BaChodesh HaShlishi 5734downloads.simplychassidus.com/BaChodesh_HaShlishi_5734.pdf · teaches that...

בחודש

- ד"לתש - השלישי

BaChodesh HaShlishi

5734

ב"ה

About Simply Chassidus

Simply Chassidus releases one ma’amar of the Rebbe each month with

English translation and commentary. Each ma’amar is divided into

three sections, each of which can be learned in approximately one

hour. By learning one section per week, usually on Shabbos morning,

participants can finish one ma’amar per month, with time to review the

ma’amar on Shabbos Mevarchim.

Simply Chassidus is written by Simcha Kanter and is a project of

Congregation Bnei Ruven in Chicago under the direction of Rabbi

Boruch Hertz.

The translation of the ma’amar was reviewed with Rabbi Fischel Oster

in the zechus of refuah shleima for . רבקה שרה בן יהודה 'ארי

Made possible by

The ma’amar “BaChodesh HaShlishi” from Sefer Hamaamorim Volume 2 is copyrighted by Kehot Publication Society, a division of Merkos L’inyonei

Chinuch, and is reprinted here with permission.

3 השלישי בחודש ה"ד

Section One

The Rebbe said this ma’amar on the 15th of Shvat (the “New Year for

Trees”) in 5734 (1974), and it is based on the following possuk which

describes the Jews’ arrival at Har Sinai before the giving of the Torah:

In the third month of the children of

Israel's departure from Egypt, on this

day they arrived in the desert of Sinai.

ני צאת ב י ל ליש ש חדש ה ב י ום רים ב ראל מארץ מצ יש

ר סיני ב או מד ה ב ז :ה

באו הזה ביום מצרים מארץ ישראל בני לצאת השלישי בחודש וכתיב סיני מדבר באו הזה ביום הכא כתיב 2בגמרא ואיתא ,1סיני מדבר .ח"ר כאן אף ח"ר להלן מה, חדשים ראש לכם הזה החודש 3התם

Although it is not explicitly mentioned in the possuk, the Gemara

teaches that the phrase “on this day” refers to the day of Rosh Chodesh

Sivan based on a gezeira shava. [A gezeira shava is a connection

between two pesukim based on a common word or phrase that they

share.] Just like the possuk which teaches the mitzvah of kiddush

hachodesh (sanctifying the new month) uses the word “this” (“this

month”) and took place on Rosh Chodesh, so too our possuk uses the

phrase “on this day” to refer to Rosh Chodesh.

Seemingly, however, the possuk could have said this clearly. Why did

it need to hint to Rosh Chodesh with the phrase “on this day”?

שהוא ש"מגז ללמוד וצריך) סתם הזה ביום שנאמר מה 4הדיוק וידוע ביום שכתוב דמה מפרש י"ברש והנה .לחודש באחד נאמר ולא (5ח"ר

וצריך .ניתנו היום כאילו עליך חדשים תורה דברי שיהיו הוא 6הזה, סיון ח"ר על קאי הזה שביום הוא כפשוטו הזה ביום דפירוש, להבין

יום כל על קאי הזה ביום 'כו עליך חדשים תורה דברי שיהיו ולהפירוש .השנה ימות דכל

Commenting on this possuk, Rashi explains that the phrase “on this

day” was used to also refer to the current day of the person who is

http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/48/index.htm#_ftn_3641






4 ד"תשל'ה בשבט עשר-חמשה, יתרו' פ' ה יום

learning the possuk. (Meaning, as if it were read “Today, in the year

5777, the Jews arrived at Har Sinai.”) This alternate meaning teaches

us that “the words of Torah should be so new to you that it is if they

were given today.”

However, this explanation of Rashi refers to every day of the year,

while the simple meaning of the possuk refers to the day of Rosh

Chodesh Sivan.

Question One:

What is the connection between the fact that a Jew needs to see the

Torah as new every day and the fact that the possuk refers to Rosh

Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at [the desert of] Har Sinai

[to receive the Torah]?

In addition, a general question can be asked regarding this perspective

on Torah (seeing it as “new” every day):

תורה דברי שיהיו אפשר איך(, 7דרושים בכמה כהדיוק) להבין צריך גם 'מג יותר התורה ניתנה שכבר אחר חדשים כ"ועאכו כחדשים יום בכל

.שנה אלפים

Question Two:

If the Torah was given more than 3,000 years ago, how is it possible

for a person to learn Torah as if it is “like new” or – even more so –

literally new?

The Rebbe proposes an approach to answer the second question

based on the following possuk which introduces the Aseres HaDibros

(the Ten Commandments):

Elokim spoke all these words,

saying:

ר ב ד י ברים אלקיםו ד ל ה את כ ה לאמר :האל



בפירוש 8זה ה"ד בהדרושים המבואר פ"ע זה לבאר אפשר ולכאורה לאמר דתיבת, לאמר האלה הדברים כל את אלקים וידבר 9הכתוב ’יהי( האלה הדברים כל) התורה שלימוד הוא פירושה זה בפסוק תען 10ש"כמ, עכשיו אומר ה"שהקב הדברים לחזור, דלאמר באופן אחר כעונה תען שלשוני אלא אמרתך היא שהתורה, אמרתך לשוני

.האומר

One of the most common phrases in the Torah is, “And Hashem spoke

(vayidaber) to Moshe, saying (leymor).” This phrase seems repetitious

– why does it say that Hashem spoke to Moshe saying? To explain

this, commentaries write that the word “saying” (leymor) means that

Moshe should “say over” what Hashem will tell him to others (usually

referring to the rest of the Jewish People).

However, in Torah Ohr, the Alter Rebbe points out that this

explanation of leymor doesn’t apply to the use of the word “leymor” in

this possuk. All the Jews were together at Har Sinai to hear the Aseres

HaDibros, so there wasn’t anyone else that needed it “said over” to

them. Additionally, the Midrash explains that all the Jewish souls from

every future generation were also there at that time, so “leymor”

couldn’t mean that Moshe should “say over” the Aseres HaDibros to

someone else in the future either.

The Alter Rebbe explains that the additional word leymor in our possuk

refers to a special ability which Hashem gave the Jewish people at the

time of the Giving of the Torah: the ability to learn Torah in a way of

“leymor”. This means that a Jew is able to have such bittul to Hashem

that he feels that he is merely repeating, word-for-word, the words of

Torah which Hashem is saying at this moment.

This is the meaning of the possuk, “Let my tongue answer Your word”;

a Jew is able to learn Torah as if he is “answering” (repeating) the words

of Torah that Hashem is saying, without attributing any of his Torah

learning to himself.

Based on this, the Rebbe answers question two:





, כי בלימודו התורה 11’אף כאן כו’ ולכן מה להלן באימה וביראה כוה אומר הדברים האלה עכשיו, באותו האופן ממש "עכשיו הקב

.מתן תורה כבשעת

As the Gemara explains, just like the Jews received the Torah with

“dread and fear” (tremendous bittul), so too now when a Jew learns

Torah he should also learn it with “dread and fear”. The reason why

we can compare a Jew’s learning of Torah now to the time of the Giving

of the Torah is because just like the Jews experienced Hashem saying

the Aseres HaDibros then, so too a Jew is able to learn Torah by

“repeating the words which Hashem is saying” now.

