זה ע ' שמושך אתר ל פי י הזריזות יההשתללות יגיעהו ו ו בלריש כי היא ואם היה מת התריצית שקר » הרצון מ ס הגזרה א ם « א כ ת י מאמר ה ת כ לקיים שתי אלה ההקדמול זה ואם בי הקריצית בהפך לא התריצית בנגזר זה בלל דבריו באגרתי המתיכרת עה זה עצם מאמרו • ואני אומר כי השירש הראשון נ ע ט האריך בהסיר ההרחקה ייפזי הם הוא י א ת וי כ ת זו א ה הקדמותיו סותרו בטל כי אין הכל נגזר ואם הוא אמתי הנת אשר י ל י בחריצית יגיע תכ ע מן החריצות כ ם זה שאין להמנ ה מאמרו ע נגזר הנ׳ על זה שאם הגזרה אמת התריצות שקר הרצק בו התריצית ידרשהו הנגזר זה בטל זפיל כ ואני אבאר לך כ י ר הקדמתו השנית ג ת י ׳ ס י על המגביל שקר לא על הנגזר זה הפי אין שם אפשר והכל בגזרה כבר ביאר זה בקצרה יאימר ראשונה כל מה שתאמר כי שם ע ביאר כ ב ט ר המליצה ובשמע טבעי ובששי מחה שאתר ה פ ס אליסטו ביטול זה כ דברים שהם מטבע האפשר ויש שם שהם במקרה יהזדמן וכאשר הי1 מהנמצאות מה שהם

ל ע

לד דברי חשבון העכור חכמיםת החשמן צל׳ כשאר כ״כ ימים ל קע״ב יזם השלככז א ן הכ והיספכז עליהם ז׳ ימים סדיעתה והוא שכת ד׳ אלף תתק״ית ליצירה סן בשנה אשר נרצה י י ננו כאיזה יום יהיה נ י ועיכ ימים יצא החשבון , כי סן מיום א י , ומנינו נ סן כזו השנה יום א י י״ו למחזור ומצינז נד יום א׳ כ״כ ימים ולא הגיע החשבון אל יום התקופה כי , ע י מיום א בו אל יום א׳ כ, הוספנו ׳ ע החשבון ליום כ י ו יום א׳ על כ״כ הג פה ליל ד׳ פמו שפירשנו, הוספנ התקוו ג׳ על פ״כ ימים הגיע החשטן , הוספנ , , ימים על פ״כ ימים הגיע החשבון ליום ג בסן כזו השנה שהיא שנת ל׳ י ת נ פ ו ק י ת ו כ , אז ידענ ׳ ליום התקופה אשר הוא יום דע כאיזה ד ן ת י סן ועל זה הענ י יח בו׳ שעות מליל ד׳ כ״ה ימים מתדש נ אלפים תתקיה השנה אשר תרצה ידיעתה , ואם תהי ם ל ו ע ן ל ס י ת נ פ ו ק ה ת יום מימי החדש תהיסן תהיה כאותה שכה מעיכרת תעשה על זה הדרן י פת נ באיזה יום מימי החדש תקוסן וכאשר עשית ככיםן כשנה הפשוטה תעשה י צדרכי חשבונן מחדש אדר שבי במקום נסן ידועה בשנה מן השבים היו שאר י ת נ פ ו ק באדר השני בשנה המעוברת . ואם היתה תפה משנה אשר היתה בה ציא יום וזי ת ידועות והוא אחר שתחשוב מיום התקו ו פ התקוה ׳דענז , הנ ה מ ו ן התקופה אשר אחריה • משל למה הדבר ד שעות ומחצה , אז תצא לה י סן בשנתינו זו והיא שנת י״ח היתה בו׳ שעות מליל ד׳ כ י ת נ פ ו ק מה שהקדמנו פי תנו מזו השעה זזה היום צ״א יום יז׳ שעות וחצי יצא לנו החשבון בשעה וחצי מיזס י סן מנ י נ. ז ו ה נזז השנה יום ד׳ נשעה וחצי נז׳ בתמ ת תמוז תהי פ ו ק , ידענו כי ת ז ו ד׳ בזי כתמפת תמוז ציא י ים יז׳ שעות יחצו ועוד מנינו מזה היום ומזו השעה אשר יצתה בו תקות תשרי תהיה בשנה פ ו ק י ת , ידענו כ ' שעות מיזם ד׳ ל׳ יום מתשרי ע החשבון אל ט י הגם מתשרי י יעיד מנינו י ט יים 7׳ בטי שעית צ׳ י ' , כלומר שנת ׳ ת א הבאה אחרי ז מזה היזם ומזי השעה ציא יום «׳ שעית יחצי הגיעה החשכין אל ארבע שיעית זחצי מלילה כשנת י״ט כד׳ שעית מליל ה׳ משכנו « פת טבת תהי י כי תקי , ידענ הרביעי משבט

ה ע ני מזה היים זמזז השעה צ״א •מים ז׳ שעית זחצי הגיעה החשבין אל ש ועוד מנייסן תהיה בשנת ׳״ט בתחלת פת נ , ידעני כי תקו ן ס י ראשינה מיים ה׳ ששה ימים מחדש נ, ימים מחדש ניסן י יכן נחשיב מזה היים ימזי השעה צ״א יים ז׳ שעית וחצי יים הי זפה י כשיהיה תקי ף העילם י יכבר בארני כ י ד ס , יכן תעשה ע ז י מ פת ת י יצא לבז תקי כשאמרנו דע כ ף העולם י י ד ס פות ע ת ידיעה היאך תעשה מהם שאר התקו פו מן התקיה ככל אותה פה תהי ה כי התקו נ ן שעה אין הכי כ ן ו כ כתקיפה מן התקיפות תהיה כי פה תהיה בתתלת חלק א׳ מאותה שעה וכשאמרנו כ , אבל המגמה פי התקו ה ע שה בכל שעה ראשונה אבל נ מ פת ניסן בשעה ראשוני; מן היום או מן הלילה אין ה תקון העברה • ואין ר ה כתחלת חלק מן השעה הראשונה ידבריבו בו אינו אלא על ד נ מ הן השעה ם מ ן חלקי כ ן ו כ ן שעה ו כ ן י כ כ ת י ד ל י מ ראיי שיחליק עליכי חילק כאמרני כי הן העכרה והרגל הלשון« ר הנמשכת אחר השעה הראשונה כי כשאמרנו זה היה על דן קרוב י ם וספור ענ ע ם אחר פ ע ן והחזרתו פ י ואין ראוי עוד לחלוק חולק ככפל הענל , אכל עשינו כ ר מ א יכול המתלמד שיתלמד ממה שהקדמנו ואפילו לא ייחדוהו כהם מ. ה ל ן האמת ברחמיו וחסדיו הרבים אמן ס ר ה למען ירק הקורא בו והשם יתעלה יורנו ד ז

נשלם זה הספר השער השביעי

יביי השער השביעי חכמים לה'ר בחכמת העכור לר׳ אברהם בר׳ חייא הספרדי מ ח ממאמר השלישי, מ

זלע , כבר נ ם ל י ם בתתלת בריאת ע השער השביעי במחליקת אשר בין התכמיסן זה היה בליל י סן ימילד נ י פת נ רא בתקי י מה שהעילם נ י ם הסכ שדעת החכמיר, ם לעבי י נ ים ר״ה מתשרי ימכאן נחלקי המו נ , יאני מי ם י ק ל ׳ שעית תר״נב ח רביעי טיסן זה יאמרי יים אחד כשנה חשיב שנה י נ ם שהתחילו למנית מתשרי שהיה לפנ ה יש ממן ששה חדשים סן זה כ״ד תל״ח שהוא סי י י זה פחתו ממולד נ וכש״כ ששה תדשים ומפני ם מליל שני והיה להם מולד תשרי אשר לפנ , שעות ר״ד חלקי במילדית יעלה כידם הם אנשי מערב סן בהר״ד יעל החשבין הזה תישבין אנשי כל הארצית האלה אשר ה י נם שלא חשש לששה חדשים ה ן נייח א״ד ז״ט ויש מ מ והם מעברין את השנים במחזור על סיף בי סי י זה הי , ומפנ ם ל י ע סן שבי נברא ה י ת מתשרי הבא אחר נ ט מ האלה והתחילו לסן י סן הראשון ועלה בידו מולד תשרי של אחר נ י זמן ששה חדשים במילדית על מילד נם אנשי לם מתשרי וה זאלי ה ר עי ד ת ס ט מ זה ייד שעות שלימות מיום ששי והתתילי ל, וכיביהם ובין אנשי ת י מן ביה ויי ט המזרח והם מעברים את השנים במחזור על סיה כחשבון לא בעיכירי ק י פ ת ואין המחלוקת הזה מביא שום ס ח מערב כחשבון שבה א, ומצאנו ה ק י פ , ויש מן הראשונים שחששז שמא יביא ס ם י ד ע ו מ השנים ולא בקבוע ה, יאמר בלשון ר החכרה פ ה ז׳׳ל זכר המחלוקת הזה כחיכירי הנקרא ס י ן רכי סעד 1 א מ

ן הזה « השנה הזאת אשר אני עומדים בה היזם י י דכריס אשר יהיה פירושן על הענ נ ר עלם לחשכוננו ס יהיא שנת ד׳ תריפי לבריאת עי דרי היא שנת אלף רל״א למלכית אלכסנן הוא • י כ ה נ י יעלה בלכן מ החשכק מ פ ויש אחרים שחישבים משם לבריאת עילם תריס שתי דרי ת אלבםנ מ ל ר עילם יבין מ ד רת תלמיד שיש בין ס י לני מסי ט נתנ נ י מ ד י ק כם , יאתה מיצא בין ח' שטם אשר הן האחדי ב ע ר מן לזה כי זה שנתים ה ט סי ת נ שנים זדר יכין שש שנים אשר הן האחדים בד׳ תר״פי לבריאת עילם באלף רל״ה למלכות אלכסנת ח ם שנה א י א ניהם לחשכון האחדים כ נו ואין כי לחשכיננו שתי שנים לדכרי קדמוניל השנה ת אמרו ע ח ת שכה א ם כיין שראי חשכינם פחו שלא כדכרירכיתיכי • יאלי האחדיר השנים כסדר עולם« אלו הן דבריו פ ס מ ה מ ו ת ח הזאת שכת המכיל הוא והראשיניט פם עומדין אלא שמצאנו ה ז״ל, יהיה לני לעיין כדכריי אלי היאך ה י ׳ סעד י של רנד אחריתי שהשיב תשובה לאדיניני זרביני רבי׳ האיי זיל שהענין הזה מפורש בו ומניאר עסח השאלה י י זה לא הייני צריכין להוסיף עצ דבריי וזה לך נ אותה בלשון אשירית, ומפנ

ה • פ ו מתחלתה ועד ס

ם י מ ע ה ט מ ת בו כ י ראי ו ואמרת כ שאלת על לבהר״ד בחשבון למה חוזרין לחשוב ממנט לא מן אדם הראשון לי , הזי יודע כי החשבון הזה אשר כי ם י ח י כ ואינם נ, יכך אני אומרים כי משה ה ש ע ך נ ירשני אותו יאין אנו •ידעין נימי אדם הראשין אים מימית אדם הראשין רי ו נ עי רבינז למד עיקרי על הסדר הזה והגיד מה שכנר נעשה נת המעמד על פ כי הוקדם יאיחר כשאתה מצרפי כלי יגיע ע , אעי א י ה ת ה ע ועד הימת יש ד הזה הזהיר שכל זמן שסנהדרין קי מי משה זאעיפ שניהן להם הסו י קשטן הזה נ

להם

מ. דם*•• המאמר בבחירה י הכמוסת ובקדימה ובאיחור בעכין בשם החום שיאמר על האש זעל הדברים הוא א״כ בהתיחסוה לחכר התאר ההיא ב ה העולם אשר השלם ה ה וככלל בשאר העלות הנמצאות מ התמיהם נמצאים היו קודמות כטכע אליו על ם עלי ם אשר ה י נ כ ולו השכיל הנמצאות על הה העלול והוא ית׳ משלים השכל לא נשלם ל ע צד מה שיוקדם המושכל לשכל והיה הל ויתויכ כהכרת שישכילם כאיפן יותר משוכח והוא על שיהיה הנמצאות ע פ ת ופועל לא מ נמשכות מידיעתו וידיעתו בעצמותו היא ידיעתו כזולתו על שהשכל מ המושכל מכל הפכים לא כמקרה כמו שהוא בכו ושלא ישען בהשכיל הנמצאים אל הדברים הנמצאיםעים מהשכלתו כצירת י , אכל הנמצאים מג ם ע ב ט כי ישלם כהם ייקצר כמה שישכיל מת שצייר האומן דמי , ו ת הצורה הנמצאת בארין אל ב הארין אשר בנפש הנגר שהיא סק בהמציא הצירה הריחנית מבלי כלים ספי בעצמותו לצירה הריחנית מבלי שיקחה מחוש יה על שיתיחס אליו וכקדימה לא שתשוה אליו כי ועשייה זילת הציור לתקפו ולגבורתו ח מה שישכיל העישה מעשויו הוא סכה גיכ כשהוא אומן אבל המכתב מכתב אלהים הואם יותר ויותר משובחים והאיתיית פירחית ומתחזקית דחיתם י מחקה הנמצאית כפנהם כתובים כאצבע אלהים והמחוקה בנמצאות כמשפט המושכל שהוא סכת המוחש ודם כעצמו ית׳ המסדר שסדורו סכה לסדורם וציורו נמשן דכק למחקה ואם המחקה קיה אל מציאותם הכה יחויכ כהכרח שישכיל לנמצאים כשכלו מעצמותו לא מעצמותם כ כ ולכן לא תתואר ידיעתו ככיללים ולא כחלקים לפי שהכוללים מושכלים ומשניםם וזאת הידיעה הנמצאים נמשכים לו יאחר ה לנמצאים כהשנית האישים ומתאחרים מר למי א מ ה לא תתיאר בחלקים האפשריים יזה מ שהיתה ידיעתו לא תתואר בחלקים הני היא פועל ת ידיעתי כ ב דיעים ס ט במלאכת ההגיין כי כמו שלא יהיו הי ע ן מ שנתחנעת ברבייים ויתאחד בו הכל ישות הבית די ל לא תתרבה י ע פ ת הנמצאית יסדולם לא מדיעים ה לא יתנו לו שנוי בשנויים ולא תתחדש ידיעתו מצד תדוש׳ הי כ יהביבת אצלו כ ילא תגרע אחד מהאפשריים כי לא תתיאר ידיעתי בחלקי האפשרי שלא תתיאר בחלקיםה יאם לא יעלם ממני האפשר ם אבל הם נמשכים ממנ ה מאחר שלא היתה נמשכת מם ל ע עלת ילכן יאמר שהשיית לא נ י המתחדש אחר שהיא נמצא יהנמצא מידיעתי הפה הכל גלוי סכל מה שבכת אבל בידיעה מדרגית הנ ן י אי ו ואפילו גרגיר ד1חן י ממנה שבטבעם שיקבלוה! י מ פ ויד1ע לפניו ב״ה ויתחלפי הנמצאים בקביל הסדור והטיב כת הרעית לא שבנמצא הראשון יתערב בו ב יכפי מה שנתערב בי מההיילי אשר היא סר י הוא טיב שלם ולא שהנמצאים היה אפשר בטבעם לבלתי יקבלו הרע וקיצר ההדי ע כ ר אשר בראשין להאציל מהטיב אבל שא״א בטבעם שיקבלו הטוב אשר הוא השווי והסדרד ישפע ים !הוא ית׳ בסדור אשר בז והשכילו עצמי תמי על השלמות ולכמבע טבע קיק ממנו ח מ ה י הקירבה ו פ ן צא יקבלוהו העושם בשוה אבל יקבלוהו כ ד א הטוב תמים יבא ממנו האיפשרי ידוע אצלו ואין נ מ ע יגיע מידיעתו וכצ טוב א י ובכלל כל מגה שראיתי ם ר׳ עקיבא הכל צפוי והרשות נתיבה זהו מ כ ח ת ובזה יובן מאמר ה מכרי, 1אם ם י מ ס ר ו פ מ דם ומנלי הרגל ה ם לדעת קי י נ לבארו בוה הדריש בקציר בלי נשיא פן זה ד הנמצא !לבאר זה ביותר רחב א ג נ אי נשיב על כל מה שהניח שם כ יהיה לנו פנה אבנר בהלי נרי עלי ראש! נ ה זכילל בעצמי • זזה האיש המבי נ י י הכ ק כפ י פ ס השיעיר מה כי כאשר ראה ע ט ה הוא אצלינו מהחכמה שעור גדול ולא אחשוב שטעה בזה אכל ה נ ה

ת העקו

דברי המאמר בבחירה חכמים מאכרות ת להתנ ו ד ג ם התנ י א ת עזר כ ל ם עמו נ ת ושלא יגיע לו מהמשתתעי ע העקית הת ם ושטי כזב כדמו י נ ה אל רה נ ת אנשיה פ ם ושנאתם א ת ר נ ע ולהעדרם מהחכמה לם י ד ה מהחסי כלים יעקיהי אל ההצלחה המדומית על שהיא בל• לנצחית כי לא היי אין לפנית אל המוחש רק כהכרתי שלמי הדעה אשר די להם בקב חרונין מע״ש לע׳׳ש כם המשגיחים לשמירת הנישא למה שהיא חלק ק מאד י יאם היה מהחכמי יההכרח׳ מספיי החכמה פ ם כ ע אשר עשה ג ר ת הציריי • יאחר ראה כי ה י מ נ מהמירכב ימשכן אל עד התירה אשר גי-ל בה כי היא ראשית ממלכתי יהתחלת הצלחתי ע כי אין לחכם לבא כן ם האיש נמי להכנ ׳ לצאת מארצי י ג מאחרי ד כש״כ האיית־ת הקדישה האלהית לכל יסינים לבי ם הזדי ם שטפיהי המי ה כוללת כי הכל נגזר להירזת כי א ר ז אמר כמתנצל ערה הכריתוהו כי אחר ז הג כרי לא צבעו אבל ככבי התמורה ו ד עין נ עמד באמת עעל • וראה לת פו ים ואיני מפעו ע קי נ ע ט לנמנ ע ו נ מ נ סיתרו היא נ י י כל היא מחי ש:ם ינגד החיש יהשכל ייפה המליצה יהסיר ההרחקה יאמר כי ל : כטיל המעשים כ כי ז

אין להמנע מהשתדלית יאם היא נגזר יען לא יכטלי המעשים האנישיים יפי׳ ההקדמהתר המאמר שאמרני • יככלל י כי היא סי י האחרת כאופן שלא יחליק על זאת יהיא הטעת העיון ת מ ה ולהניח הגזרה לא א י ז ק ג חי הכיאי ללכת אל א אזמר כי מה שגזר על ענדם וליריאיז ידע שנתן חכמתי לכשר ו כעצמי כי היא חליף מה שיישכל • זהאלהים יי ים כ ונתן לפניי את הכרכה ימקכילה וחיים וטיכ ימקכיליהם לא שהכריח יכחרת כחיד האמתי השלם הוא האור הראשין ם יכאירי נרי האמיתיות ע נ ע ת' ג ם הכאים מאתי י ה

ויתכרן ויתעלה אמן •

נשלם זח הםאמר בבחירהק בטיב ישמת בנחירה • ח ה ובספר הגזרה המיחלטת כי לא בדיני הגזרית חפצת׳ אני י

ת יים ששי שנת קכ״כ • נ ט נעשה בשיריא י״ב ל

נוסח כתבל שהמיר ששלח הרב ר׳ יהושע אלורקי ז׳׳ל לדין שלמון הלוי והוא מאשימו ע

ת ישראל • דתי ד

ן זה החדיש הנפלא אשר לשימעי תצלנה אזניז • ישוטטה י ל אחדי התחדש עאן הלום יאיזי ככה אוכל וראיתי מי הבי נים ולא יישן אי מחשנת׳ ולבי לא יי זה לא ן סדרי בראשית זהתרגזן אלינז י אמרתי על לבי כ י ל ן לשנית ע ת ע י נ סבה כי היא דבר ה לעלות במעלת העושר והכבוד כ ם באילי תשקה נפשן המתאי ע א מנ ייעם זיו יקלסתר ל ולהשביע כפש שוקקה מכל מאכל אשר יאבל לחזית בנ שיכספוהי הכה ולחשוב י נ ן קערה על פ י ות י או שמא השיאן העמן הפילוסופי להפ ם נשים נפרי י נ פת להשקט אי ת אל הייתר נ י נ ם ולכן פ י ע י ת ע נית כי הבל המה מעשה ת על מחזיקי האמי. או ראית כאבדן מילדתני הצרית המתחדשית ד ח פ הגיף וליישוב השכל כלי חרדה ואימה יי למאכל לעיף השמים ולחיתי ארן נ נתנ י י ר השם פכים ממנ ט הסתי ע מ כ עליני הממינו ו

7 יעלה

מב דברי נוסח כתב חכמיםת האמזנה דו ן מסו י ד • או באול׳ נגלה אל ׳ לא •וכר שם ישראל עו ן כ ת ע י עלה ב ו ועקרי הנכואית !כתיבתם מה שלא נגלה לעמודי ע1ל0 אשר היו ואתנה אל לכי לדרושן ע ב ט ן לפי המושג אלי מ י נ י ולחקור אחה מאלו ארבעה חלקים הוא יותר צודק בעך באוכלי שולחנן • ידעתי ל ג ת ע סף שתיתי ותשת א ן . ומאז מימיך בכו ת נ ו כ והרגל תס תיוק התש1קה אל הדברים 1להשקפת האמיתיות ן ע תי כאן !ראי ת מ1צאן 1את מי אי בלכתי שמה ן כ ד ו י כב מתעצל טומן יד מלכת בגדולות ובנפלאות והנה אוכיר לפנן ת ועשית ל ק בענייני המלכו ס ע ת ה ת דון מאיר בן באן בנשת אשר התתלת או ל נ לחתוי המלכתי על ן לאוני נתמתי כ י פ ן אמרת מ נ מרכבה !סיסים 1אנשים רצים למלות רצוע לב מי ם רו י א ם אין וה כ י ע ו ת ע י הכל המה מעשה ת עצמי אלה ההצלחות המדומות כה אשר היה שם אהלי בתחלה כשקירות העיון יומם נ ט ת קיר ק י י למקנה אותה עלי נ תנ יתן מחויק ו ל וה הי ף ע ס ו ן הנכותים וכאלה רבית עמך מ ד כאן תורף דברי ולילה עמדעת הפיליסועיא ת ו ת בדק האמונה ומדקדק במצות ובקיומם כראוי לכל בעל ד א

0 ת הראשונות ולא אומר כי א ט ס ת והקליפות תזרוק והנה נפלו שתי ה כו תאכל התי

ר 3 ן ד ״ ם מ ל ע דעתי בודאי לא נ ד האומה כי י ס פ באולי השיאתן הסבה האחרת ר״ל הת הולכי ארחות בארן לארכה ולרחבה • גם באגרות ו ע ס ר מ פ ס ם אצלנו מ ס ר ו פ מ הו נ נתי ת היום עיקר אמו ו ק הי א הרמ״בם ז״ל גם משמע הסוחרים העוברים בקצות הם אשר היה שם גלות ירושלים בתחלה מלבד השוכנים בארצות בארצות בבל ותימן מקוס הנקרא ר ת שעבוד פ ח ם ת ה ם רב כתול שיש מ ס ומדי מגלות שומרון שהם היזם ע ר פם ת ו א לטאן לכבר ומהם כמחיזה שאין עול אומה אחרת עליהם כ לישמעלים אל סוא ברית כורתי ם השר האדזמי הנקרא פושטי גואן ו ק בעל יורש עצר ע השוכנים בקצה אל היהודים השוכנים בארצות « וכי כ ק פ ם זזה דבר שאין בו שום ס ה מ עמ1 והוא עק לא היו פ נם רק מאותם ששבו לירושלים על ידי עזרא ונחמיה שהם בלי ס הנוצרים אי

ד ם שהדי אמרו עליה רז״ל לא עלה עזרא מבבל ע ע מגדולי המלכות פי אם מדלת ה

ם ת כל היה1די ה גזירת ד׳ להשמיד ולאבד א ת נקייה וא״כ איפה אף כי תהי ל ס שהניחה כ. ן ו ח ט ב ימת שלימה ולא יביא זה לחולשת ה ה האומה קי אשר בינות הנוצרים עדיין תהית ו ת ד ן רק הסבה האחרת והיא הבתינה והשיקול בדעות ה י לכן לא נשאר אצלי עלן ת ו י י ספרי הנוצרים ופירושיהם ועקריהם בה נ י ידעתי וראיתי מטמו והנבואה ויותר כו מ א לידי כ י נ סף על זה כ ו בזמנינו זה • מו נ בקי בלשונם מה שלא ראה אחד מחכמיה וראיתי ט היותך נ , יוסף אוראטאי ן שליח לנאבארא לר ד פס כתב י ב׳ חדשים טוי מיחלים וכי נ נ מאמין ענין האיש אשר בא בסוף בית שני שהוא המשיח אשר היו קדמות בעניניו ריל בלידתו מו ני הגואל והגאולה נאותות ומסכי י כל הנבואית המדברית בענ

. י ת ״ ח ת ומיתתו י

ן ת צל אולמיך ותורני ותאמר לי הנגלה ל ח פה ואשכונה ת ם אעו ד מי יתנני כירחי ק

ת י ק פ ס ר המון ה תסי ת לבבי ו י ם אחד אל אחד אילי תשקוט המי י נ י נ מאלו הע

י מאז נתפרסמו ועלז באזניכי השנויים ודע כ היושבות ממולי על אלו הדרושים • והשם י

ן פא״פ יען ח ן זה קרוב לד׳ חדשים עלה בדעתי להתראות ע י ל האלה המתחדשים ע

ן לצאת מהגבול אשר גבלו ראשונים ת ו עות א י ן לאזני הסברות והדעות המנ י פ יגיעו מ

פה ן ההלי ו ם באזמתיני לולי יראתי ימשן מנסי ״מי מסז ן הקדושים ז אבותיך ואבית אביתי

שמה

דברי נוסח כתב חכמים מגי ר ולתכימא ברמיזה י ולכן ראיתי לכתוב לפנ פ שמה היזק אין ראוי להעלותו על סי צריך אחר בקשת המתילה ת י מורי ירבי ללמוד אנ ו ק פ ס תם ה ם מאו פבודך ראשי פרקי

יך משפט אשאלן והודיעני • ן אערכה לפנ כ ר ע הראויה מערכי לת ישראל • ר שהגואל יבא להושיע * פ ס רסם בכל כתבי הקדש עצמו מ הלא הוא מפות ישראל והנה לא האמינו בו מישראל ן הושיע זה האיש א י מי יתן ידעתי אנתו יהיה מאיזה י וה השם נופל על כל מי שימשן אחר אמו ט מזער וא״ת כ ע ם מ י א כה מצאנו שפרט שעל המשפחה הזאת הוא מדבר בפרט אמר זרע אכרהם אומה שיהיה הנם ואומרים מי י כתוב בספריהם ששארית ישראל יהיו נושעים באחרית הי אוהבי ועוד כס זכר לשאר האומות אתר אי בי י לא עשו הנ « ועוד כ ו נ י ם עצמם שזה נאמר על ה

י הן ישראל • נה בו לגאול כל מי שיאמין בו הן מ •* שהכיק אמר ישעיהו ת ישראל מבין שאר האומות זמירכתי א שנית כי בעת בואו יקבץ אי • ס ם נ ם ארי ם ידי ואל עמי י ה אשא אל מ נ , ה ה ע ר עה עדרו י הנביא כרום בקבצי י מ י לוקק את בני ישראל מן ה נ כם וכוי יחזקאל אמר הנ ת כל אחי והביאו את בית ישראל« ויתחייב לפי זה בעת הגלותו יהיה ישראל בגלות ויוציאם משם וזה אם והבית כ ל ת יד מ ח ם בא כזמן בית שני שהיו ישראל מיישבים בירושלים ת נ מ האיש אם נשלמו בחזרת בית שני ל י אלו הנביאות וההבטחות כ י • ואין לומר כ נ ל מכו י ע ו כנן ט ום וצא נתקבצו רp «לק ק ע כל הי ק ר דוע היא שלא עברי ישראל באיתו זמן ר י י כם לץמוים לצאת ••כשמות ל י אלה הקבוצים צ י לומר כ ם שהיו כככל • ילא תדחנ ת ו א מד שמבן שדכריהם ן יתכן שלא יגלה דעתו אחד מהנכיאים באיזה רמז ע י ם כי א ט ה י ג מת ונתפזרו ו ל ו מ ס נ כ ה משל וזה האיש לא די שלא קבצם אלא שבמעט זמן אחרי בואו נ 1 א בין האימית יאיצל שאיתן שהיו כזמן הגלות בבבל ובכל הצפין ולקלק מזביר 6לא נתקבצו

ם • ע • לירישלים'וגם לא האמין בי אקד ה שלישית יישוב ירושלים יא״י אקר ביאו והייתה מצלקת תכליית ההצליוה עולמית •ד « * אמר עו ל ר על ת נבנתה העי , ו ם ה א ה ימים באים נ נ אמר ירמיהו הק ילא יהרס לעילם י יעיד שהמושיבים אותה יהיו ישראל אמר יחזקאל זישיבו י ו לא י, ם י מ ר נטעו כ ם ו ם אשר בתתי לעבדי ליעקב וישבו עליה לבטת ובנו בתי ת מ ד ל א עי ת ת ק אשר נ א ג לומר בבירור וישבו על ה ק הפלי פ ולהתיר מזה שום פירוש אחר ושום סלם ו ד ע הם ע י י בנ נ ם ובניהם ע כם יישבי עליה ה תי לעבדי ליעקב אשר ישבי בה אבית שלהם י י אחרי ביא התרפ ן כ פ ה ודוד עבדי נשיא להם לעילם • יהנה כל זה היה בת הישוב ים יכל הארצית אשר סביביתיה מיישבים בתכלי ד הי ק הזאת ע א נתרבה הר ם הייתה זבת חלב ידבש יאין בה מישראל רק אחד מעי כמצרים ידחשק יהיא חריכה ער א מ מ ן וכשיא מזרע לול . ו ל ושנים ממשכחה י יאנה איתה ההצלחה יאיה מושל עליה מם כי אמר אשר ל אלו הפרטי ם משל אחר שפרט כ י ק י ס פ ת היית אלי ה ע ל ל ה מ ס שלא יה לניצרים שהנמשכים אחר ל י מ אף כ י לעבדי ליעקכ אשר ישכי כה אביתיכם • ו ת ת נל • ק ההיא כל א ם על ה ן לא משלו ה י ם שיהיה א משיחם יקראו ישראל יהיו מאיזה עב ני כלת החלש הזה שלא ראיתי כתו ם ומלכי רומי האמי טו י טי ה להם כ ל י ט ואף כה י לא משצז עלי ם נקראו נשיאי בית לול • ועול כ ם ה א ק ה א ם משלי ב כי ה לם • ו מעול זה ם נפשי ע ק נ ם • מאגה ה אי י נ ן יעולי לנרי הנ פ ה ה נ רנ עט ונזמן קו רק זמן מו

׳ כ

מו דברי נוסח כתב חכמיםת והאמינה מסור לכל איש ד תת ה ת אמי ע ר כ כה ויתתייג שיהיה ה ו מנ ק ו פ ס לעילם בת לכל ואו לא ינלק ע ל י מה שיגזור שיקול ה פ ת כ ל א הכיתן ה י נ לא להשען על קבלת הני אם כה כ י נ ת המ א ה מ ת תן ע י נ הי י יתתי י היראת המלה י הם שם אמיכה כפ י עלת ה ינין ל נ י ן להנתין ג י ל ן נשאר ע י ת הניכרים עלי ע י ל פ ן כ ר הלי נ ה כ ת ע ר כ הר ט ע י אפשר ל ת שאפשר להמנא כ ע ל ם מאיתם שיתייכ ה ל הישמעאלים ואחרת נין כת • י לן אל כלתי תכל י ת ושהאלהית היא אחרת ו ת משלש אלה אלהי ח בסכרא שאין את האתרת יהיא שאין ע ד ם להח!יק כ ה יתחייבו רבות מההרתקות והביטולים • א כהנ ום ם א י נ י נ ג אחד משני ע י ה כלל יתחי ראיי לו לעשות זאת החקירה ואינו מורשה נת משפט ויעניש עי ל 11 אי שהאל י ה יהיה נושע נדת> ואין לדת1ת 11 ע ת מ שכל כעל דנה וכין ן כי י ח להנ ! ת אחר שאינו מירשה לחקור על עקר! דתי ד ת • יוה שנעל ה ד שלא כן יאחר שהוא פ ה ת אי נ ה אמתי ה תהי ת אשר כילד נ ד אחרת א״כ הוא מיכרח להאמין ננ שיהיה נישע ומוצלת י י מה שתחיינ מצית אמינתי יתחי , כפ ת ה נד א עי ן י כ מוכרח בלן בדרן לא ן יעניש האל להו י בה ואם לא כן לא יהיו לרכיו משפט חלילה יחם כי את כי אתה ע ל ק בילי צתזיר למוטב ויתחייב מזאת ה פ טיב אם היא מוכרת בזה ואין סית מורשה מצל שהיית ן עשית במה שעשית ולא הי ן במקומו מונת שלא כלי ל י כב

ת • בעל לה ת במקימיתם בארציתם על מ ועוד דרישה אחרת והיא שנניח האימית בעלי הלתית מהנוצרים השוכן בקצה אינגלאטיירה רחוק שהם עליו היום ונניח בעל לת מהישמעאלים שוכן כמקום רחוק משמע היהולים משמע היהולים והישמעןיים • ובעל לת אמונתו ולתו ומעולם נ ם נולל וגלל על פ ה ל אחל מ ה אלה האנשים כ והכיצריס הננם לא שמע אחרים זילתה יהוא מוצלח בהם ולא יעביר במחשבתו שהם כלל אפשר ואיק אחד פ ה בלי ס י הנ ת ע , לפי ל ת ה בעיניו כמקיכלית לק כמישכלית והוא עיבל בהם אם •אמין ויאמר ע ם בלרן לא טוב ושקר הנחילוהו אבותיו ומי יתן ילעתי באיזה ט ה מת אחרי היית לרכי ת שכנגלו שה׳ יעניש לזה על בלתי שוט ללת ולאמונה האמתי בעל לע בשום ש י על שיחליטו הנוצרים המאמר שמי שאיני טביל אינו ט לת ממנ עי התשינה נם י י ן יעניש ה׳ לאנלין עילמי המין ענ י ר זר א ת היא לנ ע ל י לפי שקיל ה צל והאמת כם • כזה ת י ע ט ם כ רי ותם שיגגים יבלתי מכי מספר אחר מי ר י פ ם ס ל ע האלה אשי לא יניס האלה דברתי וכזה עלה במחשבתי אתר שנתפרסם שבוייך זה ימשני הדרישים האחרין י ת ע ד ית לבבי וכאשר י ושאלתי לחכמי תורתינו וגם לחכמי הנוצרים שישקיטו המין דעתי שתרוה צמאוני ואלי נו י ספת בספר שתי התורות יותר מכל חכמי זמני הו גדלת ום מושבי זה ק הזאת אשר מקי א י • וכאשר גזר הזמן להשכיבני בירכתי ה נ נשאתי את עי, לכן הגביר אחלה יס העולה על לבבי ב י בלתי מיכן לעיברי ארחית לא איכל לכתים באילי תדש שכלן ל פרטי כתבי זה • גם א ן להשיב לי בארוכה על כ ת ל ע י מ נ פם • י ל יד מיכיל הכתב ם אלו איזה חביר תדש הגיעהי לידי ע י נ י נ ל ע ן על כ ז הזת לראות ם האמיתי ע י נ ת אוצרו הטיב איצר השכל והחכמה לתזזת נ ן א , ל פתח ה יפשן ונפש יושב מחריד עומד משתומם • ן ישכון אור יקרות כיש את נ ר איזה דד בלעי רוקי« יהושע אלורקי • . לא ארפה ע ן ת ל ט ל ע ט ע ן • ל ת ב ה קשור בעבותות א

ם ח זה מעשה

דברי זה חכמים מז מעשה הרב דון שם טוב

כרי יצחק ארדוטי־5 זצ׳ל

ם • לא לדבר בתי במספרי ת פכי הדבר י על מה שהיה כבר • מכתי אנכי סבבתי אם והשרים להראות • מי הביאני בכרה הזאת • לעשית בברזל רגלים • העמים • ונשאתי ת ופתוחים « ועטוריי צרורים ומונחים • ועל זה מלב• הוצאתי מלי כו חתיות • אכתיב שיר ואיתיות • פמותן אין משלים • בשם נורא עלילות • ובורא רום ותחתית • שלל צבע ותבניות • ושוא נגדן יופי בנית מחוטבות במשכיות • כייפין אין בכל רקמית י להעמידן לדור דזרים ילתהלה ו י בציר חרב שתי פי כזויות« ולא בדיו וקולמוס כות • ובכל רקמה ומשכיזת • היש ישם להיות « ורואים יתמהו ויאמרו בכל בערות יפיפיי השדה נ ב הזה ואותיות • ויהי היום יום צאת שלג וקרה • יום קרח הנורא • על פ ת כ כם על ל חום ושרב • ונפל ממנו רב« כאמתי ו כ י ה מפנ ה שפרירו • ויורד רירו • נ ט נם ליבשה • ויחבול ן י פ ה ק • הגה ברוחו הקשה • ו ק בעזוז פ י ק • יא•} פ א י פל ה נ פה י פ קפא « היגלדה ט ן ינחל נ ם • כי כל מעי ם לשתית מי ע ריתים • ילא יכלי הא לברוח • ישת חשן סתרו • ימפרשי עב ילבש כ ח ז ת « ויתגנב ב והשמש לא עצר עמו כן וחוק ל ל בשרו« יסיככהו צללים צללו • ויכסוהו כבגדים ולא יחם לו« כי הקרח הו עם מעמי ם נחכא • אין יוצא ואין בא • ו ם אל הכלי ע מאד • לפני קרתו מי יעמוד • וכל הי ע ואין חכר י להפר עמי ולדבר • כ ס לשמעתי • אין ר י אין איש אתי . וגם מהסר