Question Two:

If the Torah was given more than 3,000 years ago, how is it possible

for a person to learn Torah as if it is “like new” or – even more so –

literally new?

Answer to Question Two:

Even though the Torah was given more than 3,000 years ago, Hashem

says the words of Torah again when a Jew learns Torah now.

However, this answer requires further explanation:

שום בלי לעד וקיימים חיים ה"הקב של שדבריו דכיון, ביאור צריך ז"וג לימוד בעת) עכשיו שאומרם בזה ומתחדש מיתוסף מה, 12שינוי

13.פעם עוד( האדם

Question Three:

If Hashem’s words are eternal and unchanging, how can the words of

Torah be considered new when Hashem “says them again” (at the

time when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that were

said at the Giving of the Torah?






In order to answer this question, the Rebbe first explains a Midrash

which describes the impact of the Giving of the Torah:

בני ואמר שגזר למלך משל, 14במדרש דאיתא בהקדים זה ויובן (ב ה"הקב כשברא כך, לרומי יעלו לא סוריא ובני לסוריא ירדו לא רומי

, 15אדם לבני נתן והארץ ’לה שמים השמים ואמר גזר העולם את לעליונים יעלו התחתונים ואמר הגזירה ביטל התורה ליתן כשביקש

הר על ’הוי וירד 16שנאמר, המתחיל ואני, לתחתונים ירדו והעליונים .’הוי אל עלה אמר משה ואל 17וכתיב סיני

The Midrash provides the following analogy:

There once was a king who decreed that the citizens of Romi

may not go down to Suryah, and the citizens of Suryah may not

go up to Romi. So too, when Hashem created His world, He

decreed, “The Heavens are for Me, only the physical world is

given to people!” When Hashem wanted to give the Torah, He

cancelled His decree and said, “The lower worlds can come up

to the higher worlds, and the higher worlds can descend to the

lower worlds. And I’ll go first!” [This is why it first says], “And

Hashem descended on Har Sinai”, and then it says, “And to

Moshe He said, ‘Go up to Hashem.’”

The Rebbe explains the nature of the G-dly revelation which happened

at the Giving of the Torah:

ירידת) תורה מתן בשעת ’שהי בעולם אלקות שהגילוי ידוע והנה, למטה מלמעלה בדרך ’הי( סיני הר על ’הוי וירד, לתחתונים העליונים

,18לזה ליכ ’הי לא והמטה מלמעלה ההמשכה מצד ’הי שהגילוי היינו

When the Torah was given, G-dliness was revealed in the world “from

above to below.” This means that the revelation was imposed on the

world “from above”, but the world was not yet ready to contain and

express this revelation.







If so, why does the Midrash say that “the lower words went up to the

higher worlds” at the time of the Giving of the Torah? Doesn’t this

imply that they were refined and elevated through this revelation?

הכח ניתן תורה שבמתן 19הוא לעליונים יעלו התחתונים וענין .לאלקות כלי ’שיהי בהעולם תפעול ת"מ שלאחרי צ"דתומ שהעבודה

The phrase is more accurately translated as “the lower worlds are able

– through the Jews’ service of Hashem with Torah and mitzvos – to be

refined to the point where they reveal G-dliness.” This ability was

granted at the time of the Giving of the Torah – but the actual

accomplishment of this task happened later (through the service of

the Jews).

וזיכוך בירור נעשה המצוות קיום י"שע דזה, 20א"במק וכמבואר נעשים ענינים שבכמה ועד, המצוה נעשית שבהם שבעולם בהדברים

מיוחדת כח נתינת י"ע הוא, מצוה של חפצא( שבעולם הדברים) הם .ת"במ שניתנה

Chassidus explains that, after the Giving of the Torah, a Jew has the

ability to [permanently] refine the physical world when he uses

physical objects for the performance of a mitzvah. (Before the Giving

of the Torah, physical objects were used to perform mitzvos, but their

nature was not changed through the action of the mitzvah because

“the lower worlds couldn’t ascend to the higher worlds.”) Furthermore,

in some cases (like tefillin or a Sefer Torah) the physical object takes on

the holiness of a “mitzvah article”, representing an even higher level of

holiness and refinement.

The Rebbe explains why a special ability is needed to accomplish this

refinement of the physical world:

נעשים שבהם) שבעולם והדברים( ה"הקב של רצונו) שהמצוות דכיון שינוי יפעלו שהמצוות בכדי, לכן, לגמרי ערוך באין הם( המצוות




שבין והמחיצה הגזירה ביטול י"ע דוקא הוא שבעולם בהדברים .(שבעולם הדברים) והתחתונים( מצוות) העליונים

A mitzvah is the “will of Hashem”, an expression of G-dliness. On the

other hand, an object used for the performance of a mitzvah is a

physical existence. Since these two “levels of existence” don’t

[naturally] share anything in common, it’s impossible for one of them

to affect the other.

Therefore, the special “cancellation of the decree” (a change in the

nature of creation) was necessary in order to allow the interaction

between the “upper worlds” (the mitzvah) and the “lower worlds” (the

physical object), making this refinement possible.

This same principle applies to the learning of Torah as well:

שינוי נעשה התורה לימוד י"שע דזה, התורה ללימוד בנוגע הוא ז"ועד של חכמתו עם מתאחד שהוא ועד, הלומדה האדםב( 21רוממות)

חכמתו שבין והמחיצה הגזירה ביטול נעשה ת"שבמ י"ע הוא, 22ה"הקב .(תחתונים) האדם ושכל( עליונים) ה"הקב של

Naturally, a person is part of the “lower world”; he is a physical being

that is able to comprehend limited, physical things and concepts.

Therefore, it is [naturally] impossible for him to be fundamentally

affected by the Torah, which is G-dly wisdom.

However, at the time of the Giving of the Torah, Hashem “cancelled the

decree” which separates between the “lower world” (the mind of the

Jew) and the “higher world” (the Torah), enabling a Jew’s mind to be

refined, elevated, and ultimately united with Hashem’s wisdom (the

Torah) which he learns.

In the next section, the Rebbe will explain the concepts of the “higher

world” and “lower world” in greater detail.




Section Two

In the first section, the Rebbe explained the following points:

On a literal level, the phrase “on this day” from the possuk “on

this day, they arrived in the desert of Sinai” refers to Rosh

Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at the foot of Har

Sinai to receive the Torah. However, Rashi explains that the

phrase “on this day” hints to the fact that, when a Jew learns

Torah, he needs to feel that the Torah is given today – “on this

day”.

This led us to our first question: What is the connection

between the fact that a Jew needs to see the Torah as new

every day and the fact that the possuk refers to Rosh Chodesh

Sivan, the day that the Jews arrived at [the desert of] Har Sinai

[to receive the Torah]?

In order to explain how a Jew can experience the Torah as

“new” if it was given more than 3,000 years ago (question two),

we explained that when a Jew learns Torah, Hashem says the

words of Torah again so the Jew can “repeat them after Him”.

This explanation led us to question three: If Hashem’s words

are eternal and unchanging, how can the words of Torah be

considered new when Hashem “says them again” (at the time

when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that

were said at the Giving of the Torah?

To answer these questions, we brought the Midrash which

states that Hashem initially created the world in such a way

that the “higher worlds” (G-dliness) and the “lower worlds” (the

limited creation) would remain separate from one another.

Since they are fundamentally two different types of “existence”

that don’t have anything in common, it is naturally impossible

for them to come together.


When He gave the Torah, He cancelled this “decree” and

enabled the “lower worlds to ascend to the higher worlds” and

the “higher worlds to descend to the lower worlds,” making it

possible for G-dliness and the physical world to unite with each

other.

Even though the “higher worlds” actually “descended to the

lower worlds” at the time of the Giving of the Torah, only the

ability to elevate (refine) the “lower worlds” was given at that

time. The actual ascent only happens when the Jews refine

the physical world through the performance of Torah and

mitzvos.

This means that when a Jew performs a mitzvah with a physical

object, the physical object becomes united with Hashem’s will

(the mitzvah), and the physical object itself takes on a certain

level of holiness (which varies depending on the specific

mitzvah). Similarly, when a Jew learns Torah, his physical mind

and limited intellect become united with Hashem’s infinite

wisdom.

The Rebbe continues to explain the meaning of the “higher worlds”

and the “lower worlds” in greater detail:

.(ענינים) פירושים שני( ותחתונים עליונים) ומטה במעלה והנה (ג דמעלה זה וענין(, רוחני מקום או גשמי מקום) במקום ומטה מעלה י"ע שלא) ס"מאוא ההמשכה היתה דבאם .מהקו הוא שרשו ומטה

23.בשוה העולמות כל היו( הקו

There are two ways in which we can define the “higher” and “lower”

worlds:

The first way that they can be defined is within the framework of

“location” (level). In this context, “worlds” can be considered as




“higher” or “lower” depending on closely they are “located” to Hashem.

[Physicality is “lower” than spirituality because it has less G-dly

revelation.]

These “higher” vs. “lower” levels of existence come from the kav, the

limited revelation of G-dliness which came after the tzimtzum (the

initial concealment of G-dliness which enabled creation to come into

being) and is the source of all of creation. The literal translation of kav

is a “line”; just like a line starts with a “point” and continues with more

points that follow one another at an increasing distance from the

initial point, creating the worlds through the kav enabled creation to

have various levels, each one “higher” or “lower” than the other.

[If creation would not have been brought about through the kav, each

world would have been created directly from the ohr ein sof. This

would have made each world the same “distance” from G-dliness,

making them all equal.]

ומטה מעלה) ההתחלקות ענין שכללות, ומטה במעלה פירוש ועוד .מהתחלקות למעלה הוא מעלה כי, מטה בשם ’נק( דמקום

The second way that the “higher” and “lower” worlds can be defined is

whether or not the concept of “division of levels” applies to them.

According to this definition, the “higher world” is “higher” because it is

beyond creation and is a pure expression of Hashem’s unity (and

therefore is not subject to the concept of “division of levels”). The

“lower worlds” refers to all worlds (both spiritual and physical) within

the limited creation, as they are “divided” from one another regarding

how much G-dliness they reveal. [This second definition of “higher”

and “lower” would place both the “higher” and “lower” categories of the

first definition into the “lower” category.]

עד אין קץ ולמטה ס למעלה מעלה"אוא 25בפירוש המאמר 24וכידועמטה עד אין תכלית, דלמטה מטה הוא האור שבבחינת גבול, שרש הקו )שיש בו בהעלם ההתחלקות דמעלה ומטה, שהם השרש דמעלה




ה מעלה הוא אור הבלי גבול, שרש הסובב ומטה שבעולמות(, ולמעל .שלמעלה מהתחלקות

This second idea of “higher” and “lower” comes from the ohr ein sof, as

seen in the statement of the Tikkunei Zohar that “the ohr ein sof extends

to the highest levels without end, and the lowest levels without limit.”

The “lowest levels without limit” refers to the limited revelation of

G-dliness (the “limited light” above creation), which is the source of the

kav (which then becomes the source of the “higher” and “lower” levels

within creation – mimalei kol almin). The “highest levels without end”

refers to the unlimited revelation of G-dliness (above creation), which

is the source of sovev kol almin (a revelation of G-dliness which doesn’t

have any “levels”).

The Rebbe now clarifies which definition of “higher” and “lower”

applies to the fact that Hashem enabled the unification of the “higher

and lower worlds” at the time of the Giving of the Torah:

בשני הוא, ומטה דמעלה החיבור נעשה ת"שבמ דזה, לומר ויש הוא דבכללות(, מקום) שבעולמות ומטה דמעלה החיבור .הענינים מעולמות שלמעלה ג"הבל דאור החיבור וגם, 26ע"ובי דאצילות החיבור

( ת"מ שלאחרי) המצוות שענין 27וכידוע, העולמות שבערך האור עם .וממלא סובב יחוד, ’ושכינתי ה"קוב יחוד נעשה ידם שעל הוא

The Giving of the Torah accomplished the unification of the “higher

and lower worlds” according to both definitions of “higher” and

“lower”:

It united the “higher” and “lower” levels within creation

(mimalei kol almin), referring to the general concept of the

unification of the higher world of Atzilus with the lower worlds

of Briya, Yetzira, and Asiyah.

It also united the “higher” level of the unlimited ohr ein sof

beyond creation (the source of sovev kol almin) with the “lower”




level of G-dliness which serves as the source for creation (the

source of mimalei kol almin). We see that this unity is

accomplished through the Giving of the Torah, as Chassidus

explains that, after the Giving of the Torah, the mitzvos are

able to unite sovev and mimalei (also referred to as “kudsha

brich hu” [sovev] and “shechintei” [mimalei]).

Earlier in the ma’amar, we explained that the ability to unify the upper

and lower worlds was given at the time of the Giving of the Torah – but

the actual refinement of the lower worlds that brought about this

unity happened later through the service of the Jews (the “lower worlds

ascended to the upper worlds”). The Rebbe now applies this to the

time of the Giving of the Torah itself:

המעלה גם נכלל ת"שבמ ומטה דמעלה שבהחיבור זה ענין והנה (ד להנתינת בנוגע הן הוא, שבעולמות ומטה דמעלה מהגדר שלמעלה

יעלו התחתונים) ת"מ שלאחרי צ"דתומ העבודה על ת"במ שהיתה כח אור(ו האצילות אור) יומשך התחתונים עבודת י"שע(, לעליונים

והן(, הסובב דאור השרש) הצמצום שלפני ג"הבל לאור ועד הסובב ת"מ בשעת ’שהי( לתחתונים ירדו העליונים) ומטה דמעלה בהחיבור

.גופא

The fact that the unity of the “higher and lower worlds” also includes

the “higher worlds” which are beyond creation (the second explanation

above referring to the unlimited light which is beyond creation) applies

both to the service of the Jews which happened after the Giving of the

Torah (the “lower worlds ascend to the higher worlds”) and to the

revelation of G-dliness which took place at the time of the Giving of

the Torah (the “higher worlds descended to the lower worlds”).