ע י י ג כלם קופאים על שמריהם • ואביט ואין איש ואשתימם ואין מפ ר סגר עליהם • ו הקי '

דת דידים ירע י שמן ששיט י ימיני וזרועי לי תישיע • לבלתי זביב פרי נ ד ע ס אמרתי ת

ל החברים כ יבאיש « במקים שאין אנשים תשתדל להיית איש י יעי שיש לי עטיר1 • מית • להבחנת לשין שנית • אצבע יתירה » לו משפט הבכירה . . על בהן ידי הימנ ו י ל לו עזר כנגדי • ומטה האלהים בידו • היא אחד השיחים « שפתים ישק משיב דבי־יםע י טיב זרע ג י ת הט1ב והרע « כל אשר בי נ ע ד ם י ישמו למה יגרע י מעץ ה י ח י : נודע י זבמהלל הרימות• קולי י יאשא משלי . סופר בימינך להבאש־או ם י כאלקי להט חרב וחניתות • עץ הדעת טוב ורע ארמטה תעשה בו את האיתוה.ת מי נועץ ויבינהו • מחשבות לבי בלי הגידי י זר מעשהי • א ט מחנ ע ת ה ע פליאה דנים יקשיב בכל רזה * ובלתי עינים כל צפין תם • בלי אז י תם • יראה יעשה כתבנ איר ט מ ם ערמה • יעריף כ ה י לתת לפתאי מ כ ע מקיר ח ב קיזה • מזה בין מזה יזה« נחל ט לקחי י ילפני אדיניי ישפין שיחי • לרוץ לפניו צי לצו « יאזיר כגביר חלציו • אשאלנו. . עט בלי לב יבק לחשי • ובלי אזן ישמע רחשי י נ נ ע י ד״עט« ביים קראתי י י י י יאזור מתניו לרוץ אורח בשליחותי כרצון נפשי ״ כל אות יפגוש ישליך. אחרי גבו ישלח אותו חפשי • דרך ככר הגליק רץ ויעבור את הכושיט בחיר דודים ורעים • בן יקר ילד שעשועים . מדי דבלי ט זכור יזכרבי ע לכן התנם במשמר לבלתי ישתכחו • בדור י ת « מארבע רוסית י ו דחי י הנשכח1ת • ייקק הנם די ת יכתמן מלין בספר יייחק! • כרגבים ידובקי . לא נ ע י למן ה אחר פן ימחו • כ

משם

מה דברי מעשה הרב דון חכמיםם ״ שם ישמור 7גט מוצא שפתו . לא יחליפנו ילא י ע טו ת נ ו ם • כמסמר י ע משם זלא נ

נ כמשמרת • לאית !למזכרת • יכין צעדו בהצנע לכת • צ >מיר אותו • לעולם דנרו נ

פל תנלז י גליין ם נ מי י ע נ ף רגלו * נ רכת • כל המק: ם אשר תדרוך כ ו יש רגל מנ

ו ישקהו« ישלת מרגלים אל השטים י « מנתל עדנ אספהו ו ט מצרעתו י ר נ ע מצורע כשלג נ

ת וקולו עו ל לנו רק שפתיו נ ר ע קע י והוא מדנ לחרש לאמור וקו אל קו אל המגלה רו

ם ועשרה • והוא נאהכה מכלכל את ע לא ישמע » ויחשנוהו לשכורה • נשינו לשאונ פ

ר וצהלעיטו • כנילעו פ ס השורה י אוכל ואין לשנעה שותה ואין לשכרה . רק להשקית ה

נ פה נתהליתיי« « ועיד מה ארחי ו « ישלם ה׳ פעל ו עמל כך פולטו • ומאומה לא ישא נ

ט סופר נ רצוני « להפליג כחהלל לשוט • ע ו ר י נ . .ידיד מלכנ ו תי די ואאריך לשון כחמו

׳ אדם • ומנהג נשר נ ם של נ כ ר ׳ כן ד ו • כ ר יקראט . לעשות לו יקר ייתר ממנ י ה מ

. ה נ כ ר ע ת כל חמדת שכיה ״. לא ׳ י נ נ ק להלל ת ח ה דם • כל רוצה להגדיל כל נריה י ו ו

. ת י נ י ב ה ת נ ט נחיר הלשונית • והגות ל ע ה • ואחר אשר ה ה ממנ נ ס לרעותה הטו י א כ

תי הוקירו רגלם • וצי חבל י ם . ולעמוד על הגחלים • מנ ה לי לאחים נגדו כנחלי מ

ם להתרועע • כלשון ת משתעשע י איש רעי ס ם יונק על חיר ק « ע ם ל ד כ ג שקול כנ

ו • לשלל מגלה ק לפניי יהלך וישים ללרך פעמי ל ע ונתן מימיי • ס ל ס לועז אלנר אל ה

תי יקשיר ״ ירנהי תנואות י ם ענ צ ת י נ י ה וכף רגל עגל שסיעה • מתנ ס ר פ ה נ ע ק נ כ

ח. היש מספיק בכל שי-ה ומזמור. ם יפריח י יכל אשר יעשה יצלי ר. מריח מי שי להלל עט והיחיד היחמור י בהזכירו אשר נשכח ושומרו לבל יאבד כמור מור ״ אשר אזן לשמעה לא יכולה ולא הפה לרבי כן ולאמור. ו ר ישמור צ. ת• י ישנ נ ס מ כאחד יעשה העט שניהם בניב אחד לבד זכור ושמיר ־ אז נ. ו י ל « לטביל איתי נ קסת׳ במתני שמתי • לכתיב כחקי יכמשפט׳ • ילי שלחת• לעטי ו

ת תהימיי • •דפקתי ס ויאמר אלי ואיי • כי בריח הקרת נערמי מימיי י קפאי בלב ק

י ייםעי מדפקה • ייכרע על ברכי • והוא צילע על תע שנית לטבלי בחזקה • ישניי נ

ה ״ ט בחרית אפי קרעתי ע מ כ י • נטשתי את מגלת׳ • י ת ס אט קצפתי על ק יריכז • י

. ז ת ט י י יישככ על מ ת ס העט ירד אל ירכתי ק ואת האח לפני מביערת השלכתיה • ו

ה ע י דברתי י משלם ד ס ע כ « ימריב שיתי ו י ת ר ע י • עליי פ יבחמתי זאפי * לבלי חק פ

ל ח י הזה שכרי ע ת טיבה » צא מן התיכה י למה נחבאת לברית • מה עזרת ללא כ ח ת

י כבדתיך י ומטה האלהים קראתיך • ושכע ביום הללתיך י ונתתיך עליון וראשון. כ

. ם ר ה תשבר ג כ ה ילשין • ואיה הגרם ששיברת • ואיפה הציר שבקעת • י 1שי ן ר על כל פ

י נ ם י יאתה שבת מפ י י בקע צור וחיבי מי נ ה ידי וירם • להכות כמטהו פעמי ט ואשר נ

ן . ח י נס נ ה שניך • ו ס ס יה « וכצמר גפן נ רת שרויה • ומה תעשה אל זרוע נטו עו נ

ה • ותלונות• עלי נפשי • וחמסי עלי ראשי י פי כחרתיי• כ ח תה ביום צרה סר כ התרפי

קם ה רי ת מכל אהובים ורעים י להיות לי יום יים שעשועים י ימשברי הבישיתני • ע

ה נ ן • ואשען על משענת ק ת הנעצי ח ככה יעשה למניח בריש ותופה ת שלתתני • ו

. בחרחי עט הללחיהו • וזבדתיו זבד טוב זבוד ״ חשבתי כי על כן ן י צ ר ה

בשכר זה מאהבה אוחי יעמד • אך לשקר שמרחי בי טרחי עמו אבד. ! ת מ ח ם ב ר • כצרור אכן במרגמה כן הנותן לכסיל כנוי • והעט ק מ א

מירכתי

דברי מעשה הרב דון חכמים מטד אשיחה נמר רוחי • י • ע נ נ ו • ויאמר שמעני י הודיענו על מה תרי ת ס מירכתי קה ידים י פ ה רצק ר נ ח אכנים כחי • אם כשרי נחוש • ומי יאכל ומי יחוש • ק ם כ אד להיות לי למוקש י ומקרא מלא הוא ם « אם אפצר עו ן מי המן הסלע הזה נוציא לי י ת שסעתנ ף רגל עגל חשכתכי • כיען לשתי פרסי ם כדרן עקש • האם כ צנים פחיה האלהים • וכי דרכי מדרכי ט י מ ם י כראי מיצק חזקים • או קראתנ לשדד פכי עמקי כל לשון גכיהים « להככיד עליו משא יהיה על היה • מקל וחומר ומגזרה שוה « מקלה חכקש ת ע לפיצ־ן • זזה לאית כי א ל ה ס ט ן. ומגזרה שוה של מ זחומר לשון גרם לרצ׳ן הכנה • וכל שער עמי יודע • כי הנכיא שהצור ק אין ל עלי תואנה • או כפי׳ הפסום בריחי • יכן הלשין לא תשבר הגרם כעצמה • ה ילא ככחי • כי א ט מ ביקע י לא כחיל הה ת ס ן משיב חמה • אף כי אוי לי • אשר לא נ ה ר נ ע י אם בחלקת ניאומה י שנאמר מ כן י ותוחיל כמטר לקחי יערוף י בהכות ג ומרו נ ע ת ה ן • מ כף יגל• • הצג על הארץ ידריי • נ ת ל ס ד דק פ י ע ב ת י ימדיע אלי רביית « כ ה כ ת באבן אי באגרוף י יעיליכי תילשתי אי • זכור נא כי כחימר עשיתני י לצירן י • זכשסע הגדי שסעחנ וכעצי עילה בקעתגדעת כי ד כ׳ תשש כחי כנקבה « זאף גם זאת בכחשי ירפיין מיתי ״ אתה י כה י ע הכתים ד נרצע יחמש • ערי « כעכ י פ ת א ע ד י י כ ן כתים לככי ינקיין כפ י ת ד כ ככל כחי • על « וכמצילת הדיי טכעתי • כי שלחתני כ י ת ע נ הלכתי מכלי לכוש • רגלי מיחף לא מ. י ת כ ל ם י וככל שיטי י ם לכדוק החיר • לשתות מי שחיר • ואכואה כמים • מי כרכי ו הין פר י יכתכתי ל הגידה לי מה משכירתי • ימאשר חקית׳ כספר י מיד מי לקחתי כיי גשם נ פל דכר • אם ימלאו עטי שלשים י לבקרים חדשים י מכל אשר לבן עכר « לא נ ליו על המגלה אריקני י חיל בלעתי יאקיאני« ולא דבק כידי מאומה י ערום •צאתי מבטןה עצרני הקרת מללת « ה;־יישיא במק מה עימלת י ת ם ע י וערים אשיב שמה י לי ת ם קי אש ושבינו י ת י למה חרפת • יאותי גלפת י הלא טוב לחלות פנ פ ס כ ם לכתיב ב ועתה אר נא זער יחם השמש ובמס י ת למיגג הליו ולהלאימ • ולהסיר לב האבן מקרבו« אז כם הנגרים במירל י ואשיתהו לרגלי מרמס י והקרח מפוזר ומפירל י ייעה ברל י ימן המיי הישיעה • להשקות המגלה נ בקעה י ישאבתם מים בששון ממעי ת יתהזמית חצאית נ מ י עה י היש קשוי בלי נ י ת ה נ נ י ת ת ן אית נאי ילכיתכה י לארכה ילרחנה י ילעשית ל חבל י ואם אסיר בלי כבל י וכל רכב בלי מלוה וריחי• היש חובל • ורק האשי נהרות שיק יגלה יחשוף שיכל. מ ע וחום שמש יקו לקרוא שנת יוכל • ואז לן חזקים משני • י מע י י י ן עכה ממתנ נ ט ה ק ת י הנ ן לקול האי זאת לא זאתי אם לא תאמי

ה ן • יתראה מ ל אתה כאצכעיתי מ ן • למען תצלק כלברן י ט ן לפי לכרי וצמר הליי רנקרע עזר ל אצכעי כליי י ו מ ט ן • הלכר מפיו יצא י ומיהרתי כמרוצה י ל יהיו חלומותיט ע ה ת חלי • ו ק ממקימי י ינמצה למי י יככישתי רציתי לכםי ת ע יכשר כקשיי י יצפירן נ. ויקרא עלי כלעג ניאימו • אל ליעג לי י ינמלא שחיק פיהי • ייאמר זה היזם שקייתיהוות י • מעז ת רן על שתגיע למקומו י ואני משתי ונכלמתי י ומשתימם עמל תלין את חכיט תכסני בישה • ע . ומצחו נחישה • ימחמס ה ו פ ר ל ברזל ע ו י פי ג הקרח ומעשה תקפה ירח י יאחה היןרח • ח נ מ ם « יתילתי כ ע ט לכרים של ט ע ם • ודכר׳ ה ע פ יאומר חטאתי הן א ן י על כ י מי יאמין לשמיעתינו • שתמשש כל כלי כיתנו • יעל קן הדיי תשטח חרמ

8 כפזר

נ דברי מעשה הרב דון חסמיםעורת מציר חוקה • שלחה ממשרקה י אומי־ אמש מחר כעזר יגיעו רשמיך • לשום הנן לדבריו פדיום • וכפור שמים ישחק לו ילעג קרח נורא י ן כי א אכתוב כ איום ״ אל תתהלל ביום מחר כי לא תרע מה יולד יום • והבאתי •לי לחק׳. וכחל(} ביתי בעד אשנבי נשקפת׳ • לראות דבר מי •קום מן הקרח או מן י ת פ ל ע ת ג ו השמש. זאם יכהו חוס היום אל החומש « יעבר חצי היום ומרביתו י והקרח עימד בחוקתי ים לצמאון • ועצר כל שח תו • ואיר השמש יקרות וקפאון • מוצאי מי י י מחזיק כתו דנ עו. עצב ונאלם • על היותי לכדי • בלי ם ל כ ק • ויהי הקשר אמיץ • ואני יושב נ ונקשר כל מה על מצבי • הברכה מ ת ת מדבר אלי • כ . ועל עוצר ידי וכלי • ואשמע א י ד ג נ עזר חבר ל. והרכה ה י ק ר ט י רקמת הכתב אין ל ע ן אתה •ועט . המבלי ה . למה •די י כ ן א אחת היא לם למקום . ואם יאורי הדיו חרכו ודלל! י וקנה וסיף קמלו י הלזה חדלו פרזות י פתחם וכקרש! . קור יעצור כמים רכשו י הלא תכרית ד נחלי בישראל חדלו י ואם נצכו כמו נה לחכו ודיו אין הלזה תשכז ד תמה עצים יבשים י ועשית את הקרשים • ואם דכק לשון קנ ען • אם כשבר העץ וריצ׳ן מ ע תורה . ואין נבואה שורה • איה איפה מכתביך • איפה טוב טל. ז י ט נ ע הקנה • לבנים נפלו וגזית נבנה • ואם צנה גם קיר מימי הדיו גחל י ואין הם • יעשה שטים • יתיבית כפיתוחי חותם י ט ן מעשרה ע ט ברזל « יעיז ל ן ע קח לם • יהיי תיאמים • בידן ס עמי מד לנ ת « מכתב אלהים חרית על הליחית • עי מפיתחיי אה הבזק« איש את רעהו יעזורי ילאחיז יאמר חזק « ריכבים צמדים . רצוא ישיב כמם • ברזל בברזל יחד • טיבים השנים מן ם המספרי והיו לאחדים * בידן שנים • הם הן ויהי כאשר כלה לדבר ת העצים ברזצ ימצא משאלן י ותגזר אומר ויקם ל ח האחד • ת» אני ברוב שמחתי •. דלגתי בירכת• ביתי • ואמרתי זה היזם יזם י אלי • ויעל מעלן . די ה י נ ם הרהיביכי • יש ויש ת ם השיכיני« ה בשורה • פי יש לעט תמורה • והמספרי. ו נ י כל • ולא יכא לעורתי ן • וכתיכ וגם תוכל כל • ולא נשיכ מפנ י כס נא את עכד

. בכהבינו כלל לא אצטריכא לבלתינו ולא כירא עצרה . ו נ תי י י בלתי אם ג לעט קומוס וקנקנתום עפצום ומים קבצו קראו עצרה • והם כלם בצורת. ם י צ פ ן ע כאין ויום קרח כזה איום ונורא • בקימיס • תשבר הקילמים • זמדרים ונעורת י ׳פתוכ חט נחלץ תישים « יבלי מי אנ ם רציצים « ושניהם תלושים • ו י הקנ. י ת ה מ תם פ סי אגרת י לחים ולציה תשחק ולשרכו • ולא תירא מקיר כי יבא • אז לנ חשתי ולא התמהמהתי • ועשיתי תיבית • בריאות יטיבית • יפי מכל משביית • נאיו מכלית • נגדי כאין דמה • שלל צבעים רקמה י וברוב ששוני וגילי • נשאתי משלי • י תבנ עצר דיו ועט לךח בצנתו עד כי ליד סופר שחקו בני ביתו ״ כי לא נהנו קור רגמוי כתיבתו השליך כפור קי־חו שלו כתיבתו • :םה טבול עטו שגיח ונשברה רגלו ולא עלתה טבילתו • אז למדה ידו לכתוב בעט ברזל כיו ואמתי • את הכל עשה יפה נשברה רגל עטו לטובתו י ברון אשר לא עזב חכדם • שירה כתובה בלא עט י ט ם י כתבינה משנה ע י בעתו • ויעלני מדלות מימי רהט ודיו רצה נא כאשפר • מכתב במו םספייים ייצב לרואיו וישפר • טובו יקנא כתב עט נכלם לפניו ונחפר י ובלי ראות ולשמוע ירודה אנוש כי יסופר. בא ג0 ראיתי להנחיש לא יאוס; כי יסופר י ראו גיף מצוייר וניקב כבגד אש^ עש אבלו והוא בכתובים • וארם בידו בחכמה יצרו וברא בקרנו

נקבים

דברי מעשה הרב תן חכמים נאבה . ) לסד. נקבי• נקבי• י (עשיתי לאהד ממאהבי ששאל לי לעשית לז מזאת הכתי נסכי* לכי לצמיתות • והוא מעוך באהבתך וכהות • ועחה איך שנאתי-י) אחי ראה אותותי כלם בנס ד ו ע ותאמר אשר אכתיב לך ספר כריתות • ( עומדית • מעשי ידי אדם חי־ות על הליחית ״ על לבך שימה אהה; ועו ציהן) איכה תדמו שיר ועושהו ״ את ד ו ע כי cn כפתיוחי חותם מפותחות • ( מעלת שיר זה ועושיי • איש לב מתי שכל במאמריו קינת ובתמורות יקרו קיל יעקב ידי עשו • גדולת כל משורר ל י מעשיי • בנעימ זמיר צחות פתן ק חבירו ויתרו: ו בדביר לא במעשה • בהפליגו בצחית דברים וכמוני ומיה וכמה טובה « מ יאמי" ועושה • עוד הגדלת• יהיספתי בתהלת זאת הכתובה « כ שבוצים מעשה אמן ולא מחור וארגמן • מלאכת בן אחיסמך ורכים מל׳גיק הימן • טעמים נמלצי מצוף מחוקים מדבש ומן ״ ושואל אם רקמוחיהן בלית מי ומי חיהמן הדש״ היא מ ו ח מחט ומי רוקמן • בלי קולמיס ובלי דיו כק ״ לטובי על ידי הנם ואץ נחש ויש סימן • א זמן ברא קחה אותה לעד נד בשם הכתב המתפאר בעצמו • דירש ט>כ לעצמי י לקושי הדיו לועג בניבו • ישתק עיט ילריקבי ״ שמי מכתב פליא • תשואת חן חן לי ״ ועל מכי־.ב אצלי • שפמו ע ל: ו ה ת ר יעטהו: מכיני שם רוח ״ אנוש דבר רוח • ה׳ בי לוח • פסל לך ח: טביל רצת עטו • בקסתו ילעיטו • דיו אין רק חרטו • ומשחת מראהי. קרא קום דרשהו: בביא ס ר ויבש כחי״ש • בקייח נס פירש• בבי־זל אי ח שר בשירים • והיאיל מאמרים • באר חפרו צורים דברו כתהי: דיו בםח לא מעל ״ בכל זאת לאו בעל • דברים רירי היא: ו אל יתעל • הכי אם • כי ללית עט ייתרת « יעל כל צבע רקמתי ל מכתב דיו ו עור לכתיבתיני מפארת • עת ברקת« ע ה ׳ ד ט פעם ירקריקת • אדם פ תכלת • י ס י פ ר ת כ ים • ע נ אחל שבעה עית ראשי לעב יגיע • ומזיז גלגל יעשה עת שחלחירת • פישט צירה יליבש אחרת י ע לכנה י: אני יקר לכל רוח.״ אני צורה ו דל • ייף כג ו ל י ע ממעל לרקיע י ועליון יתן ק י ג יח: בלי חומר ומאין גוף אני רוח •אני שמחי כבכבי עב • ואדא על כנפי רום האיתיית • והנשאר הוא ר ה י נ ן זאת « כ• ה פ ם « כתיכה אחרת ה ויש ממכתכ המספריקם . ועל זה עשיתי אלו השירים. י־או שיר חיביחיו פשיטוח הן כבר בלי חבן רי כחלים בלי רבי־י בטיל: צרפתני ככ^« יהמכחב לבר לדבר לך נמלט וכלעתם ג ו הם ה ם י ויאמר עלי ם כחרי אפי ם • ק י המספרי כ ט ד ע יתר כ׳ טול *. כשמיע ה. על מי נטשתם ן י ם • אנשי לב כ י פ ק מ ת איתי בדבריכם י אל תרבי תדברו גכיה •צא עתק לגלח שערי • ת כמרי • יאשר בי הנ ם לגיז א כ ת ה מיחל א ט הצאן • איש מקנ ע מת לא כ א ל יאצבעית ידים זרגלים • לעשית הצפרנים ן מ׳ הביאכם למלאכת שמים • מכם • י ם . לרדת לתוך אומנית חביריכס • יכגכיה שמים על הארן כן גבהי דרכי מדרכ כ ליה בפיך החן נ ד יחמלה « ועי ס נה אל המגלה • בעין ח ומחשבות׳ ממחשבותיכם י אני פוה לשנים עשר נ ע ר ק יה לנקר • אני ארקום כה רקמת צבעים • אתה ת נ לשקר י ואתם עים • ואם לפרוש רשת נדרשתם • אשר הוא מצודים ת א ר ק ם • הלעשית ככרה נ קרעי. •ען ממסגי־יתם ׳חרוגו • י ג י ר א וחרמים« יחליני שקיפים אטומים • ואם קורי עכביש תי אגרת ל היים דברים ׳עצבי י ילא תכתב ם חקקי אין ימכתבי עמל כתבי י כ ף ך ו ח היי החלת ממז שכה • ד ביש * תי ד קדש ימים • ומיחל איתה יחפר !יביש « ויותל ע שלומים • ע

למתהלך

בב דברי מעשה הרב דון חכמיםו ל ידי בצלתת י שרם תכתב . טמון עג ה בראשה נשכחת נ ן על שבכה יראשית התי למתהלב ב אני דניאל 1עורא י יאת כל דברי התירה • יכל לבר נעתי. ועליה הכתי שורה י אכתי אומר חוית איש מהיר במלאכתו . ועל עצלותכם בחפיר המגלה יבכתבה י יהקרעים. ונשאתי משלי . אחלי מי יחי, חח^ישין הה־ ש ותהי י ל י שתעשו בה . הרימותי ק לכם לחכמה : כי תוחלת מכתבכם ממושכה מחלת לב ונשמה : עצלתםבתכם מומים גדולים ועגומים • ד לכתי ימה: עי תפי* תרדמה גם בקרעים תלביש נם יין. ואין נ כ ד יאם לא נ ם י אשר להעלים דבריה יכילת אין י יצא סי גליי לכל העמים יכפלי האגרת ייגלגליה • ישחיתיה * כי א ן י ע י מן ה הברכה חצויה אלא כדבר הסמוה לא היי לה עודי והאותיות י בה תאבד אבוד • פנ ה הויליה • כי הכתי ויחבלוה י כל מכבדימה • ו י ע ד פרישה י יית על בלימה • לכן אגרתכם תמי אין כת בהם לעמיד • אשר הן תליה ומומיה לעיני הכל תגלם י לא ה לאלם י כל סתרי ח ת ה פ עיר פרוצה אין חומה • פים לה • וחשופי שת כלה י לא יופל בעלה • לש •יח למ• י נ כל להתעלם • אין משת פ תים כ ד « יכל אשר על י י יסתר איש מרעהו ר ולא ישיבנו לאחיו בדבר מכל מעשהו • כ ת ס

ד • ד . עלו עלו עד היסיד • הפר מחשמת באין סו יסדו סי

ם • שלכם כ ת א ט ם • הלא היא כתיבה ת כ ת ד י מ ם י להיריד על פ כ ועוד ואת אדריש לה נ ע י ת לכם ישל האגרת תקחי י פבדה בחן תפלחו י יכשן בהמית בכה תשלחי י יי נ ד שוב כלה חלילים חלילים ״ ילא כן א ם י ע לי כאחי • מלבה תוציאו מלים י וקצין פתי

ה ו ד ד מדתי י שלי שלה ושלה שלה י אנח כגדי אצלה י תלמיה א ס ם מגלת׳ • כי מדת ח ע. ה י ד ם על אפה וצמידים על י ז ל על כל צלליה • ואשים הנ ט י כ ת נדודיה י אפזר פנ ח נרן התיכה • !כיריעות המשכן רחכה י קל מהרה« ואחרי אשר היא כתיכה • אם ארכה איה סגורה • כצרור המור צרורה י שחירה על נכי לכנה י ילככה על גנ« ף איש תהי כ כה מ ם י כ י נ שחורה י כאצכעים על אצכעים • וישימו כריח וללתים • לשמרה מראות עיכה רצין< ל כעל כל מלה ומלה • גן נעול אחותי כלה • תו י יכחה טיבה כפולה • תסג. רת ג מםי דברה • ראשה בסיף עקרה י יאלינה הסגירה י לשלחה אל ארץ אחרת • סוגרה ית ל אלהים הסתר לבר * ימה לתבן א מ בחותם לאית ילמשמרת • להעלים היא יעכל « כס^מכסה דבר י היהיר• בשוע • דל וקליט ד ונאמן רי הבר • הולך רכיל מגלה סי כשמע י ורכיל מגלה סוד כנאמן וצנוע : כתבי הלא יעלים ויסתיר דבר שלחו י ולא ידעה נשאו עלי מה וכרוע: ואלו יהי ארכו כאורך יריעה ״ חיש כזרת ישימוהו וכפול ורבוע: כתביכם פרוע ראש ופרים כצרוע . חלולים חלזלים הוא גלוי וידוע: שמעוני ורומו עד אכלה • בני נבל וערותבם אגלה: נבלים בצעכם ישיב כתביכם כמו בגד אכלו עש ויכלה: ושלכם אשרו עדי ירקב ויבלה: ושב ריקם וצמא אך כתבי שבע ח ק לכם ומשל כתב תן ונוסף ומכתבי בכתב לא יסולא. ו רצון וברכת אלי מלא: אני נדיב מפןר הם ׳שרקי אחרי ומשלי אני נותן להנחיל כתבי יש ואוצרותיו אטלא : והמספרין תן י פ ה !ירשיע! * ויאמר! לו שוב לבי נ ע ט ראשן יניעו י יצריחו אף יריעו • מצא1 מ ע הן מי יהיה ל « ו ו י רכב ברזל לנ ע כ ד ה אותנו י הלא ת ר ח ת כחרב נצא לקראתן ואיכה ת. ולעשות עמך הגדול . ן נ נ ז כ י ן « נרזל עשן ו נ ן ק י תיבש י יאתה עץ יבש« הלא הוא אכ. ת ק ל ח ת לכתיב לא יכולת י עד אשר נ ח ם ילא הבדיל י ולולי זה תיבה א פי ן לכנ ת ו ישסע א

ת דמי ו

דברי מעשה הרב דון חכמים גגעה ו אלינו נחשלת . ורם לבכן ושכחת • על מי בטחת • לדבר מז נ ה כמו ודמית היות תהיל לת יופי • אותיותיה באויר פורתות • מכתב אלהים תרות ע ולתת דופי • בכתיבה כליצתן לתהלה ״ ת מרו פ ר ה תתהלל ברעה « לחשוב ח הלוחות • הלוה תקרא קרועה • מלן • אתת כשנה כצאת ן « כירח יקר הו ל מ ן ה ר ד ולכתנו במתון לעצלה • קו לק! וכה רגלים • נ ם • יגע ו לן תשכים י רכוא ושוב לשאוב מי המלכים • ואתה כעבד שכיר הובה למי החותמת • הלא ומת • איה הכתי ם מן התמת • או נחלקה התי 1אס יכלו המי׳ ב כ ת דעת הפתי הנמהר • כי בארכעים יום זארכעים לילה שעמד משה בהר • לא כ ים ם והשרים • מראיהם וגיבה להם • נקראי אם שני ליחות כעשרת הדברים • להראות העמיי * יראה יעשה נ כ ת , אליי ׳ י « דרכי ה משני עבריהם • ואם נביא אלהים אתה כתיכנתם י אגרת כצלמם יכדמיתם י כלה יפה ימים אין כה • והית אין כקרכה • ילה י כתכנה ס י כ ה כ כסי ה • יאם אין כה דיפי יכשלין« הי ר ערי ן יסתיריה כמסתי י תהלה נאיה י אה נ י ט ו • ה נ לתי ם היד פעי עלי ה • הנ טי ה כעי קלין י ואם היא עגלה •פיפיה • שלמה תהיה ת ס ניה • ייתשבה לוינה כי כ ן אשר היא רעה בעיני אדי ת ר ג א יעשה את אגרתיני • כר שבעת ימים • ג ס יה הלא ת ן יריק ירק בפנ י מ ה • להעלים חרפה ימימים • ונבזה ה י פנ כתב נכתב בדיו • הלא בשתו ריו • אשר לכלים עדיו• כסות אותי עוטים: לכסות עיותו • לכל נישא אותו ״ ישלח לראותו • מרגל לשטים : יזה מכתבינו • לעיני עמינו ממלה איננו • כמו מעשה סטים : והרואה אותו •ט י אין יב1י ע מברך ברכתו ״ לאיש בתבונתי ״ משנה העטים: ויען ויאמר הם • כ פ ר ם י כאשר דברתם • וגיד ברול ע ת י אלא למעט • ידעתי כי קשים א מ אחר רים ירכה עצמה « ולא לגכורים המלתמה • נ וכחושה מצחכם • והאל הנותן נקמה י לאין און בצאתי צשיח • והדיו מכי ניזל אחשיב לתכן כרזל י וכקול ן ומשוח י א ת כי אני ר מ א ז

ת ביובל • אשר ח ם א ע ת חלושה • לעץ רקבין נחושה י ואם איני יכול לטבול י פ ו נ עם אני ם אותם גזלו . וראיתם ושש לבכם • ג ם אזלו י לציה או חו ם הדיו מי י י מנם י נ ם קהה הברזל זהזא לא פ כם • והנה מהרה קל • א י באידכם אשחק אלעג בבא פתדם חוזרים ת ק המסמר • אשר עליו א ת ק ואתאמר« אף אם נ ת קלקל • אז אדבר אני עכם לא לעזר ולא להועיל • נ ל י כי אז אי נתפרדה חבילה י ותעטז בשנה כמעי תלילה • ו. כי גלוי וידוע כי אין דבר מחלקזתינו ת ו כ ז וכל אצה דברי אריכות • לא לחובה זלא לם ת כם למה ל׳ י א די ה ולא כשתי י וכת י ר ו כ יתכם ולא בחולשתי • לא ע תלזי לא בעזף י ם עד כ ם אדיכיכז זה י ח ם . מה לי ילכם • א כ ל י כ אט לא כאתי ע באתם כגכולי י יה • ע י • יבהייתי גדיל ד לם ממנהג מנביא יחיזה . ייידע להיציא דבר ממזג!« ולשנית עים י יזם הקרת כ מ ם • ימעשים אשר לא ׳עשי עשה ע כ ע ב ט לצירן שעה « היציאכם מ ריחו הקשה • ברא כארץ חדשה • ידכר כמיהי לא כהיה . אין מביאין מזה ראיה • להשיא» ן תקראו ל מ ם • וכי על צד תנשאי • יסיפרי ה כ ם לבכם • לרשת משכנית לא ל כ ת אם יעשה פלא . ד ל א דעתם כי למיעיטא לא חיישיכן« יבתר ריכא אזלינן • הכ הלא יכ אשל יאחזז ולמי יש כמו אלה « ומי היא אשר יפקח כמיהו • הלא כשמו כן הוא • טיל ימי ם • וביד בלתו כ ל ת כ בזה וגם מזה אל יכת ידו« והוא לכדו • ילא אלהים י יצא א. וכרבריכס אמת p כי כתב אטש ן א כ ם לגלח ולגזז ה לם לא תעלו לרצון • כי א עו

P

נד דברי מעשה הרב חץ חכמים בק אחכם היא איש כתבי: ורבר n בעת החחיל עשותי. לחרף מ לשום: להי־אותי כי םאד נכלה בעי.יו • ולא רצה להפסיד הדיו בו: י כ צ י אדם חט • לכל •שית ילו על שניט י ינמקימני ט י ל י א נ י • נחלה פ ׳ לא תאמנ ט כן כ מ א •ואם לא ת •ניחנו • ינכקש כשוק • אלם עשיק • אי כרציט אל הכית נכיאהו « (לכל מכל זה לאם • ז-א ט י ע בוליעהו • וגם כל אתל ממנו ישכע • אשר לא יורה כאצכע « ולא יקלון כים למעלה « ואנחנו נ ונים למטה ותחתו ימללו כרגלים • ינכלכל כל כלי האהלה « עלים . ואשר את ל ע פ ן להם כ ם י ת ל עלם « משש כלי הכית כ בכללם • ונאמר לאיש הנם « ויכחנו כ מ ס יכתוכ עמי או ע •פיהו ימרה י אי סקיל יסקל או •רו יירה י ונראה אט אל ע ם כן לכרת • ואמת אמרת • כא ועשה כן • ויכא ה י לכריכם « ויאמרו המספלת זמזמה • דגש אליו ע ם ככל חכמה • ייולע ד כ ן • ח כ ם כ העיר וימצא כה איש ״ רחין י אשר תעשה ד ס ם פלוני « ומי ימלל גכורות ח י • לכה אתי אל מקי נ דאמר כ• אלום • ייק האיש ם עצומים • יתחשין רציחה ישפיכית למי י « כי תשכית היום מדנ ן ל כ ת ע אפעם אהלום « משום ק פטוש ו י 1 ח על וכלי שרין • א ן • כלי נ ם אלרי ח דאמר צנים פה הכית ן « הנ י נ כ כעי י ט אל אהלו • ויאמר לו • אלוני כט ע לרכי שלוש • דכיאהו הם הגלולים • ושים ם ע י ם • הקטנ ן מ . וככל הכלי י נ י נ ן • לארכו ולרחכו י שים ע פ לה יכה« יירא י י את כל עירכ למיני י ייכא האיש מחזיק כפלכי • ייפן כ ל כלי על כנ כת נריתיה ״ יימצא ת יהעלה א לי ת • ומנודה כירכתי הכית • דעש פתי צפחת כשמן דתן את עיכיו כמרגלים . ם • יעיל נ ת כל הקרעי ט כגליי היו קריעים י ייתפר כי א ח מפר מהיר « יימהר ט ירקרק כברק מזהיר • יהכה היא היה סי ן הכלים • ע י ת -וירא כם « ניהם י ויהי ממשש עד צהרים • יימצא המספרי יהס י ייכתיכ בספר לעי נ להוציאו מכים ממקומו י ילא יכוצ העט ק ם י דגלת שערו ועשה שפמו • ו דדי ס צפירנ׳ י דעש פם עדי • ת « ואל הזקנים אמר א י ם ויאמר ד ק « ויקרא בקול ר פ ו י צבי ד להתאפק י כל ויחזיק כאיש וישקהו ויאמר טרחת כעדנו כמה וכמה • תהי משכורתן שלמה י יהתחים • ייכתוכ כשעה ח תמתז ואף שכר • יזיל כטל אמרי פ ס בשמחה מפזז ומכרכר • מ. ר כ ג ת ח • יריע אף יצריח • ועליהם י ם דכריס יטי י ר פ ס מ ם • כלפי ה י ר פ ההיא מאה סט שת להם ע י ה י ינאלמי • בישי וככלמו • כ י ת איתי דבר« כי נבהלו מפנ ט ע ולא •כלו לס למחרישה . י ת תלושה « והיתה הפצירה פ ו נ ה • ואין קול ע ר מ ת ג י מירא •איןקיל ענף כל אויביו t ייקימי כל כ ט משתה גדיל לכל אוהביו • ביום הציל ה׳ איתו מ ע ויעש הן זגדזליו • כל אדם יפקיד כליו • כל ם המל ע ט ה • ויעבירו קול במחנה • מ ת הקנ ד על מתחלת ברייתז # ע ל ד׳ למענהי • ילא ישלח ידי במלאכת רעהו • פועל פ ע כלי כאשר פ לא יחליפנו ׳ולא ימיר אותי • לא יהיה כצי גבר על אשה • ילא ילבש גבר שמלת אשה •ם לגלח • יאש על המזבח « חרמש לקציר ומתג לבלום « וכל י ־מספל ט לכתיב ז ע הה • יתעביר הרינה « יכל כלי נ י ם על מקימי יבא בשלים • יהקיל נשמע בכל פ ע ה