כל שלכן, ומקום מזמן למעלה היא שהתורה 28ידוע דהנה, הוא והענין ומקום בזמן שאינו אף 29עולה הקריב כאילו עולה בתורת העוסק

30.ההקרבה






We know that the revelation at the time of the giving of the Torah was

from a level beyond “time and space” (even spiritual time and space)

because the Torah itself is beyond time and space.

The fact that the Torah is beyond time and space can be seen in the

statement of the Gemara that “whoever is involved in learning about

the korban olah (one of the sacrifices in the Bais HaMikdash) is

considered as if he actually brought a korban olah.” This statement

applies even if he learns outside of the Bais HaMikdash (which is not a

place where the korban olah can be brought) or at a time when the

Bais HaMikdash is not standing (which is not a time when it can be

brought). From this, we see that Torah itself transcends the limits of

time and space.

Until this point in the ma’amar, we have divided the accomplishment

of the Giving of the Torah into two distinct stages: The time of the

Giving of the Torah itself (when “the upper worlds descended to the

lower worlds” and the actual performance of Torah and mitzvos (when

“the lower worlds ascended to the higher worlds”) which happened

later. The Rebbe now explains how this second stage begins at the

time of Matan Torah itself:

הם למעלה התחתונים ועליית למטה העליונים שירידת אף והנה (ה היתה למטה העליונים דירידת, זמנים בשני שהיו ועד, ענינים שני

כיון, מ"מ, ת"מ לאחרי היתה למעלה התחתונים ועליית ת"מ בשעת עליית על( כח והנתינת) ההתחלה( גם) היתה למטה העליונים שירידת

באופן הירידה היתה, לכן, ז"דכ המתחיל ואני ל"וכמרז, התחתונים .בהתחתונים פעלה מעשה שבשעת

Even though the “descent of the higher worlds” and the “ascent of the

lower worlds” are two different concepts (the revelation of G-dliness

vs. the refinement of physicality) that occurred at two different times

(the time of the Giving of the Torah vs. the time after the Giving of the


Torah), nevertheless, there is a connection between them. Since the

“descent of the higher worlds” was (in addition to its own unique

impact) the beginning (and enabler) of the refinement of the physical

world (“and I [Hashem] will go first [to begin this entire process”],

therefore it also had this effect on the physical world at the time of

the Giving of the Torah. [However, the world did not remain in this

state, as it was not yet refined enough to contain this revelation

permanently, as explained earlier.]

This explains why we find statements that reflect the refinement of the

physical world at the time of the Giving of the Torah:

מכל נשמע ’הי הדברות דעשרת שהקול 31דאיתא מה לבאר יש ז"ועפ שלמעלה ס"דאוא הגילוי כי, ומלמטה ומלמעלה העולם רוחות ’ד

שבהקול( בהקו שהוא כמו דמקום מהגדר גם למעלה) מקום מגדר למעלה ’שיהי( הקול נשמע שבו) בהמקום פעל הדברות דעשרת

נכללו, מסויים מקום ’הי הקול ’הי שבו שהמקום אף ,ולכן 32.מהמקום .קצוות הששה כל בו

The Tikkunei Zohar and Midrash state that the voice of the Aseres

HaDibros was heard from all six directions (above, below, north, south,

east, and west), which reflects the revelation of “the higher worlds”

within the “lower worlds”:

The revelation of the Aseres HaDibros was a revelation of the

ohr ein sof which is beyond the limits of space (and even

beyond the concept of space itself, as it is higher than the kav).

This represents how it was part of the “higher worlds”.

When the Jews experienced this revelation of the “higher

worlds”, they experienced it within the bounds of space itself

– they heard the voice as if it was coming from all six directions

within space. Even though the six directions remained six

different directions, nevertheless the voice came from all six





at once – reflecting the fact that “space itself” was functioning

on a level which is above space.

The Rebbe applies this same principle to the concept of time:

למעלה ’הי תורה ניתנה שבו שהזמן, לזמן בנוגע הוא ז"שעד, לומר ויש .הזמן המשך כל בו ללונכ, מהזמן

Similarly, even though the Torah was given at a certain point in time,

the time in which the Torah was given included within it all moments

of time (just like the voice from a single source simultaneously came

from six directions). This reflected the fact that “time itself” was

functioning on a level which is above time.

This is one of the reasons why the Torah was only given once (and will

not be given again when Moshiach comes and a “new” [depth of] Torah

will be revealed):

ולא אחת פעם רק ’הי תורה שמתן זה על מהטעמים דזהו ומרל ויש .כולו הזמן המשך כל נכלל ת"דמ בהזמן כי, 33פעם עוד ’יהי

Since the Giving of the Torah joined “above time” with “time” by

including all of time within the (specific) time of the Giving of the

Torah, all of time already experienced the Giving of the Torah – and

therefore the Torah doesn’t need to be given again.

This same concept can be applied to the day of Rosh Chodesh Sivan:

, שביום זה 34ת"ח סיון שאז נשלמה ההכנה למ"ז הוא בנוגע לר"ועד .ז"נכלל כל משך הזמן שלאח

Rosh Chodesh Sivan marked the completion of the Jews’ preparation

for the Giving of the Torah, as this was the day that they completed the

refinement of the three main midos (chesed, gevurah, and tiferes) in the

final week of sefiras ha’omer. This enabled them to achieve the bittul

necessary to receive the Torah, causing the revelation of the Giving of




the Torah to begin. Since this revelation enabled the unification of the

“higher worlds” with the “lower worlds”, Rosh Chodesh Sivan (the

beginning of the Giving of the Torah] must also include this capability.

Therefore, the day of Rosh Chodesh Sivan includes within it all of time

from that day onward.

Based on this we can answer question one:

סיון חודש ראש על שקאי, הזה דביום הפירושים דשני הקשר וזהו .ז"שלאח הימים כל נכללו ת"מ דשנת סיון ח"בר כי, יום כל על ושקאי

Question One:

What is the connection between the fact that a Jew needs to see the

Torah as new every day and the fact that the possuk “on this day”

refers to Rosh Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at [the

desert of] Har Sinai [to receive the Torah]? [Seemingly, these are two

different times.]

Answer to Question One:

Because the Giving of the Torah began on the day of Rosh Chodesh

Sivan, and this day included within it all of time, every day was

included within the day of Rosh Chodesh Sivan. Therefore, we see that

they are not two distinct times. [Meaning, we don’t need to find a

connection between the two times because the two times are one.]

In the final section the Rebbe will explain how the words of Torah can

be considered as “new” when Hashem “says them again” when a Jew

learns Torah.