ה • יתשקיט הארן ארבעים שנה • נ ה י יסדר חקו !מנ:גי לא ש נ לעכרי פי ׳ וכמשפטי י כקסת י החתים בספר י הכיתן אמרי שפר • שכתי לכתיכ כחק ונם אנף ס א ט חסיד יעני י ואין לפיז י לא עולה ילא שפחה « מ ע « כ׳ באמת ה יבעטיל ועקש • ת פ הפזילה זהנדחה י יגדילית איני מבקש י בסדק אל אמיי פיז אין בהם נ

ולא

דברי מעשה הרב דון חכמים נוןכ ת התביכית יכיל • ועליו הכתי ק •גליל תורה • אל הים נ ל ק בגנירה •: למען ס ח ולא יה י ה . וגם עליו נאמר כי יש לעט תקו ט להשכיל « ואליו תהלה נאי ע אומר ונחמד הכ ו מלרכ* כל סכך גבוהים « כל ע׳ן בגן ע • גלוי וילוע לר ו ט ויתרונו על כל כל עץ נן ג לו • וכל סכך כלתו • וכל ע אלה־ם • לא למה אליו ביופיו וגללו • כ• שיח יכי סי׳ יפלח « כבלו ל כ זולתו • יום משרשיו השמיטוהו • הכוהו פצעיהי • ללכר לא יצלח « עא • זתקי־ה ומעזיבה • ס כ י יעשה • ואילם ה מכצ צל * חרש ברזל מעצד • ושולחן ממנם « איכל וללתות הכית והתיבה« וכלים אחרים • והנה כלם פג־־ים • אין אומר ואין לכדיי ה ככרם כמלונה • ראשיתי למס עוכל י ואחריתו על כ ס נה « כ עצות המה יאין כהם תכי אוכל • יונקתו שלהכת תיבש • והיתה לשריפה מאכולת אש « והעט לא ישכיתו • טיבה • עילני באכי • רים לעת זקנה • אחלי בלותו היתה לו עלנ אתיייתי מראשיתו י יחלש נעוכרת ועול יחליף ויינקתו לא תיבש • ת כמגבעות חבש • אם ׳ ט נ ע ת ר ך במסבו י כפו ל מ כ ופשט את בגלי הבל אשר לבש • ויצא כברק • משוטף ומורק י אחרי מ׳ית חיי עולם קיבה •ק ממקימו» החל ת ע עת נ ׳ בהכרתו מגזעו • יצא בעולם טבעי • ו ה כ נ ן קרא שמו ק ל כ עם ל א ה כ ו • אז בא רוח חיים באפיו « והושם לו פ י פ « ובפשט׳ פארי סעי ח ה׳ לפעמו רום ממלל רכרכן • גלול מרב ורבי ורבן • ובכל ם • ולררן אורח רגלים • פו י ת פ : לבטא כ' ך ה א 1 י מ ת • ותורה יכקשו מפיהו • פ ע ט ישמרו ל ע לעת • פי שפתי ה האי־ן הזאת מים בי ם כתי ר דכרי העגו וחמודותיו• • ופרשת גדילת סגיליתיו • הלא ה ת צכא1ת הוא « ו

ר דכרי הימים • יום צכת שלג וקרה ״ יום הקרח הנירא • פ רשומים . על סת גמלוני . מ ם לא אשכחנו • זכור אזכרנו • פי טובת ר י ובבל זאת גמול המספרם • ע ב ט ת אחרות אשר להם מ מ י ט יום קראתי מצרה לי אליהם ויענונ• • זהם • והנכשל ם זעם • כי ישרים דרכי ם י לזכרם כלשון הקדש ובלשון ע ע נ לנפשי ים י תלונתי עלי נפשי י ישוב עמלו בראשו • ועל קדקדו חמסו ירד « כי *פריד • ה י כר חכרם ותקכם פ ס מ ׳ לא לחנם ה ם יפריד • כ אשר כא שאננים להחריד י והיא כין אחי וקרב אותם אחד אל אחד • לקיים מה שנאמר ברזל ככרזל יחד * ולהוציא מקרא מידים שבח אחים גם יחד • לכן יחרידי עי פשוטו שם פחדו פחד • שנאמר מה טיב ומה נדים • ויעשו לו כאשר זמם • ונכרתו הנפשות העושות מקרב ם י ויפרידו מפרי די מחרים הוא • שר וכל משפט שפטוהו י הבא להבדילם חמסו על ם • כל מעשה המספרי מ עת נכדל ישימיהי י כי אין רצינם לא להרע אך לשיכ לאחריתם שסעוהו י יעשו ע ראשי כ« חמדו ןשאד המספרים לעמד יחדו יםכדיל י ה י ד לו כאשר זמם לעשות כמדתי מד לא יהא ב־חים: מהם שניהם לעשות אחד לכל אחד יביאב יחצי לשגיב • אודה לאל טחן עצמה• ליעף לפתאים ערמה • הנותן לשכוי ביני... ולנער י דעת ומזמה : היה עם ירי לבבי במליצה זי עד שלמה • ובלי קילםיס גם

ל> בייו.• כלה נכתבה נחתמה: בעשיר אחיק של חדש תמיז בו נשלמה תמה • בשיה מה״יל מהאלף הששי לבריאת עלמה: ואני שם טוב בן יצחק זה ע־ציחי אך לא מחכמה • שיש בי מבי חי אך מפי אב שלום היתה ש־מה: היי. ה עלי ידו לאמי־ למה אחה נופל קומה. ועשה דבר כמהו לא היה מיום

תורה קדמה ״. דחן בי בח לעשות הניחן ליעף עצמה:

חם יסודות המשכיל

גו דברי חכמים

יסודות המשכיל הקדמה

אמר דוד בר יום טוב בן בילא ראיתי לחבר דברים מועילים למשכילים • החושדיםית יכשיר נ ו נים שיש שם השגה שהיא למעלה מן ההשגה העי ד לשכלם מאמי תמילת דבקים בתירה ובמצוות י ן הפס ו ת ת לברר מהן המאכל מ ל הסברו ניהם קבלת כ בעינה ליראת ההמון ולא ירחיקו לדברי האמנתם בהן אי רות ו להאמיכם שמיד האל הן מסיי חלטת • יעיינו בספרי הפילוסופים כד ם במלה מו ם אצלם חכמי חכמי התלמוד כי הית אשר נסדרי בעילם ימיסי ת יהדתית הנ להכיר מעלת תזרתינו הקדישה על שאר התכמיז נתנ ך אל אמי ש ח ש נ י ד ם שמחים בשמעם ח ד לא שיאמיני שתירתיני היא מעשה ידי א מרחיקים חדיש מבטל החדיש יהנביאה והשגחה יפל זה בסבת היית נפשם חציבה חןדים אנשי מעשה האנשים י בחצבי האבית הקדישים יהחסי ם חיים אשר ממנ מקיר מיי דברים מתיקים מדבש דברים לקיחים ממחברות נ ם אספ י ט ע האלה יאס הם מם י עם היותם פזורים בספריהם היי לאחדים בידי ובעבור שהן דברים הכרחי ם ו החכמים ה י ל ס יסודות המשכיל ולא ראיתי להניא ע ים קראתי באמונת המשכילים אמתיל כ ה אשר בעבירה נאספו אשר היא להיותם מובנים ל נ יניזת פן תתבטל הכי ית עי ראיית מן התירה והנביאים הם ראי ם אביא עצי נ מ ה שהם יסודות התורה ואף א V0 מדיהם יים בי י שלא יהיו היסודות האלה רפו ם בהם פד י נ י זהצתובים לעורר נפשית המעים י״ג יםידית התירה יהיי היסודות ששה ועשרום ר יאמנו היסודות האלה הי״ג ע כאנ ו

ן השם הנכבד ויתקיים מקרא שכתוב ה׳ אחד ושמו אחד . י כמנ

זה השער לה׳ צדיקים יביאו בו

ל שלש עשרה יסודות המשכי לדוד בר יום טוב בן בילא ממלכות פורטיקאל :

ר ח תן להאמין א ד הזה נ סו ם י הי היסוד ת־אשק להאמין מציאות השכלים הנפרדי, ואתחיל ואומר ידוע הוא כי הש״ית מחויב המציאות ת ד האמונה במציאיתו י סי ׳תבטל , לא י ת ת וזה כי אפילו שיעלה על הלב בטול הנמצאים מציאותו י ת הסכי ב הוא ס- י ז ן מציאיתי זילתו הוא תלוי במציאותו ומפנ לפי שמציאותו אינו תלוי במציאות זילתו אה בחומר אבל היה מן הראוי שיושפעו ממנו השפעות רוחניות פשוטות ואין להם שוס תליות ועעו בסבתם על צד השלמות בהי ימים בעצמם והגלגלים יתנ המה עצמים פשוטים קי כל נברא מחייב לעשית מה שהיטל עליז לעשות ואין לנו לזמר מה לנו !לשכלים הואילם הגלגלים שהם ת א ן נמצאי מ והאל ית׳ איני צרין לעזר זזלתו יעוד אם הם ריחנים איל ע בחק כ נ מ פים בעלי חומר יצירה כי יש לני לדעת שידיעת אלה הדברים היא נ ו גס נם בעלי גופית אבל ה ן יש לנו להאמין שהשכלים הנבדלים אי מוגבל ומוקף בזמן • א

ת ו ע ד

דברי יסותח המשכיר חכמים מהם המורידים ם והאל היא אשר פעל אותם ו פעלי ם נ ם ה נ מ ת נבדלות מן התומר א ו ע דם כמו שהנניאים אמצעיים בין אי י נ ן הנ ני ן האל ו י ים נ ם והם אמצעי י א י נ הנביאה על מכם היא אלהי ד הוה אני למדין מאימרי עיה כי ה׳ אלהי סי המלאך לעם יהאמנת הי

ם : האלהים שהרצין בי שהיא אלה׳ המלאכיד לא נוכר ביםידית התירה לסבה מה לם י וה היסו היסוד השני להאמין חדוש העילם ברצונו הפשיט ד והוא שהבורא קדש העי סו אבל אני ריאה שהוא ראי׳ להיית ים ולא מחייבים לפי ששאלת דם לכן היאיל ואין לי מעכבי ע לא בראי קי מבלי שנשאל מדילם נה שלמה שכן רצה שלא יברא העי ה לא תעשה נפשיטים « ייש לני להאמין אמי מ לה ה ע החדיש להייתי יסוד הואיל בהאמנתי ת נ דעתי מ׳ מ דה ההיא •• ימי יתן ׳ ד הנקי ען רצה י כל האדם כי לבםיף נאמר לי כ ק שיסתפק נ פ יסתלק כל ס ימת ו ל התירה קי כדיעת מהותי ווה אפילו לד1ת ת י ע נ מ עה אצלני כמי שהוא נ י יתברך יאיכית רציני מנת העילם יהיאיל יהיא מאמין בראיית ברירות ב י היא לא יכחש שהבירא היא ס ף כ י ס י ל י הפן • יהיסיד הוה צריך שיהיה שני לאמינת מציאית נני קדמי ן אי ם כ לם יש לי סבה א שהעית יאירים ם ימן המלאכים משפיע כחי י הואיל והאל בה׳ המביא המלאכי ם וזה כ י כ א ל מ הת ל ד נמצא הכל משתלשל מאת ע ס פ ה ה ל הגלגלים זמן הגלגלים על עולם ההיויות ו עך י ד אנו למדין מאמרו ע״ה כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפנ ת זזה היסי ו ל ע ה

ק • א זם אשר ברא אלהים אדם על ה למן הילם הבא י מאחר שידענו ידיעה ברורה שהוא יתברך היסיר חשלישי להאמין עייא העולם הזה ביציני הפשיט יברא בי האדם שהוא היקר שבנבראים השפלים המנת ת מ ס והאציל עליו איר השכל אשר בי ידע א י נ נים יהתחתי ו ת היותו כולל מן העלי נ ם בם כלן יש לני להאמין אמינה שלימה שהנפש הזאת היקרה אינה נאבדת באבדן י א נ מ נ האם ף זזה לפי שבסבת יציאת הנפש מן הגיף יעדר הגיף וסבת ההעדר אינו העדר ו ו ג י הת הנה תשיב אל עולמה היאשון זנריך להאמין שזה העולם הוא רוחני ואין ר ד ע ה נ נ י אם ועטרות בהשגה ח י כ ת בוראם כפ ע ו גיף ואינו אלא נפשות הצדיקים אשר השיגו ד גל ראשם זנהנין מזיו השכינה שהוא קרבת אלהים י והיסוד הזה אנו למדין ממאמר ע

ת ליראיך ירויזן מדשן כיתיך : המשורר ע״ה שאמר מה רב טובך אשר צפנל !TOY" הרביעי להאמין שהנפשות האנושית נאצלות מאתו יתברך י היס1ד זה כ משכיל היא מוכרח להאמין בעבור שהוא רואה תעצומות הנפש האנושית והיותהא ממוצא אחת הזצאי שאם כן הי1 ׳ נ גברת על כל הנפשות השפלות א״כ יש לו להאמין כו ר יאים אבל אני ריאים שהנפש האנושית פעילותיה גבוהות ן אנחנ שיית בהשגתן ולא כנה לות עולמה אי , אפילי פעי ה שאין כן בנפש בח ינים מ ם יהעלי י נ בהשכילה התחתוק שנפש האדם נתאצצה מאתו יתברך • יהיסיד הזה אנו למדין משכלת א״כ לא נשאר רה אך נפש החיוני לא נמצא ים ויהי האדם לנפש חי ת באפיו נשמת חי פ ממאמר התורה ר: ק ק וחיתי א י ס פ ה כנרמז נ תם ממנ ניטו לעומת הדנר אשר ח ו ע הפש1ט ילכן י כ ט ק מן ה רם מי י ם קי היסוד החמישי להאמין שנפשות המשיגים הן מופרשות !ו מזי ושק עצמיי נ המשכיל והיא שיש לו להאמין כ ל ר נ ד צריך להייתו מסי סי בעצמם • זה היות מי י הן הפנ חתי ת האנןשיות שאינן דומית זז לזי כן שינה צי י נ כמי שהאל שינה התמיערך השגיתיהן יכפי מה שישתנז נחזגיהן ישתני בהשגחה האלהית הדבקה במין האנושי נ

ואם 9

נח דברי יסודות המשכיל חכמיםן ידעהו שמעון ואין אני נ נ שמה שידע לאו ״ ח ת ת היו אתדות היה מ ם הנפשות החכמו א וד להגדיל יאחר לא יוכל להשכיל שום מושכל בכל ה נמצא מי שיחכם ע נ י ה ה כ כ רואים כיב מזה בטול אחר והוא שלא «מי1 והנה זאת ראיה שאין הנפשית אחדות י ועוד היה מתחיה יתרין לנפש הצדיק על נפש הרשע לפיכך יש לנו להאמין שהן מתפרשות זו מזו הין מהלפים בעצמות השגתן * והיהוד הזה אנו למדין ממאמר הנביא ע״ה באמרו ונתתי ל

J ם הורה בזה שאין הנפשות אחדות מדי בין העומדים האלה ואמרו עופרדת אחר נה הנפש הנ ם האדם המשכיל אי היסח״ הששי להאמין שהנפש ההווה עם האדם בשעת תה הנפש המשכלת היא עצמה ההווה ע המות • וזה כי אלו היה שאם לא כ ת הגבוהית ואין אנו רואין כ ת והחכמי יכ שישכיל מיד הדעי לידתי היה מתחיתהפכו לאחרים בעצמם וזו היא ראיה ו י תעסק ו בלמוד לא ילעו מאומה ואם י ק ס ע ת יה בלבד יהיסיד הזה אני לזמדין ממאמר המשורר נ כ ם האדם אינה רק ה כי הנפש ההוה עק שהמשורר לא פ ע״ה האומר לנפשו המשביע בטיב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי ואין סם נפשו המשכלת המתחדשת אחר שיילד האדם ודמה החדוש רזה אל ה מדבר רק ע הי

J תדוש הנשר המתחדשת בעצמה לזמן ידיע

ז ז היסוד השביעי להאמין שאין השכר השלם אלא על הנפש י והאמנת היסוד הת הואיל יאנו רואים שטובת העולם הזה הן חילפית והולכות זל).ן הוא הכרחי להן שים קיום בעילם והמשכיל המתבינן בהן במיטב העיון ימצאם רעית יזה כי רכזים י ס הרע ה לרנזי הדאגה ?רוב האכילה והשתיה הוא סבה אל החל״ נ ם היא ס י ס כ נ ה ורוב ההבאה באנר המשוש הוא סכה לקצה ימי העלומים לכן אינו מן הראי' אל המשפיל להאמין שהגמול אשר יגמול השם אל ברואיו השומרים מציתיו יהיה בעולם הזה הי^יל יחצי1 ם והאמת כן העולם הזה הוא אשר אל המשכיל עביר בו א י נ כו הזמן נגד הצדיק והרשע נק צדיק ירע לי רשע פ לם האמת אשר לא ישיגהו אפיסה ובהאמית יסיד הזה יסתלק ס עוט ו ע וטוב לו כי כאשר נתבונן במציאות נמצא כי כל הרעית העילמיית אינן רק מצד מת י ל הסכ ת בני אדם בהפייח׳ ילפי זה העינש יהשכר האמתי היא תלו• בידיעה י י ק פ ת ס ה הו ים« יהיסיד הזה אנ ה צרירה בצרור התי ת ינפש הצדיק תהי טאת היא תמי י הנפש החי כ

J ה נכרתה הנפש ההיא מעמי ת' י לימדין מאומרי י

. ו ת מ כ הוסח״ השמיני שהחכם החוטא תביאהו שיאת העינש מצד תאיתו לא מצד ח יזה כי מן הידיע היא שהעכירית והמצית אינן אלא בערך אל הגיף כי לא דברהות כפעולותיו רק נ נ גל יצר הרע יידוע כי הגיף מצד שהוא גוף אין לו התכו תירה אלא כנם הסלולים לכחור כטיכ ילמאיס כרע יכהיית הגת אותו ומורה לפניו הלרכי מצל הנפש המנג יחלאה כהפללה מן הגיף לא ישיגה עונש ההעלר בסכת צנפש טהורה ונקיה מכל סיתה ה אחרי תאות הגיף תהי עונשה מצל תאי ת ט ם אכל אם נ יתה כלתי לכולה מהפסי הים י הג י המנ כל כ והוא שתתאוה לשוב אל המקום אשר היה שם אהלה כתחלה והיא לא תול ימי עולם והעונש הזה קשה ם שנטבעה בהם לא יניחיה לעלות ותהיה בלאגה כ הלעי אליה מן המזת אל הגוף« זזה היהול אנו למלין ממאמר הנביאה באמרה יאת נפש אויכיך

J עה ן הזה הוא סיד הקלי י ף הקלע והענ ה בתוך כ נ קלע י

היםיל התשיעי

דברי יסודות המשכיל חכמים נטת הפילוסופיות וזה" ו ר ג ס 1TOTהתשיעי הוא שתורתנו הקדישה היא למעלה מן הות הן לקוחות מטבע המציאות והפילוסופים ת הפילוסופי דוע שזסכרי לפי שמן הית המורגשות כ ה מ נ י לא יאמתו בשום דבר אלא בראיה או במופת אשר הקדמותיו תהים י ס נ ל אלה ומעשה ה ד כ ג נ נות « ותורתינו הקדישה היא באה כ והמושכלית והמבחי. ואמונת התדוש ה ה מישאל ועזריה יעידו על ז י נ ם על ידי משה ע״ה ועיי דב*& תנ הנעשיד המורגש ומי ג נ המתקת מי מרה כ ד המושכל ו ג נ ם באים כ ם הנביאים ה ודבור השם ען אעשה מ ל ע ד המובתן« והיסוד הזה אנו למדים מאמרו יתעלה כבגד כ ג נ ה כ ט ו ס

ק ובכל הגוים : א ת אשר לא נבראו בכל ה פלאו ני ד נו כ ד הזה הוא הכרחי באמינתי סו מי וחצץ י הי י היסוד העשירי שיש בתורתינו פנ שלא תהא תורה שלימה כשיחה בטילה משיחות סיפורי האומות שאין הכובהכה ם הפשט לבדו אי י א מלן פלוני ואלו לא היה בה כ ן פלוני ו י ם זולתי ההודעה מענ ה בו י י זאביטה נפלאות אבל בזה הראה שיש בה דבר דביר על אפנ נ ר המשורר גל עי מ אן אשר לא ת והפשט היא אל ההמו י מי היא אל המשכילים אשר הריחי ריח החכמ י הפנ ורה ת׳ יכסיד השגתתי יבסידית התי , י יים בידיעת ה ם הנשגבים התלי י נ י נ יםבלי אל העמה משיבת נפש רת ה׳ תמי ד אני למדין ממאמר המשירר באמרו תי סי ת • יזה הי אי והמצית י ד ה לישרים בלבותם • ואמרו ע מה היא רמז אל השלימית הנישג ממנ רת ה׳ תמי ואמרי תיJ ת פ ת לא על המו ז י ם על העד י כ מ ו ס ד ההמון ה ג נ י היא אמר כ מת פת ה מחכי נ מ א ' נ הד הזה סי ן • חדשתי הי היסוד חאחד עשר שתורתנו הקדושה איכה צריכה תקיפר ונחמיה בן חכליה ב שיש בתורתנו תכות מתיקכית מעזרא הסו בראותי כתים הוא קבלה • ואל אראה כרעתי • ואיני יודע א י ם הוא ואכרהם עומד לפני ה ל ל כ מ ן

ר תירה כסכת דבוק פ פסל ס ע י ו ם לא כי אם הוא קבלה יש לשאול מד ל הכותבים א י כ

י שיתקנו דבר זה נ פסל כעביר זה יאם יאמרי שכן היא הלכה למשה מסי ת אחת ולא י י אהם ה עזרא ינחמיה גדילים ממשה היאיל ו ן הי ר תירה י זה לא נתן להאמין שאם כ פ ס בי היא לא היה ן כ ת ע ר תן להאמין שמשה אמר כלפי מעלה ואמר איתי ב י דבריי וא־ן נ נ ק תת נפשו למות ואל יראה ברעתו ד שמתון זה שאל א ם זולתי על טרחי וכיבד משאו ע ע ר ת מד הזה אני לומד ם ישרים • וגם היסו ם אם הפירושים ה פרי א״כ מה צורן לתקין סומיתה * , תמימה יאם היא צריכה תקין איה איפה תמי רת ה אותו ממאמר המשורר שאמר תיל ד הזה לא יוכל כ ע כי היסו היסוד השנים עשר להאמין ששכר מצוה מצזה י דית כל אחד יאחד ן ההבנה באמתת המציאית מהי איש יאיש לסבלי בסבת חסרין שכיר מקיה פעלו ואם י מבני העילם מדמה בנפשי שהעמל בעמלה של תירה היא כדמינה י האמו ם כי אין שם עיבש ישכר יאלה כלם בחשכה יתהלכו כ ת ע נו כן •גזרו לפי ד אינה הראשונה אלא בעבורם • את ראויה אל המרמי0 בנפשם שכל המציאית לא נברא כי הזי שכר ן יאמיני כ ל זה א רה יבחכמה לא ׳אמיני מאימה מכ תי ם נ י סק י מ ם הע כ ח אבל הו ת ת מ א ר אחר כי שכר הידיעה נ המציה היא המציה עצמה לא שתהא דכר אחד יהשכר דנ ית׳ היא הידיעה עצמה ושכר מעשה הצדקה היא הצדקה עצמה כי כעשיתי מעשה הצדקהע לה תוכה ומה שכר גלול מזה הואיל ובמעשים האלה ר י פ עשה צדק לנפשי החכמה כע י ם הקדישים נמצא כי כהיותו מג ה כמעלת המלאכי ל ע ת היא נבדל מן הבהמה ינפשי תה היא בעילם הבא שהיא נ ת ואם תעשה נפשו אמת ה מ ת תעשה נפשו א מ א לידיעת ה

לם עו

U ׳ U J I ס דברי יסודות המשכיל ו לם אע׳׳פ שהוא בעילם הזה י יהיסיד י של עי ת בבטנ י ק ס ע ת מ ם הגמול אל הנפשית ה ל י עה שהתירה היא עצם ז ן • הורה נ ד ן ואורן מ ״ א ח י ט למלין מאמרי ע״ה כי ה הזה א! י ת ת מ ן הזה למי שינינהו על א ט ע ל ה נ כ ר אחר ומה נ נ ר אחל והתיים ל ים לא שהיא לנ החי. . •לוע שמצית ש ו ; א מ ה , מ . ל ת ש י ל כ ן ת כ היסח״ הי״ג להאמין שהמצית המעשיות אית נאמונת ם המציית התלדי התירה יאזהריתיה יתפרלי לל׳ לאשים הלאש אחל הם המציית ת אמנ י נ י ה והגי כמעשה הילים זהלביעי במלית הע ר הפ ו לנ נ והשני נ הלו ית׳ והאזהרה נ איתו ולילא ממנ ם כנין מציאותו וקלמיתי יאחליתו ולאהי ה נ ל יית נ התלים להתפלל ה ה פ ת נ י ם המציית התלד ל לזילתי אמנ י נ ע ו שניות ושלא נ כזה שלא נאמין ני כני אלם יכילי לתקנם נ י ת האמתי והוא כי הבורא יילע ענ ע ל ה יתתזק ה ז י נ לפניו כה שלא לשנזע לשקר ק ומלואה והאזהרה מ א ן ולהוליע כי לה' ה ל נ כשנתפלל לפניו • ללה !׳העביט י ם כגון הצלקות יהשנת אנ ם ה י ל ת שקר והמציית התלויות מ ו ושלא להעיל על •האזהרה נזה שלא לקפק יל ושלא לעשוק ולא לגזיל י יהמציית התלייית במלית הן כגון

ע ע ם מ ן רכיל יכן כל כייצא נזה ימן היליע ע ל ן יהאזהרה נזה לא ת י מ ן כ ע ר ואהנת לן מציאית ת ע ת שכל המצות המעשיית אינן bא נין אלם לחמרי שאם יעלה על ל י נ נ מ ת ה הה כל מליתיי החמילית בטלות ואם האלם ליקת ם אחל מיבלל מחברת בני אלם הנ כ חאם ה ועישק יגול י י ד מ א הו אין לי צירן למשפט גניבה ו הלין מעצמו ויאהב לריעו כמי הוא פירש מן הנשים אין לו צורן למצוות התלויות בםלר בשים ומוה תקיש לשאר. ו ת ל י ם וככל ומן ואינו בהם תליי מ ה הוא לבלו בכל מקו המציית אך התלויות בלב הנן לא ישוו בה חפצי אלו י ב וכל חפצ יהקלישים בהדגישם ביסיל הזה באי להם ולרשו כתיי ן לא ישיי בה כ ן אלי אבנים טיבית זמרגליית חפצי יתפצי צ פ המציית ומעשים טיבים תה יאמרז ל מ סי ה גלי לני בבאיר הי נ אם בזאת יתהלל המתהלל השכל י״ליע איתי ה

J ם הטיכ כלכרם כאמתיית האלה הג מאמר כילל כמלית קצרית כמנ

ס ש א ה ל כתבתי אני ברזילי מימין בר חייא חביב אלי הי״ג יסילית למשכיל אבן מ

ם יזכני לחכמה שלימה איים« ת

אגרת מהרמיבםפת בר׳ מרנא זרבנא אליהי הליין שלח רבינו הרב הגליל הי־מ׳׳בם ז״ל לרבנא מרנא י

פת זלילה • ה שכבר מר י ן מ פ מתנצל אליי יקיבל עליי ה

א ל גלילת מרנ מ ם המבין הליין המשכיל מרנא בן כ כ ח פת ה לכבוד גלילת מר יל זצ״ל מאת אוהבו המתפלל להוסיף כבולי משה בר מימון אליהו הליין החסי

ה קיבל ת י שהרי א נ ו מפ י נ ט ן החביב אל נפשי ותמהתי על ע ב ת י כ ל « הגיענ ל הרב זן כתב• ק הצבי ילא שלחתי ל א י שלא קלמתי לשאול בשלומן מיזם שנפרלט מ נ עלי מכן • יעיל שמאתר ל ולא בגלז ג ג ן שהזכרת בא ללמל ינמצא למל ואתה מ י ובודאי זה הענ

ה מ ן כ ל ה ק אלום ומערב מ ן מקצה א ת אבא מארי ז״ל ובאו כתבי החנחומי שכפרלנו מ

ק מצרים מחליים א ת גלויות ב מ ם ארעו צרות ר חדשים ואתה לא שמת לבן לזאת גל ממין יעמילת מוסרים עלי להרגני והרעה הגלילה שבאה עלי כאחרונה שהיא ה פ ז י

ה ע ר

דברי אגרח הרכיבם חכמים סאע בים ת הצדיק זציל שטנ ר י ט ד היום הזה והיא פ ה מכל רעה שעברה מיזם היותי ע ע רה ואלמנתו אצלי ונשארתי אחריו נ ט הודו ובידו ממון גדול ולי ולו ולאחרים יהניח בת קע ובדלקת ובתמהין לבב ה בשחין ר ט מ 1 ה כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה ניפל עחמתי ד היום הזה כמו שמנה שנים אני מתאבל ולא התנ ט הייתי איבד יאח״כ ע ט ק ע מ כ וד והוא היה נישא ם יהיא היה על ברכי גדל יהיא היה האח יהוא היה התלמי ח נ ת נמה א ו ונותן בשיק ומרייח ואני הייתי יושב לבטח והבין בתלמוד ובמקרא והבין בדקדוק הלשיןק א ולא היתה לי שמחה אלא בראותו • ערבה כל שמחה והלך לחיי עילם יהניחני נבהל בן עלי לבי ויעירו יגוני כללו של פ ה ו ׳ ר מכפרי פ ב ידו או ס ת שאראה כתי ה • כל ע כרי נת שאשכח בהם י אנל שאולה ולולי התורה שהיא שעשועי ודנרי החכמו נ ר כי ארד אל נ נ דע ם ולא על תלמיד ולא על ר כ נל לא על ח ל זה איני קי כ ׳גיני אז אבדתי בעניי יאני נו בבית ה״ ו הלכנ ם שאני והוא ואבא מארי ארבעתנ ל כ ן יותר מ י ל ידע וראוי לקבול ע ומיב זה שהגיע עתה־ בעביר ת כרגש ולא שאלת זלא דרשת ומן הדין היה שלא אשיבן על כם וביערות אחרי הי לא אבשה ו יתד נמדברי כה ישמירה ילכתנ ההרשאה אבל אהבתי עריה צר לי וקשה בעיני מ ודע כ ה אהבה והאל י ס כ ל פשעים ת ן עין ופשע ועל כ ולא אחשיב לת יאלי היית כאן אצלי הייתי ד מי ן הטב תרה לי ע י דוחק הזמן אשר אמרת וכל איתי הענ, אליהו י כחי ישמחת׳ הרבה על זה הבן שחננך ה פ ן כראוי ואכבד ואהבה כ מ עושה עת אבותיך ח ן לחש והולך בדרן טיבה ת י נ רה ושהוא נ תי ק נ ם י ד הנבון שמעתי שהיא ע התלמי

ם ק יכן יהי רצין אמן י ת א יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל ה

אגרת כתב הרב ר׳ אליהו מירישלים תי״בב למשפחתו אשר בפירארה «

ת ף יד שנית להידיעכם התלאי סי מיראתי שמא האגרית הראשונית לא הגיעי לידכם איי איש כלבבי • פקד ממנ י • ראשינה כאשר נ נ אשר בדרך מצאיני • אכליני הממים י עליי במסתרי כד • היא יעקב נ י נשמה לא נ!תרה בי י ומשוש לבי י שעברה ממנ נ מחמד עין המדית מצורף לשכליות. י כן בענ תבכה נפשי י עליו אני מקינן ראשי ראשי« כי ראיתיו מום « עודני מצטער בצערי הראשון ויהי בהיותנו ה כל אשר שאלו עיניו במעלות לא אצל מם • כי בן ח נ ה נפשי ה « עליו מאנ ם ח נ י מ נ ם מצירים י חלה נ לי במצרים שם השיגוני חנ זקונים היא לי י חשבתי שיהיה ציר לבני יחבלי בצר לי • והנו חמק עבר • וכאבי בעכל*»גינית שתכפו עלי ם חביבי יצחק הנאמן לימים אחדים אחריי תלף הלך לו י מריב הי גם שלח מלאכו נ ת י יאחרי ההידאה לריפא ח חליתי אחריהם ייהי כפשע כיני יבין המין הייתי ברוב ד ע רה שנת קצ״ד ו ה בירישלים עיר הקדש מ״א לספי ד אשר באתי פ יחזקני ע׳ באבלי יצערי« ינכבדי הקהל יצ״ו החלשה מצד העדר הבריאית יריב היגין יהאנחה יעידנהם י נ י ם ומאז שתי ע הג ני כמנ ת הפרק נמימו ס נ כ ת ה י נ י לפרש להס ב באו אלי ובקשו ממנם • והלכה ע ת ס נ כ ם ביום • הפרק בבית ה י מ ע סי עלי משא כבד להגיד ג׳ פ עלי והעמית ערכ מלבד י נ ת לפ ס נ כ ת ה כי ד נ , רשי ן״ל עי ׳ ם פ ת המדרש • והלכה ע י נ ת נ י ספ תימי יההוראית נמצרים ונאלסכנדריא ונדמשק ןימקימית אחרים ה נמקי טירת הדינין פ

הקריבים

סד דברי ש״וח בדבר לסוד החכמות חכמוםם זה השם ה י משמוע מ ת ר ע כה • ולכן נ כיסא ר״צ מי י פלי' אצלם ר״ל הרבה ו ביוני וזה כ

ם משגעין אז מעירין כי ה מי י שהפיליסיפים הרנ ם רצי נ על הפיליסיפים כי לא ידעתי אליסיפים בעד נפשם ירצו בחתעתד שהם תם ע״ה נגד הפי נ י ל« אי שמע כ ז סנ כי כל וה י

נם מרשיעי נלית ם אי י י ם הענ נים לא יאנה ה׳ כי ה ה מזכים נגיהי ם להיזת הרנ י נ כ י ס מ

עה ח״ז לא יראה שהם ראזיים לירש ת ילא דנרי על תירת האמת תז אלא אזהני הדתית יכפרט כחכמה ל החכמו כ ה היי כקיאים נ נים י אבל אני כיטח כי יען שרניתיני עי גיהי

כ שרצי נשם פליפיסא י ת ה!1קית לא אחשינ א מ כ נ עלם k איהי יהיא ח ר ע הנקראת אצל ה

ן אחרין שאמרני •שמזר נ ם כמי נ הי ג ם נ כי ם ע״ה •היי מי ה כל ממה שאמרני יכישכ שהרנה מם הידי זיל ת הככבי מ כ יאה שהיא ח ז אמן • כ׳ בחכמת אל דיא: ה' את נפשזת חסידיע ומזלית קחרים נראים דברי חכמי האזמזת יהם פיליסיפיהם • גם כחכמת ז נ שהגלגל קיית העשנים זנשמיתיהם ארצה שמה הרפיאית מודים להם ע״ה כטכע השמים ינמהי. ק פ מעלה ראשינה אי שניה • אי חד * אי ע ם • אי קר • נ שהוגנל אצל חפמי הרפואה חי העשנים יהסמים ע נ ט ס זיל היי ריפאים כקיאים נ ן היא אצלם ה׳ ה ל ה אי דשן י אי תפן נ י ד ה נידן ענ דה פרק המפלת שאמרי הא םמי נ ם כנראה מאיתה ד פ״ סי י ל י וכשמיתיהם הפא דשינתא • גם מאיתה דשכת פרק רכי אליעזר דמילה כי שם הזכירו ממש כמשני! מ סנה אדן עככרי השותה אכיכראה • עשכ חיטרא רעיא י יהירישלמי מכיא כהלכה ההיא כעי

ן ברפואות הרבה ישמיתם י ס נ כ וחיה עלמיתא גם תיטר רעיין יאלי ג׳ עשבים שהזכירו נ

ה הריעה • יאזן העפבר« יחי לעלם • עור הרבה בגיטין ירושלמי פרק מי ט ברפיאית מלע , אבהי ריש אסוין דטברייא אמרי עליי די ר י מ ת ״ א שאחזי בנסח למשק בהבי שבתי לסן יבשקייני ת לפרנלי י ן לאסי ר (שם ריפא בבלי ליש קפיטילי י ט ק ל ילע מ ׳ ס בסמתנ

ל ילע דמטיריסא (שם ריפא) אסיא באבירהנא לארלשיר מלכא סגילין לפירחא ללבא פ

ן ׳ ריש אנטיטידקשרי (שם פיליםיף לאס י ל י ג ל ילע אבנימיס ה דקירמנאי ובעשבי טורין כ

יס סא יתיר מדוקלט אנ י נא בפרפח־ני מראי ואמרי לה מדאי יבכסא אספרג מנגב ביתא דעי

ל י היתכן אחר הזכרת אלי חכמי האימות ם עכי י י י דפנ ס י מ פ פא) ריש אסזין ד (שם רי

נם לטבח י יאם אלי הפיליםיפים ם ביד השטן כגהי רי לשבת שירצי רביתיני ע״ה שהם מסי

ן ידימה כאשר סברי רבים י ניהם ואחד מהם נגד התירה לא נבח • א דרכי בשבילי קדמו

ר לטמיי לישנא ילאמטויי חייכא שכל מגנה איתם הרי זה משיבח • הלא מדין גמרא אסי

ל שים גכר דלא בקיאינן בחייביה דאי סב בצנעא דלמא נכ״ים יצריה ימתתרט • אמרו ע

. לא תיגשתין י כ סא דאשל• רכרכ׳ למימר ה מי ק רז״ל אמר כ׳ כין טי ן א ר ד בירשלמי ד