Section Three

In the previous sections the Rebbe explained the following points:

On a literal level, the phrase “on this day” from the possuk “on

this day, they arrived in the desert of Sinai” refers to Rosh

Chodesh Sivan, the day that the Jews arrived at the foot of Har

Sinai to receive the Torah. However, Rashi explains that the

phrase “on this day” hints to the fact that, when a Jew learns

Torah, he needs to feel like the Torah is being given today –

“on this day”.

This led us to question one: What is the connection between

the fact that a Jew needs to see the Torah as new every day

and the fact that the possuk refers to Rosh Chodesh Sivan, the

day that the Jews arrived at [the desert of] Har Sinai [to receive

the Torah]?

In order to explain how a Jew can experience the Torah as

“new” even though it was given more than 3,000 years ago

(question two), we explained that when a Jew learns Torah,

Hashem says the words of Torah again so the Jew can “repeat

them after Him”.

This explanation led us to question three: If Hashem’s words

are eternal and unchanging, how can the words of Torah be

considered new when Hashem “says them again” (at the time

when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that

were said at the Giving of the Torah?

In order to answer these questions, the Rebbe explained that

the time of the Giving of the Torah joined the “higher worlds”

with the “lower worlds”. In addition to meaning the higher and

lower levels within creation, this also implies that the Giving

of the Torah united G-dliness which is beyond creation with

the limited creation.


This unity of “beyond creation” with “creation” revealed

G-dliness which is beyond time and space within time and

space. This is why the single source of the voice of the Aseres

HaDibros was heard from all six directions simultaneously,

and the moment of the Giving of the Torah included within it

all moments of time.

This explains the connection between the two meanings of “on

this day”: Because the day of Rosh Chodesh Sivan marked the

beginning of the process of the Giving of the Torah – a process

which included within it all moments of time – therefore, it

included within it every single day. Based on this explanation,

the two explanations don’t refer to two different times; they

refer to two times which are united with each other.

The Rebbe now begins to answer question three:

( אמרתך) ה"דהקב הדיבור של והחידוש ההוספה לבאר יש ז"ועפ (ו ת"דמ שהדיבור זה כי, תורה במתן ’שהי הדיבור על האדם לימוד בעת דזה( ה סעיף) ל"וכמשנת האדם של הלימוד מצד הוא זמן בכל ישנו

המשך כל בו כלול ’שיהי תורה ניתנה שבו בהזמן פעל ת"דמ שהגילוי עליית על כח והנתינת ההתחלה ’יהי ת"דמ שהגילוי בכדי הוא הזמן

לימוד י"ע שבא ה"דהקב הדיבור ולכן .האדם עבודת, התחתונים .יותר נעלה הוא האדם

As explained earlier, the reason why the moment of the Giving of the

Torah included within it “all of time” (a revelation of “beyond time”

within time) is because it served as the beginning (and enabler) of the

service of the Jewish people (“the lower worlds ascending to the higher

worlds”). In other words, the reason why the words of Torah exist

within every moment is because the Jews will learn Torah and actually

refine the world to accomplish this unity.

We are now able to answer question three:


Question Three:

If Hashem’s words are eternal and unchanging, how can the words of

Torah be considered new when Hashem “says them again” (at the

time when a Jew learns Torah)? Aren’t they the same words that were

said at the Giving of the Torah?

Answer to Question Three:

Regarding the “higher worlds descending to the lower worlds” aspect

of the Giving of the Torah, nothing new would be accomplished if

Hashem said the words of Torah again (as Hashem’s words are

eternal).

However, regarding the “lower worlds ascending to the higher worlds”

aspect of the Giving of the Torah (the revelation of time and space

within time and space), there is something new that is accomplished

when Hashem says the words of Torah again when a Jew learns Torah.

This revelation of the “lower worlds ascending to the higher worlds”

only occurred at the time of the Giving of the Torah in order to give a

Jew the potential to reveal G-dliness within the “lower world.”

When a Jew actually learns Torah, Hashem says these words again on

a higher level because the fulfillment of the goal is superior to the

potential to fulfill the goal.

The Rebbe connects this answer to the concept of Rosh Chodesh:

הוא, חודש ראש על שקאי כפשוטו הזה שביום דכמו, להוסיף ויש ליום עד ומתגדלת הולכת היא כ"ואח, בלבד נקודה, הלבנה מולד רק שבעת, בישראל הוא ז"עד, 35באשלימותא סיהרא קיימא שבו ו"הט

דישראל העבודה י"וע, ההתחלה ’הי, סיני במדבר ’שהי תורה מתן 36דוד שבימי ועד, ומתגדלים הולכים הם תורה מתן ולאחרי ז"לאח

35.באשלימותא סיהרא קיימא ’הי שלמה ובימי






The day of Rosh Chodesh marks the “birth” of the new moon, when

the moon appears as a tiny “point”. Starting from Rosh Chodesh, the

moon’s appearance grows in size until the fifteenth of the month when

“the moon is complete.”

Similarly, at the time of the Giving of the Torah in the desert of Sinai, it

was only the beginning of the service of the Jewish people. From that

point forward, their service brought them to increasingly greater

levels, until the time of Dovid HaMelech and Shlomo HaMelech (who

was the fifteenth generation from Avraham) when the “moon

[referring to the Jewish people] was complete” (the Jewish people

attained the greatest level they could reach before the time of

Moshiach).

וירד ’יהי שאז, משיחא דמלכא בדרא ’יהי והשלימות המילוי ועיקר לוימלא ועד, בשוה מקום בכל, 37ארץ אפסי עד ומנהר ים עד מים

.בשוה הארץ בכל השלימות בתכלית מילוי, 38הארץ כל את כבודו

The Jews’ true achievement of this ultimate level will be in the times of

Moshiach, who will “rule from sea to sea, and from the river to the ends

of the earth” (referring to the entire world) – in every place equally (as

Moshiach will be incomparably greater than everyone). Furthermore,

“His (Hashem’s) glory will fill the entire world”; it will fill the entire world

equally (representing the revelation of “beyond space” within space).

The Rebbe now explains how a Jew connects the “higher worlds” and

the “lower worlds” within his service of Hashem:

עוז, 41’ותושי 40עוז נקראת שהתורה, 39בהדרושים מבואר והנה (ז ענינים שני בתורה שיש וזה .הבהמית לנפש ’ותושי האלקית לנפש

ויסודה התורה מקור כי, הוא( גשמיים בענינים שנתלבשה אף) האל הוא דתורה זו בחינה וגילוי] ובכבודו בעצמו ה"ב ס"באוא הוא

.[הקורא אחר כעונה, בביטול הוא האדם של התורה כשלימוד







Chassidus quotes the statements of the Sages that the Torah is

referred to as something that brings both “strength” and “weakness”

and explains that it brings “strength to the G-dly soul” and “weakness

to the animal soul.”

Even though the Torah deals with worldly matters (which seems to

indicate that the Torah is limited), it is able to both “strengthen the

G-dly soul” and “weaken the animal soul” due to its extremely high

source within the ohr ein sof. (A Jew is therefore only able to reveal this

level when he learns Torah with complete bittul, like one who is merely

“repeating Hashem’s words,” therefore focusing on the G-dliness

within the Torah.)

These two abilities to bring strength to the G-dly soul and weakness to

the animal soul correspond to the concepts explained earlier in the

ma’amar:

דלעיל הענינים שני דוגמת גם הם ’ותושי דעוז הענינים דשני, לומר ויש א"לנה ועוז כח נותנת שהתורה דזה .ומטה דמעלה בהחיבור( ד סעיף)

כח מתשת שהתורה וזה, למטה התורה והמשכת ירידת ד"ע הוא .התחתונים עליית על ת"דמ כח הנתינת ד"ע הוא ב"הנה

These two concepts correspond to the two aspects of the revelation at

the Giving of the Torah:

The fact that the Torah “gives strength to the G-dly soul”

corresponds to the “higher worlds descending to the lower

worlds”. Just like Hashem brought G-dliness into the limited

world and gave it the “strength” to be revealed, so too the

Torah gives the G-dly soul the “strength” to be revealed within

the Jew’s animal soul.

The fact that the Torah “weakens the animal soul” corresponds

to the “lower worlds ascending to the higher worlds” – the

ability to refine the physical world through Torah and mitzvos.

Just like Hashem “weakened” the limited world’s “resistance” to


G-dliness at the time of the Giving of the Torah, so too the

Torah “weakens” the animal soul’s “resistance” to the

revelation of the G-dly soul.

We see that these two impacts represent two opposites:

The Torah “strengthens the G-dly soul” by making it so strong

that the animal soul becomes “irrelevant.”

On the other hand, the Torah “weakens” the animal soul itself

by dealing with the reality of the animal soul, showing that it is

not irrelevant.

The Rebbe explains the implication of the fact that the Torah contains

these two opposites:

דעוז הענינים שני בה יש שלכן, ה"ב ס"מאוא הוא התורה שמקור וזה למעלה שהיא) שהתורה דזה, 42א"במק המבואר ד"ע הוא, ’ותושי

בה שנמשך י"ע הוא, בהמטה ופועלת למטה ירדה( מהעולם .הפכים נושא שהוא, מהעצמות

The fact that the Torah includes these two opposites parallels another

concept which is explained in Chassidus: the fact that the Torah (which

is beyond creation) can “descend” and have an impact on the limited

creation. This shows that in addition to the fact that the source of the

Torah is the ohr ein sof (the infinite revelation of G-dliness beyond

creation), Hashem’s essence is drawn down into the Torah, which

enables it to contain two opposites.

The same is true in our case: The fact that the Torah both “strengthens

the G-dly soul” and “weakens the animal soul” is only possible because

Hashem’s essence (which can contain two opposites) is drawn down

into the Torah.



The Rebbe now explains the continuation of the possuk, “on this day

they arrived in the desert of Sinai”:

מלשון מדבר, סיני מדבר באו הזה ביום ’גו השלישי בחודש 43וזהו (ח כעונה בביטול הוא שהדיבור להורות ’מ בתוספת מדבר ’ונק, דיבור שירדה סיני נעשה ז"ועי(, בהדרושים בארוכה כמבואר) הקורא אחר

44.העולם לאומות שנאה

The word “midbar” (desert) can also be vowelized as “midaber”, a form

of the word “dibur” (speech) with the letter mem added to the

beginning. In Hebrew, the prefix “mem” is used to exclude, and here it

excludes “original speech”, and only includes words which were

already spoken – the words of Torah which Hashem (already) said at

the Giving of the Torah. Therefore, the level of “midaber” refers to the

complete bittul of learning Torah by merely “repeating Hashem’s

words.”

When the Jews were given this ability of “midaber”, it resulted in “Sinai”,

related to the word “sinah” (hatred). This means that when the Jews

reached this complete bittul and became connected to Hashem’s

essence, it resulted in “Hashem’s hatred of the nations” because

Hashem’s essence became specifically connected to the Jewish People.

האלקית לנפש עוז) נעשית היא אזי בביטול הוא התורה דכשלימוד גם נכללים העולם לאומות שנאה דבירדה, הבהמית לנפש ’תושי(ו

תראה כי 47פ"עה 46ט"הבעש מתורת ולהעיר] 45.הבהמית ונפש הגוף תראה, הגוף הוא שלך בהחומר טוב בעיון תסתכל כאשר, שונאך חמור .[הנשמה את שונא שהוא, שונאך שהוא

When a Jew learns Torah with complete bittul (through the ability that

he was given at the time of the Giving of the Torah), this gives strength

to the G-dly soul, which then “weakens the animal soul”, as the body

and animal soul are also included in the “hatred of the nations”.









[We can see how the body and animal soul of a Jew are included in the

“hatred of the nations” from the teaching of the Ba’al Shem Tov on the

possuk, “If you see your enemy's donkey lying under its burden, would

you refrain from helping him? You shall surely help along with him.”

The Ba’al Shem Tov taught that if a Jew carefully examines the desires

of his body, he will realize that it is truly “his enemy”, as it “hates” [has

completely opposing priorities to] his G-dly soul.]

The Rebbe now explains how this theme continues in the following

possuk, which states that “They traveled from Refidim and they arrived

in the desert of Sinai, and they encamped in the desert, and Israel

encamped there opposite the mountain”:

שרפו שם על הוא רפידים, מרפידים ויסעו אומר 48ז"ולאח (ט, תורה לומד הוא ואדרבא לתורה מנגד שאינו, 49תורה מדברי ידיהם

הוא דמדבר העבודה י"וע, וחלישות ברפיון הוא שלו שהלימוד אלא ועושה תורה בדברי והחלישות מהרפיון( גם) עצמו את מסיע

.זה על 50תשובה

The Midrash explains that name of the place “Refidim” is related to the

word “rafa”, which means “weak”. Despite that fact that they were

learning Torah (and weren’t opposing Torah), their learning was

“weak.”

When the Jews “traveled from Refidim”, this means that they “left the

way of Refidim” – did teshuva for their prior “weakness” in learning

Torah (as well as other things) – by “coming to the “midbar” (midaber),

learning Torah with bittul.

’גו סיני מדבר ויבואו( מרפידים ויסעו שאומר לאחרי) בכתוב וממשיך תורה בדברי 51להתחזק אותו מביא ברפידים תחלה ’שהי דזה, ההר נגד .יותר עוד

Even though the prior possuk already said that the Jews “arrived in the

desert of Sinai,” after the following possuk says that the Jews “traveled






from Refidim” it repeats that “they arrived in the desert of Sinai” and

adds that they encamped there “opposite the mountain.”

This shows that by reaching the level of “midbar” through doing teshuva

(they “traveled away from Refidim”), they were able to reach an even

higher level (represented by “opposite the mountain”).