ן דאימי עלמא אי לאי בני ן למיפתה מלין דחששין על רבנין ואפילו על חכימי כו אפי

ד מו רבנין דיהא בר נש קטיגור דבר נש ע י כחישותא ) י דהא לא אסכי א פתישותא (

ה הוא שאין בפיליסיפיא כ כל« ואם כ י ן להימדה ע ח ג ם דההיא מן רשיע׳ זכדי ׳ י שיהא חכ

שבח ומעלה« אתמה מזאת המחלה י כי אדרכא איפכא מסתכרא כי היה ראי׳ שנאמר לריב

דע מחליקת י י ככר נ ם כן כ ת הפיליסיף שישיכ תמרי צירה י יאם זה איני לא אתמה ג מ כ ח

ת בפיעל אשר בזה בין חכמי השכל מהם סברי כי אחרי הפרד דחימר נמצאות החכחי

ת לא ן אחר המי ם בחייהם • גניזית בחדריהם י ובמשכיזת שכליהם י א השכילז החכמי

יקנה

דברי ש״וח בדבר לשד החכמות חכמים םה« ויש שסובר שיפקדו ו מ ה השכל מושכצ אשר לא השכילו בעודו בתומר וכסותו ע קנ יד בהפקדו מעולמו • וכל זה נתבאר כשלישי ס פ ם השכל נ י ג ן המושכלות כ י מהשכל קנה אין מ כ י דברי ח מהמורה • וגם בראשון ממלתמות לר' לוי« אדוני לא אאריך עוד כי נ יתי ת רנ נ ו י י ושמת בפי כ ענ די דעת נדכר מזה איוה תדוש תו ם י ך א י להוסיף« אתלה פנ׳ ר פ ס ׳ נ ז ם זולת הנ ם שנאתם« כי גם שנחים אחרי ם ג ת נ ה ם א ן הפילוסוף י ג ד ע״ה נ, הגשם לאל ק שהעתיק ס ק מ ם ה כ ח י זיל ה נ הם בשם רנזתי אוהבי הפילוסופים דבר עלית ו מ ו ן שבת לוקנום בס׳ ההקדמות אשר לו יהוביל ד ן בן חנ ת ס ) גם א ם כ (שם ח ג ו בער

י גדול \ ק פ ו ו״ל • ילמדנו רבינו כי ס נ ומאמרים שבחיים לפילוסופים משם חכמי

נחת תשובת השאלה המו

ת • רצוני שהם ח נ ן השנאה כאשר ה ר ים ראשונים על ד האת השאלה תושכ כעניות• בפנד הא ת יונית ולמיקם עליה כארזר • ועו מ כ ע״ה שנאו הפילוסופיא ואסרו ללמד תונית ת י מ כ , ישמעאל מהו ללמוד ח ת ר נן כמנחות שאל כן אחותי של ר׳ ישמעאל א אערית ח אמר לו והגית כי יומם ולילה • כשם שאי אפשר לעולם כלא יומם ולילה אפילי שעד את • יעוד אמרו להכחיל אוהכי יש זהו הוייא ח ן אי אפשר לעולם כלא תירה אפילו שעה א ככם מן ההגיון נראה מכל זה שהלרן אשר ישכן אור הוא י נ י כ ע יא ירכא • יעיד מנ י דאנל ימיי שיהיה מתחדד בפיו ם מישראל לעסוק כתלמוד כ ד ד א״כ כהכרח חייכ כל א התלמוק מזה הקצה • זגטמא חדשה שאם יש^-הו אדם לא יהיה מגמגם בפיו לא שנשים כפשני ח כדין לומר כדין קיו • וכן כנו של ק״ו י ודיו • וכאשר ע שום דכר כדין מוקצה י ואין צרי ד א נ ל ש

ן ראיו יאמרו איו י וכחייו ינהגו עליו הרכנים לעג וקלס ושנאה ת האדם כזה החסרו ) מ י

ם ע״ה שכל כ ת הם ומפי כ • ודבר ידוע עוד מפי ככעסי ולא ישתי בכיסי י ולא יחושו בכיסי יס על זה • פ ת ס לדין הוא נ נ כ ר מהתלמוד כשהיא נ ס ם שמשים בנו בפיליסיפיא והיא ח ד א

ס לדין ׳ נ כ דע התלמיד לא יוכל לקיים מצות התורה יזהי אמרם כשאדם נ י מי שלא י כם סקי ם ע״ה לעו ה ה מ נ י הראית שנאה טמי נ ת בתירה ע״כ הרי די מכאן פ ק ס אומרים לי ע בפילזסיפיא יבהגיין • ואף גם זאת כחכמת הרפואות כי גם היא פילוםופיא כי היא חלקם אשר י נ ד ג המע נ סק בה מבטל תירה מעי העו ת יעצם מעצמיה יבשר מבשרה י ו י מהטבעא ת ק י ס פ ק מצאתי ב פ כבד בלי ס ה היא מאמר נ נ ד ה ל מכ5 מה שאמרתי ע בה • וייתר מנהין נ י ט ק , ירמיה ריכא נ ם ליה ר ל נורייה נ ם מלתא ע א זז״ל ר׳ זעירא היה מקי נ דרב כהם פילוסיפיא מאי טעמא לית דין יהידא י זה המאמר מכציס שנאה ומיציה ר ללעזיי ע דאסיה זכישכ שזה ירמיה היה בחיר כמי ש־ןראי הירושלמי הלז רובה והיה מ כ ח אהבה מאיתה ה

י ז כ א ז שינא הפיליסיפיא • זהו הדרך הראשין אשר זענתי להיציא בראשינה על החכמה ה

ת משים דבר י ולכן אראה מ א ם כל זה אין להעלים ה ם אני באמת משינאיה י אבל ע ג

ם ם אחרי י נ בפרט על הרפיאה • ועתה אעשה פ ת ו ה על החכמו ם עי ה שימצאי צדדי אהכית מ

ע בנ« ם שניים של אהבה • ואקדים בזה מיקדמה אתת היא זאת • מיקדמה • ד י נ ם פ קראתי

פת הדור י יפארהז האל כי שאלה גדולה שאלת והרבה רם מו ברבי מחמד זמננו • בן מז

ם ם מאדי ק המלא שציית ואזמר • זהאבדתי חכמי נביכי בה הקידמים יאפילי תתלה בפסי

פי האימית שהמה יאבדו בהקש חכמי אדים שכלהי בתדא ליםי יתאמר שהיא הדין לשארי פי

10 מחתא

שדבריי ש״וח נדבר למיד החכמות חכמים׳ק ומזקים אנפשיה על• ן אנא אעפ״כ שגקיה לקרא דהוא לתי . אמיכא ל ו ה נ י ת ח מחתא מת' הוא המשיכי* לנשמע דרשא אתרית• . ואומר שבהכרח כל שומר תורה ועושה מצוהיו י אשר ראוי שנאמין בישועתו מא־זה אימה שיה ה גר צל ק שיעשה זאת התורה ובן אלם יחזיקן חה אין צריך פ ה ן ב פ ה ה ה * ועל זה אמרו יזלון בכי עממין לשלם לעבלין עיבלי לאהרן ז נב אשר יעשה אותה האלם וחי בהם ועל זה אמרו ם • כי מקרא מפורש לבר הפתי י לפנלי לאורייתא איכין לעלמא ובבואי בירושלמי הלרן ארץ מלין קלישין לאורייתא אמכז־לוקיל הילין עכ״ל י הרי ן ולא משפעא אורייתא אכהרתא להילין ע לכל אופין מינה מתנהרין זה אימר פ ה מבואר שהתירה מאיר שוה להאיר לכל השכ ככל לכו • ומי שירצה לומר כי מי שאין שמנוצח ויחזיר זתיי כמעטן • אז אם יחלוק כזה אקרא אותו יק׳׳שן או יקיטן כן כלכיל י ואם כן אלו הפילזסיפים אשר לא ר לן על ל שאין לו פלפול כלנריו הוא הזנים שנאמין שזו היא ההצלחה ה והמוסר אין ראוי לנו קהל המאמי מ כ ח יבחרו כי אם ה והתשועה שזהלרכם כסל למי לפילוסופים שהאמינו שכזה התשועה תלייה י כאשר כק\3׳ המוסר שלו וז׳׳ל הכילא ית׳ לא יבחר כעלי השלמות כגלולה וממשלה ולא ם ב ן ו ט ל פ אן הישר וגשצס ר כגעל השלמות כעישר אלא יבחר ויאהב מי שמנהגו טיב והולך על ל

ה ש ע ש ׳ ם כי היה לו לומר מ ק מ ה כ ה מ ע ס • ט י פ מ ה ם י ר כ ל ם כעיניו ה ת ויהיו קלי מ כ ח בן כ א מנין ליה י ו ״ לע מה היא • ואם ר׳ לא שנא ח מצית תורת משה אכל מאין לו כ• לא ים יאהכ ״ ר ח ח ם ה י נ י מת עייני לתאיית הענ .אפלח כמיסריו כז׳׳הל מי שם מג ג אכן ת כת יימסר לגרם י נה בהכרח מחשכותיז מתשגית מת י ת תהי הנציח יצא •ביט במחקרי התכמיק באזהרת המעשה ס ה כי לא ע ע ן הלזה ט ל י גם כ י ם ילא ינצל ממקרה הרע עכ הככבין מ ח ם להאמין ולהיליתללנרי ר׳ משה בר נ ״בי התיריי י כי אנחנו קהל הישראלים מחו° ועישה י ק * מ ' ש י י ו ע " ר פ ל הייני הנליעל ש ג ׳ הנקרא היכל ל׳ יז״ל זה כנ ס במה שכתנ נו כי הוא ארס וארסי לא ירפא ע אופן הקלמית ואין מביאין ל איה ממנ ו להכלי כל הכרעותיל ג נ (רצונו פי אריסטו הוא לשון ארם) כמז המאמר בתרייאקא כי היא. עוקץ עקיצה כ. ן י ה ל הלב שהרי אמרה התורה שמיי את יום השבת לקלשו יגי׳ ויזם השביעי שבת לה׳ אם מיתר צהרגן בשבת אני אגלרני נגדר חיה אי רמש שהם ממיתים ילאי בנשיכתם ומכל מקיי היא לא הכחיש עקר אחד והואיל שכפר בשבת אקלצנו בשם שבת שכתיב בלא תחיה כק עכ״ל • הרי שהרב הגליל שינא איתי וחביריו כ« א בלבל אבל כל עקרי התירה הפיל לי שכל מי כהוא ת החליש • יכן ראי׳ שנאמין אנתנ נ י ר שהכל תליי מ שהיא פ ק ע לא האמיני נרה ם מתן תי ל י ה מהחליש היתה מעילם גם ק נ על אמונת הקלמית היא אביל כי זאת הפיי לא מראש בסתר היתה בריאת אלם . יס ליר אחר דיר מאלם הראשין כ נ האמינוה הקדמום ומרגלא הוה בפזמא ולע אלם שהיה ושנברא מיל האל ראשון לכל המצרי וכבר היה נל ם ע ת א ה זה מ גל התלוש הי דאינשי קמאי ולא הכחישו בו א״כ הפילוסופים שהתחכמו נתפרסמה גיכ לאולמי/ נ לעה מצל התירה ו ז צל הכפירה בו ית׳ • ואחר שפינת החליש נה י עי שהאמין בקלמית מאז הי י תירתנ מצלה כי אין אומה ולשון שלא הועתקו להם ספרל ת ב רו ה א׳ כפי ת ע ת היי מ רו ם י ישתי כפי ם מצל הפרסי ע מן הקידס שלא שמע כי א רף ב׳ כפירות בתזרתי« וא״כ ראוי ללון הללו כלין רשעים גמורים כיפר ים ממש כי הפלסו אלי אכה שמוע עשה ציצים ופרחים לתורה כמו שעשה בפיליסיפיא שהיא נגל התירה •

מעתה

דברי ש״וח בדבר למוד החכמות חכמים סזת נאמר י נ ג ל וס כ כ ל ו י ל וני מעכס ( ן בחלוש יזה בחלק העי ה בהכרח מאחר שלא האמי ת ע מת !לתלמידי מ א ס ממש לחכמי ה ה ם ואין ב י נ י זות ע י שהם כאחי נ ו ל מיפתי החלק העי עה לבאר ת י זה נשאר לי ע ה כאשר אזמר • כ נ מ ע לא י ב ט ה י החלק המעשי מ דה) כ התות בבסיזן מ א ת לם רכיתינו חיו לא גנז שזם מעשה אמתי אשר נ י שראוי שנאמין ג״כ כי מע>a ת היה שתכרה כאשר באר ה״רם כמירה יככאיר המשנה יגם לא גני שים תכמה אמתית גנו י ה שגני החכמ ם הי ת נכלצי בתגרה יא״כ א ל התכמי י כ י ייני • כ ס ר ישמעאל פי לגוי תה אימתנ י מאז הי לע כ י ' יציל בנן של קרישים מכיוצא כזה • יהבה נ התירה הו כמו שאמרו רנ ק התו ס ע י אם ב ק כ ס ן אין לני ע ם כי מן הלי י ל כ ק יילל* נ ס ע ו ב נ תטאה מ כ ם לברים של ת זע זכי מצאי פתאי הפיך בה והפיך בה יסיב ובלה בה זמינה לא תזפה או סר י ׳ כל לכר אמתי או מי ת כ ״ א ל יאיכי משלהם כ א ינים חשבי שחכמי מ י הי ר פ ס ב ־מעשה נככל הוא מהתורה י האמנם ריכ הכלים ילכרים הרבה שנמצאי בספרי היזנ.םת הקולמים מאותם שהאעינו ו ע ל במחקריו ל •הוא משלהם • משל זה כשמביא אליסטז תמי׳ כן שמעז ים ותלמילי בה״תם הסק״לכו שהאמינו החלוש ממש כ ת החנלי י ת הקדוש פגין כת ויורדות מהתורה • יאחר כשחילק י ת הללו הן אמתי חו ת • ההנ ׳ האמתו ל ח י נ ע ה ימפה ז) פי ם מצד פלפוליו אני קורא עליו לפום חורפא שבשתא • כ י נ ו ו על סברות הקדמ ט ם י ר א׳ ו ע״ה תי נ ת הרפואה הנקראת בפי תכמי מ כ דע כי ח ת האמת בהבלי פלחולין • ו ח הוא עכם מן ההגיון י אבל הודו בה י עו בנ ו כמו שגנו ההגיון ואמרו מנ נ י סתכמ ו נ תא לא ג י י מר ־ו שכתוב ורפא •רפא . ומצד זה השרש מ ה דשות לרופא לרפאות • כ ג ת •ואמרו שהתורה נן שמואל שאמרו כגמרא שראהו אדם הראשון ברוח י ג ם !והיי בנו כ פאי שבחו מלבה מהרו סקלש וכתב בספרי שמואל בר אבא חכימא להוי ור׳ לא יתקרי ואסיתא לר׳ תהוי עלדע שעסק בספרי היונים והישמעאלים ובספרי ההודיים והבבליים י ה ע״כ וזה שמואל נ די ידע לנו מהירושלמי ו ? נ כמו שחברי בחכמית וברפיאית י לא גניהו האמוראים שהיי אז • כת • אמרו ק בת«רה כל צרכי למד החכמו ס דעירובין פרק בכל מערבין שלאחר ששמיאל ען מאצסרנלנגי י יתא לניןאי (שם יהודי אצטגנ נ י נ ק נאצטג י ס ל אולפן ע י נ ק שם רו״ל בתר ד

ת ל ס ה ברי חביבי אכתי לא ח מ א א ' בא בר נ ר שכטא דישראל אמר ליה ר פ דיששכר) ס

ח טיכא בפלפולא ר ה כורםא דר׳ יזדן אםייתא משים דהוא ט ם קמי קו נא תי -למילף י כעי

א ה ולאקהו״ אקהתא זאית ליה תגא דסה׳ יתא וזכא למהוי רכה כעמי דחכמתא דאםי ׳

לי ד ריש.דוכן דכי מ ע ת א א טוכא ו נ י כ פא ס ה שבע שנין ישמין! היה חרי ם קמי חכמתא י ק

ה ת י ת הרפיאזת ה מ כ כבד להורית פי ח ל • הבאתי זה הלשין הנ י חרדעא עכ ן דנ י אסי

א דתיי ת מ כ ה ת י א ר ם אכל שנחיה ק ג י ילא הטילי בה פ נ 'חביבה ויקרה בעיני חכמי

א נ ו מ א א נ א א נ ר מ ד ה י ר ב ד י ן שיננאמה״רר ד ב ת בעיניהין • נ א״א הי י דנריאתן ושפירא י

י .ם אשר אנ ת לשמוע אלההדנרי ס כ ר פ א ן כ נ ך ללמוד ועשה אז ת ע ל כל1מר תן ד ד ן מ לך כ

ס אשר רי לוסוף אסקמכדז ת דרושי הפי מ כ ן כנשי דרחמנא • אני אימר שכל ת ו כותב דאנ

ת י נ ׳ המשואה הקדמו ע ב ט הרמס נ ס ו י תקנ ת בנ מ כ ס ה הראה בסי יסיד>ת הרפואה שלו • ו

י ה על הבל כ ר ו הקדישה אשר מ ד דברי תורתנ ג נ המשמת בס׳ J הלא כחיהי כאין כ ו

רה הגיעי בחכמתם שמהם היו נוראים בן אדם יזה המעשה די התז ם תלמי י כבד ו הנ נ חכמי

ה • ל ע אלא בכת א נ מ ס אמרו שזה נ י ה ם • כ ה י האימות זנעלכי מ מ כ ח עלם מ הנפלא נ

ניס זהאחרי

ע דברי ש׳זת בדבר למוד החכמות חכמיםד על שאמרו ר ר׳ יהושע בן ל ש ק ל בחצר ה י ד נ ה י ה ה מ י צ ת מ ע ל כם זיל כבר ׳ הללו מדברי

ל מארי ללרתא דקיםרא היו, א ואף כ ר ס י ק ם י י ק מ ה י ה דהוה אמר ה כל מ ו ־ ז״ל׳דהזה כתטןא אלא כלאמרינן בירושלמי ה לבא לפרלסא לא הי ק ליה ולא מימא להא• הוה בגין דהו » ח T כרא יקיסלא היה לחיה יטגא ימפייט מילוי קמי קי גה rv אין דירשק בגין להוה פי דחגין יבהאי ר' יהישע חכימא היי תלתי • היו פיוטי בכל כל פיוטי יכל בר נש למרי טבעי מלה היה מתיל מתלא • זמר טבעין הוה • והזה ממלל על אבגין ועל אעין ועל עשבין ועקרין יעל בעירין יחייין מעין שלמה מלכא למליל מריש ארןא לי בליבנן יעל זיביין, בכירות ולע במס ן יתבאר ממש כמי הירישלמי שכבל נ י לי בחמר כיתל עכ״ל • יזה הענ, ׳הישע חכימא ישביחיו בחכמת הטבעים • ת ל מ כ ח ם שמה מ פק׳ מה שהביאי החכמים שהיי בימיי כסיל עבעי הבעל׳ חיים יבטבעי ונמצאו לו עשר ילית על כל החכמיסר מבבל זדיגגאר הנדבך׳ כמו שכתב לאילנית • ובעביר זאת החכמה נשא חן בעיני הקים ןאמיראים שלי ישם זיכר הרב כל חכמי בגל אי וסף הלוי בסלר תנ יגוס־ביחבס רבנא ים ת צ ק מ ת המלכים כעבור שילעו בחכמות ובחכמת הרפיאית י ו י נ ח י שעמלו ב ג תי -ממינות שהיתה בלבם כי מעילם לא עמלי חכמי היהילים בחלרי מלכיהם אלא י ^מפני האצטגנט ת בעי ת הפילוסופיות מעולם היו נערכו ת החיצוניות כי אלו החכמו נעביר החכמוע • היא כתב בחכמת ל ט ן גליל כ י האומית • ילזה היה אזמר מל שמיאל שהיה אצטעם בטבעא ובמנלעותא לכיככיא י הפרלס של״ו בז״הל לא יעיל קמי מלכא מאן ללא חכ ^זהני תריין עיילין או מאן די זכא כמבועא ללישנא מהעי עכ״ל בירושלמי לחגיגה יבספר

ס שמואל וזה הלשין שהבאתי הוא מופלא כלרנשט • ואני אפרשט למען יוכן • שמיאצ מ פ • ם לא שיהיו כ! ם אעמיל בחצרית המלכים א כ ח היה אומר שלא ישתבח אלם לומר אני הת גלילים והם אלי א׳ אי שיהיה בקי בחכמת הטבע במעשה המופלא , כחי ג אחל מם ילפעיל האלקי׳׳מיאה כי זאת מהתכמה ההיא כאשר רמזתי למעלה לשנית הטבעי

, • ל פ ' ס ל ה ב 7 ב ב כ ה צ י ת ם י י כ ־ ; י מ ג פ * ס י י כ ל מ י ה נ י ע | ב ת ח י ע ם מ המלאכה מהטכעיי לבנים שבזמככז כנ י לא כמו תי נ ו ס על צל האימות הנסי , אז באיש היילע בחכמת כככבי גא אצל י ק ת להעמיל בעליהן בבביל • ג׳ אי מן שלישי יש נ קי י יאלי שתי המעלית מכפים מליצים יהלציים כגין אומי״ייש יסולי״ניש זבל״מינילי יהם במלרגה נ ם הקלמי י מ כ ח ה ' י פ י ן אע י ז ל ת ולאנשים גלולה ותלק טיב להאריך במליצית 3 ח •לשיטת דיל שיש מלרגה אי רצימ בקלות מ ע צ לשק זמהיר בלשזנז מנציאלאיר ט ע ב ם ח י כ ם כ ה בעליה ח הי שלא יי עצמה משובחת אצל האכשים י זאת המדלגה גלולה בפנ ק • כ פ ם יתלצב כלי ס י מלכי נ לפ . ס כ ם זיש ק כ ם יאיני בעל לשון זיש בעל לשין זאינז ת כ כה לה כי יש ק י ס ז כ ו ל ז •זאק כם פי סו לו י עצעה י כי אמרו הפ כלאחלמעלהבפכי כי הן ־מישכתעטרבשתי זאשרי ן ובעל לשזנעימים בלשון יתר צחים ו ז י ר קי ל ס מ יטד׳ ה נרמי ״תס המשזרר׳זסזלייכי ההלצי ו מי כי אום י י ם כפמה ע ד ת כ׳ •ה׳^חלק ככזלזלכשר ז ם בחכמז י מ כ יעאריסטו ואפלטון שהה ־ייתר ח, שלמה בן גבירול ובן פלקיי״רא ר ־ובכמה •הבדלות • ק היה בתכמיט־ז״ל כי ר' יהודא הלוי זס ם גדזלי י טנ י פי י והמרתו זכסזלפי היו יותר מליצים ו נ ׳ •וגם משלנו בפרזבינצא מר׳ה • -סוף מ ב ז ם ס ה ל גדולים מ ת ת גדול מהלשון מהרח״בס ומהרמיבן זג׳׳ה שסיז ח מ י ר ע בא נ ל ת הדור מ פ ו ד בן מ ו מד בתכלית תשיבת השאלה אשר שאל ברבו מה״רר ד אי י י ד3ר אנ

זרבנא

דברי ש׳זת בדבר למוד החכמות חכמים ע#ת המלעיית: ' תכמי ה מהו מ כ ק שכל ח פ א ס״כדר ליאק׳ שאין ס ר ק א מ ל ו ה י ר ר ״ ה מ כ א נ ב ר וז גמירה • ארצה המעש* מהן ב ה ו יאהבו אותה א נ י חכמי נ ת כעי נערכי הן משיכחית ום שהי>/• ט י / ע ״ ' , ת מר׳׳זל • אבל מיפתי אריסטי כאח מ א ה נשתלשל מחכמי ה ׳ • מ האמתתם שיצא־ ו מאי נ ם מחכמי ד ם מיעיצ ״ ולא היה א אץ נ ת צפציף חכמ• דורנו הבל ו י ל כ תת •תר מל: ו י ת המדע י מ כ ת ה מ ם י ת ן ד אי באחת אי נ ח ל א ס בעילם שלא היו בקיאים כ ע נ טם ת ר ו ל ת ר ע ת ם על ישראל • ד י נ נ ה בתורה אשר בעבורה היו נקראים ר ל י ד ם מ ת מ כ סת החכמו ם גדילים ימהם בעלי לשין צח • ו י א פ י מהם י ם י י ע ב מהם ט ם ו י נ כ ו ו ת ם הי ה מדה והתלמוד הם ובלבד שיעשה בעלה שרש ועקר מהתו י נ י ת ומשובחות בע י ערכ הללי היו נם ה לככדל כבוד • וכלל אומר שמעילס לא תמצא נשו א י קורא עליו לא נ ן אנ ם לא כ א ול י כ ס ו״ל שוס חכתה כ ה שבעולם לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בשום מדרש שגני ה ד נ הן וכבוד • אבל ימצא ברוב המדרשים ם ת ה בשעה יקראום ומשלה יתנו לה החכמי מ כ סה מקומות ששבחו נ ל ה ת מהנביאים ששם ימצא ב ו ת ק י ס פ ן ה ו ם כג קי ם העמו י ר פ ס ב ות הרפיאה מ כ ק 1נשאר פי ח פ ת י ואם p נתגלה בלי ס ם בעלי החכמו החכמי החכמ1ת וי מרבים ת ר פ ק כאשר ס פ ם גלולים בלי ס הם היו רופאי ט « ו א משיבסת בתי רבותי םי

ה היא ל מ ם היו עומדים אחר שלמדו התירה כאשטיליושי די בבבל יואת ה ם כי ה ה מ

ס• או י פ י י בבבל היי אשתידיש גדילים כגון בעיר בי כ ירושלמית ור״ל אשטוליש בלעו כ

כ לימטירי כמו שאמרו כשבת ירושלמי « יאחר שהיו נשלמים בתורה היו שומעים י בע

רתם בככיד כמי שאמר נות יייכצי לקיים תי ת שירייחו ממי הם לתכלי ת הללו מפקתי ו מ כ ס

כם י ם היו חולקים על ה ם ה י י וכשהיו שימעים מהפקחי י אי לאי מיליי לאי חכמתי מ 1 ש ו ל י 3

ם ה ם מ כ ל ח ם מהאומות על האמת והיה כ ם אותם הפקחי די נים והיי מעמי ו במקצת עי

ב האמת ההוא בשם היהודי והיה משבשו כרבהי1גל עיינו הלק י רצוני שפבר מ7?ג ת ו כ

ם פקחי הבבליים ם ע כוחים שהיו לחכמי י ה מו מ כ ד היום מדברי ס ם עו י ר פ מ שיש ס ל

ני נצחי היהודים איו;מ הם בדבר פלו ם והם כתבו בספרי י ח צ נאשטוליש והיהודים היו ט

ר היודיאי שם פ ק הפרתומי מהלשון הבנלי אל לשוננו נקרא ס ר אשר העתי פ כ ע וה מ ד ו נ כ

ם כן יחשי א זמר ווטרא שהיו ראשי ישיבות שבבבל ע פ ת שהיה מרפרם בר פ מ ר הביא כל ה

ק כתב י ת ע מ ה ! ה אחר ההפרד י נ ק נ ריש אסכולוטיק. דחכימי אומי דבבל בענין השכל ה

ם הבבלי בהרבה מקומות שכתב הבבלי בשם היהודי זה סברת אל כ ח ד בלשון יחשי ה י תמ

ל ל״ל ל קי ע טי לי ' אסלי ל כ ר מ נא ל טי וטאי זשרי ׳ אפאפיאי ומרבניאי מרי רבני ייד ק

א ומר ווטרא שהיו יאשי ישיבות פ ת סרבניאה רב פ כ זאת הסברא •צאתה מהיהודים מT • ־־

ה אעשה פה מ כ אי ל גדילי האשטודי שלנו א״ ני כ ה ישרה מאד בעי נ ו א ט ר נ שכבנל והיא סם כאשי הראתי י נ ו הקדמו נ ותי ם בקדשים ולגנות אשר שבחוהו רנ בני איני רשאי להטיל מית על דבר קבלת ם במעשי מהחפמי י מ כ המקימית ריל שר״ול שבחי שמיאל יחכיריו שהיי חת ז מ כ ח ה «״ל על *ידעי המעשי מ ו : ו ל פיס שהבאתי הפי לי ת • ואימר א״כ שאם שם פי מ אם מעו9ון וצא י כ ^ שיסכימו ז״ל חלילה שאלו מי ן ר ל ט לא אומר ב ו י ם י באמית נ הפעליליסיף בחליף איתיות כמו שמלה ל אומר שפיליפיס כמי פי נס ח״י י אנ תל • גהי מעו

שלמה

עב דברי rtfw בדם־ למוד החכמות חכמיםד ספילזסופים ה ע ע ה העלה ר שלמה כבש כשב ודזעיהם מדרכי החלוף במל1ת וא״כ לא תהיים שהיא העקר שהכל תלוי בה ואין להתבטל מדבריה מת דברי בכבוד תורה ולסי אבל תתית מ כ ח ן מ ט ד שישלם • אכל אחר כן לעשות קרדום ממכה כ ה שכעולם ע מ כ על שום חי ד ת טוכ הדכר מאד כ י ע ה מעשה מהטכ ח הרפואה לעשות כבוד ותועלת • אי באמצעות את ת שהכה למידית לבני אדם לוה התכלי שיוכל למלאות חק מעשה התיריית כי כל התכמית י החכמו ן ולא הצליחו • כ ם וכן עשו והצליחו • והרבה לא עשו כ ק משובחות מהחכמים ה ס לא כודע מ מ י ה תם כ ל אמתי ם שעמדו ע הם ה כשאר! עליוכות אף כסברת רביתיט ות מ א ד ראה הטרח אשר טרחתי בעבורן וקח ה ם השטחים • ואתה כני מה״רר דו י א כת עט א ס שהת1יק מי ן אשר כעשה מ נ ט ק ל זה ה ט ג ה נ ו להביאו רנ ממי שאמרו וטרח ני נ מ ס ששמעת אתה מ ם מ ה ם ולא תשמע מ י ר פ י ידעתי כי אתה תקרא מאה ס ה כ מ ר ע הע כש״כ י י ומן ומוסר הוא שלכל יודע אפילו היא עשיר עישים לי סי ת ל ט מ ע י בי-גע מים ולטרוח בעבורם « 1אם תבין דברי ותשמע בחדש תשמע גד החי ן נ י י1לע להלז לעני נ ל א 3 ° י ' י י ם ק י ן מ ״ ע מ מ י ת ל ק נ * ה ע כאחרית כ ד י • 1אם לא ת ד ממנ י בישן תמת ג ר ד מ ו וישימן קרוב מ ביטח שאתה תבחר לקרב אבל לא לרתק יקריבן ה׳ אל מאור תסד, דוד פרווינצאלי ושלים . ן יעקב בר ד ב הגדולים מקיימי תירה ומצית אמן כנפש העליב עם ל ע נ טרם לבקשת כמה״רר דיד אשר שאלני הדבר ה בעבור כי אני יעקב חברתי זה הקנם ו ק ם העקר הגדיל בכל מ ט ע״ה אשר ה י מ כ פק אצלי אם ח הנזכר שהיה מסואט בםייעתא דשמיא הראיתי לי חדישים גדילים ומימרות ת הרפיאה אז שבחיה י מ כ גבו חס י י ת מ א ע ה ב ט נזת ולתכמי ה ם לאסטגכי ת שבת והוד והדר לרזפאים ג ט ת ירושלמיות טי אליי ושמא ס ר ט נ רי ק גיע דנ ם י ה יקת ראיה לדברי א ת ההנ י תכמ נ נ א ת דעתי שכל ה ית י נ ר כידע ההפרדה הקדמי נ ת הפיליסיפייתאשר כ י מ כ ח ם נ סקי יחשינ כי אבי משבח העיrpyy י הפיליסיפיא מאחיני בית ישראל אשר זה היה אשר נילדה בין כעלי התירה יבין חכמת ו מ כ ח ת ה ם גדילים ראשי סנהדראי ד אשר מע1לם היי שם חכמי ר פ אריית שבחבירות סת ת • כ ם • וגם חכמי קטלו״נייאה אשר ישבו אתריהם ראשונה במלכות התכמי י ק י ל פ בי המרא מורינו הר3 ת הרב המ1פלא הפרדס ם שהיו אחר מו ה הרבנים אשר היה בימים הה י דע שהרשבא ע ו ר נ כנ מעט אחרי מ1ת משה צמח המחלוקת • ו ׳ משה בן נחמן ע״ה ו רנ״אה שלא י ד ומקטלי ר פ ת הרבה מגדילי ס מ כ ס ה לחם מלחמה גדילה מלחמת ה׳ י וגזר״ בד שיגיע האדם לעשרים וחמש שנה משנותיו ע ע ב ט גם בחכמת ה ק בחכמת ההגיון ו י לעסל ו מ ל ת ז סד יעשה יסידיתיי מ י י שאו האדם מי נ י אז האדם מגביל השלמות מהתורה •רצי כע ב ט ת ה מ כ ת הרפואה הוציא הרב מכלל ת מ כ ושוב לא יבלבלהו העיון הפילוסופי • אבל חם יעס1ק בה בבחרותו להתלמד ה על האדם למכשול עין א ן רצוני שלא תהי י לזה הענד י ם בהעע ת כי א נ י י נה מע ת הרפזאה אי מ כ ה לאדם כי ת י שהרי אין בזז החכמה חדש טעיטה מקו הבריאות ולהחזיר הבריאות ו החלי כאשר י האדם על הבריאות ולהסיר ממנהם י נ ל רבנו צרפת וישרו בעי מו כ ם הרב הסכי י כ ס ה אשר ה מ כ ס ה בסורה • ובזאת הם ירא שמים ימשזן 1יענה ד ל א ג גדול עשה י ואחרי! ג״כ כ י י סי דברים הללו אשר גדר כה צרות באו עלינו בעון בטול תורה • וסברת רוב הגדולים מ י כ אחר ברכותיו אמן * כ שהיו לנו כגון רש״י ורמ״בן ורבינו גרשום שרוב הצרות הבאות על ישראל הן בעון בטולן לאלקיו כשיראה שאני תורה ולכן ידעתי שכל מי שלבו תאב לדברי התורה ולבו נכו

הכאתי

דברי ש״ות בדבר למוד החכמות חכמים עגע טובה יחשדב״ בזה ב ט טרם זה שיראה מכללן שחכמת ה הבאתי מימרות ירזשלממת בקנפי שהם ם בפילוסופיאה אעי סקי עו רה ו י אני מאשר ומחזק ידי הנחשלים מהתו ויאמר כי נקי ומפובם י אנ ם כחיי שעה • ונמצאו חושדים בכשרים כ סקי עי ם חיי עולם ו חי י נ מה ה לא הי ת ת כי מימית הרשינא ועד ע י אני חושכ נזילת התפארו ומתייר מזה האשם כד שדכרי אלה הרעו לנפשי כי לא כתקכלו י היום ע נ לוסופים כמי גד הפי ן נ ם שדכר כ ד אן פ ה ם יתהי ל מדרן אהכה הזהרתי י אכשים אשר דכרתי לטיכת נפשם • י דברי ברצין לפנעד ודע י י היא י ' יאדם כ י ריצה לנקית עצמי מן החשד לפני ה י בעיכיהם• לכן אנ ת נ ו כי כקנטרסי זה ל^התיר לנערי ישראל שיעסקו כדכרי אריס״טו יאפל״טין אע״פי ת נ י לא מ כם החבורים הלקוחים י א סטו ולא ששכחתי שים חכור שחוכר כ י מארי שהיה יותר דתים • י , משיבת נפש ובאורי רבותינו דברי אלהים חי רת ה י תי ד כ מדברי התורה או מהתלמיי רואה בעונותינו שרבו י אנ ל כ ד שנסנרא זו אמות • אנ א סברתי ותפלתי kb תמי ת הי א חה מן תם בכבוד פאשר הי ף או ס א ס גילים ואין מ י התורה ותלמידי התלמיד ה מ כ י ח כר ולא ר אל עי ם תסרת ויגלו מעי פרי ת סו מ כ ח ן וראיתי שנתקיים היום מה שאזל ו הליה נ מ ק הדברים המעשיים מ ג ע כ ב ט ת ה מ כ ח ם מ רי נ י לשנת מקצת ד ת מ כ ס ו • לזאת ה נ חנ ית המעשייות ע למבינים שרוב המלאכו דו ע כי ב ט ן ה ר ל ד ת הרבה שנעשית ע ו במו מלאכן מלאכת הזריעה והקצירה מ ת הנעשית באדמה כ ל מלאכי ע כגין כ ב ט ת ה מ כ ח ת מ חו לקון ל מלאכת הצידפית והאלכיס״״אה וריב המלאכית כאשר יעיין בסיב ימצאין כ ה ו ע י ט נ ה ום בכל ד א ם לא שיתנהג ה ת הטבע • יאי אפשר לעשית שים מלאכה א מ כ ת ח ח ת ת י ם נ כ נם זזה ן המירק הטבעי כי הטבע היא דבר גלול זנכבד כילל כל הדברי ר ם על ל הדבריל מה שתחת גלגל הירח • לצה בזה בי ת כיללת כ ם כי החכמה הטבעי כ ח ר ה מ א ז ש מ כע וחיים ב ט י ה ם על פ י הג ו שכלם מתנ ם שנבראו בזה העילם השפל רזאים אנחנ ל הדברי כם י ר ב ל ה ל כ ם ג • וכן ההקש הזה בצמחים ובלוממים ו ע ב ט י ה פ ל י יכזינים ע ע ב ט י ה על פי ישר ולא נ נ ם לטבע אי י כ ס י כל לבר שלא י ע כ ב ים בפעלים בלרן ט ם המלאכיתי י ל ע פ נ הע עיזר נ ט ם קלים להפעל כי ה ע ה כ ט ן ה ר ל ל ל האדם לעשית • והדברים שהם ע ל ע קעל בכל הדברים כש״כ שהיא עזזר לפיעלים בו« ם פי כ ע ח ב ט מן ומקל עליי כי ה האיה מ כ ת זכ״שכ הרפיאה שהרי אין ח י ע והמלאכית הטבעי ב ט ר זה שבתתי מעשיות ה עבי נ ודתו על רגליו י היא מכבדת בעליה ומעמי ד כזו כ מ כ ת בעליה ב ם בעולם שתחיה א ו היעל זה שבתתי איתה ואמרתי שטיב להחזיק בה כמו שהחזיקו בה הרבה מרבותינו ומכבדתי וות נגר או מהיותו רצען אז ס להיות רופא מהי פ י קריבהיא לזמר פי טוב לתלמיד ת ע״ה כנ ל זה • אבל לא אמרתי שלא יהיה יותר מועיל לאדם להיית ר מהיותו תופר והקש עדים הרבה בישראל ילהירית היראית בעילם מהיותו רופא אז צורף אבל ד תלמי להעמיקלה בעיני בני הדיר יהתלעידים שהיה ראיי שיעמידו הרב בכביד י התירה נ י כ ט ע בי , עקיבא כ ר ידע בתירה אי בתלמיד זאפילי היא גדיל כ ם ריצים לתת כביד לשים י נ י אי תכמי הניצרים אשר ילמדו נ לני לשמיע מפ י א לאמר הלא ט נ י ם ט ס של תלמ די נ העלה לם זפקחי האימית יש להם פרש י מ ר שתפמי ה מ ע ה בדמים קלים וזה אומרים ב מ כ ט ח לדים ם מקילים לתלמי ר זה ה ט ע נ ם •ושבים ו ר אשר ה פי העי ן או מתקי ל מ ת ה גלזל מבים נ י דים א ם או יהודים ובעבור זה היהודים התלמי י ן שיהיו מ י ואין שואלים להם דבר נל י כ ג תירה כ י ן תפ ה חילה יעל כ ע ם יהזלי • זזו ר כ ת לשזם ח ת ק ל מ רוצים.ייפופזר מ

ם כ ח

ו

)

עד דברי עוות בדבר למוד החכמות חכמיםד התמיה פל בעזלם בבני אומתינו ע לות אשר נ ם תוריי כשרואה זה הדבר תה הכי כ חן היה בסוף י בעונותיני כ י ידוע כ ם בשזק ואין דורש זאין מבקש כ ולועדיה סגלו דלתיו הענידות וךשו נ ד שהכהנים עו ת ע לכי בית שני גכר הכילות זגלל הקמצנות גם הענר אין עזור יסימן לשו0 ש ר כש״כ היום א נ ל מ נ כ עו נ ת האלהים משולח ו י המוונות ונעשה נה אין איש אזמל כמה יפה ע מוה כי אין משבח התורה אפילו בלבלי פ ם י וייתר ר כ חה הפליא לעשית פליני בלרשה פנינית מ ה אי כ מ כ ם ׳חלש אלם איוה לבר ח מאמר זה או אfci ה ם אפילו משנח לברי פ נית . אבל •רנ! שיתנו להם הלברים בחנ ה פלו א ר מ או בם ויחף אי עושה מספד ן ערו ל ם הרב האמת׳ אוכל וש1תה א1 מ1נול ברעב או הי יח1שו א

J ם ארע! והיה לט י ם והמנהגים המתע ם הרעי רי ת יענה* כל אלה הדנ ז ן ואנל כבנ י כתני לאו עצמם מתים גלענ ן ם לעשות קבע בתורה« כ ה ימים אשר הניא לבות החכמי מ זה כ

י רופא אזמן אי עיבד אדמה או סבר נ תנ ומוטלים אל הקרי וההזדמן • ועל זה אמדתי מ׳ ׳ם יתסל טרף מהילת הבית ״ ם א כ ם ת ד ן יתכן שלא תתתדש מריבה בבית! של א י חנ1ני פי אף דבר איני משגת ם וייסיף לקת י סז כ ד וישמע ח יחכם עו ידעתי שאני בתתי לחכם ו וק ובתלמוד לא בפיליסופיאה י ס כפס י א ת התלמיד היהודי שיעסיק כ ואיני מלכב אי אני תלמיד נאמן לכל מי ק ישן כ א י וחיי צער יתיה בה 1על ה נ ושיקים תירה מעי שקדמני יאמר כדברים האלה כל וה אומר י אבל להעמיד האשה והבנים אשר היא מישבלם ייתד של מחרישה מחכמת הרפיאס ראשון!ראוי שיחי! ולא ימיתי אמרתי יעשה קרדים כעל שכל שלא יפקיר אשתו ובניי ד ומשם יהיה תופר אוכל לבני! במי שראוי לבל אם ׳זעמוהו לא1מים • ולפתופ י ע ם שאם יעזיב הכל אל הקרי ואל ההזדמן יקבוהי ע י נ הקטיתפרנס בכבול יכבד1הו האנשים ישלים יהיה 4 ה ו כשיהיה ריפא א1 בעל מלאכה נקיף ונמצא שם שמים מתיקר ומתעלה ומתנשא מכל עכריי ימאשתי ימבניי ישלים הבית עלי

\ . « ה י ל ת ע י י ע * ' ' * י " " י " ר ע ב ג ת ל ילא י ז א ן ה י ת ״ מ ז לא י ה P י ש ע ל ילי י יאם לא י עה לנו בשד ובאפלה נ ל ילו כי בניו יצעקו ויבכו עליו לאחר ת נמצא שם שמים מתתלל עהם ויפעזס וירגז ויקלל רי נ ל ל ז אף לחם זיין יכל מזין יהיא לא כן יעשה • ולא יוכל לסנ ול זה את כ ם אמ1 ״ י ח ר י י י י נ ע ' י י ה נ ל ' צ י י ת י ב ז ב א נ ש ה ז ר צ גה י בבניי ינכניתיו ויולד תית הרפואה א5 מ כ ח ם תלמידי שאף מ כ ראיתי ונתון אל לבי הדברים הלל! ויעצתי לכל ח ינית ידו י ובלי ספק כאשר יעויין בטיב לכסוף יולה המשכיל b׳ ויאמר אשרי אנ1ש יעשהד בן סל( ס הזה תברתיו בעד מה״רר דו ר ט נ ק י חגרתי ה ה י ואני כ זאת וגן אדם יתויק גה חשקה נפשו והתוריות אוהנ מ כ גכל ת ד מאל ו ג כ ם הוא נ כ ח מסיר״ליאזן •צ״ז» זזה הי היא יעשה פר דעתי כ י י טרס הזח כ מאד ומזה עושה עקר זכעכזר זה חכרת• כעדי הקנת עלנלי מ א ל ה ל הוא רצה לעמה־ ע למעלה ולא ׳עזיב השרש כדי להחויק בקליפה • אנה מתזיקים האנשים הללי הפיליסיפים ״ ואני הראיתי לי מאמרים נקעלים מ לבותינו כל שאצו אמרתי כלברים האלה בישיבות הרחוקית בקצומ ומימרית גלילית על זה הלרוש עם א4 י נ ת ם חפצים בתירה יאיהבים בתלמול באמת היו מ ה המזרח אשר התלמילים מק עשרה דזק״א* ת ע ה י זה אשר היא ה ס ר ט נ עשרה דיק״אטי לפחית ילא שאימר שישזה קם הגדילים אני אימר כבמאי י שיתן בעדי ד׳ טיר״ניסו אבל מהחכמי בי לא ימצא ממנת בעביר בי גדילה האהגה ם האמתי כי ם מערי י ה י בטיב ויכירו דברי אלה כ נ פרעי ׳ב אשר היא ם הטי ת ע שאיהביס התלמיד אשר לא ייכלי לפריע בעדו דבר שישוה לו לפי ד

באמת

1

J דברי ש״וח בדבר למוד החכמות חכמים עוזם • חזרתי ודנתי ם אלו הדברים כלו כי ם מערי נ באמת • אבל אלו הרבנים שבמתח אי

ם גדילים ויודעים בתלמוד לא יחשכו ם תכמי י ה י בודאי יען כ אותם לכף זכות על זה כ

י האומנית שיה במקים שיש י כל ימי שמעתי כ ה כ מ ת ם כל זה מזה א דברי אלה • אבל ע

ידע נם רוצים לעלות הי רים אבל אי חברים • אמרי ו״ל במתא דירקא ירקא שקיל יאלי מכי

ת אין מקרבים ם אני חפץ כי כשאדם מ ה מ תם • ויהי מה לעמיד ע ים כמו גד החי ן נ להלי

כנר נמצא ם ירבנים« י י מ כ ם ח מקי ף ילא זהב אלא תירה • ואין תירה אלא נ ס אותו לא ב

נרים ם ירבבות די י שהיי ביתרים לדיר במקים תירה ייתר מהרייח אלפי ם מאתנ י מ כ ח

ד עברי י רביתיני בדרן אהבה כתלמי נ י ן אני מעלה מקרקע פנ במקומית הרקים « כ

ד פריזינצאלי ממארשיליא ושלום ; עבד לחכמים משרת לעבדיהם יעקב בר׳ די

• ה

שירים מקובצים * והדה צידה נשאהא ר, משולם בר׳ שלמה שאעד **צרפתק

פי מד מה מורה הנבוכים ואלאחתגאג עליה בזעמהת כי אחקיר םורוח ולא נחקרו מ יהגו מזמותי ולא ע

כי אחקור סורוח ואעמד על סוד תורות אשר סדור לדור נמסרו עצות בנפשי על דבר המופתים כי הפלאים מלבכי זרו

בי הפלאים רעיוני כחשו בהם ואחרי הטבעים תרו לא האמנתי לדברים עד אשר התלבנו אצלי והתבררו

לא תאמין לבי עדי התחזקו עלי תשובותי והתגברו אבוא בעדים נאמנים על דברי מופת ואותי אגרות עזרו

אביא מגלותי ושערי יולרי שהם גבירות גואלי ספרו מורה נבוכים לנבואות עמך מדון ומלחמה בך יתגרו

חדש אמרים ספרך לא נכתבו כהם בהגדות ולא נזכרו ומרחקים האות והמופת ואל מיטב פליאות מעשים תארו

איך נתקו חבלי אמונתי ואיך קשרי ספרי לא ביד הותרו אבץ יקרה לקחו סן החלי כמעט ואבני חחלי נפזרו

לא כן יסוד הרב וחלילה אבל המעתיקים מדרכיו סרו

סדה ר׳ משולם בר׳ שלמה משורר צרפתי לגנית מירה ׳ השירה) הזאת י י פ * והקצירה (ל להיק אשר נמצא כאיזה ק מלשון ערבי א ת ע כים ולטעין עליו לפי מחשכתו • ה הנכוק נרו • נ דע בשערים כמה״רר שלמה מו ו ם הנ כ ח ם ה ק י ת ע ה ה , הז ן ס ו שירים המקובצים ת

בלשון

ער דברי שירים msnpo חכמים בלשון ערב נכתב והמה שבשו מכתב אדוננו ולא בארו

דרשו בספר מכתבי ידיו ראו אם הנבואות לחלום נפתרו חקרו ספריו לחזית מה נאמר בדבר אתון בלעם וסח נדברו

וראו בוירא במלאכים אשר נראו לאברהם והחנכרו אבי הלא ידע לכבד כי בני אלים בקרב היצור יסחרו

מהם פעמים נעשי צורות כעין תרשיש ומראיהס מאד גהדרו מהם אשר צלם אנושי נעשה להם והמה לאניש נכרו

רוח אלהים הם אבל יתגשמו ילכי בתבנית איש דצטיירו הם הם בני אלים בהקיץ דבקו בהם בני אדם והתחברו

אט לי גדול הדור וכתר לי זעיר כי לא נתיבות ספרך ספרו האין לנפשות חטאים עונש לבד כי אבדו להם ולא נזכרו אין דין ואין עונש ליים הבא ואיך לי אמרו כי מוקדים נבערו לי אמרו שם נחלי זפת ושם נפשות שכיחי הגמיל יחדו אולי משלים הם יאק דבר אבל גדרו בהם לאניש גדרו

מ ח ת אולי משלים הם לחזק בעלי נפש אשר בתאוה י אבי כלך מדברותיך חדל פן ישמעו זרים ויתפקדו

על דעתך כי הנפשות יאבדו לא ידעון שדון ולא ישערו זאת שאלת ח:ף ועל כן ישמחו כל פועייי אק דתאמרו

כמה חכמים שחרו רצון אבל אחר אשר מיד שאול נפטרו לך.הגמולה נתנו ובלא מחיר חלק עבודתם לך םכרו

ם לפושעים אחרי נקברו ל אמן ואמן כן יהי כדבריך ש אלוף נעורי מי יגלה מחשבות אמון בקרב לבך נסתרו

הרף גביר למשך נחלים מבאר לא חצבו אבית ולא חפרו מה לך לאפלאטין וחכמי מחקר היולדים און ועמל הרו

לנו דבר אתון דברים של אמת מה לספרים מחזה אמייו איכה נאווזית דרכה יאמייו משל ודעתי כי לכך נוצרו

אבי התהמה על נלוסקאות ולא תזכור זמנים שכבי־ עברו אם יש פליאה מפליאית ים אשר גןרי תהומית בערי נגזרו

ת; לבך אל מעייד סיני אשר בו רעשו הרים והתפיררו וזכור קדושי נפלאות המן אשר אכלו אביתינו ולא חסדו

לא תקצר ימין עוזו ולא ימנעו מאל מזמותיו ולא יומרו אל תאנף באומרים גשמות ואם לאל תמונת האנושי ציירו

האומרים כבוד והחושבים דמות רעית חלוקים הם ולא כפרו כמה חכמים אמי־ו שעור והם העיבדים צורם ופיו לא מרו

על הקטורת דעתך _ישב ודע כי הטעמים ממך נעדרו

פן תחשוב כי מפני חלב ודם ולהעביר הזוהמה היקטרו עמד בסוד כלאי בגדים לבך הוגד לך מה זאת אשר נאסרו

ר נבון דבר ומה טעם נשי אחים לאחים אחריו הותרו פ ס על הזבחים יש טעמים עמך איכה בדמם זיבחים כופרו מצות גזירות הם ומלך יסדם על כז עלי היודעים שפרו

.. רבים באין מדע במדע תמכו יתהללו בשמו ויתפארו אראה בעיר ועיר חשוכים אזרו חיל לחרחר ריב וחתאזיו

יתיהדו

ס חכמים י ^ דברי שירים מ יתיהדו כתוח צבועים בעדר ספרי אדיננו ויתיחי־ו

מהם חלוקי לב לקנאת אוהבים עוזרים בלב ולב ויתעוררו ארור אשר בלתי אמונה יעיור ובשם אלהיו אייביו רארו

קנין ומשפטים ויתר מכתבי הרב עליהם רחמי נכמרו ספרי קדושה הם ועל דרך אמת הס באמת נםדרו

מוכתר ביראת חטא ימי הכריחך לכתיב דבי־ים מבלי יחורו לכתוב דברים מחשב ענין אבל סודות מסופקים ולא הובררו

מה יעשה בחר זמני מג*־ן צרפת וחרבותם לך סדרו ישאו ידייעיך ב;ירם עי מעט משגה אשר נמצא ויצטערו

לקחי כמטר על דברך יעי־ף מחן שפתי נוזלים יגרוד עם מושבית מופת ולא נקשרו י פ אוחיל לקשר מעדנות ס

האתה חכם לב תיפה לפלאית עולם באין * טבע ואם יושרו ריב לטבעים עם דבר מופת ומי ידין דברי ריבית ויתפשרו אקרע סגיר לבי עלי מורה ועל מה זה קרעיו יוךעים תפרו

לילה מליצים על לבבי דברו ומכפרים פניו ולא בופרו עצה עמוקה העמיקו סיררים היא הבאר על פעמיהם כרו ארץ עלולה שם לפנים קננה מינות ושמה כופי־ים דגרו מהם במקצתם מתי מספר ב־יב עכור יחבםי הזמן עכרו

אמרו במתים החיו הנביאים בטול דפקים רם ילא נפגרו ינקי מחוכמים וברי לב עדי חמר ומקור נוזליו יחמרו יםגיו המה ונפשם תאבל כי הדברים לא כמו שערו

על התפלה מצאו עלה ולא יתפללו יאל ולא יעתרו לולי של:יה הנביר ברית כמעט שכיחי לב כרית הפרו

אמרו לכן עמרם ועתה דברו על לב אבית עילם ויתבשרו נשאי־ אד ובי לאלהינו ובו כתר אמונה יודעיו הוכתרו יתהללו אנשי עצתינו עלי מורח ופיהם בחשאי יפעייו אל ימשכוני בעלי המחלסות אל יחזיקו בי ואל יפצרו

אפיד בקרבנו ואיך נשאל באיב לוחות בידינו ולא נשכרו לנו בנו נחמן למגדל עיז ואם לא צהלו קילם ולא דהרו

עזיא ועזריאל ויתר אוהבי דעות הל יצוני ולא שקרו הם כהני המה יאירץ מזבחי הם כוכבי נשפי ולא קדרו

הם יודעים ספר וספור עם ספר אבן לספר היקר נזהרו הם יודעים אל יוצרם שיעיר אבל מלין ליראת כופי־ים עצרו

ואני משולם בן שלמה אעצור מלק וידי מכתב נשמרו אחכם וסוף דבר עלי המעשים יהגו מזמותי ולא נגמרו

תם ״

* בעין נ״ל »

עח דברי שירים מקובצים חכמים

והדה קצירה אכרי פי מדמה במורדי קול אנהאאיצאלר׳ משולם בר, שלמה ז״ל •

אנשי טינות ״ אומרים לגנות ״ אק החורה רק חדק אין המכתב • כאשר נכתב ״ כי יש סודות בגליון

חשב כופר • כי הספר ״ פעם משל פעם דמיוןק בנםיק דבי־ שלי ״ על הפליא • לא חאמין ד

על החריד ״ אשפך רוגזי • יהיה לעג ולבזיון הוא המעתיק רעה המתיק • כתב ספרו ברעות רעיון

אמר בשחוק • מלב רחוק • תעבד חמה אל p גוריק ובהגדות ״ פירש חדות ״ שלא קבל מאבטליין

נתן מוקש ״ אל דור עקש ״ לא יוכל על ןאת נקיון יקח בושנה • כתב שטנה ״ בדבר מלאך ההריק

לנו עדים • על השדים ״ יוסף שידא בן תמליק לשר מאיר « הרב וגביר • סלון ממאיר עד כליון

על כל שוגה • מורה הוגה • על יונק כקיקיון הרף מורה • מן המורה . הםנע מן ההגיון

אך התודע • אל המדע • משם תשכיל דעת עליון דברי סופרים • בו נזכרים ״ בהם החזק מאין רפיק

בסוד גשמות ״ אם הוא בדמות • לרעת זאת אין לך רשיון אך האמן ״ ואמור אמן ״ כי יש מנהיג יושב חביון

ידע לבי ״ צור משנבי • מלך עשה לו אפריק שכן סיני • ובמשכני • ושכינתו שכן ציון

עורה עמי ״ אל עם חרמי • עורי צרפת לבשי שריון על בדרש העיר • חמה נבעיר ״ על מקצתם יקר פדיון

אז יברר • לב עם סורר • אז יאמן בחזיון

. ם ת

והדה קצירה פי אלחנא עלי אלמורה ואלא נחצאר לה לאחד אלעלמא אלנבלא אלשערא דל

יהגו מזמותי רתלחשו אולי להצדיק האמת רחשו אולי להצדיק האמת עמדו בסוד ישאו עון דבר ויתקוששו

יודו עק דבר והחטא מאשר אמרו עלי מורה דברים קשו

ן לר' משולם בל׳ שלמה ו״ל • ת המורה ואומרים שהיא גם כ ו נ ת שירה אתרת ע א * ח

ם המשוררים *״ל • י ל ב כ ם מ ** וזאת השירה בשבח המורה ולאמצו והיא לאחל החכמי

אמי(

ןקובצים חכמים עט משגה ודרכי ספרך נעקשו צועק ורגלי על מפלה חשו

יתגוללו פני ויחפלשו קבר מקודש בבכי יגשו

כנף והפנים אשר נדרשו שפלוח אשר יודו ויתכחשו

כי נכלמו פנים והתבוששו לא אהיה מפושעים נענשו רבים לשונם בדמי חבשו ממרקחי בשמי והעטשו

דם הם וצדק ואמח נפגשו אז יצאו דעות אשר לוטשו כי הסברות מאתנו נחלשו

שהם חמורות מחמור ניאשו תבל בעיר ועיר ישיבית פשו

אהל ותחת סופרים נכבשו תורה בלב היודעים שורשו רקב ובספרים אשר עיפשו

שלא ירעם איש ולא הורגשו יהרק לספרי דח אשר נקדשו

לא רקדו הי־ים והתגעשו נתן תחים קולו והרים משו

ואם דבר ספריו נשו מתעטרים בהם פאר חבש1

ממעיני שכל מבוכות משו מלעביד את יוצרי חופשו

על האמונה חורשים חרשו מורה ומן גו מחקר גורשו

אבל נוטה למדרשים אשר נדרשו נצבו לשם האל שפתי חשו כי אחריש אזני ולא נחרשו אם אל גדולי הזמן נבאשו

ודי כי ילמדו דעות אשר פורשו דברי מחיכמים אשר חודשו

מרוב קבע תועים ונשתבשו מוסר אבי אומר חמודות נשו

כביד אשר הקודמים ירשו הלא יהגו מזסותי ויתלחשו

דברי שירים( אסיו עלי מורה אהה כי עמך

אצעק ואצעק וזה לי מאך מי יחעי מעפי קברו ובו

יתגיללי פני ועיני על מקים קבר מקודש מ• יגלה ממך

שפלות אני עוש־־ו לרוב התנצלות נקם ושילומים חרטה מאנוש

עתה חבואני מחילה מגביי־ היה זמננו כמו דימם וכן

ער באו אדוננו ונתבשם זמן כתב כמכתב האלהים אות באות

מטעמי הורה חלודה העביר רפה מזיח הגמרא בעבור

העתיק חמודות כתב פשיט לעם מיום אשר יצאו ספריו על פני

יושבי קרנות נעשו מיושבי מי יעקר p הלבבות טעמי

טרף גדול חכמה בקלפי העלה למד לכל לומדי יסודות דת ודין מה הם חסרים מכתבי הרב ומה תחשוב לחסרון אשר יום נתנו

לו זכתה עדה כמקדם אזי תמצא מחוסרים דבריו מדבר חכמה

אניכי מעיטר מדבריו בעבור ומחוסרי מוח נבוכי מחשב

שביש בנפשותם וכסבורים אשר אזני מריבים תחרשנה על דבר

לא עמדו על סוד תכונה חושבים ירעו בשכל אך מעט מזער

נוטה למדרשים ועמי מעציר עושה אני עצמי חכם לב מחריש

מי יערוך מלין ולא היו כמת יומדי הלכות ילמדו דים

ידעו ממת שנאסר לא ידעו קשה דבר למר אשר הלומדים מרוב קבע תועים ואם יש בעלי עמך כביד עולם ממיתת אחריו

הוא היקר אס לא ראיתיהו

ם • ת

שירים קצרים

פ דברי שירים קצרים חכמיםם המה לי מאת •לילי הסכם זהכיל5 י נ תי בשנת המירה ימחברו לא נזכר שם מחברם נ

ת מראקיש « מלכי אס אשר נ כמה״רר משה צחלון 'נרו מעיר מקנ

לנהוג עדיי צאן ולנח^ ובבל מדע נרו יהל

משה ילה אח האהל

עלה משה במרומי דת על כל חכמי! שבלו יאיר

אכן על כל אהלי הירהם • ת

שיר אחר מה בערו האומרים כי בערו ססרי חמודות יקרו מזהב

אש אכלה המה ואיך אש תאכלס בינו לזאת ביעדים ועוזרי רהב לא זה אבל עלו כמו תשבי לאל באש וכמלאך בתיך הלהב

תם •

שיר אחר הצרפתים אמרי על המורה

הן הדברים לא שמענום עד הלוםם ל משל והנביא אשר אתי ח

מוי־ ה נביכים החרש פיך בלום ישאו עונם אומרים כי הכתב

של נעלך של ואל תקי־ב הלום ת וכל להבין נבואה אם במראה אי חלום

גם ברכות • יעטה מורה ועל כלם • קח המורה

בשתי הודות • סירות רמית דן אותנו • עוברי במות

י ם ת

ם ל ג נ וחכמי פרינינצייא אמל« פ

פתי במתג דום עיי םכלד בלום משל להבין אין לך שכל'ואיך

י ירא • את הבורא • אשי הוי תמיד • ספר קורא

מורה לנו ״ שבע חכמית. סכל כי הוא ו לא יבין ב

עוד שיר על קו יושר העמיד דתות

ויעש בו את האותות תם •

עוד שיר יתריו על יםוד חכמה קשורים

ונגן בו ושחת היתרים

תם *

משה במקום ציר נאמן הוא גם עטו שם במקום סטה

אמת מורה אמת כרך ככנור ובא פתי ולא ידע לנגן

ת נ כ

דברי שירים קצרים חכמים פא כנח אנשית הדה אלקצידה מנד סנק וכחבחהא פי מרח שרה הנבוכים ומולפה דל ודם אלגאלין ^ראדין עליה מעמהם בגיר

עלם וראית אן אכתבהא הנא פאן פיהא פכר ואגו־ ותואב • למה חסרי לב אשר רגשו

*ך נסגיו לפני מאור שמש לעת וישוטטו אמנם נבוכים הם ועל

לא חקי״י בבין ולא דרשו ערב ולצאת כעטלף חשו

לבם ידי מ*רה נביכים קשו פסל והתועים ובו ניקשו

בינה ולא זורו ולא חובשו תורה ולבות שוטגים געשו

צאן אל ובו כיפרי כפירים רשו הנעצוציס נעקרו שורשו

הורה ובו הבוראים נכאשו אוהביו ובישת שונאיו לבשו

הדורשים אהין ולא פרשו וכמושכי לב לומדים פרשו

יכו חייבי חייב ובו כחשו בחית ובדליח אשר רחשו

כסא ומקום לו ברום ל,דשו יראו מקים שבהו ואם בקשו מה היא ולכה היא וג^תבשו

עוד מלבדו אל ופעם פשו קראו ולא שני ויא ע לשו ראו מאור הרב ולא בלשו והן בצהרים כ־2לו מששו רעה ובושו מאשר חרשו

שיא דברו אל אל ולא חששו והן משה ולוחות הברית לא משו

יכלמו נגדו ויתבוששוב בלי מוסר ונהלחשו י ה

מה סבלו בהן ומה טפשן - לבות נבונינו וני.עקשד

בעס בתורת אל והתקוששו

ספר אשי־ רפה ידי כל עיבדי ספר אשר רפא למכית רואני

ספר אשר החבים בניבו כל בני ספר אשר העשיר בטוריו גוהגי ספר אשר השריש עצי חיים ובו

ספר אשר הי־אה באורו נפלאות ספר אשר העטה מעיל צדק לכל

איבה בני בית רב דרשוהו כמו איך סיד ה׳ כהויא חשבו

בי שללו גשמות ובאשר שללו ךחשבו כי קיימי מצות שמע ויאםי־ו אחד ואין גשם ועלב ומלאכיו סבבוהו ולא ש י

מ סחיצה שת והם לא ידעו * >£יעס בפיהם יאמרו אחד ואין

י אמרו מקום כסוים לו והם ב

וידברו דביי איילי עם ולא אך;סתמה עי:ם לאור שמשו וידרכו קשת לשונם לחרוש

ת מזמתס וכי פ י כי נראת־. ח משו בסורם משביל חכמה

ריקיס עיומים משביל חכמה הלא קמו והעתירו דברים על כבוד

גבה לבכם מהלמת דרשו כי אמרו חכמה יונית פתתה

בינו והשכילו בבל לב בוערים

אן ה אבן דאנ י , סעד ג ידו של הרג ר ת כ ק אחד כ״י מ ק ב ג * שיר זה מגאתי כתי

ה י ד ע ם ה;*ל ומזה נראה כי ר׳ ס רי ג ב בלשון ערבי כד מגולי ספרד • ולפני השיר היה כתו

ה גשגח מורה הנבוכים ומחברו תי כתג הניל חכר אותו יסדתי השירה הזאת זה שנים ו

י ה כ ת וראיתי לכתבה פ ע ם המשיכים עליו לפי מחשכתם מכלי ד ויל ולגנות הפתאי

פ ^רת ושכר וגלמ5 « בה ת

ננו 12 התכו

שירים קצרים חכמים על לב וןברו ןאח והתאוששו

פב דברי

ם ונתקדשו ד חכניו בני א אם רחקו להם ואם ננשו עשו אבותיהם ורם ירשו

על האמת ובדת אמת פנשו אז חזקו ידיו ולא נחלשו

חכמה מזמותיו ואז חדשו יחנו וינוחו וינפשו

עם אל בברכתו ולא נטשו אכן פתיים עברו נענשו

למה חסי־י לב אשר גשורם • ת

ועמודי אמינה בו סמיכים ויח; בי בריח פיו דרכים

צרי מליו וחיו הנשוכים אשר מאז מצפים לו וחוכים

ועליו טעמי תורה עריכים למען כי מאד המה ברוכים

גביעי אהבה בשמי משיכים * לאור עולם אשר הלד חשכים

ולצאת מנוה סירים סבוכים ורזיו ממקור עליק משוכים ביד ישרו ומורה הנבוכים

ם • ת

התבוננו תועים ושיסו פושעים תורת ה׳ היא מקור חכמה ובה כי כי4 בני עולם לאורה הלכו אין ליונים רק פסיליהם אשר

אכן גביניהם בשכלם חקרו וירא אביר רועי ישורון האמת

אז מעל ספי־ ד׳ דרשו נטע בעדן לנבינים גן ובו

ויהי למופת בזמן כי נפקדו בקע במטהו בים הכמה שביל

לעבור נבונים הוא ולמה עברל

ידי משה ביד שכל תמוכים במטה עט יבקע ים תעודות

ומרח על נשיכי הכסילית ושלחן נעמו ערך לדלים

, והוא שלחן אשר לפני ה לפי רב אוכליו ירבו עדניו

ואובליו יחזו האל וישתו והוא ספר תעידות יעלה בו לשוטט בין ערוגות הנשמות

כאלו מלשק חוזים טעמיז ודרך בעלי חורה מסקל

שיר אחר קדש ספר רזי עולם

אולי בהם יגדל שכלם ונכוחים למבין כלם

הרב משה הנחיל אנשי הורה לנביכים בפרקיו לפתי עצמו ראשיהם

ם • ת

והדה אלקצידרח נעי בהא ר׳ משר־ז אבן עזרא דל עלי ופאה אכיה כבירה ואסתאדה דל י

ף שקעו ת ש נטפי דמעות מערוף ערעו או גחלי אש מ כי אמצאה אה נבוכים בין שני צדי ואלה בין לחיי תעו

אריב יקוד אישי ואוכיח המק דמעי הכיבי משמט נמנעי

ם כי * נ״א בשמי מסי

ת אחיו הגליל ורבי • ר י ע ** זהש*ה הזאת קינן בה ר' משה בן עזרא ז״ל על פ

קצרים חכמים הקם אשר לי נבראו פרעו לא אמצו לנוד ודומם פעו

רצאו מגי לשוד שמעו לבות נפליהס ולא יבצעו רעה לקולה הקרבים נעו

רהו להרים קיל ולא ידעוק באף גודען או כי עצי ע אור עקבותיו לאנוש נודעו

יתניצצו יוםיף ויגיעוב נגעו שבלו עדי כגפי כרו

מליו עלי אדני אמת הטבעו צירו וכל היום בחקיו שעו

עדו נגידי מעגה כרעו אמי־ ודבריהם לפניו לעו

אך נאלמו עמו ואליו שעו אזני מביני דת הלא רצעו

מנחלי ידיו אשר נבעו עבים ומהנשים עעים שעו

נסך עלי שהם ביד קלעוד צדקו אשר זרעו כ ה כ ו ר י

מאסו נכהו ובו פשעו כי דל מאור שמש ופניו רעו

כים ועינים אזי דמעו יד באדוניהם ובו פשעו שבו ומופת היקר קבעו הדוי־ פרעו ולא פרעו

ישתערו לבין וישתעשעו בינות צלעי אהלם תקעו

ולא חטאו סגור לבי כעת קלעו לשמיר בגי עיש הלא נשבעו

אכלו שאר גיפי ולא שבעו יזמו להמית אחיי פצעו

לא נעזרו משור ולא נושעו עצמם ברגע נמאסו רגעו

הלב ובדמי הבכי צבעו עיניו ולא פרעי ולא קרעו

ואם הם מאסו אותו ובו נקעו

בלי חמלה ובמכיני נדוד גועו ידיו ימי השחרות נטעו

דברי שירי• ויענו גבר מאד השוד עדי

לא מצאו אדים ידיהם לעלות איך עמדו לבות ואיך לא שלפי

איני• עלי צויי שלחים יפלו הוה לחילה הנפשים שכרו

יתלחשו"אנשים בהגירה הכי מי האמין כי מגדלי עוז נפלו

או בא מאור ארץ אשר בין כוכבי אחי אבל אח למאורים אך ביום

צועד עלי ארץ וילדי מחשבות סיריו עלי בני אמונה גוסדו

םאז פעמיו נתכנו להפיק רצון אצלו אצילי מאמר שחו כמו

שמו לפיהם כף מתי צחית ביום הרבו גבוהה לענות יום אלמו

סרו למשמעתו מתי מספר ולו אתמה עלי עטיו אשר לא פרחו

נדבו עדי עדם ידיחם אספו טוריו למור על הכפיר דמו ואם

הוריו לפי חסר ידיהם קצרו ףהר אשר חמד ^הים אך בני איש

גגהם צבא עחק כמותו אספו אלו לכוכבים קרבים נהמו

קי2ר זמן למרוד ובגיו נשאו לקחי אבי לקח וסוד המאמד

לקחו אד־ני מעלי ראשי וראש אבי ומחכים רעיוני יום אשר לא מצאו נוח עלי הבל עדי ירו אבנים בי בבור גלות *

אסרו להשמיד את בני אבי אבל דמי לאט שתו ולא רוו כמו אותי בפצעי הנדוד עט עדי אחיו אשר מיום כבודו פקרו

חלו לחול אידו ועורותם הלא לא חגרו שק כי לבושם משחור לא אספו אליו להשית יד עלי

אמרו הנפשו בחלה ברם או אם זמן בוגד הפיצטו

חלף ולא חלפו סעיפותיו אשר

ה • י כ * כ״א נ

קצתם חכמים ילדי תהלותיו ולא נכנעו

יצרו עריפיה וישתרעו יתחברו לנום ולא יהרעו

לעלות עוד שחרי פניו ויבקעו רנלי במצולות הבכי נטבעו

רוע אשר רוח התולים רעו. אבל להביט האמת נשעו אכן ברב כח להרע צעו

כיפים בכף רנל תמול רקעו מפו וחכמהם והתבלעו

נמשכו כמעט ערי בצעו ולריק כל אשר יגעו

סביב בלי לב כשווי־ים געו קאו לפי רגע אשר בלעו מעגל תבוסתם והתגלעו

במעי אדמה *״ אשי רשעו ידיו לאחי משאול פרעו

המוצאות אותי והתרועעו בהם בטרם כי באף יפגעו

אנוש או םעבור רוח הררים זעות שסער ע כפי שועת לבבות ב

יבלה ותחתיו רחמים יוצעו בו שופרות ישע ויתקעו

כמעט ואסע אל אשר נסעו

. ם ת

פד דברי שירים אש ערירי נאפף לא נכחדו

יבלה עפר ארץ והם יתחדשו איך אתנה שינה לעפעפי ולא

או איך אחי אם לא אקיה ליקוד צלעי אהמה תמיד ואם

לא חמדה נפשו שבין לו עם מתיר נאלח עיניו מאד רמו ח

רפו ידיהם לעשות הסד ותום קול העביר מות בכל נוצר שבק

מקרה כסיל יקרה חכמים נועדו * איה מלכים יסדו חפצם שאל אם

ילדו לבהלה וחיל עתלן' עזבו שמו אדמה מאבוסיהם והם

אכלו ושבעו והשמיט עדי כסף כחיל צברו ופח היה ליד מות אשר שוה נכרים צדקו ,

לו יהיה הודר פני שרים אזי תמהו בני יום לחיותי אחרי

לא ידעו כי לי מומות יפגעו ומתי אריות פחדו מקול

שלום לאור מערב אשר ערב יבלי סליחה יענו קברו ואל

יעמוד לגורלי ביום ימשכו לבכות עלי אחי פעמי אחרו

לאיש שנפטל בנו

: על מחמד עיני ומר אצריח ם קול־־1 נהי רי י לבי יעורר הי ״ ו אדאב ואהעצב ״ בלב נכאב כאב : על בן אשר יאהב וגיל אשכיח: לבי שאק עצבי כסיר ירתיח בי אבכרז בלב נדר*. • וכף אבר־; ום בהט ודר : דר דר בנני דר וקוץ אצמיח י ק אלבש בשוקי י שק מ: על דל שפתי מחסום יבריח ; ר נ ת ם א ם אשכנה ג ל א נ ם ו ל כ נ

מר אצרהה ראש אקדחה גם אשכחה: שמחה וניל מאהלי אבריח איך אמצאה נחת ולא אחת בערת : אותי ביוגז אף ברי יטריח

תם י

* ניא נודעו

** נ״א עם אשל רשעו

דברי שירים קצרים חכמים פה על העדר הרב אנבריפח בן דון יוסף בן באן בנשת המכונה

ששת נ״ע לשאול צבי לשאול מאד הקשית מות גבורחך ולא השית

כי חלליך בלי השיח יום ז חרעם בקול שאת ולא החשית

נפשם ולא נשו ולא השית שלוחיך לקבל כל יקי־ הרשית כריתיתיך ופתית וגם השאלת

בו האנוש כדגת יאיר הםשית גן חיש וחובשת ולא רדשאת נעצב עלי ששת אשר ששאת

לא נשתה אך קשתה מיום אל נפיצות יקיים איך לך לא יקרו כדמות חמת נושך ינישה לחבל

סוסי חלוף רכבי תמורות הם המה שלוחיך להביא גט

חכה בחכך י פחי לב בפח יציץ כציץ שדה אגיש וברוחך ששת כעל כל הון במותו ואני

תם • משכיל לפי שבלו • כקוי־ בכל לילו • וחם באש דת לי • 2גבר כמו אבני־ ובן אנוש סכל ״ ירבוץ בתיך היכל ״ יקלה וגם יאכל . פולק לאור הנר

ם • ת

ואם תרבה לעולם הוא ימיתם ואם חרבה לחיי עד תשימם ״

ם « ת

מטר שחק יחיה הורעים והחכמה יחיה החכמים

תחוס מאד עינם עלי הונם מצור! לבד אם יצאה חנם

תם .