כח הנתינת, עכשיו זה פסוק בתורה שלומדים י"דע, לומר ויש (ד"יו על כח הנתינת, הראשונה דבפעם .יותר עוד הוא מרפידים ויסעו על

, ועכשיו, ת"למ ההכנה נשלמה סיון ח"שבר י"ע היתה מרפידים ויסעו התורה ומלימוד, שעברו שבשנים תורה ממתן כח הנתינת גם יש

.(ו סעיף ל"כנ) ת"דמ בענין מיתוסף ז"שעי תורה מתן שלאחרי

Furthermore, when we learn this possuk now it gives us even greater

strength to “leave Refidim” (do teshuva) and learn Torah with complete

bittul. This is because the “initial” Rosh Chodesh Sivan was only the

completion of the preparation for the Giving of the Torah, but when

we learn the possuk today this ability has been strengthened through

many years of the giving of the Torah, and many years of actual

learning – the accomplishment of the goal of the Giving of the Torah.

The Rebbe relates this to the day of the 15th of Shvat, the day on which

this ma’amar was said:

, באשלימותא סיהרא קיימא שבו לחודש ו"הט ביום שנמצאים ובפרט טובה לארץ ששייך, 52לאילן השנה ראש, בשבט ו"בט – גופא ובזה

ובקיום התורה בלימוד להוסיף מיוחדת כח נתינת ישנה – ורחבה ,ורחבה טובה דארץ באופן המצוות

This ability to learn Torah with complete bittul is especially strong

considering that today (the day the ma’amar was said) is the 15th of the

month, the day in which “the moon is complete”. Additionally, it is the

15th of the month of Shvat, the “New Year for Trees”, which is

specifically connected to the “good and spacious land” of Eretz Yisroel.

This gives us the unique ability to add in our learning of Torah and



fulfillment of mitzvos in a way of a “good and spacious land” (an

abundance of Torah and mitzvos).

טובה דארץ באופן ’שתהי( מרפידים ויסעו) לתשובה בנוגע ז"ועד עושין וכשישראל, 53רבה בשמחה שהיא עילאה תשובה היינו, ורחבה

, 55ישראל בני אחד לאחד תלוקטו ואתם, 54נגאלין הן מיד תשובה בגאולה, כפשוטה ורחבה טובה לארץ מביאם 56בעצמו ה"שהקב

.ממש בקרוב, צדקנו משיח י"ע והשלימה האמיתית

Similarly, the day of the 15th of Shvat gives us a unique ability to “travel

away from Refidim” – to do teshuva – in a way of a “good and spacious

land”. This refers to the higher level of teshuva – teshuva ila’ah – which

is done with tremendous joy.

As the Rambam states, “When the Jews do teshuva, they will

immediately be redeemed”, as it says in the possuk, “and all of you I

[Hashem] will gather, one by one, the Children of Israel.” Then,

Hashem Himself will bring us to the actual “good and spacious land”

of Eretz Yisroel with the true and complete geula through Moshiach

tzidkeinu – may it be immediately!

40+ ma’amarim available online.

Sign up online to receive weekly translations as they are released.

www.simplychassidus.com






Footnotes from the Original Hebrew

השני הילולא-יארצייט – שבט ב"כ, יתרו פ"ש לקראת", נ"תש – שבט ב"כ בקונטרס לאור יצא( *

."נ"תש’ה שנת ,שבט ב"כ ,יתרו ’פ ק"עש . . ע"זי ע"נ מושקא ’חי מרת הצדקנית הרבנית של

.א, יט( יתרו) פרשתנו( 1

.ב, פו שבת( 2

.ב, יב בא( 3

בהוצאה] ב, שסו פרשתנו ח"תו .(קמו ’ע ז"תקס מ"סה) ז"תקס .פרשתנו ריש א"בתו זה ה"רד( 4

.(פט ’ע ה"תרנ מ"סה) ה"תרנ .[א, רנא ב"ח – החדשה

שזה, מוכח, שם שבת ’שבמס ש"הגז מביא שאינו ומזה ".ח"בר – הזה ביום" כאן י"בפרש( 5

גם אבל .(כאן ע"ראב וראה) "החודש ביום – הזה ביום" הספורנו וכפירוש .עצמו מהכתוב מובן

.ועוד .יז, שם .ב, מ פקודי ראה – לחודש באחד ל"דהול להדיוק מקום יש זה פירוש לפי

השלישי בחודש ה"ובד ".הזה ביום מהו, ההוא ביום אלא לכתוב צריך ’הי לא" :שם י"בפרש( 6

. יום באיזה נתפרש ולא סתם הזה ביום אומרו טעם"( 99 ’ע ב"תש’ה מ"סה) בתחלתו ב"תש’ה

."’כו י"כפירש .

ש"שה ת"לקו וראה .116 ’ע ת"ש’ה .ריא ’ע ה"תרפ .תלח ’ע ת"עטר .רלה ע"ס ה"תרס מ"סה( 7

.א, מב

.[ב, רנג ב"ח – החדשה בהוצאה] ב, שע שם ח"תו .קמט ’ע שם ז"תקס מ"סה .א, סז שם א"תו( 8

.ב-צא ’ע שם ה"תרנ מ"סה

.א, כ פרשתנו( 9

.קעב, קיט תהלים( 10

.א, כב ברכות( 11

.שם ה"תרנ מ"מסה ולהעיר( 12

.7 שבהערה ת"ש’וה ה"תרס מ"סה ז"עד ראה( 13

.ועוד .ג, ב"פי ר"שמו .טו וארא תנחומא( 14

.טז, קטו תהלים( 15

.כ, יט פרשתנו( 16

.א, כד משפטים( 17

ש"לקו וראה .מ"ובכ .ואילך תתקל ע"ס ב"ח ב"תער המשך .ואילך פד ע"ס ג"תרמ מ"סה( 18

.24 ’ע ח"ח

.שם ש"לקו ראה( 19

http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/48/index.htm#_ftnref_3640





















מנחם תורת) ואילך ה"ס( ט"תשמ) ס"הש על הדרן .ואילך 212 ’ע ז"חט ש"לקו בארוכה ראה( 20

.(ואילך תיז ע"ס ס"וש ם"הרמב על הדרנים –

, "בשוקא איכא יוסף כמה( ת"דמ יום) גרים דקא יומא האי לאו אי" ב, סח פסחים ראה( 21

בהאדם שנעשה דהשינוי(, 214 ’ע) שם ש"ובלקו ."ונתרוממתי תורה שלמדתי" שם י"ובפירש

31 הערה ל"הנ הדרן וראה .ת"דמ "יומא האי"ב נתחדש, ומתרומם שמתעלה, תורה הלומד

.מ"ואכ .(ואילך תיח ע"ס שם מנחם תורת)

.ה"פ תניא( 22

’ע ח"תש’ה מ"סה .ואילך תתקכ ’ע ב"ח ב"תער .ואילך מט ’ע ו"תרס המשך בארוכה ראה( 23

.ואילך 160

.מ"ובכ .קפט ’ע ו"תרס המשך( 24

ג"ח לקמן וראה .ג"סע, לד יתרו ח"ז .(ב, מ – יט תיקון שם וראה) נז תיקון סוף ז"תקו ראה( 25