כמה אנשים שומרי מצוה ישתחוו ארצה ואין עושים

כבודי במקומי ואם אשפיל שבתי ולא אבחר מקום כקלים בגאונם אשר המה חשבו היותם ראש מושב והמושב להם יכסה עלבונם

אני הוא המקום והמקום אתי והמה המקום ימלא חסרונם

תם • אל תבטחו בה אמוני

בלתי יכולת ה׳ תם •

שימה כטיט חוצות דריכת נעל או תהיה אשה והיא הנעל

תם «

להלא״בע

נטו במהלכי למולדתי לא יאסוף שמש עדי מותי

שקר תשועות בני איש כי כל יכולת כאץ

אם אשתך תרשע ותמשול בך או ההיה אשה והיית לאיש

גלגל ומזלות כמעמדם אם יהיו נרות סחורותי

ע ג ־ ניא תשיתם א

פו דברי שימם קצרים חכמים איגע להצליח ולא אוכל כי עוותיני מכבי שמי

לא יגועין אישים בבל ימיס • מ

את פניך חמיד האר בקפיצת יד אל חתפאר

לו אהיה סוחר בתכריכין

מטוב האל אל השיאלר חיל כחול מ צ כי אם ה

ק שעי ראשי הפך ל הנה דלק אחרי לבן

ם • ת על כן אקרא ראשי ראשי

רץ ויעבור את הכושית . ם

על מצבת הרמ״בם ז״ל אדם ולא אדם ואם אדם הייתה ממלאכי רום אמך הרתה

או אימרה לאל בלא אשר. ואיש מלאך בלא אשר. ואיש בראתם • ת

מקנא ומי יתן אני אהיה דרורך

אסיר חשקך ואיככה אמירך מריקים בין למלאת כל צרןרך

ך כמו צופך ויערך י ב ת לשבעה בו לכל יביא בעירך

ולכן אחזה רנלם אשורך נטעתיך ומנהו לא אסירך אבל לבי יקו לאור באורך

. ם ת

לציפור ביתד לבי מקנא דרורך לא אבקש כי אני היא

אמירך גרגרי שכל בראשו צרורך משכו יקר ומתקו

ויעיך עץ הבינה בי ועמו בעירך כל כינה ושכל

אשורך זך כעין לבי ותוכו אסירך הנני ואסיר כבידך

אחד על אודות חכמת התכונה

במרום נטיעים ושבר סלעים

דבר שוא ועועים יבקע בקיעים

צבא רום וירעים עבית תעתועים תנודות רקיעים מרובע צרעים

למספר רבעים יספר רנעים

ולומדים ושומעים בגדיו קרועים

במקהל גרועים חכמים ידועים

ואמלו

שיר ששלח החכם דון שלמה בונאפיר לחכם הנמה ושועה שספרו לו שהוא מתפאר לדעת

תני קול רקיעים ושלחי ברקים

בקים עש ורמה ושיעל חרבות

וחרדו קטבים לשודד עמקים לדבר במרמה בגלנ־< ערבות יגלגל וירעיש

תאומים בתלם דתוליו ויביט וישיה לקוטר מטת מעלותיו

חסר כל תבונה לשמע חסר •לב

וםינא וראך למרמה נתונה

להקיץ ישנים

ונורו מניעים עדי ים רחיקים עלי עש וכימה ועורב ערבות

כאיפן עגלה עלי שור ויקשור יקרקר כשי״ביט

כמבוי מפולש בקום רש ונדכה ואמרה ראו נא

יקינן בדמע לשומעו וינוס

ואוי להכינה ופתחו קברים

ואזור עגולה ויגעה כמו שור ובוכבא דשביט ויחשוב משולש

ושמש יבכה וחפרה לבנה וטבע ושמע

ויצען גאלינוס אבוי לתבונה

לכו נא גברים

חכמים פו כבידו מרעים

כמקהל רשעים ומטעה וטועים ומקרי פגעים זנק הצנועים

כהמן וכירעים קלוני׳׳ קמיעים ומראות נגעים כדרך צמעים

וםרר זרעים ואין לו פשעים ואל מי פצעים

ולשוא ינעים נטע שעשועים חכמים ו ע יעיב!

ושכל קבועים גזעים נטעים

חמים בץ ידעים ואימן תקועים

מסולסל ונעים ברוח קל

ולשלל צבעים שלשה גביעים

מקנא לפושעים חנפים ומתעים גדיים לםועים זמםיו שבעים בכפות קלעים

בהרבות ידועים וראש כל מניעים

שימם קצרים נגיד כל עידי האם די לגבל ויצהל ראהל

לכלות מנאציו בחטאו לגולים

ירימה לחכמי ומשתחוים לו

מענהו מרמה ברקיו וחציו וגלות יאונה

כשפחה חרופה כמו בן פתואל

בעוטה מעיל כיץ ועל צוארוניו במעשה דרכה וטלית קרועה

בדרשי בנש׳׳גז רבעי לאונסו

למי אוי ואבוי בפח איש תככים

ראובן מקירא ורוצו אלי בן

בחוךמשבצוחחן מעירים כמו על

לאלפי רבבה וזקן גרועה

לטימאה וירגז לבלעם בארצו

ידועי זםגי אנושים יקושיםp .להםול בצור

וכווי בזוי עם ולקטו פניניו

במעלוח אבוחיו קחו אוח לטובו וחקרו לבבו

ת הושט עם מסמרו חבונה יצוקים ו נעימות וכנור כדור כאניות

באצבע אל״ים בעותיו בקנה וישרו הדרו ישוה להודוק שאפו ד ו

חךך עין לבבו עלי אל לעזרו

לבד צור מיוחד גלילי רקעיו

ץי בידו וצלצל

יריצון בלב ים ודמו לרקמה

כמו על מנירה כיפתה בדורו

אשר לא ינלכל לבבו כרוב בין

ביום צר כייס גיל ואויביו יקלע

באחד ולא רב והוא אב וקדמק

דברי ואמרו לחסדאי הטוב כי יטמא

וישיח חצציו ישועה יכונה

עייל לב ושפח ולמכחשי אל

ולובש לביש בון והירש בתיבה בקימה גרועה

ולבו כארגז ויצק חמסו

חמול שאלוני עניתים לטפשים

לכו נא ערלים ועזבו לביעס ואכלו עדניו

דאו משעלותיו ומפי כתבו

ספריו בספר ויגע בצטר

וירוץ מגלות מילות כתובית

ונא וו שיש אצ— זמירי פאר

ושהרו ועדו ואם גור הדפו

ואשרי אנוש — וישליך יהבו ויירא ויפחד

אשר שת לעדיום • ת

גרגרי בסוףי א ללא תדכא לשקל מ ע ' עמיל א׳ בד״ה ט ף ט ם ד י ת ס והיה לנאר לשין המהל״שא פ

ן י ת מעי ע י רבים וכן שלמים ויש אשר רצו לנאר לבריו ולא נתקרלה ל י נ כ י נ אשר נ

הם י רי לנ הישר נ

ל ריחי בנאיר לנרי המהרישא האמיר, • לה ע ת העי ם שמע א י ע נ תלמיל ה

ן א לאי מ ע י ביה ט ן בלא תזינא לשקל לקתנ לשין המהר שא כן היא « ואגיפא למתניתי

ה מי לא ן בליקה לנימא אכלתי י ל עי אין נ א נ מ ע ף אין להקשית בלא האי ט י ללנל ס

ת א לא״לס לא קאי אלא אמבית לבית ובהא למבי מ ע תכן וכוי י ליי ל הא ולאי להאי ט

לבית

פח דברי גרגורי בסוף חכמיםן בדיקה זמהאי לבית זכ״שכ מחצר לחצר ומעיר לעיר אפילו בחזינא דשקל אין צריא דא״לס דלכאזרה יש לדבר מ ע א דא״לס אלא בממקים למקים דלא שיין ביה האי ט מ ע טי ביה אין חוששין נ ת ק ם בני ביתי זה בזיית זי זזה בזיית זי ד ת ע ח ף שינדיק בפעם א ו הא דלא חזינא דשקל אבל תדכא דשקל חיישינן וצרין בדיקה יאמא׳ מ ע דייקינן בגמרא טי ה י כ ל כל • הדוחק הכמצא בדברי המהר״שא האמור הוא מבואר ע ה עי נימא אכלתיע לא הקשה אגיפא מדת , מדו ה הועיל לנו בתריצי הנזכר • עדיין הקושי במקומה עו מן א דאילם בלא האי טעמא נמי אין צרי מ ע י ביה ט ן היינו אמבית לבית דקתנ תי י דמתנם א דאילס קאי ג מ ע ם האי ט בדיקה דנימא אכלתיה מי לא תכן • מה חלוק יש לנו א

אממקום למקום או אינו קאי אלא אמבית לבית ולא אממקום למקום ים אשר בבא לבאזר דברי המהר״שא הנז׳ נחקרה לדעת מאין בא לו להמקשה לדייק ר ט שהמתניתין מ״רי בלא חזינא דשקל לכאורה נראה שדיוקו הוא מדקתב׳ ביה טעמאת ע ן עלה על ד א י ן ה ם נאמר כ ׳ אם בלא חזינא י אכל א ק כ י לס ואינו מספ דאי, ה י ת ל כ ן בלא חזינא מה צרין לטעמא דא״לס דנימא א המהר״שא להקשית אגזפא דמתניתיו אשר דוקא בלא חזיכא א״צ בדיקה אבל בחזינא חיישינן יצ״ב היה ת ע א לפי ד הלא התננא• י ק לבד אלא חזינא אבל לא בחז י ם מספ ע ם דא״לם אשר הוא ט ע ט כרח לומר ה מו« אלא ו ת ע ה היה במשמע אף בחזינא אצ״ב נגד ד ם דנימא אכלתי ע ט זאם היה אומר הק אף בחזינא דשקל והגמרא מדייק טעמא דלא חזינא י זדאי דהאי טעמא דאילס הוא מספ מלשין אין חיששין שמא דמשמע שהיא ספק זלא חזינא דשקל על זה באה קישייתט י י ביה טעמא דא״לס בלא ה ן בלא חזינא דשקל דקתנ המהר״שא יקשה אגיפא דמתניתיה לומר אף א דנימא אכלתי מ ע ט ת מ ה שאין לנו מקום לטעי כמי אציב דנימא אכלתיא ם אף בחזינא אלא דלשון התנ קי י בחזינא אציב יותר מהאי טעמא דא״לס ששניהם מספן חוששין שמא מורה לנו דעתו שהוא דזקא בלא חזינא י ועל זה בא מרוצי על נכון אין רק אמבית לבית ובחבית לבית אף בחזינא ם דא״לס לא קאי על כל המתניתי ע ט ׳ ה כים כי בזה לא י א דלא חזינא אעמקום למ; מ ע ם דא״לם והגמרא מדייק ט ע ט אצ״נ מכל לומר אף בחזינא ו עם כל זה נאמר בי אין חוששין וא״כ לא נ לם ו שיין טעמא דאין אלא ידאי דזקא בלא חזינא הזא דאין יתי ם דמתנ ע ט י כי לא שיין בי ה ן תיששין ג איכל להקשית אגיפה י מעתה לא נ חוששין אבל בחזינא תיששין יציב בממקים למקים • ו׳ נמי אציב דנימא ט ן דהיינו אמבית לבית מה צרין לטעמא דא״לם כלא ה תי י דמתנם דאילס להירית אממקום למקום שדיקא בלא ע ט ס ה פ ה דיש לזמר שהתנא ת אכלתים דא״לס שלא שיין ע ט ה ם מ י כי א דענ חזינא היא דאין צ״ב אבל בימינא צ״ב יזה לא יה היינו אזמריס אף בממקים ם דאין תיששין דנימא אכלתי ע ט ם היה אומר ה , אבל א ה י בה והתנא לא סבר א דנימא אכלתי מ ע למקים אין חוששין אף בתזינא דשקל מהאי טן בממקים למקים דיקא ת ע ן מה ד תי י א דמתנ ן • יעל זה הקשה המקשה על התנ בם דא״לס לחלק בין מבית לבית ע ט ת זה ה ס פ בלא חזינא אצ״כ אגל בחזינא צ״ב ילכן תם כחזינא אציכ י זה ה יאף כממקים למקים ג ם למקים ;אמאי נימא אכלתי ובין ממקיד ם להתגדר בז • תלמי ת המהר׳׳שא ואולי הניחי לי הגדילים מקי נ י הוא לפי דעתי כם וישרים קרובים אל האמת חי כו תם נ החביב פלס במאזני שבלן דברי אלה ותמצא או

ת דנרי המהר״שא האמור • א״א • נ ז כ ג

עתק ם כ״י אשר מהס הו י נק בשני הספר אמר שלמה מו

מאמר העבור להרמיבם זיל לא נמצא השרטוט לפרק השני

ס עשיתי מהמאמר השני ולהפיק רצון המביא לבית הדפו

ן • ו כ ק ההוא על נ ר פ זה השרטוט אשר בלעדו לא יובן ה

ר י דברי הישראלי בספ ק ועל פ ר פ ן ה י י ענ פ ו כ והצעתי

ק י*א זי״ב « ומזה הלוח יתבאר ר , פ לם מאמר ד ד עו ו ס י

ה לעולם בשעה וחצי או בז׳ שעות ת תמוז תהי פ י ק י ת כ

פת טבת בד׳ שעות וחצי או בי׳ שעות וחצי תקו וחצי ות ו ע ולא כמו שכתוב בפרק הביל מחבור הרמ״בם ודוא ט

ה הקורא במלת ספר הבאה בסוף הפרק ע ט ר . ואל י פ י ס

ן לכתוב צ©" בצדי והמלה כו כי היא מלה ערבית והנ

ר יקראו בשם ההוא פ ס מ ק ובעלי מלאכת ה הזאת פירושה ר

) י z £ r o מן 0 אשר קוראים לו בלעז דרו ( סי

לוחפה לתשבץ שמואל בכל שנה ה התקו ת באיזה יום מימי השבוע ובכמה שעות מן הלילה או מן היום תהי ע ד ל

משנות מחזור החמה •

וו תקופת תשרי mpn טבת תלץפת ניסן חלןפת תמוז שעות

י ןימ

שעות

| וע

שב ה

מי שעות י

ועשב

המי

שעות י

י ןימ

l~m g • ו לילה יום P לילה י

| וע

שב ה

מי י

וע לילה יוםשב

המי

י

וע לילה יוםשב

זמה

הח ־

א ג ט ד וחצ­ ד 0 ד ז וחכי

ב ד ג ד י וחצי ה ו ה א וחצי

ג ה ט ו ד וחצי 1 0 ו ז וח:י

י ר ו ג ן י וחצי ז ו א א וחנ

ז וחצי ו

ה א ט א ד וחצי כ 0 ב

ו י• ג ב י וחני ג ו ג <f וחצי

ר ד וחצי ד 0 ד ז וחצי1

ז ג ט

ח ה ג ם 1ה י וחצי ה ו ו א וחצי

י ד וחצי ז 0 ז ז וחצי ט ו ט י

י א ו א א וחצי חנ ו ז ג ז י ו

־ 1 כ 0 י• ז וחצי ־ יא א ט ד וחצי ך

«ב נ ג ג י וחצי ן * ו ד א וחצי

ה ז וחצי • .״״״ יג ד ט ד ד וחצי | ה 0

ה י וחצי ו ו ו א וחצי ן

יר ה ג

ז וחצי ן

טו ו ט ז ד וחצי ן ז 0 ז

יו ג א י וחכי א ו ב א יחצי

ZZ1 יז ב ט כ ד וחצי ג 0 ג ז וחצי

יח ג ג ג י יחצי ד ו ד 1 א וחצי

0 ה ז וחצי י— ־־

יט ד ט ה ל וחצי ה

כ ו ג ו י וחצי 1 ו ז א וחצי

כא ז ט ז ד וחצי א 0 א ז וחצי

כב א ג א > וחצי כ ו ב א וחצי

כג ב ט ג ד וחצי ג ג 1 וחצי

כד ר ג ד י וחצי ר ו ה א וחצי

כה ה ט ה ד וחצי ו 0 ו ז וחצי

כו ו ג ו י וחצי ז ו ז א וחצי

כז ז ט א ד וחצי א 0 א ז וחצי

ו א וחצי ״ק כח ב ג כ י וחצי כ ז

Quelques mots au lecleut.

Z-k. ft*•;•

En cntreprenant la traduction et !,annotation de quelques passages de 1'ouvrage דברי mdme avant !,avoir vu, sur la sollicitation de 1'editeur, M. Elieser Askenasi de Tunis, j 'a i , au lieu de consul-ter mes forces , cede au d&ir de temoigner mon res-peel a l'liomme Eminent qui me l'a vivement recom-mande.

Plus tard, en voyant quelques feuilles de 1'ouvrage, j , ai cru rendre par ce travail quelque service au lec-teur non familiarise avec les ecrits des philosophes Israelites du moyen 5ge , qui aurait pu facilement se me prendre sur le sens de quelques passages et y trou-ver des pierres d'achoppement.

Presse par l'editeur et accable de nombreuses oc-cupations, je n'ai pu donner k ce travail que quel-ques rares moments de loisirs.

Les sentiments qui ont inspire ce travail et les circonstances qui l'ont accompagne me font esperer !,indulgence du lecteur.

La preface de l'auteur me dispense d'exposer le but et le contenu de Taricle qu'on va lire.

Rixhcim, le 2צ lyar 5609.

S. KLEIN, rabbin.

יסודות המשכילPrincipes des hommes inlelligcnts.

AVANT-PROPOS.

I I dit David , 61s dc Yom T o b , fils de Bilia , je rue pro-pose d'cxposor ici un ensemble dc veriles utiles h ces hommes intell igent qui suspectent toujours leur raison , et croicnt qu ' i l y a un entendemcnt au-dessus de celui que procure le raison-iicment. Cette classe d'horamcs est toujours disposde a ecouler toutcs les opinions, sauf a separcr le from en t de la paille. Leur allachement & la T6rab (loi religieuse) et aux prlccples qu'elle renferme n'est pas une condescendance h la crainte que leur inspire la foule, mais c'esl I'oeuvre de la conviction sincere qu'ils ont de leur divine origine. lis respeclent la doctrine des Talmudisles, parce que ces docteurs leur paraisscnt sages dans toutc la force du terme.

Tout convaincus qu'ils sont que notrc TArdh n'est pas l 'ou-vrage des hommes, ils ne laissent cependant pas d'eludicr s6rieu-sement les Perils des philosophes, dans le but de reconnattre la superioritd de noire sainte Tdrfth sur toutes les autres sciences , doctrines et legislations dtablies dans le monde. C'est pour eux une veritable jouissance quand ils Irouvcnt U H C nouvelle id6e conforme a noire l o i ; mais ils rejettcnt tout ce qui ne s'accorde pas avec les dogmes de la creation, de la prophdtie et de la Providence (a).

Ces hommes sont ainsi disposes, parce que Ieurs dmes d<S-rivent de la source dc la v i e ; source d'oh sont d£riv£es les Ames des palriarches, des hommes saints, pieux et verlueux. C'est pour ces hommes, quoiqu'ils soient en petit nombre, que nous avons cueilli et r6uni ic i quelques principes plus doux que le

(a) En examinant les dogmes mcntionnds par notre autcur, on voit qu'il a en vuc les trois principes dans lesquels Alba rdsume notre foi: )'existence de Dieu, la nSvdlation et la remuneration. Mais au dogme de !,existence deDieu, notre auteur parait prdfdrer comme principe celui de la crdatipn, parce que la citation implique bien !,existence de Dieu, tan-dis que, d'apres quelques philosophes, l'existence dc Dieu n'implique-rait pas la creation. A la r e l a t i o n , il substituc la troyancc h la proj ph£be , comme g£n£ralisant da vantage.

AVANT PAOPOS.

m i e l , disseminds $ et la dans les ouvrages de nos sages. Nous avons appeld ces principes principes des hommes intelligent*, parce qne ces principes sont nlcessaires k la f o i , au jugement des hommes vraiment inlelligents.

Notre b u t , en rlunissant ces principes, l l an t de presenter one 36rie dc v6ril£s & la porldc de tout le monde, puisque ce sont les fondements de la religion, nous nous sommes dispense de les appuyer sur des arguments logiques. Mais pour mieux fixer ratten• tion du lecleur etaflermir davantageces principes dans lesccours, nous les dtablirons sur des passages tirds des saintes Ecriturcs.

Ces principes , au nombre de treize, joints aux treize articles de foi ( a ) , formeront un ensemble de vingt-six principes , nom-bre Igal h la valeur numdrique du vdndrable nom Tetragramme (b) que Dieu am&ne le' jour oil i l sera un et son nom un (c) , comme i l l'a promts par son proph&le. (Zacharie, X I V , 9.)

(a) Ces treize articles de foi, ainsi quo les prisentc Mafmonide dans son commentaire sur la Mischna, Sanhldrin , chap. X , § 1 , sont: L'existcnce de Dieu, son unild, son immatdrialitd, sa prdexistence, que nous ne devons adorer que lui seul, la prophdtie, la superiority dc la prophdtie de Moise, la rtvdlation, I'immutabilitd de la loi , la prescience de Dieu, la rdmundration, l'arrivde future du Mcssie , la rdsurrection.

(b) En vertu du proc6d6 appcld Gdmatrie, on attribuc aux lettres une valeur num£rique. Ainsi Ioa = 10 116 = 5 Vaw =: 6 , le nom vdncSrablo Tetragramme qui est compost de lod , \U, V a w , 116 = 26.

(cj L a presence de la Divinite, l'action £vidcnte de la Providence manifesto par des miracles dus aux m(irites des hommes de bien, est repr&ontfo par le nom Tetragramme. Les actions des m6chants, lloignant ces faveurs, soot censde* troubler I'unild de ce nom v£n6rable; 1'arriv^e du Messie, qui fcra cesser le r£gne dc l'ignorance, des pas-•ions et de "impi&i, en r&ablira l'harroonie.

• V0ICI U PORTE QUI COXDUIT A L׳ETERXEt , LES JUSTES T EXTREROXT. »

Let treixe principet de Vhomme intelligent par David , filt de Yom Tob , de Bilia , du royaume de Portugal.

PREMIER PRINCIPE.

La croyanre k 1'existence des intelligences pures (e'est-a-dire des angcs (.י)• Celle croyance est une consequence de cellc que nous avons dc l'existence de Dieu. Dieu , 1'filre ndcessaire, etant la cause de toutes les causes , de mani&re que la non existence des autres Sires n'impliquerait pas la non existence de Dieu ח״ י parce que son existence est independante de cclle des autres , mais cclle des autres d6pend de la sif>nne ; i l en respite qu' i l a dik droaner de lu i des substances spiriluelles pures (b) qui n'ont oul contact avec la mali&re ; mais ce sont des substances pures,

fa) Voyez Maimonide, I I • partie, eh. 6. « Ce qu'Aristote appclle in-telligences ^jires, nous les appclons anges. »

(b) En se fondant sur l'existcnce de la cause premiere pour 6tablir !,existence des intelligences pures, l'auteur nous paralt dtrc du senti-tnent d'Ayiccnne, rapporld dans 10 Cosri, diss. IV , al. 25 , et dans l ' l -karim, diss. I I , chap. 11. Le ill du raisonnemcnt serait: Puisqu'il y a uno cause premiere et cetle cause premiere est n6ccssairement infinic et in-telligcntc et par consequent wie, et de !'unite qui exclut la plurality et de l'unite aui exclut la composition, et comme dc l'unite il ne peut pas sortir plurality , il n'a pu emaner de Dieu qu'unc intelligence pure. Mais dans eelte intelligence il y a dejk pluralite d'idecs: 4" idee: Elle se connait clle-.ncme, son essence; 2• idee: elle connail son auteur. De la connaissancc qu'elle a de son auteur, qui est une intelligence pure, il se forme une autre intelligence pure. Eft dc la connaissance qu'elle a d'clle-mdmc, ce qui est ddja une idee complexe, puisqu'elle a la notion de son essence, qu'elle est une intelligence pure , et la notion de son mode d'existence, qu'elle n'est que contingente, etant d6pendantc d'une cause, de cette notion, se forme le corps et l'&me d'une sphere, et ainsi de suite jusqu'k la generation de la dixieme sphere. Si cetle doctrine, cette maniere a'expliquer la creation n'est pas contraire k notre religion, comme le demontre Maimonide dans la seconde partie du More-Nebuchim, elle n'est ccpendant pas indispensable. Tout s'cxplique, tout s'aplanit par l'iddo que nous avons de la toutc puissance du Greateur. L a creation, c'est un simple acte de sa volontd: il dit que le monde soit, et cette ex-pressiondesa volonte a liiomphe du neant, produit ce monde avec tout ce qu'il renferrae, et y a fait rdgner cet accord et cet ordre que nous admirons. Notre Dieu qui est dans le cicl , dit le psalmiste, a fait tout ce qu'il a voulu. (ps. C X V , 2.) (Voyez Cosri I. c. et • י פ נ ,sur I'lkarim עDiss. I I . Chap. 13. Voyez aussi la note 6 , page suivante.)

immnlericlles , cl co sont clles qui imprimcnl Ic mouvcment aux spheres dans le sens dc la perfection, tonic creature devanl fa ire ce qui lui est impos6. (a)

Ne deuiandons pas, puisquc Dieu , bdni soit-il , n'a pas be-soin du secours d'un autre, pourquoi done ces intelligences ? Ne demandons non plus, si ce sont des substances spirituellcs , comment les spheres qui sont des corps ayanl forme ct rnati&rc, onl-elSes pu cn emaner (b) ? Sachons que la connaissance de ces choscs est impossible h un 6tre enfermd dans le temps et 1'es-pace. Nous devons croire que ces intelligences n'ont rien do corporel et sont distinctes de la mali&re , que ccpendanl ce sont des ctres crdds , et c'est Dieu qui leur a donn£ ! ,existence. Ce sont ces Sires qui transmettenl les prophcties aux proph&tes (c) el sont les intcrmedbircs enlre Dieu el les proph&tes , comme les proph&tes le sont entrc eux et les hommes.

La viri tc de ce principesc tire dc la parole de Moi'sc lorsqu'il d i t : a Car l'Eternel voire Dieu est le Dieu desDieux. » (Deut. X , 17) i l vcut dire qu ' i l est le Dieu des anges ( d ) .

D E U X I E M E PRINCIPE.

• La croyance k la nouveautc du monde (e). — Par une ccr-taine raison ce principe n'est pas mcntionnd parmi les articles dc foi ( f ) . Mais nous croyons qu'on doit ranger au* nombre des principes, que Dieu a crdc le monde par l'eflet de sa pure vo -

(a) Ce passage s'expliquu par ce que dit Maimonide, Mord-Ncbuchim,

fiart. I I , Chap. 2, k et 0 , que ce mouvement des spheres s'cffcctuc par e ddsir qu'elles ont de ressemblcr par leurs actes a I'dtre qu'ils ont pcrgu,

e'est-a-dire en faisant le bien et en produisant des dlres par la force que le crdateur leur a dispensde. (voyez la prdeddente note)

(b) Ces deux questions que se pose ici l'auteur sont deux des objections qu'on a faites au systdme d'Avicenne, 1'une dans le Cosri, ! ,autre dans l'lkarim, locis citatis.

(c) (],est vrai quant aux prophdtes postdricurs & Moisc. Mais MoTse reccvait les prophcties dircctcmcnt sans rentrcmise des anges ; e'est mime une des qualitds qui constituent la prominence dc la prophdtie dc Moisc sur celle des autres prophdtcs. (Yad Hachsaka, Chap. V I I , des fon-dements dc la loi.)

(d) En citant cc passage de prdfd!"ence aux autres passages des Sainles Ventures, qui dtabhssent autant ct mime plus clairemcnt encore l'exis-tence des anges, l'auteur nous parait vouloir prouver cn mdme temps que les anges sont des dtres crdes et subordonnds & Dieu au mdmetitrc que le sont les hommes ct les spheres. (Voyez Mord Ndbuchim, Dis-sert. 3 , Chap. 6.)

(e) Voyez Cosri, Dissertation V , alinda 18. (f) Ou parce que Maimonide n'a voulu ranger parmi les articles dc

foi que les principes qu'on ne saurait rcjetcr sans rcnicr la T d r i h , cl que I'dlcrnitd dc la maticrc soumisc a Dieu cl ordonndc par lu i , telle

lohte. N'allons pas dcmandcr pourquoi ne I ' a - t - i l pas cree plus l o t , puisque pour lui i l n'y a ni cmpt'clicmenl ni conlrainte (a) ? La queslion pourquoi ne pcut pas se fairc quand i l s'agit des intelligences pures ( b ) ; mais nous devons croirc d'une croyance parfaile que Dieu Pa ainsi voulu que le monde ne ftil crdd q u ' i un lei point. Nous ne savons pas ce qui empechc dc considerer le dogme de la creation du monde comme principe. Cc dogmc rependant a (Term it loute la Tdr&h ct fait dvanouir tout doute, parce qu'en dernier lieu nous rcpondrons: c'est ainsi que Dieu I'a voulu , et sa mani&re de vouloir nous est aussi impossible a sonder que l'cst son essence. Ce principe esl de rigueur de ]*avis m£׳mc du philosophe ; car puisqu'il etablit par de3 arguments so-lides que le monde a unc cause, done i l n'est pas Slernel (c). Ce principe sc range immediatemcnt apres celui de !'existence des anges, et c'est parce que Dieu, bdni so i l - i l , a donnc l'exislenre aux anges, et par Pentrcmise des anges i l dispense la force et la lumi&rc aux spheres et des spheres sur le monde des naissanccs el des destructions ( d ) , done tout derive de la cause des causes; nous tirons ce principe des paroles de Moise quand i l d i t : I n -forme-toi done des premiers temps qui ont 6tc avanl t o i , depuis

que I'admet PJaton, quoique rejcldc par notre croyance, ne contredit pas la revelation, tcmoin Philon qui, avec sa croyance & la revelation, admct la'doctrine dc Platou. Ou parce que Maimonide n'a voulu men-tionner dans scs articles dc foi que les vdritds principales auxquelles scules Albo accorde le nom dc racines •עקרי comme etant la souche, Ic fon-dement d'autres vdritds. (Voyez Ikarim , dissert. I , chap. I ct 12.)

(a) Ccttc question est un des six arguments d'Aristotc en favour de I'dlcr-nitedu monde, rappoitesct refules par Maimonide, dans le More-Ncbuchim, partie I I , chap. VS. Ccpcndant il est a remarquer qu'Aristote est bien loin d'aflirmer positivement l'dternitd du monde, il ne I'a jamais ddmontrde directcment ct il s'est borne sculcment h argnmentcr coutrc les doctrines coiitraircs & retcrnite du monde. (Voyez Morc-Nebuchim, partie I I , <hap. I t i , et les explications dc נגי״י sur les vingl-cinq notions preii-niiuaircs dc cette partie.) D'ailleurs, dans le premier livre des Topiqucs, chap. 9 , il dit lui-mdmc que retcrnite du monde est un probleme , c'est-a-dire une de ces questions dont les arguments pour ct contre sont de mdmc force.

(b) Ce que dit ici noire auteur est bien ddveloppd par Maimonide, More Ncbuchim, II partie, chap. 18 , ct par Joseph dc Castille dans sa rdponse k Judas Halt, rapportee dans unc note du Schne Luchoth habrith, page 4 , Col. 2 , Ed. Furth. Voyez aussi Ikarim, Dissert. I I , chap. 3.

(c) Si par Philosophe notre auteur veut parler d'Aristotc, udsignd ainsi au 1noycn-6ge par Anlonomose, il nous parait qu'il s'est nidpris sur le systdme de cc philosophe. (Voyez Ikarim, Dissert. I , Chap. 12, et More Ncbuchim, I. c.

(d) On appclle ainsi cette partic dc l'univers qui n'est pas comprise duns le monde des intelligences pures •עול• המלאכי ni dans le monde des spheres ם י ל ג ל ג לם ה י עי •

8

le jour que Dieu a cr£6 ! , homme, in forme toi de toutes les ere** lures d u n bout du ciel h I'a 111 re, ( Deul. I V , 32.) (a)

TROISIEME PRINCIPE.

La croyance h un monde h venir. — Pnisque nous savons de science cenaine que Dieu , bdni s o i t - i l , a donnS !'existence 11 cc luonde-ci par I'etTel de sa pure volontd. qu'il y a placS I'homme, la plus excellente des creatures , comme resumani en sa personne la substance des Sires sr.perieurs et des Sires infSrieurs (b) el lu i a dispense la lumiSre de la raison au moyen de laquelle i l a une connnissance rSelle dc tous les Sires , nous devons croire de croyance fcrmc que l 'Aine , cet Stre si prScieux, ne pdril pas avec Ic corps. Et cela puisque c'est la retraile de lame du corps qui cause la destruction du corps, et ce qui cause la destruction n'est pas destruction. Et si l'&mc ne pdril pas , elle doit ret our-ner au monde qu'elle a habitS avant son union avec le corps (c). Nous devons aussi croire que ce monde n'est que le srjour des esprils, qu'il n'y a pas de corps, qu ' i l n'y a que les ames des jus les qui sont parvenues h la connaissance de leur crdaleur selon leurs moyens. EUes y sont la tSto couronndo de la couronne de la science (d) ct jouissent de PSclat de la majestS divine, ce qui est la proximilS de Dieu. Nous lirons ce principe de ces passages du psalmiste : « Qu'il est grand le bien que lu reserves a ceux qui te venSrent (Ps. X X X I , 20) . Ils se rassasient des delices de ta raaison » (Ps. X X X V I , 9 ) .

(a) Nous avous traduit d'aprd* Tarchi , pour raieux fair* sentir I'a-' propos de la citation de cc verset.

(b) C'est pour cette raison que I'homme est souvent appcI6 עולם קטן microcosme. (Voyez Breschith rabba, chap. 8.) L'homme, dit Philon, est au milieu de la nature mortelle et dc la nature immortelle, parti-cipaut dc toutes les dcox (de la creation du monde).

(c) La croyance que les Ames sont cr£6cs et existent avant les corps qu'elles doivent aninier, est gdndralemcnt admisc par les Kabbalistcs et

les Talmudistes. (Voyez Sdhar, section ך ך ל -Talmud Ha משפטים et רguiga, page 1 2 , col. 2. Niddah , page 13, col. 1. Hidrasch Tanchuma , section • , נצב

(d) Talmud Brachoth, page 17, col. 1, comment^ par Maimonide dans SOB commentaire sur la Michna (Sanhddiin, chap. 10, § 1.) Voyez aussi Ikarim, dissertation I V , chap, hi, cest probablemcnl aussi Ic sons d• cetle Aggada du Talmud Meguilla, page 13, col. 2 : « L'Eternel sera un jour une couronne sur la tSte de cliauue homme juste י׳ , c'est-4-dirc les notions que les justes auront acqu ses ae la Divinitd, feront leur gloire.

9

QUATRlfeUE PRINCIPE.

Les Ames des hommes emancnt de Dieu , beni soit- i l (a) .— Tout homme intelligent est forcd deconvenir de ce principe. Car en vojant cetle puissance de I'dme bumaine, cclle supdriorile qu'elle a sur lous les autres Sires, on est obligd dc croire que 1'dmc de ! ,homme et cclle des animaux n'ont pas une seule et raerae origine; car autrcment elles devraient avoir une in te l l i -gence dgale. Or , un simple regard nous ddmontre qu'il n'en est pas ainsi. Nous vojons en cfTet qucPdme humainc a des facultds merveilleuses , elle a connaissance des elrcs supdrieurs ct des el res infdrieurs , landis qu'il esl tout autre des Ames des an I res a n i -m a i n , celles-ci n'ont pas mSme connaissance du monde qu'ellcs habilent. I I faul done convenir que 1'dme bumaine dmanc dc Dieu 5 nous pourons ddduire ce principe de ce passage de la Tdrab : « I I (Dieu) souffla dans ses narincs le souffle dc la vie, et I'humme devint un Stre anime (Gcnfese I I , 7.); mais le p r i n -cipe vital des animaux fait partie de leur nature el n'est que pur instinct. Aussi leurs regards sont-ils dirigds vers la terre donl ils lirent leur vie (b). La To rah y fail allusion lorsqu'elle dit lea animaux de la terre (Genese, 1 , 2 4 , 25.) .

CINQUIEME PRINCIPE,

La croyance & la diversity des dines et & leur existence i n -dividuelle (c).—Tout homme intelligent est oblige d'admetlrc ce principe; savoir: i l doit croire que Dieu a diversifie les׳ formes inldrieures de I'homme quant a leurs capacitds, aulant qu ' i l a divcrsifid Icurs formes exldrieures qui sont si variees. La difference de leurs capacilds est l'eflel de Taction de la providence spdeiale qui s'attache au genre humain*

(a) Voyez Nachmanidc, Comraentaire stfr la Tdrab (Gentse I I , 7y Bciiai , section Brdschith, page 11 , verso, ddit. Venisc.) D'ailleurs les . expressions telles que celles-ci ל ע ס ק ס י ל -fragment de la sub <חללן אstance divine, sef prdscntent frdquemmcnt dans les dcrits des Cabba-Iistes pour ddsigncr Y&mc. L'homme sensuel ct special 2 dit Philon dans lc livrc de la creation du monde , fut eomposd , comme il est dit, de la substance tcrrestre et de l'esprit divin. L c corps est fait dc la boue, mais I'Amc ne fut point faite d'aucunc chose qui ait commencement f

mais du pdre du gouverneur dc toutc chose. Car ! ,expression: il souf-fla, ne vous dit autre chose que l'esprit dc Dieu envoyd d'en haut de la nature hcureuse, dans ce monde infdrieur, etc.

(b) Voyez Philon, livre du plantcment. (c) Voyez Cosri , dissert. V , al. 10—11.

2

10

Si les Ames inlelligentcs elaient d« m&m• nature , i l en rdsul-terail que les hommes cussenl tons les mfemes capacitds. Or l'ex-pdrience nous dcmontre qu ' i l n'en est pas ainsi , nous voyons des hommes qui devienncnt trds savants , nous en voyons d'aulres q u i , pendant loutc leur vie, n'acquidrent pas n!6me les notions les plus simples. C'est une preuve que les Ames ne sont pas d'une rodme nature.

D'aillcurs de l'identitd dc la nature des Ames, i l rdsulterait encore que Tame de I'homme juste n'cilt aucun avanlage sur cclle de I ' impic. I I faul done convenir que les Ames different par rapport h leurs capacitds. Nous tirons ce principe de ce passage du prophfetc 011 i l est d i t : j c te ferai avancer A t ra-vers ceux qui stalionnent. (Sacharic I I I , 7) En disant ceux qui stationncnt, i l indique que les Ames nc sont pas de mdme na-ture (a).

S IXIEME PRINCIPE.

L 'Ame que I'homme a en naissnnt, n'est pas celle qui 16 quitte A la mort (b) .—En eflet, si I'Amc inlelligcnte etait celle-111 mfanc qui nalt avec le corps, i l cn rdsulterait que 1'homme eAt de suite toutes les connaissances , toutes les sciences profondes (c) , et nous voyons cependant qu ' i l n'en est pas ainsi; nous voyons que celui qui ne s'occupe pas de 1'ctude

(a) Le mot •עימדי d'apres la plupart des commenlateurs, se rap-porte aux anges, notre auteur cependant l'applinue aux Ames.

(b) L'auteur admet ici co principe pour prevenir !,objection qu'on ildve contre la doctrine de la prdcxistence des Ames:

Pratcra, si in corpus nascenlibus insinatur :

Cur super anteactam aelatcm meminissc nequimus. Nec vestigia gestarum rerum ulla tenemus ? (Lucrcce , livre , 3.)

Voyei la note suivantc. Platon dit en effet que toutes nos connaisances se sont que des reminiscences; c'est mdmc sur ce principe qu'il dtablit la thdorie de la prdexisiencc des Ames. (Phddon.)

(c) L'argumcnt sur Icqucl notre auteur s'appuie est une des deux prin-eipales objections qu'on dlcvc contre lc sysleme de la prdexistence de l'Amc. L a secondc, e'est, pourquoi Dieu , la supreme bontd , expose-t-il I'ftmc, cet dire si pur ct <|11i jouit ddjA dc la fdlicitd cdleste, au danger de se souiller au contact du corps et A sc rendrc ainsi malheurcusc ? On rdpond cntre autre a ces objections que l'union de 1'Ame avec le corps se fait cn faveur de I'Amc qui est, pour ainsi dire, honlcuse d'avoir des jeuissances qu'elle n'a pas encore mdritdes א לכםופא ש י ה vu que par ! נson essence pure, plus pure encore cjue celles des anges, elle est em-{tdchde de fairc le mal ct forede h faire Ic bien, condition qui lui en-Ave tout mdrito ; tandis que par son union avec Ic corps, elle a a lutter

11

ne salt rien , ct qua celui qui s'y livre devient toul autre qu ' i l ne fut auparavant. C'est unc preuve que 1'ame qui nalt arec I'homme n'est qu'unc simple aptitude. Ce principe nous le t i -rons de cc passage du psalmiste , lorsqu'il dit cn s'adressant & son time : * louc mon ame.... celui qui (c rassasic de b ien , qui renouvellc ta jeunesse comme cclle dc I'aigTe » (Ps. C. I l l , 5 . ) , et sans doule le psalmiste parle ici a son ame inlclligente qui se renouvelle apr&s la naissancc dc ! ,homme , et i l compare cc renouvellement k celui dc l'aigle qui se renouvelle i une epoquc fixe.

SEPTI^ME PRINCIPE .

La vraio recompense n'est que pour Yimc (a).—La croyance do ce principe est indispensable, vu que les biens de ce monde sont

contre les appdtits grossiers dc eclui-ci, c'est par ces luttes qu'elle rad-rite. Si Dieu avait laissd A l'Amc unie au corps les connaissances qu'elle avail dans son dlat inddpendant r ces connaissances, ces jouissanccs su-prdmcs I'affranchiraicnt inraiiliblement du tumultc des sens, des exigences des passions brutalcs , ct feraicnt manqucr le but dc son union avec le corps. Aussi Dieu Ta-t-il ainsi arrangd, que des que I'homme entre en action, e'est-a-dire des qu'il vicnt au monde, l'Amc pcrd le souvenir dc ses connaissances antdricurcs.

Nous crovons que c'est Ic sens dc cette Aggada, Nidda, p. 30, col. 3. Avant que I'homme vicnt au monde une lumidrc brillante est A sa tdte, et il voit d'une cxtrdmitd du monde h Pnulre ; mais dds qu'il vient au monde, un ange vient lui frappcr sur la bouche ct lui fait oublicr tout son savoir. II est facile dc reconnaitrc dans cette lumidre la connais-sance qu'a l'Amc avant d'dtre livrdc au jcu des passions; mais des que !'homme vicnt au monde , commence Taction du ע ר le pdchd , יצר הest k la portc 1 < לפהח חטאח ריבץ ' in f luencc des passions, des exi-gences du corps ; ct des ce moment l'Amc entre dans son action librc ct le souvenir de ses connaissances s'eflacc. Ainsi, on pourrait aussi rdsoudre l'objection qu'dldvc l'auteur contre 1'idcntitd dc l'Amc qui commence k cxister avec I'homme , avec celle qui le quiltc A sa mort. II est vrai que les Cabba-Iistes admcttcnt aussi unc succession de divcrscs Ames dans lc mdme corps ; mais sous un autre point de vuc. Ils discnt que I'homme, parvenu a un certain dcgrd de perfection, et ayant besoin dc nouvclles forces, de nouvclles Tumieres pour devcnir encore plus parfait, Dieu lui ac-cordc unc Ame supdricurc A cclle qu'il avait, iusqu'A ce qu'il obtient l'Amc appelde יחידה qui constituc le dernier dcgrd de la perfection. Cependant il ne faut pas croire que notre auteur vcuille dire que 1'Ame est rcmplacde par unc autre; car , dans cc cas, il faudrait admettre autant ac successions d'Amcs que rhomme aura d'iddes, ce qui serait absurde; mais il veut dire cc que dit Maimonide des fondcmenls de la lo i , Chap. I V . § 9 , et dc la pdnitencc , Chap. V I I I , § 3 , l'Ame oui nait avec 1'homme, c'est la substance spiriluelle, les connaissances lui donnent la forme.

(a) C'est une question sur Iaquelle Maimonide et :Nachmanide ne sont

12 9i inconstanls , • i pdrissables, qu'ils n'ont pour ainsi dire null• consistance. D'ailleurs, pour peu qu'on les examine sdricu-semenl, on Irouvera que cc sont pluldt des roaux. En eiTel, les grands biens causent des grands soucis, l'excds du manger et au boire est la source dc bcaucoup de maladies, I'excta des plaisirs scnsucls abr&ge la jcuncsse. Aussi 1'bommc in-telligcnt ne pent pas admellre que cc soil dans ce monde que t>icu accordc la recompense rdcllc A ceux qui obscrvent ses commandemcnts (a). De plus les traits du temps sont dirigds contre I'homme juste comme contre I'impie ; aussi ce monde-ct n'est pour 1 homme sage qu'un passage au monde de la vdritd, au monde imporissabje,

Ce principe uno fois admis, dctruit ]'objection qu'on dlfcve ordinairemcnt contre la divine Providence , du bonhcur du md-chant et du malbeur de I'homme de bien. Tous les maux de cc monde, si on veut les examiner, n'dtant pas des maux rdels el ne paraissant lets que parce que les hommes ne savent guure so conlenter du strict ndcessaire, d&s lors la vra'ie recompense consisto dans la connaissance et le vrai chAliment dans )'ignorance. Car l'Amc du peebcur mourra el 1'ame juste sera lido dans le faisceau dc la vie (b) .

Nous tirons ce principe de ce que D i e u , bdni 80 i t - i l , d i t : oslle Ame (qui aura com mis ce crime) sera exlcrmindo du milieu du peuple. (Ldvitique dans plusieurs endroits.) (c)

pas d'accord. D'aprds Maimonide qui entend par monde A venir, les jouis-, sances qui altendent l'Amc immddiatcment aprcs la mor t , et qui distingue Ic monae A venir des jouissanccs qu'aura rhomme aprcs la resurrection , on pcut bien croire que c'est pour l'Amc scule qu'est rdservdo la vraic rdcom-pcqse, puisque l'dlat dc rdsurrection ne sera lui-mdme qu'unc voie de prd-paration a une fdlicild plus grandc pour l'Amc. Mais, d'aprds Nachmaiude, on designe par monde A venir, l'dlat aprcs la rdsurrection, ct la fdlicild dont i'ouit l'Amc immddialement aprcs la mort, par lc mot ן ד ddlices du , ע

*aradis. La vraic rdcompcqsc sera pour lc corps comme pour I'Ainc. (Voyez lad Ilachsaka, de la Pdnitencc , Chap. 8 , § 2, ct les comipcn-laircs; voyez la Porte de la rdmundration de Nachmanidc et le discour* qu'il a prononcd A Saragosse. Ikarim, dissertation IV, Chap. 30.)

Mais, d'aprds !'argument dc notre auteur tird des biens ct des maux {lc cc monde, il parait qu'il ticnt seulcmcnt A prouvcr que la remuud-ration n'a pas lieu dans ce monde.

(a) Cc que Ic Talmud Abodah Zarah , page 3, Col. 1, cxprime par pes mots jiytf כ חי" ללןכל ל • לעשותם י ו י -ce jour est pour ac הcomplir les devoirs, le lendemain pour en obtenir la recompense. Et Kidduschine (39, 20 2.) {<י עלמא ליכ א ה La rdcompense שכר 0צ1־. בdes bonnes actions n'a pas lieu dans cc monde.

(b) Expression bibliquc pour ddsigncr une vie sans fin , c'est ainu que Maimonide l'cxnliquc, Pdnitencc, Chap. V I I I , § 3.

(c) Maimonide, I. c. $ 1 , cn parlant de cette peine qu'attcnd l'Amc du pdchcur, la peine d'extermination, cite cet autre verset י

13

H U I T I E M E PRINCIPE.

La punition que s'atlire le pdcheur 1'alteint du c6ld de son ddsir ct non du cdle de son savoir.—Et c'est parce ,qu ' i l est no-toire , que tcs comma nderaenls el les defenses qui se rapporlent aux actions n'ont nul rapport qu'au corps. Car la loi ne parle que conlre les mauvais pencbanls, el i l est certain que Ic corps en lant que corps ne connalt la difference de ses actions qu'au moyen de I'dme qui le conduit, et lui raonlre les cbemins pour qu ' i l puisse choisir le bien et rejeter le mal. L'dme etant pure et netle de tout alliage et impuretd, ne peut pas elrc aneantie, n'dtant pas composde des parlies. Mais si elle a eddd aux appe-tits du corps, la punition la louche dans ses ddsirs , c'est-A-dire qu'elle desircra rentrer & son domicile p r imi l i f , ce qu'elle ne pourra pas. Car les mauvaiscs habitudes qu'elle a conlracldcs ne lui permctlent pas de s'y dlever. Alors elle est dans un dial de tristesse conlinuelle ; et celle punition lui est plus amdrc que la roort ne Test au corps. Nous tirons ce principe des paroles de la propbetcsse (a) : Dieu lancera au loin comme dans une fronde l'dme de les ennemis (Samuel, X X V , 29.) Ce que nous venons de dire, c'est le mystdre de ה ^ י ל fronde (b ק ) .

א 11 י ה ne faut pas croire, dit Nachmanide הכרת חכ״ח דנפש הsur ee passage, que cette peine consiste dans la mort rdclle, dans la destruction de r ime , qu'il n'y ait pour ello d'autrc punition que l'and-antisscmcnt; car dds tors il n'y aurait pas de difference eutrc celui qui n'aurait commis qu'un 8eul ndchd qui emporte cette punition, Ct celui qui 8c serait rendu coupable dc tous; entre celui qui ne 1'au-rait commis qu'unc seule fois , et celui qui y aurait passd sa vie ? Et com• mcnt pcut-on seulement penser que I'Amo puisse dtre ddtruile ? D'aillcurs cette doctrine serait contraire A cclle qui nous est enseignde par le T a l -mud; dc plus Maimonide dit lui-mdmc , Chap. H I , § 6 , que ceux qui auront encouru la peine de בי״ת » extermination, ont A souffrir cha-cun selon l'ernormitd dc son crime ? Mais ccrtes l'expression כייח est cmnloyde ici dans son sens propre qui est couper. Appliqud figurdment A 1Ame, il veut dire que I'amc dc celui qui a mdrite cette peine res-tera ddtachdc, dloigndc de son origine, et mdmc aprds avoir subi sa peine, elle ne pourra plus s'dlevcr it ce degrd dc grandeur auquel ar-• rivent les Ames des justes, ct n'aura consdquemment pas les mdmcs iouissances, (Voyez la Porte de la rdmuneration et le commentairc sur la Tdrah , section אחר סית)• Cc passage de notre auteur- doit dtro intcrprdtd de mdmc , comme il rdsulte du principe suivant.

(a) Abigail est coraptde parmi les prophetesses au Talmud Mcguilla. Page X I V , col. 1.

(b) On cntend par la peine de la fronde, cette agitation, ce trouble de 1'Ame qui d'un cdld , par les mauvaises habitudes qu'elle a contractdea pendant son union avec le corps, est cntralnde vers la terre; elle voudrait avoir les jouissanccs terreslres, ddsir auquel elle ne peut pas satisfairc ; d'un autre cold , par son essence , elle aspire aux jouissanccs

14

N E U V l J h l E PRINCIPE.

Que noire sainte Tordh est au-dessus des discussions philoso-phiqucs.—Car les systSmcs des philosophes sont tires dc la nature des choscs, el les philosophes n'affirment la vdrile d'aucunc chose, h raoins de !'avoir prouvdc par unc prcuvc ou par unc indue-l i o n , arguments dont les premisses sont cmprunties h l'ordredes choses prouvces par les sens, par l'esprit ou par !'experience, et noire sainle T6rdh est venue pour confondre toulcs ces sortcs d'argumcnts, tdmoins les miracles Tails par Moisc et ceux ope-res en faveur dc Danie l , Ananias, Michael ct Azarias. La croyance de la nouveauld du monde et de la conversation de Dieu avec les prophfetcs confondent la raison ; I'adoucissemcnt des eaux de Mdrd confond les sens ; ct les caux qu'on a fait pren-dre b la femme soupronncc d'adull&rc, confond !'induction ( a \ Nous tirons ce principe de ceque Dieu a d i t : Jc fcrai des miracles qui n'ont pas ete fails chez aucun peuple , ni dans aucun coin de la'lerrc. (Exode X X X I V , 10.)

DIX1EME PRINCIPE.

Noire Tdrdh , outre le sens nalurel , a encore un sens cacb6 (b).—Ce principe est indispensable, pour que noire loi parfaite ne soil pas comme un vain rdci t , comme le rdcit des hisloircs des peuples , dont tout le but est de fairc connaltrc les fails de lei ou

cdlestcs auxquelles elle ne peut alteindre. C'est lc sons que donne Alba Ikarim , dissertation IV , chap. 31, k ce passage du Talmud Sabbath , page 183, col. 2, qui cxplique ainsi la peine de la fronde: « Deux anges se tienncnt k 1'exlrdmitd du monde et 8c lanccnt Tun k l'autre l'&me du pdcheur. »

(a) C'csl-A-dire que la Tor&h, en nous montrant des vdritds qui con-fondent noire intelligence, toutes nos maniercs de raisonncr, a voulu nous prdvenir dc ne pas nous ficr a cette facullc quand il s'ngit des vdritds qui ccrles sont bien au-dessus d'cllc.

(b) Que la Tdr&h conticnt, outre le sens simple et naturel, encore un sens plus sublime, plus elevc, un sens mystique, voilh cc qui se rcproduit prcsque sur chaquc page des ouvrages cabbalistiques, surtout dans lc Sohar. (Voyez section ה י י מ " י ח א ) . En confrontant ce que dit ici notre auteur avec le passage du Sdhar, scclion י ה ך ל ע ר on serait , בporld k croire qu'il I'a emprunld a eel ouvrage. Voici ce passage: Rabbi Elidzcr commcnga et dit , d est dcrit, 1'arcbe rcposa lc dix-septidme jour du seplidme mois sur les montagncs d'Ararat, que les paroles dc la loi sont prdcieuscs, car dans chaquc mot il y a des mystdressublimes.... Si ces paroles nc voulaient nous apprendre que cet dvdncment, que nous im-porte que l'arche s'arrdt&t k tel ou tel endroit, il fallait qu elle s'arrdl&t auelquc part; mais c'est pour nous indiqucr qu'en gdndral la loi conticnt

cs mystdres.... Malheur k celui qui dit que la loi ne conticnt qu'un

101 prince, el si la T6r&h n'a vail que le sens nature!, comment lc psalmiste aurait-i l d i t : Ouvrc mui les yeux pour que jc puissa voir les mcrveilles dc ta doctrine? ( Ps. C X I X , 14. ) I I a mon-trd par \h que toule parole est bien a sa place, 1 'inlerieur, le sens cache est pour les sages A qui Dieu a donnd ! ,intelligence; le sens nature!, pour le commun des hommes qui ne pourraient pas saisir les idles elevecs qui se rallachenl k la connaissance de Dieu , les mystdres de la providence, les mysteres de la l o i , de la crdation. Cc principe nous le tirons de ce qu'a d i l le psalmiste ( P s . X I X , X I . ) : La loi de Dieu est parfailrv, elle rdcree Tame. En disanl la loi de Dieu est parfaitc, i l fait allusion k la per-feclion que par elle alleigneni les hommes qui sont jusles dans leurs coeurs, el quand it dit que les lemoignages de Dieu sont vdridiqucs, ils rendent sages I ' i d io l , i i a en vuc Ic commun du peuple qui se fie au tdmoignage (c'est-A-dire qui a la foi ) et qui n'a pas besoin dc prcuvc sur la vdrile de la religion.

0ISZ1EME PRINCIPE.

Notre sainte loi n'a pas besoin de correction.—J'ajoute ce prin* cipe pour avoir lu quelquc part, qu ' i l y a dans notre loi quelques passages, corrigees parEsdras, le scribe, cl par Nechemia. fiis de Hechclia (a), enlre autres ces passages: Et Abraham rei•? ta devant Dieu (Gendse, X V 1 1 1 , 22. ) que je ne vois point mon

simple rdcit; car alors ce ne serait pas une doctrine sublime , unc doc-trine de vdritd; mais certainemenl d n'en est pas ainsi, la sainte et su-. blime loi est une loi dc vdritd. N'est-cc pas, un roi mortel trouve au^ dessous dc sa dignitd dc raconter des choses vulgaircs, et encore plus de les dcrire, cl le roi d'en haut, bdni soit-il, n'aurait-il pas eu des choses sacrdes qu'il eQt pu dcrire , et dont il cut pu faire sa Tdr&h, Sour qu'il allftt recueillir et consigner dans la Tdi ih unefoule de choses

e si peu d'importance. Les paroles d'Esau, d'Agar, de Laban, de Balaam el dc son sine, dc Balack , 1'histoirc dc Zimri. Pourquoi l'appelle-t-on doctrine dc vdritd ? Pourquoi dit-on la loi de Dieu est parfaite, les tdmoignages de Dieu sont vdriaiqucs, les ordonnances de Dieu sont justcs, les commandemcnls de Dieu sont claires, la craintc de Dieu est pure, les jugemcnls de Dieu sont vrais, ct pourquoi est-il ecrit ces doctrines sont plus prdcieuscs que 1'0'r le plus pur , et ces choses de si peu d'im portance scraient les paroles de la loi? Mais certes.... chaque mot con-tienl encore un sens plus sublime que lc sens naturel, ct ce n'est pas Eour ce dernier sens scul qu'il a did dcrit. (Voyez Schend Lucholh Ha-

rith, pages 2 et 13 , ddit. Furlh.) (a) Voici !'explication qu'on trouve dans le Halchath 01am, page 9 ,

edit. Amst. Au nom de Haschbah, sur ce qu'on appclle correction de*. scribes ץ םיפרים ק ה .

Ce qu'on trouve dans plnsteur* endroits, « c'est une correction de» scribes יו le sens n'est pas que les scribes aient fait !'addition ou la sup-

16

tnalhcar (Nombro X I , < 5 . ) c t j e n e , a i c'est une tradition '״ *qui s'csl pcrpclude narmi les scribes ou non. Si c'est une tradi-l ion , on pourrail dcmander pourquoi ne pcul-on pas se scrvir d'un rouleau de la loi quand une lettre sculcmcnt en louche unc autre , pendant que do pareilles alterations n'en font pas inter-dire lusfge 1 Et Ton ne pourrait pas admettre que cette correc-lion ctait permise par unc tradition sinaiquc j car dds lors i l faudrait dire que Esdrasct Ncchemia etaicnt plus sages que MoVse, puisqu'ils ont corrigd ses paroles, et comment pourrail־on croire que Moisc cilt dit cn parlant h Dieu : Je nc pourrais pas voir ton malbeur. D'ailleurs, i l ne s'est plaint qu'a cause de sa peine et de son fardeau qui lui paraissait assez lourd , pour prlfcrer la morl plulAt que dc voir son malbeur; ct si !'explication est si facile, pourquoi une correction ? Cc principe , je le deduis aussi des paroles du psalmiste quand i l d i t : < La loi de Dieu est par-fdile » el si elle avait besoin de correction ou en serait la per-feclion ?

DOUZIEME PRINCIPE.

De croire que la recompense de la bonne action est la bonne action mdme (a). •— I I faut savoir que ce principe n'est pas a la portce dc lout Ic monde, parce que tout 10 monde n'a pas unc assez grande connaissance de la manicre des existences, vu que chacun du vulgaire s'imagine que la peine qu'on se donne , en s'occupanl de la l o i , est k comparer k celle du journalier , qui attend son salaire , et i l croit que s'il n'en dlail pas a ins i , i l n'y aurait n i peine , ni recompense ; et ces hommes marchent tous dans les tdndbrcs. Celle croyance est indigne de lout auti-e que

pression d'une scale lettre k la Tdrfth; mais lc sens est que les scribes, aprcs avoir examine et approfondi quelques passages, ont trouve que le sens litteral n'est pas le sens rdcl de ces passages, et que d'aprds le sens rdcl, lc tcxtc aurait besoin de quelques corrections, il deviait y avoir d'autrcs expressions qui pourlant n'ont pas did employees par cu-phdmisme. On dit dds lors ces textes sont des corrections des scribes, pour indiquer que les scribes ont trouve que ee ne sont que des ex-fircssions euphemiques , et qu'elle* ne doivent pas dire prises k la lettre. Voyez aussi Ikarim, dissertation I I I , chap. 22.)

(a) Ce principe est presquc littdratemcnl tird du commenlairc de Mai-monidc sur la premidrc Mischna du dixidrae chapitre de Sanhddrin. (Voyez aussi Ikarim , dissertation IV , chap. 34. Schnd Luchoth Ilabrilh, page 3 , col. 2 , et page 59, col. 1 , ddit. Furth.) Cette rdcompense, dLscut-i l s , qui 4;onsiste dans la jouissancc que procure la connaissance dc Dieu, est au-dessus de tout ce que uos sens pcuvent saisir. Quant k !'expression ה י צ י מ י י צ ר 0 כ die >c trouve ddjA dans la Mischna שAboth, cha,>. I V , $ 2.

17

de ceux qui s'imaginent que tous les etres n'ont et6 crUs que pour cux. Mais ceux qui s'eccupent de la loi et de la science nc croient pas a insi , mais ils croient que la recompense d'une bonne action , c'est la bonne action, non que la bonne action et la recompense soient des choses dislinctcs. La recompense de la connaissance de Dieu , c'est ccttc connaissance memo. La recom-pense d'un acte dc charile, dc justice, c'est la charite, la j u s -ticc memo. Car par ccla on fait du bien A son Ame raisonnablc , on lu i paie sa delte, et quelle plus grande recompense peut—il y avoir ? vu que par cela I'homme se distingue de la brute ct son Ame s'cl&vc au rang des saints anges , car quand i l parvient a la con-naissanco dc la verite , son ame devicnt vcrile (a) , et quand son Ame devicnt v6ri lc, quoiqu'il soit encore dans ce monde, i l est dcjA par rapport A son ame dans le monde A veni r , qui est le monde des recompenses pour Ics Ames qui s'occupent de la construction du monde (b).

Cc principe nous le tirons de ce que dit Moise: < elle (la T6rAh) est ta vie ct la prolongation dc tcs jours ע (Dcutdronorae X X X , 2 0 ) ; i l indiquc par 1A que la TorAh est la vie elle-meme, non qu'elle soit autre chose et la vie autre chose. Que cc principe est prccieux pour celui qui le comprend A fond !

TREIZIEME PRINCIPE.

Les bonnes actions ne constituent pas le dernier degrd de la perfection humaine (c). — On sait que les prdceptes positifs et negalifs dc la loi se diviscnt en quatre classes• Premi&re classe: Ceux qui ont rapport au recur. Deuxieme classe : Ceux qui ont rapport a la parole. Troisieme classe : Ceux qui ont rapport aux actions. Quatrifcrae classe: Ceux qui ont rapport aux mceurs. Les prcceptcs qui ont rapport au coeur , cc sont ceux qui nous enjoignent de croire !'existence de D i e u , sa prccxistence, son unite, et qui nous recommandent d'aimer et de craiodre Dieu. Les defenses corrcspondantcs a celle classe , ce sont: que noas ne devons pas admettre d'aulre Dieu , que nous ne devons adorer que lu i seul, Les prcceptcs qui ont rapport a la parole , ce sont

(0) Voyez Maimonide, de la pdnitencc, chap. V I I I , § 3. (b) Expression frdquemment employee pour designer les personncs qui

se livrcnt A la recherche des profondes vdritds. (c) Voyez Ikarim, dissertation H I , chapilrcs 2 , 3 , 1 , 5 et 28 , aprcs

avoir succcssivcment ddmontrd que ni la connaissance sans la pratique, ni la pratique sans la connaissance nc peuvent donner la vraie perfee-tion, il fmit par declarer que !'homme nc peut devenir parfait qu'en unissant ces acux moyens de perfection. (Voyez •ענפי sur Ic chap. 2)

5

20

les foodementi des prophdlies ct leurs explications des revcla-lions inconnucs aux hommes savants, ces colonnes du monde. J t me luis appliqud h rechcrcher et h connattre Icquel de ces quatrc motifs a pu former ta conviction d'aprds cc que je connais de ton caractdrc , de tes habitudes , de les mocurs.

Du jour que j ' a i puise avec avidild h tes inspirations, ct que tu as fait partager tes repas a ton scrvilcur, j ' a i connu ta con-duite , ct je t'ai vu appliqud avec une infaligable ardcur k la connaissance de toutes choses ct a la recherche de la vdritd , refusant de porler la main aux objets mervcillcux qui sont au-dessus de Ion intelligence. Permcts maintcnant que je rappcllo k ton honneur les paroles que tu m'as adrcssccs, dc ta bouche k mon oreille, lors du voyage que je fis pour assistcr A la nocc de don Mai'r Ben Ban Banschelh > lorsque tu comments h t'oc-cuper dc ! ,administration du gouvcrnement, que tu te procuras des voitures, des chevaux , des courricrs s'craprcssant k accom-plir tes •olontds; tu me disais alors: « Je me repens dc ni'dtro ־laissc dominer par ce bonheur imaginaire. Ce nc sont que va «נ> niles ct folies, prcuves d'un co!ur corrompu. Plflt h Dieu que » je pusso debanger ces honncurs contre la petite habitation oil » je demcurais d'abord dans la tranquillitc dc la meditation la > nuitet lc jour. » T u me rdpdtais ces paroles pleines dc juslessc et d'aulrcs de ce genre; et plus encore tu t'occupais alors avec encrgic a reparcr les brecbes faitcs h notre religion; tu accom-plissais les commandemcnts comme lc fait tout homme rcligieux; tu acceptais les verites do la philosophie et tu cn rcjelais les er-reurs.

Les deux premiers motifs ne peuvent done pas t'avoir sdduit; et je me dis que c'c4l peut-6trc la IroisiSme raison, c ' es t -h־d i rc , laffaiblisseraent de notre nation qui peut t'avoir engagd h renicr notre foi.—Mais jc sais que tu n'ignorcs pas cette circonstance connue A tout le moude qu'un grand nombrc dc nos colonics occupent la terre au long et au large. Par les leltrcs de Mai'rao-nides (que son souvenir soit beni) i l est evident, ainsi que par ! ,attestation des voyageurs qui ont passe jusqu'aux cxtrdmilcs de la terre, qu'aujourd'hut notre religion a pris racine dans les pays de Babel et de Theman, lieux ou dfes l'abord s'etaicnt retires Ics caplifs de Jerusalem; en outre depuis In captivile do Scbomron, la Perse et la Medie sont habitees par des Israelites, nombreux en ce jour comme les sables dc la mer ; ils sont en partie sous le joug des Perses, sous la domination du sultan (seion la denomination des Ismaeliles); une autre partic occupe le l i t tora l , et aucun joug des peuples nc pdsc sgr cux , ceux, par exemplc, qui habitent 1'extrdmite du pays de Bal Jorchczer, avec le chef d'Edom , qui s'appclle Posli-Goen ; ct ils ont con-trade une alliance mutuelle; c'est Xi une chose incontestable.

צ 1

Tous les Isra61itcs qui derocurcnt dans les pays Chretiens sont les descendans de ceux qui sont retournes A Jerusalem avec Esdras ct Nebemie; et sans aucun doute ils n'etaient pas les plus puissans du pays, mais les plus pauvres du people; car les Rabbins (que leur nom soit beni) disent h ce sujet: « Esdras rcvint de Babylone, en y laissant 1'clile des Hebreux. ג> Ainsi s'il etait m6mc dans les dlcrets de Dieu de perdrc et d'aneanlir tous les Israelites demeurant parmi les Chretiens, Ic pcuplc se-rait cocorc intact et coraplet, et ce n'est pas la une raison qui doivc aflaiblir notre confiancc.

I I nc me resle done plus que le dernier motif, c'est-a-dire les recbcrcbcs ct les meditations sur les opinions religicuscs ct sur les prophcties. J'ai vu d'ailleurs auprfes de toi les trdsors des livres cbrctiens , leurs commentateurs qui cxpliquent les bases dc leur l o i ; (car tu es verse dans leur langue plus qu'aucun des sages dc nos jours). En outre j ' a i cu entre les mains, i l y a deux mois a peu prcs , un manuscrit de toi que tu as envoye a rabbi Joseph Orabo&ne, ct j ' y ai remarque que tu crois a 1'histoirc dc cet homme qui est venu vers la fin de l'existcnce du second temple; tu crois que c'est le Messic attend 11 par nos ancelres, ct que toutes les prophcties concernant la delivrance ct Ic liberalcur s'appliqucnt parfailement a l u i , c'est-a-dire A sa naissance, A sa mort ct a sa resurrection.

PI lit A Dieu que je pussc comme autrefois voler vers toi et habiter sous 1'ombre de ton porlique, pour que tu m'enseigncs 1'une apr&s l'autre toutes les iddes que tu as acquises sur ce sujet; pcut-dlrc lc tumultc de mon cccur s'apaiserait-il; peut-Alre ef-facerais־tu de mon Ame tous les doules qui s'elfcvent devant moi sur les explications des commentateurs Chretiens. Dieu sail que depuis longlcmps nous avions appris et connu toutes les refutations qui tc paraisscnt neuves. 11 y a quatre mois a peu prds, j'avais rcsolu de te visiter pour converser avec t o i , lorsque j ' a i appris les opinions et les raisons qui t'engagcaient A sorlir des bornes pos6cs par nos prddecesseurs, tes saints peres ct ai'cux , et fixees dans notre religion, si je n'avais craint que de ce voyage i l ne rcsullat des dangers que je ne vcux pas reveler dans cetle lettre : pour un sage les indices suffisent.

Je vais done adresser h ton honneur quelques chapitres de mes doutes. Mon maitre et mon rabb i , je veux m'instruire aprds avoir implore ton pardon que tu m'accorderas de l'eleva-tion de ton rang; je mets la cause sous tes yeux: je te consulte, et tu me rcpondras

Preraicrement.—N'est-il pas evident par tous les passages de l'Ecriturc sainte, trnp nombreux pour que je puisse les c i tcr , que le libcratcur viendra pour secourir les Israelites ? Pli l t a

32

Dieu quo jo pussc coraprendro comment cet bommc a dclivrd Israel I i l n'y avait qu'une fuible partie des Israelites qui cusscnt confiance cn lu i . Si tu penses que le nom d'lsrailitcs peut s'ap-pliquer A tous ceux qui s'atlachent A sa doctrine dc quclquc na-lion qu'ils soient, nous trouvons cependant que Dieu s'adrcssc nniqucmcnt A la famille Israelite , en disant: « La posleritc d'Ahraliam qui ra'aime » ; d'ailleurs i l est ccril dans leurs livres quo les rcslcs d'lsracl scrout sauvcs A la fin des temps , ct ils cx-pliqucnl cux-mimes cc passage en notre favcur ; ct ensuile les proph&tes ne devraient pas mcnlionncr les aulrcs nations , puis-qu'il avail I ' intcnlionde sauver seulcmcntceux qui s'attachcrontii safoi , soit gentils, soit Israelites.

Secondement.— V l'cpoque oil arrivera lc Mcssie, i l rassem-blcra les Israelites disperses parmi les autres nations , des cxlrc-mites dc la terre; ainsi dit Isa'i: « J'clevcrai ma main sur les nations, j ע 'clendrai ma bannidre sur les peuplcs, ct ils amenc-3> ront tous vosfrfcres, etc. » ; Ezecbiel d i t : « Voici que jc » prendrai les enfants d'lsracl du milieu des nations , lorsque » je reunirai la maison d'lsracl. » I I faut done qu'au moment dc la delivrancc les Israelites soient dans la captivite, d'oii lc Messic les tirera. Mois cet homme vinl A l'cpoque du deuxiemc temple , oil les Israelites habilaient Jerusalem, sous le gouvcrnement dc leurs rois , ct lorsque le temple n'dtait pas encore en ruines. On 11c peut passoutenir que ces prophcties et ces promcsses ont etc accoroplics avec lc rilablisscment du second temple, car i l est avcrc que les Israelites claient alors dans un malbeur conti-nuc l , et qu'une petite partic seulcment de ceux qui ctaicnt a Babylone revinrent cn Palestine. T u nc me rcluleras ccrtaine-ment pas en me disant que le texte s'applique k la delivrancc des Ames de I'enfer; s'il en dtait ainsi , comment aucun des prophctes ne l 'a- t ־ i l indiqud par un signe, pour qu'on puisse comprendre quo leurs paroles sont des paraboles. Non-sculcmcnl cet homme n'a pas rassemble les Israelites, mais peu de temps apres son existence, ils furent rcconduits cn captivite ct disperses parmi les peuples; i l est d'ailleurs inutile de rappeler que ceux q u i , au moment de la captivite, ctaicnt a Babylone, dans tout le nord , A Labial! ct A Habor n'ont pas ele reunis a Jerusalem , et que person nc n'avait confiance en l u i .

,Troisidmcment.—Les prophetes nous assurcnt que Jerusalem ct la Palestine seront habitces apres l'arrivec du liberalcur, ct qu'elles. seront dans un elat de bonheur perp£tuel. Jcremie pro-phetise: « Des jours viendront, dit 1'Eternel, 011 la ville sera » balie sur ses fonderoenls » ; ct ailleurs: a Elle ne sera plus ? jamais ni ddtruite n i endommagec. ע En outre ceux qui I 'ha-biteroot seront des Israelites ; car, Ezecbiel d i t : « Ils rctournc-» ront dans leur pays que j ' a i dorine a mon scrviteur Jacob ;

25

» ils y dcmcurernnt en paix , y bdtironl des maisons et y plan-» teronl des vignes. » E l pour qu'il n'y ail aucun comrocntaire, nulle aulre explication possible , i l insiste cl dit c la i rcmcnl : « qu'ils dcmeureronl dans le pays que j ' a i donne a mon servi-» leur Jacob , ou vos ancdlrcs ont demeurd , et qu'ils habile-» ront ainsi que leurs Qls et leurs pctils-fils a jamais, et mon serviteur David sera leur prince pour tons les temps. » Et עccpcndnnl tout le conlraire est arrivd; car aprds que les idoles des cbrctiens cussenl envahi Ic pays , i l fut delruil el i l Test c n -core, tandis que les con trees qui I'entourent sont habitdes con-linuellement, comme I'Egypte et Damas ; la Palestine seule est descrte, ce pays oft coulaicnt lc lait ct le miel ; el i l n'y a d'Isradliles qu'un scul dans une conlree et d»־ux d'une famillc. Oil est done lc bonbeur prcdit h cette nation? Oil est le roi qui la gouvcrne ? 011 est Ic prince de la race de David ? II est c v i -dent pour toute intelligence que ces vcrscts nc pcuvent pas etre une parabole, aprcs tous les details que donne le prophdlc , car i l dit cxpressdmenl: « Lc pays que j ' a i donne a mon serviteur » Jacob , oil vos anedtres ont demcurc. ע Mdme si nous convc-nions avec les chrctiens que ceux qui s'altachenl a leur Mcssie s'appclleot Israelites, de quelque nation qu'ils sortent, comment ne sont-ils pas mattrcs de la Palestine? S i nous reconnaissions encore que Titus et les empereurs romains suivaient la doctrine nouvclle (cl je ne 1'ai jamais trouvd dans aucun l iv re ) ; lorsqu'ils gouvernaienl le pays, les appelait-on princes de la maison de David ? Au reste ils n'en ctaicnt les maltrcs qu'un temps fort cour t , au moment de la destruction du Temple, cc qui est con-Iraire a toutes les indications des prophetes.