.נ"וש .ואילך קפ .ואילך קעא ’ע

.מ"ובכ .רנ ’ע א"ח ב"תער המשך .עה ’ע ג"תרמ מ"סה ראה( 26

.ועוד .נה ’ע שם .לו ’ע ו"תרס המשך .(א, נח) א"פמ תניא( 27

.מ"ובכ .ב"פ החיים עץ קונטרס .ב-א, יג במדבר ת"לקו( 28

.א"סי ב"פ ת"ת ’הל .א"סי שם ק"מהדו .א"ס סוף ת"מהדו ח"או ז"אדה ע"שו .בסופה מנחות( 29

.שם ג"ובשוה 25 הערה 413 ’ע ח"חי ש"לקו וראה

וישב תנחומא .ב, ח"פ ר"ב .ד, צ תהלים מדרש ראה) ל"מרז עם זה לקשר מקום ’הי לכאורה( 30

, פב – ז"פ א"שעהיוה) וזמן מקום הוא העולם גדר כי, לעולם קדמה שהתורה( א, מט ב"זח .ד

ב"תער המשך) הידוע פ"וע .ומקום מזמן למעלה היא לעולם קדמה שהתורה וכיון(, א

, העולמות שבערך בהאור גם אלא עצמו בהעולם רק לא הוא ומקום דזמן שהגדר( 23 שבהערה

שהם(, זמן) ואיחור וקדימה( מקום) ומטה דמעלה הענינים ישנם הקו שבאור( ג סעיף) ל"וכנ

לפי הוא ומקום מזמן למעלה היא שהתורה דזה, לומר יש, שבעולמות וזמן דמקום השרש

שרש, גופא הצמצום שלפני שבהאור, מזו ויתירה, הצמצום שלפני ס"באוא הוא ששרשה

העליונים שבירידת מובן ומזה .לעולמות השייך מהאור שלמעלה ס"אוא בעצמות הוא התורה

.שבעולמות ומטה דמעלה מהגדר שלמעלה ג"הבל אור גם נכלל התורה שבנתינת למטה

.זה ’פי שולל – שנה אלפיים שקדמה זה ל"מרז סיום אבל

.ט, ה"פ ר"שמו .כה שמות תנחומא וראה .(א, מו) ו"פל בתניא הובא(, ב, סד) ב"תכ ז"תקו( 31

’ע לעיל) ל"תש’ה לגני באתי ה"ד וראה .(נ"וש .א, כא יומא) המדה מן אינו ארון מקום ד"וע( 32

.שם 22 ובהערה, ג"ס( שלה

ת"עטר מ"סה .שסו ’ע א"ח ב"תער .תקמו ’ע שם .כג ’ע ו"תרס המשך .שנו ’ע ו"תרנ מ"סה( 33

.ועוד .57 ’ע ט"תש’ה .קצט ’ע ה"תרפ .רצא ’ע

.[ב, רנה ב"ח – החדשה בהוצאה] א, שעג שם ח"תו .ג"סע, סז פרשתנו א"תו( 34

















וראה .א, מו .ב, מ ג"ח .א, רטו .א, פה ב"ח .א"סע, רמג .ב"סע, רכה .א"רע, קנ א"ח זהר ראה( 35

.כו, ו"פט ר"שמו

.26 הערה 24 ’ע ח"ח ש"לקו ראה( 36

.ח, עב תהלים( 37

יטל לומר המנהג פ"שע, ולהעיר פ אודות מכתבים קובץ) שנותיו למספר המתאים תהלים הקא

מ"סה .נג ע"ס י"ח .לא ’ע א"ח צ"מוהריי ר"אדמו ק"כ קודש-אגרות .תהלים אמירת ערך גודל

שנה ניסן א"י עד ג"תשל ניסן א"מי החל שבתהלים עב מזמור אומרים –( ואילך 1 ’ע ניסן א"י

.(ד"תשל) המאמר דאמירת זו

.יט, שם תהלים( 38

ואילך ב, שסט שם ח"תו .ואילך קמח ’ע שם ז"תקס מ"סה .ואילך א"סע, סז פרשתנו א"תו( 39

.ואילך צ ’ע ה"תרנ מ"סה .[א, רנג ב"ח – החדשה בהוצאה]

, א"פ ר"שהש .רמד רמז שם ש"יל .ב, טו בשלח מכילתא .ה, א"פל ר"ויק .ג, ח תהלים מדרש( 40

.ג, ב"פ .ד

.ב, כו סנהדרין( 41

.שם ובהערות(, ואילך תכא ’ע שם מנחם תורת) ט"ס ל"הנ הדרן ראה( 42

ב, שעג שם ח"תו .קנב ’ע שם ז"תקס מ"סה .ואילך ג"סע, סז שם א"תו ראה – להלן בהבא( 43

.צד ’ע ה"תרנ מ"סה .[(א, רנה שם] ב, שעב שם וראה[ )ב, רנה ב"ח – החדשה בהוצאה]

.ואילך א"סע, פט שבת( 44

.ד, צ צ"לשמע דרושים ת"לקו .ב, ב בראשית א"תו ראה( 45

.נ"וש .כא ’סי בהוספות( ט"תשנ ת"קה הוצאת) טוב שם כתר .שבט כח "יום היום"( 46

.ה, כג משפטים( 47

.ב, יט פרשתנו( 48

.שם י"ובפרש א"סע, קו סנהדרין וראה .ח, יז בשלח פ"עה ש"ויל מכילתא( 49

.(ב, יט) פ"עה י"מפרש להעיר( 50

.ח"ספ ת"אגה .(א, יב) ז"פ תניא ראה( 51

.בתחלתה ה"ר ’מס( 52

.(ואילך ב"סע, קי) א"פי ת"אגה( 53

.ה"ה ז"פ תשובה ’הל ם"רמב( 54

.יב, כז ’ישעי( 55

.ג, ל נצבים פ"עה י"רש ראה( 56























ב"ה

לע"נ

הרה"ת אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרה"ח

ע"ה דניאל יצחקר'

בן יבלחט''א ר' אפרים שליט''א

מאסקאוויץ

שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע

למדינת אילינוי

נלב"ע ב' אדר שני ה'תשע"ד

ת.נ.צ.ב.ה

🙧🙥

DEDICATED IN MEMORY OF

RABBI DANIEL ל"ז MOSCOWITZ

LUBAVITCH CHABAD OF ILLINOIS

REGIONAL DIRECTOR

🙧🙥

המלך מלאכת את ואעשה ואקום ...נהייתי דניאל ואני

AND I, DANIEL ... ROSE AND DID THE KING'S WORK

(DANIEL 8:27)

BaChodesh HaShlishi 5734downloads.simplychassidus.com/BaChodesh_HaShlishi_5734.pdf · teaches that...

Documents

Transcript of BaChodesh HaShlishi 5734downloads.simplychassidus.com/BaChodesh_HaShlishi_5734.pdf · teaches that...