Mon ame se refuse h comprendre que le pays appeld Saint T

1'ornemcnt de toutes les contrdes et de toutes les nations , que leur Mcssie a choisi pour y apparaltre , y reccroir un corps r

y mourir el y rcvivrc soit au pouvoir des dlrangers qui se sont eldvcs a un haut degrc de puissance, et que ses sectaires cn soient chasses A 1'Est et au Nord.

II est ctonnant que les chretiens ne le nient mime pas ן i ls disent que c'est la Terrc-Saintc, .mais ils avouenl qu'ils en ont did chassds par leurs pdchds , et ils esperent qu'un temps viendra oil ils y iront el se rendront roaltres de la maison sainte.

Quatriemement.—Selon lesprophdtes, a l'apparition du Messie, la science, la vdritd et la connaissance de Dieu seront rcpandues sur toule la terre: lorsque tout le monde croira a la loi divine , s'attachcra aux doctrines de vdritd , tous ils reconnaltront Dieu. Jcromie d i t : « L 'un n'enseiguera plus a !'autre, le frdre n'ap- prendra plus au frcrc h dire : Grands et peiils connaissez מ» Dieu. ע Isai'c s'expliquc cn ces lermes : « La terre sera rem-

22 Dieu que jo pusse comprendro comment cet bommc a dclivrc Israel I i l n'y avait qu'une faible partie des Israelites qui cusscnt confiance cn lu i . Si tu penses que le nom d'Israeiitcs peut s'ap-pliqucr A tous ceux qui s'allachent A sa doctrine dc quclquc na-lion qu'ils soient, nous trouvons cependant que Dieu s'adrcssc uniqucmcnl 11 la famille Israelite , cn disant: « La poslcrile d'Abraham qui ra'aime » ; d'ailleurs i l est ccril dans leurs livres quo les restcs d'lsracl seront sauvcs A la fin des temps, et ils ex-pliqucnl cux-mimes ce passage en notre favcur ; ct ensuile les proph&tes ne devraient pas mcntionncr les aulrcs nations , puis-qu'il avait !'intention de sauver sculcmcntceux qui s'atiachcront a sa fo i , soit gentils, soit Israelites.

Secondement.— \ l'cpoque oil arrivera lc Mcssie, i l rasscm-blcra les Israelites disperses parmi les autres nations , des cxtrc-mites dc la terre; ainsi dit Isai : « J'cleverai ma main sur les -nations, j'ctendrai ma bannidre sur les peuplcs, ct ils amine ע< .ront tous vosfrcres, etc ע ; Ezecbiel d i t : « V o i d que jc > prendrai les enfants d'lsracl du milieu des nations, lorsque 5> je reunirai la maison d'lsracl. » I I faut done qu'au moment dc la delivrancc les Israelites soient dans la captivite, d'06 lc Mcssie les tirera. Mais cet homme vint A l'cpoque du deuxicmc temple , oil les Israelites habilaient Jerusalem, sous lc gouvernement de leurs rois , ct lorsque le temple n'dtait pns encore en ruincs. On nc peut passoutenir que ces prophcties el ces prom esses ont etc accoraplies avec Ic rclablisscment du second temple, car i l est avcrc que les Israelites ctaicnt alors dans un malbeur conti-nucl , et qu'une petite partic seulcment de ceux qui ctaicnt a Babylone revinrent cn Palestine. T u ne me rcfutcras ccrtaine-ment pas en mo disant que le texle s'applique k la delivrancc des Ames de I'enfer; s'il en etait a ins i , comment aucun des prophetes ne I'a—t—il indique par un signe, pour qu'on puisse comprendre quofeurs paroles sont des paraboles. Non-sculement cet bomme n'a pas rasscmble les Israelites , mais peu de temps apres son existence, ils furent rcconduits cn captivite ct disperses parmi les peoples; i l est d'ailleurs inutile de rappeler que ceux q u i , au moment de la captivite , ctaicnt a Babylone, dans lout Ic nord , A Lablah ct A Habor n'ont pas etc rcunis a Jerusalem , et que personnc n'avait confiance en l u i .

,Troisiemcment.—Les prophetes nous assurent que Jerusalem et la Palestine seront habitees apres 1'arrivec du l iberalcur, ct qu'elles seront dans un etat de boobeur pcrpetucl. Jcremie pro-phelise: « Des jours viendront, di t l 'E tcrnel , oil la ville sera » balie sur ses fondemenls » ; ct ailleurs: « Elle ne sera plus ? jamais ni detruite n i endommagec. •» En outre ceux qui l 'ha-biteront seront des Israelites ; car, Ezecbiel d i t : « Ils rclourne-» ront dans leur pays que j ' a i donne a mon serviteur Jacob ;

25

» !15 y demcureront cn paix , y bdtironl des raaisons et y plan-» teronl des vigncs. » Et pour qu'i l n'y ail aucun commentairc r

nullc autre explication possible , il insiste cl dit c la i rcmcnl : « qu'ils dcmeureronl dans le pays que j ' a i donne a mon servi-> leur Jacob , ou vos ancfilrcs ont demcurd , et qu'ils habile-» ront ainsi que leurs fils et leurs pctils-fils a jamais, ct mon serviteur David sera leur prince pour Ions les temps. » Et עcependant tout le contraire est arrive; car aprds que les idoles des cbrctiens eussenl envahi le pays , i l fut delruit el i l Test c n -core, tandis que les con trees qui I'entourenl sont h&bildcs con-tinucllemcnt, comme I'Egypte et Damas ; la Palestine seule est dcscrlc, ce pays oft coulaicnt le lait ct le miel ; el i l n'y a d'Isradlilcs qu'un scul dans une contrce et d<׳ux d'une famiilc. Oft est done lc bonbeur prcdil h cette nation? Oft est le roi qui la gouvcrnc ? Ou est Ic prince de la race de David ? 11 est c v i -dent pour toule intelligence que ces vcrsets ne pcuvent pas etre unc parabole, aprcs tous les details que donne le prophdlc , car il dit cxpressdmenl: « Lc pays que j ' a i donne a mon serviteur » Jacob , oft vos anedtres ont demcurc. ע Mfime si nous convc-nions avec les chrclicns que ceux qui s'altachenl a leur Mcssie s'appelleot Israelites, de quelque nation qu'ils sorlenl, comment nc sont-ils pas maltrcs de la Palestine? Si nous reconnaissions-encore que Titus et les empereurs romains suivaient la doctrine nouvcllc (cl je ne 1'ai jamais trouvd dans aucun livre) ; lorsqu'ils gouvernaienl le pays, les appelait-on princes de la maison de David ? Au reste ils n'en ctaicnt les maltrcs qu'un temps fort cour t , au moment de la destruction du T e m p l e , cc qui est con-traire a toutes les indications des prophetes.

Mon ame sc refuse A comprendre que le pays appele Saint T

1'ornemcnt de toutes les conlrdes et de toutes les nations , que-leur Mcssie a cboisi pour y apparaitrc , y reccroir un corps 7

y mourir el y rcvivrc soit au pouvoir des dtrangers qui se sont dldvcs ה un haut degre de puissance, ct que ses sectaires cn soient chasses h I'Est et au Nord.

11 est ctonnant que les chretiens ne le nient meme pas; ils• discnt que c'est la Terre-Sainle, anais ils avouenl qu'ils en ont die chassis par leurs pdchds, et ils esperent qu'un temps viendra oft ils y iront cl se rendront maltres de la maison sainte.

Qualriememenl.—Selon les prophdtes, a l'apparition du Messie, la science, la verite el la connaissance de Dieu seront repandues sur toule la terre: lorsque tout le monde croira a la loi divine , s'attachera aux doctrines de verite , tous ils reconnaitront Dieu. Jcrcroie d i t : « L 'un n'enseiguera plus a l 'aulre, le frdre n'ap- prendra plus au frcrc h dire : Grands et petils connaissez מ» Dieu. » Jsai'c s'cxpliquc en ces terrocs : « La Icrrc sera rem-

24

» plie de la connaissance de Dieu , comme les ondes couvrent » I'Occan. >

Lc conlraire est arrivd ; car apr&s la venue de leur Mcssie , peu dc pcrsonncs se sont atlacbecs h l u i , ct ceux qui l o n t suivi ont die cntrainds par les predications morales dc ses apolrcs qui voy.1ge;1icnt de ville cn vil lc . Cette prophdlic : c On u'ap-prr-ndra plus l 'art dc la guerre; 9 et cclle autre, « la terre sera roinplic dc la connaissance dc Dieu , » ont-elles l td accom-plies 1 Car aujourd'hui la plus grandc partic du monde suit la religion Mahomclane; i l y a dc nombrcux adoratcurs du Feu appclcs Kaper al Tareb ; nous rcconnaissons la loi dc Moisc , noire mallrc , (que la paix soil avec lu i ) . Tous ces peu pics cn-scmble , qui Torment la plus grandc partie de 1'univcrs, ignorent evidemment Dieu , scion ! ,opinion des chrdlicns.

Cinquidmcmcnl. — D'aprds !cs prophetes, lc monde cnlicr restera en paix apris son arrivdc ; car i l est d i t : « Lc loup dc -mcurera avec la brebis, » ct s i , selon l'opinion dc tons cc n'est lb qu'unc figure, le prophdte continue; « Un peuplc nc » Idvera plus lc glaive contre un autre peuplc, ils n'apprendront > plus l'art de la guerre, ils dmousscront leurs epdes pour cn faire des charrues ; ils nc detruiront ct n'cndotnmagcront plus ע•» ma montagne sainte > ; et mainlcnant nous voyons lc con-tra i re , car des son apparition jusqu'a cc j o u r , les gucrrcs so sont multiplies sur la terre comme auparavant ct plus encore.

Sixicmement.—Au sujet de la reconstruction du temple par le libdraleur, et du rctablisscmcnt a sa place primitive du scr-vice divin , dont seront charges les prelrcs dc la famiilc de Levy , le prophdlc d i t : < Un noble rejeton viendra bdtir le temple de I'Eternel » ;

Malachic s'cxprime ainsi: « Comme un fondeur , comme un * purificateur de l 'aigent, i l purifiera les fils de Levy; i l les > cpurera, comme on cpure 1'or et I'argcnt; les aulrcs appar-tiendront a D <ג i e u , ct lu i oiTriront les sacrifices avec unc pure » fervcur. » 11 est prouvc par cc lextc qu'a l'arrivce du Meisic, les prdlres et les ldvites ne seront pas distinguds du rcste du peuplc par la puretc ; c'est l u i , au conlraire , qui les purifiera, les en sdparcra , les initicra au service divin pour presenter les sacriflces. Nous avons vu l'opposd ; car a son apparition , le Temple dlait b a l i , les prelrcs s'acquittaicnt du service, les Ldvites psalmodiaicnt les canliques ; et aprds son arrivdc lout fut d e t r u i l , les Ldvites rclournercnt h 1'dtat du reslc du peuplc , sans distinction, sans sainletc; i l nc leur resla que leur nom.

Scplicmemcnt.—11 y a dans les prophdlies des passages oil i l s'agit d'cvcncmcnts miraculeux qui devront s'accomplir a la venue du Mcssie ct a son rclablissement dans son royaumc ; cetle pro-phct ie , par cxemplc : « Lc jour dc l'Etcrncl viendra, oi! ion

25

» butin sera partagc au milieu de loi » ; dans le m6me cbapilre i l continue cn ces termcs: < Le reste des nations viendra cbaque annoc se proslcrner d vant le R מ o i , l'Eternel Zebaoth. » Le prophctc parle encore des guerres de Gog et Magog, dont i l i n -diquc tant dc details. Tous ces׳evenemcns ne sont jamais arrives encore ; ear ce ne sont pas \h de vaines paroles ; et s'ils s'etaient accomplis a unc cerlainc dpoque, i l est impossible qu'ils nc nc soient consigncs dans aucun l iv re , dans aucune histoire.

lluilicmemcnt.—II nous est ordonne d'observer la loi de Moisc sans augmentation ni diminution , telle qu'elle est; car le lexlc d i t : « Tu n'y qjouteras et tu n'en relrancheras rien » f ct meme Ic dernier prophctc, dans sa dcrniere prophetic , nous d i t : 0 Rappeler dans voire memoire la loi de mon serviteur Moisc. » Ne m'objcclcz pas que !'expression c Rappelez dans voire me-moire ע prouve qu'il nc restait plus de la loi que le souvenir, el qu'elle n'elail plus en vigueur, car le prophcle dit expresse-ment : « Observez les commandemenls et les ordonnanccs » ; ct la Tordh clle-meme dit •en plusieurs passages : « La Torah et ses commandemcnts durcronl jusqu'a la fin des temps. ע

Alais cet homra^a change cl annule la plus grandc partie des prcceptes de la Torah $ i l y a ajoute des lois qui n'ont pas cxiste auparavant. Si tu vcux souteuir qu'en qualite de Mcssie i l pou-vait ctablir des feles cn commemoration des miracles qu ' i l a operes , comme 1'ont fait Mardocbee et Esther qui ont dtabli la idle de Pourim cn souvenir d'un miracle; et meme s'il a inventc lc baptemc pour dire le signo dalliance de la loi nouvclle, ct pour l'dgalcr a la loi de Moi'se , comment ses adherents ont-ils pu aboiir la circoncision, lorsque lui-meme avait observe les lois sur la circoncision cl les ablutions? surlout aprfes qu' i l d i t lui-meme: Je nc viens pas pour aboiir , mais pour completer la loi ? Comment alors a- t - i l neglige les commandemcnts dont la negation enlralne la punition de !'extermination ? comment n'a-t - i l pas mainlcnu la defense de manger le jour de K i p p o u r , ou du pain leve a Paques ? Comment a- t - i l pcrrais les mels defen-dus, la graisse et lc sang, raalgre les grands chaliments alia-cbes a cette defense 1 Comment a- t - i l pu pcrmeltre la violation des lois sur la cohabitation avec les femmcs impures et sur la c i r -concision, lois ordonnces par la raison ? mais si el les n'avaicut pas ele commandoes, i l faudrait les prescrire avec tous leurs details, & cause des nombreux avantages qui en rcsultcnt et pour le corps et pour lame. Eofin comment a-t-il pu defendre l'alliance entre cerlaines parentis , permise par la Torah ?

Si les paroles des Chretiens sont vraies qu ' i l est lc Messie predit par les prophetes, s'il est ne par la parole de Dieu, sans la liaison d'un homme et d'une female; si sa resurrection, ainsi que les autres prodiges rccenous par les Mahometans soal vcridiques, je

2G

vcux mc tairc sur lous ces points; car ils pcuvent causer dc The-sitation dans 1'dspril, puisque cc sont des choses que Dieu a la puissance d'accomplir par des miracles et cn changcant la na-lure. II cn est de mdme des subtilitcs dc la Tr in i ld telle que l'adoptcntles thdologicns, ainsi quede la consubstanlialild ; car on peut soulcnir que ce sont des opinions ancienncs qu'on connais-sait ddjh , cl que quelques personncs admeltaient ddji b 1'dpoquc dos prophetes ; surlout que je les ai trouv6cs moi-meme dans Ar is to lc , dans un passage oil i l parle dc l'dternitd du monde. Toutes cos opinions, inadmissibles pour tous ceux qui ont con-tractc !'alliance d'Abraham, peuvent cependant dire occcptces par ceux qui penchcnl h y ajoutcr foi .

Mais comment pcut-on croire qu'un Mcssio de chair ct de sang, qui mange et qui b o i l , qui vit ct qui mcurt, soil en meme temps !'essence du Dieu de vdr i td , cause des causes, lype des types , par la puissance duquel so meuvent les mondes, et dc 1'cmanation duquel se forment les esprils purs qui n'ont ni corps, ni force corporollc ct dont la demcure n'est pas parmi les raor-tcls ? Comment leur existence scrait-ellc conlinuelle, perpe-tuelle , puisque leur auteur serait corporcl, materiel ? Tous les sages conviennent qu ' i l ne peut exislcr deux ctrcs de puissance infinic , ct cependant on souticnt qu ' i l est 1'dgal de Dieu I En vdritd !'intelligence nc peut conccvoir cette opinion , el aucun doule a cc sujet nc peut s'dlcvcr dans l 'esprit, car Dieu n'aurait pas dc pouvoir sur lu i .

Voila cn partie mon opinion fondce sur les livres des p ro-phctcs. Qu'ils sont nombreux cependant, les doutcs caches au fond de mon cocur sur sa nafcsancc, sa m o r t , sa resurrection , sa conduile dans ses rapports avec ses dl&ves, ct sur !'immense diflfdrence qu ' i l y a entre les miracles opdrds par les prophetes avec noblesse, au grand jour , cn des cndroils connus et les m i -racles que les cbrctiens lu i atlribuenl, qui nc mcrilent pas d'etre rapporlcs dans un l i v r e , 5 cause des nombreux doutes qu'ils soul&vcnt; je to les communiqticrai verbalement, si Dieu 10 pcrmet.

Je pose une autre question a laquelic tu mc rdpondras, la vo i c i : Un homme attache k uue religion , est-il obligd par eel a memo qu ' i l est rcligicux d'approfondir ct decherchera connaltro les bases de sa loi el dc sa religion , pour savoir si elle est ver i -table, ou si unc autre a plutot Ic caractdrc de la vdritd? ou n'y est-il pas oblige ? Voici mainlcnant les consdqucnccs de ces deux suppositions: Si nous admellions qu ' i l est de son devoir de com-parer par le raisonnement les dogmes dc sa lo i el de sa croyance avec ceux des autres religions, jusqu'k ce qu ' i l pense avoir trouve la TCrild (et c'est sans doutcb celle pensec que tu t'es conforme, lorsque tu as medite , approfondi , rccherchd jusqu' i ce que tu

27

aics trouve la verite, a ton avis, et tu as agi cn consequence}; s'il en clail ainsi, i l rdsulterait qu'aucun homme religieux ne restcrait attache a sa f o i ; i l serait dans un doutc et unc crrcur pcrpetucls ; i l s'ensuivrait encore que chaque homme ddciderail de la valeur deson eulte c l dc sa religion ; on n'acceptcrait plus comme verite la loi du prophete, du legislatcur; on s'appuic-rai l uniqucment sur les inspirations de la raison, i l ne rcsierail plus aucune f o i , dans la veritable acception du mot. Toi-meme tu t'cs place dans une situation difficile ; car s i , aprds rdflexio.1, tu as acccptd la loi des chrdliens ) i l te reste mainlcnant encore a jugcr entre el le , cclle des Mahometans ct d'aulres croyances, cn un mot cnlrc toutes; car l'esprit admct qu'on peut encore cn trouvcr d'aulres, et qu ' i l est possible qu'aucunc dc ces lois nc soil divine , el qu ' i l y en ait unc autre qui a ce caracldre, ct ainsi tu n'aurais pas alteint lc b u t ; ccttc supposition aurait d'ailleurs encore dc nombreuscs consequences.

Examinons mainlenant 1'autrc point dc la question: S'il ne convient pas k un homme religieux , ct s'il n'est nullemcnt de son devoir dc raisonncr sa l o i , i l rdsultera que celui qui pra-tiquc une religion quelle qu'elle soit, sera sauvd par sa croyance ; unc religion nc sera pas meilleure qu'une autre , a moins que Dieu agissc contrairemcnt a la justice , ct punisse injuslemcnt. Si un homme attache a une religion ne doit pas mcdilcr sur les bases dc sa f o i , ct la comparer k unc autre, i l est force de croire a cclle dans laquelle i l est nd , qu'elle soit vraie ou fausse; s'il y est force, ct s'il adore Dieu de la mani&re que sa religion lo i present, i l sera done beureux et sauvd par elle; s'il n'en etait point a ins i , les voics de Dieu scraient injuslcs (pcrisee qui est loin dc mon cosur). Car comment Dieu puni ra i t - i l un homme marchant dans unc voie funesle , s'il y est oblige, puisqu'il n'a pas les moyens de I'amdliorcr? i l rdsulterait dc cetle opinion que toi (que Ion honneur mc pardonne), tu as mal agi en rcniant ta f o i ; car tu ne devais pas le faire , dtant attache k une religion.

En dernier lieu jc poserai encore la question suivante : Con-sidcrons les nations suivant unc religion dans leurs contrdes, tcllcs qu'elles y sont clablies aujourd'hui. Les chrdliens qui de-meurcnt k 1'extremitd de l'Anglcterre n'ont entendu parler ni des Israelites ni des Mahometans ; ceux qui sont atlachds k la religion dc Mahomet demeurent dans un pays trop dloigne pour connaltre les Isradliles et les Chrdliens; tous les hommes de ces diflcrentes religions sonl nes et ont grandi dans leur f o i , et n'ont jamais entendu faire mention d'aucune autre que de la leur ; ils sont heureux par la pratique de leur religion ; ils ne pensent mdme pas qu'aucune autre puisse cxis ler ; et leur foi n'est pas seulement k leurs yeux une tradit ion, mais une doc• trine raisonncej ils y adorent Dieu dans la pureld de leur coeur.

28

Etidemmcnt une de ces religions est faussc, et an mensonge Idguc par leurs pfercs. Jc ne comprends pas comment ceux qui sont d'une religion oppos6e pcuvent leur dire que Dieu les p u -n i r a , s'ils ne so convertisscnt pas h la foi veritable, puisqu'il leur est impossible d'abandonner leur religion , surlout scion la doctrine chrdtienne: bors du baptdme, point dc salut. fit en ver i te , scion la raison , c'est une chose dtrangc que Dieu con-damnc k des peincs dternellcs des millicrs innombrables do morlels , innocents, puisqu'il§ nc connaissent pas leur errcur.

Voila les pensdes qui se sunt elevdes en moi aprds que j'eusse appris ton abjuration. J'ai soumis mes deux dernicrcs questions a des hommes instruils dans notre toi cl dans cclle des Cbrd-tiens; jc les ai interrogds pour qu'ils cahnent I'inquidtudc dc mon coeur; ct puisque jo sais quo tu connais les livres des deux religions micux qu'aucun sage dc nos temps, j'espdrc que tu apaiseras ma soif; c'est done vers toi que j'eldvc mes yeux.

Puisque les circonstances m'ont placd a 1'exIrdmitd dc^ colic terre , oh passent peu do voyageurs , je nc pcux pas t'ecrirc toutes les fois que j o 10 ddsircrais 5 ainsi j'espfcrc que ta grandeur mc rcpondra longuement a cet ecrit. Si tu as public dans ta haute sagesse quelquc livre nouveau sur ce sujet, fais-lo moi

Earvcnir par le porteur des lettres. Que Dieu te prodigue son on trdsor , lc trdsor de 1'iolelligcncc ot do la sagesse , pour que

tu puisses contempler 10 noble dclat des vdritds , voir quel est lc chemin oil se trouve la lumierc , comme tu Ic ddsires , ainsi que moi qui atlendrai avec impatience el anxictc.

Attache a loi par les liens dc I'amitie , applique a te scrvir jusqu'au termc dc mes jours , j c restc ton

JOSUE A L O R K I .

אלה שמות הנדיבים• במחיר הקנוב י מ כ י ח ר ב ׳ ד ם לקחת ס תס לבא על החתי ס אי נ אשר נדבה לם • עם החתי ים ו ם החי ד אשר עשי ע ס ח ולדזר זדזר יזכר שמם לטיב על ה

• , זמשכירתם שצמה מאת ה

NOMS DES HOMMES GENEREUX

Qui ont toutcrit d cet ouvrage pour encourager et soutenir les iditeurs.

Que Dieu. leur accorde une recompense digne de leurs bonnes intentions.

P A R I S .

Marchand Enncry, Grand-Rabbin du Consistoire central.

I s idor , Grand-Rabbin. Docteur S. Munk. 0 . Grliobcrg. 2 N . Sciama. E . Carmoly. 2. Albert Kahn pour un anonymc. 10 Albert Kabn. S. Caben. Guedalla , de Londres. Docteur J . Dcrenbourg. Blumenlbal. J . Afel. W o l f Hirsch. Reiis Michel. Gerson W e i l . J . Fcdermann. S. Schwab. J . Aubinger. Tedesch. S.-S. Levy. L . Kopenhague. R. Kosmann. Oulry. Ferdinand Sourdi. V . Monteaux. P. Monteaux. N . Monteaux. Felix Levy. Mainz. M . Levy. Marcus Prague.

W . Gutmann. J . Niederhofheim. L60n frcres. D . Mahler. Al lkan . L . Woguc i N . Blum alnc. Blum Jules. Hermann. Woog. S. Woog fils. H . Hendle. D . Haas. W . Schlose. Tamar Caheo. W . Rogers. S. Haycm. Masse. Jaconski. Mayer Chapsa. Moyse Mayer. Cerl Mayer. M . Almouchnino. Oulmann frdres. Michel Cerf. Jacob Lambert. W o l f Lambert. Abraham Caben. Felix Hirsch.

L A F E R T E .

Hypolite Bloch. Bernard Hirsch. Mayer Cahen.

A . Benart. M . Blum. Moise Eppslein.

STRASBOURG.

Arnaud A r o n , grand-rabbin. I . Ennery. Moysc Bloch. Joseph W i l l a r d . A . Kosmann* A . Helft. 1. Schwartz. B . Mayer. Salomon W e i l . S. T . Cahn. D r Cahn. N . May. D ' J . Mayer. J . Straus. Leopold W e i l . Braunscbwig. Benoit Samuel. Masse , avocat. Gimpel. D r Hir tz . J . Kosmann. L . Kallmann. Meyer Dreifuss. S. Berliner. I . Flexner. S. Katz jeune. Leopold B lum. D r Moch. D" Ruf.

M O U T Z I G .

הרב ר׳ יהולאMoye Levy שיין P icard , instituteur. Joseph Lepold. Lazard Wtlldanstein. J . Reiss.

D I T L E N H ^ M .

Hirsch Bloch ct Jonas Blocb.

ROSHEIM.

Barucb Netlre. L6vy Levy , instituteur. J . J . Cahn.

QUATZENHKIM.

, ליב תינ ר ר׳ קאשצ בלים

W e i l , instituteur. G. Blum. B . Blum.

OSTHOFPEIS.

S. D rcyfuss. S. Drey fuss, instituteur.

M E D R E M I E I M .

נ ר׳ •וחנן הלוי מיMoyse Ldvy , instituteur.

OBERENHE1M.

Lion B lum. t "

Alexandre Lchmann.

ZELLV1LLER. Joseph Fischer. Seligmann Cohen. Levy , officiant. G. K l e i n , instituteur.

I T E R C H V I L L E R .

Isaac Bernheim. Hertz Lehman. Leopold Levy. ר׳ קאפצ אולמאן ש״ן יעקל ה״ג:

D A M B A C H .

, זעלינמאן ודיל הרב ר

׳ ויאלף בלאן ש״ץ ר

B E N F E L D .

I . Blocb , instituteur. I . W e i l .

M I T T E R S H O L T Z .

Mayer Oulmann , rabbin. M . M a r x , instituteur. Gimpel.

Isaac W e i l . Jacob W e i l . J . - L . Metzger.

B E R G I I £ I M .

Michel Cerf, rabbin. S. H41lel, instituteur. Z . Nettre.

RIBfcAUVILLE.

M . Blocb , instituteur. ר׳ לפמן כלאך רלL . Blocb , gendrc du precedent. ר׳ זימן ןאזיםJ . Dreyfuss, officiant.

S A I N T E - M A R I E .

L . Wer tb . S.-M. Gimpel. Dreyfuss.

COLMAR. M . Levy. Benjamen Ldvy. I . Levy. Nathan Scbengrttn. Ldopold Sde. Sdligmann Gcismar. 31, Baumann. Bloch , instituteur. A . Meier. M . Isidor. S. Hemerdinger. Munius. Ldopold Katz. Salomon Cerf. M . Kahn. Germain See. Ldon Brunschwig. Isaac Blocb. פר ס׳׳ת י סי יסף ל י

HORBOURG.

Isidore Bichart. Isaac Levy. L . L a n g , instituteur.

BIESHEIM.

phael Levy. Ldvy , fils de Lippmann.

Isaic Z i v i . Isaac Z iv i . Eliczer, officiant. W o l f f Levy. Nephlaly Levy. Cerf Aron , rabbin.

W 1 N T Z E N H E I M .

Thoder Dilisbcim. זלמן בצאןE . Brunschwig. ' זלמן בלאן רMarx Gros. Wolf f Bloch. M . - I . Hir tz . S. Wormser. Moysc Bloch.

Moyse fils de Mardothc Wormser.

HERRLISHEIM. זיפקינל ש״ןM . Hertz , instituteur. I . Blocb.

H A T T S T A O T .

Jacob B l u m , rabbin, fc יע?ל קליין Joseph Hirsch. Joseph Ullmann. Marx Hirsch.

SOULZMATH.

Emanuel Levy Samson Levy. Samuel Levy. Nathan Levy. Isaac Blum.

G U E B V I L L E R .

S. Sriber f.c. A . Netter. Moyse Bloch.

1SE1NHEIM.

Iuda Samuel. Jacob Aron Bloch.

S O L L T Z . J . Wurmscr , rabbin. I I . - L . Dreyfuss, instituteur. Adclc Grumbach, fille de J . Grum•

bacb. David Bloch. D . M . Bloch. Aron W e i l . Theodore Bloch. I . Bloch Dreyfuss. Samuel Mayer. Eliakum Bloch. Moyse W a b l , instituteur. Scligman Mayer. Jacob Wcrtheimcr שין Aron Bloch. Gabriel Bloch.

B A L L E V I L L E R .

Hirz Lazard, rabbin. IsaVe W e i l . Joseph W e i l . Elie W e i l . Abraham Bloch ש״ן Aron W e i l . IsaVe W e i l .

REGUISHEIM.

' Baruch W ר a h l . Moyse W e i l . Zanvel W a h l . lekel WUhl . Baruch W a h l . Ldopold W e i l , instituteur. Mayer Levy.

P F A S T A D T .

D . Halbronn, rabbin. I . Sopher. Bloch. D . Haas. I . Bloch fils alne. Gabriel fils alnd de Gilbert Haas. Joseph, fils aind de Samuel Bern-

heime. Abraham Haas.

T H A N N . Daniel B l u m . Jacques Blocb. L . Brunschwig.

SENIIE1M.

Elie Ulmann. Heymann Levy.

R I X H E I M .

K l e i n , rabbin. Moyse Levy. Moyse Dreyfus. M . Bloch et J . L d r y , associds.

איציק ס״גל «(הלDreyfuss Samuel de Henry. Samuel Dreyfuss jcune. J . B lum.

HABSHEIM.

Isaac, instituteur. Salomon , fils d'Abraham Haas. Joseph Saphran.

MULHOUSE.

Samuel Dreyfuss, rabbin. Arnold Parapb. N . Schwartz. Baruch W a h l .

ר׳ זעליגמאן בלום ש״ןAlexandre W a h l . Samuel Ldvy. Salomon Kosselberg. Moyse W a h l . Marc Bernhcim. A . Gimpel. I . Lanlz. Ldon Bcrnheim W o o g . Madame Hauser. Bloch, rabbin a A l lk i r ch .

DURMENACU.

Emanuel Lang. Raphael Brunschvig. Aron Mayer. Isaac Kabn. J . Katz.

H A G U E N T H A L .

S. Ldvy, rabbin. A . Gimpel7 instiluleur.

Adam Dreyfuss. Ruf Meier. Joseph Levy. Charles Rein. Jacob Schwab.

HEGUENHEIM.

Moyse Norderaann, rabbin. Adler , instituleur. Samuel Schmole. Elie Norderaann. Samuel Picard ש״־ן Nephtali Nordcmann. R . - M . Bicard. Isaac Brunswig. Jacques Brunswig. F61ix Ulmann. Marem Guinsbourg. Aron Schwab. C. Samuel Bloch. Chazard Brunswig. W o g . Elias Picard. Samuel Mayer lung. ר׳ שמיאל זזאלLion Picard. Bernard Dilisheim. Scbnerb, instiluleur.

B A S L E .

Dreyfuss I l i rsch. S. B l u m . L . Borach. Abraham Levy.

B L O T Z I I E I M .

S, ר' ישי וזייל eyer Ruff je ine.

Leopold Rueff. S. Ldvy. Schlama Ldvy. Gabriel Rueff. Marx Brunschwig. Sa. Brunschwig. N . Ruef.

A P H E I M .

א רהיין י ו ר' יIsaac Franck.

SIERENTZ.

Ldopold Lang. Jacob Rein.

ENDINGEN.

Lion V i l l e r מ״־ן ,M . Gouguenheim. .

בן ניזןL . Gouguenheim. Lipman Dreyfuss. M . G. Dreyfuss, instituteur. Gustave Dreyfuss. Jacob-Salomon Dreyfuss. Samuel-Simon Vi l l e r .

C E N G U E N A U . Wolff . Mayer-Isaac Bloch. M . - J . Bernheim. Iuda David Gouguenheim. Raphael-Abraham Riss. Aron Riss.

M U L L H E I M .

Hirsch Lipscbitz ש״׳ן Salomon Rotscbild, rabbin. Isaac-Israel Mayer. Abraham-Elie Mayer. Joseph Mayer. Joseph Z i v i . Marx Halm. Hirsch W e i l , rabbin.

ZOULZBOURG.

B . Bloch. Scboulem Bloch. Samuel Cahen גבאי ג״ת Hertz Kaats. Guetz W e i l . Seligman Bloch. Marem Daniel. Moyse Rics. Alexandre Ries. L . - L . Breisacher.

EICnSTETTEN.

Sigraund W e i l , rabbin. Mayer Lebrer.

4

L . Epchtcin. David Ilofollrr. " W ' t i l , comm ssaire. Marik L . Epchtcin. Hertz Birard. Monge lleilbran.

GROSBLIKDERSTROFF.

Marx Caben. J . Caben. Lion Lambrn. Scligman Bbuh .

FORBACII .

M . Levy, instituteur. David Sopher ש״׳ן Isaac M . Cahjcn.

T 1 I I O N V I L L E . Hctimann , instituteur. M . Vimpben. l i a y c m , huissier. I I . Vimpben. N . Vimpben , peintre. Marx Wiropben.

SIERCK. Nathan. Nathan Levy. Michel Marx.

W A L D E V I S S E . Isanc Levy , commlssaire. Jacob Naas.

B O U Z O N V I L L E .

Picard , officiant. Mai .

CARLSRUH.

B. Wetscletter. K . Wormser. Lion Seligman. I . W i e n e r , cbanlre a Volfsheim. M . Meyer , a Volfsheim. B . L . W e i l , instituteur k Nie-

dcrbronn. R . Falk , instituteur a Reiclis-

hoffen. Alexandre A r o n , rabbin a Fe-

gershcim. Lang , rabbin a Sorbourg.

Hermann ש״ן , a Cherwiller. r״c ס ניפשין ״ .a Schlazhcim ר״ חפר 1 סי " י ם י י ר ג .a Epfichc ר׳ אI . Marx, instituteur iVesthausen. J . Baumann, inst. k Matzenheiro. I . Schweitzer, a Alralzheim. 1. B l u m , instituteur a Wcsthoffen. M . W e i l , commissairc a Sarrc-

union. Gerson Levy ש״׳ן , k Dornach. Ioel Levy , k Oberhaguenthal. Tobias Eisenman. k Lcrrach. Strasburgcrn , instituteur k K i r -

cben. Lob W e i l , a Kifscnhcim. M. Auerbach, instituteur A E m -

mcrdingen. Karl W e i l , a Rippenheim. Joseph H e r z , a Sl -Dic (Vosges). Zugcl Emanuel, k S t ־ D i 6 ׳ .Alexandre Bechbreffcr, k N i d c r -

visse. A Luttange , ללה כן אהרן ו״ל מענCaben, a Metzervisse. Samuel Levy , k Buding. J . Lyon , h Uckange f'c. Les fils de Malhis Rhcins,de R o u

lay. I . Kourniky, ministre officiant Q

Pont-a-Mousson. S. Vogch , instituteur a Put te-

lange. Salomon Cerf פר , .k Hellimcr סיSandic Norda ; h Hellimer. Bcnjaraen Cerf, ש״׳ן a St-Avold. Raphael Isaac, k Courcelles. Blum , ministre oifkiant a Raon-

l'Etapc. David Moyse, k Louvigny. Dalit off , instituteur a Ennery. David Bernard, שיץ it Liocourt. S. Franck, commissairea Liocourt. Leon Frantfor t .k Delme ש״ן .David Worms , commissairc a

Delme. I . Scbatz, k Tragny. Lazard , coramissaire k Tragny. Michel L 6 r y , maire a Crehange. M . Jacob, commissairc a Mor-

hange. Jacob Bamberger, instituteur k

Ch&lcau-Salins.