קובץ

הערות

התמימים

ואנ"ש

יו"ל ע"י תלמידי מתיבתא

חדר חב"ד ליובאוויטש

סידני אויסטרליא

גליון א

ר"ח כסלו ה'תשע"א

שנת "ביאת משיח"

שנת חמשת אלפים שבע מאות שבעים ואחד לבריאה

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

יו"ל ע"י תלמידי מתיבתא

חדר חב"ד ליובאוויטש

סידני, אוסטרליא

36 Flood St. Bondi N.S.W 2026 Australia

פתח דבר

לתלמידי לע"ע- האחרון ביחידות- דורנו נשיא אדמו"ר כ"ק להוראת בהתאם

ושקידה יותר בתמדה הישיבות, אור לבדר"ח מרחשון ה'תשנ"ב, ש"תוסיפו עוד

בפשטות.. ויתירה מזו.. שלכל אחד מכם ניתן הכח לחדש בתורה- "לאפשה לה",

ועד לחידוש באופן כזה, שיחול עליו השם ד"תלמיד ותיק", שחידש חידוש אמיתי

הענינים אותם כל את לפרסם שמשתדלים לאחרונה- כנהוג ובפרט, בתורה.

שמתייגעים עליהם עד שמגיעים לידי שקלא וטריא אמיתית, המיוסדת על כללי

2

חברי המערכת

הת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

שלמה זלמן שי' ברויןהת'

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

התורה- פרסום בכתב, או באופן דדפוס. וכמדובר כמה פעמים בזה, בשנים הכי

אייננעמען אויסטרליא דורך לימוד התורה".אחרונות.." ובפרט כפתגם רבינו "

***

והן הנגלה בתורת הן והערות, ביאורים של קובץ לאור להוציא הננו שמחים

בתורת החסידות, ובעניני גאולה ומשיח, פרי עמלם של תלמידי ישיבתינו וחברי

אנ"ש דקהלתינו.

וכיון ש"פותחין בדבר מלכות" פותחין אנו בשיחה של יום ה' פרשת שלח כ"א סיון

בשעתה, ומאיזה סיבה לאנשיא דורנו תש"ל. שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר

נמסרה לדפוס, ונתגלתה בהשגחה פרטית לאחרונה.

ובקשר ליום הבהיר ר"ח כסלו, אנו מדפיסים בתור הוספה את מגילת ר"ח כסלו.

מעשינו שאר כל בתוככי זה, קובץ דהדפסת אחד" שה"מעשה אנו ובטוחים

והשלימה, האמיתית הגאולה את ויזרז וימהר הגלות לסיום תגרום ועבודתינו

והוא זיך מיטן רבי'ן דא למטה אין א גוף ולמטה מעשרה טפחים זעהן "ונזכה

יגאלנו", תיכף ומיד ממש.

המערכת

יום הבהיר בדר"ח כסלו ה'תשע"א- שנת 'ביאת משיח'

מאה ושמונה שנה להולדת כ"ק אד"ש מה"מ

וששים שנה לנשיאותו

סידני, אויסטרליא.

3

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

תוכן הענינים

3פתח דבר.....................................................

דבר מלכות

7........................................שיחה של כ"א סיון תש"ל

שפתי ישנים

13...............................................בענין ביטול חמץהרה"ג הרה"ח ר' אשר אברמסון ע"ה

גאולה ומשיח

16.........................................גדלות משיח לגבי משהא' מהתלמידים

19..............................ג' פסוקים בין שירת הים לישתבחר' איתמר שי' הצבי

שערי נגלה

22......................................שעת ביעורו לשיטת רש"יהרב שבתי אשר טיאר שליט"א

31..............בשיטת רש"י ותוס' בענין שור ובור שמסרן לחש"והת' מנחם מענדל שי' שפירא

35..............................שימשא דבתר מיטרא בתרי מיטרא

4

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

הת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

36........................................פדיון הבן סיבה או סימןהת' שלמה זלמן שי' ברוין

שערי חסידות

38...............שנוי הלשונות בתניא "נקרא רשע" ו"מקרי רשע"הת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

41.........................כלי אצל אברהם ועשיית דרגת הבטחוןהת' מרדכי שי' סלאווין

רמב"ם

44.......................בגדר מצות קידוש החודש לדעת הרמב"םהרב יוסף ישעי' ברוין שליט"א

49............אשה שהוחזקה כל ימי' יום תראה דם ויום לא תראההרב שבתי אשר טיאר שליט"א

פשוטו של מקרא

56...............................אזן ששמעה על הר סיני לא תגנב

שערי הלכה ומנהג

58.................................................הערה בקב נקיהת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

59.......................גדר בית הכסא שבימינו לגבי הל' תפיליןהת' שלמה זלמן שי' ברוין

הוספה

65..............................................מגילת ר"ח כסלו

5

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

6

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

דבר מלכות

7

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

8

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

9

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

10

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

11

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

12

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

שפתי ישנים

*בענין ביטול חמץ

הרה"ג הרה"ח ר' אשר אברמסון ז"ל

**ד דסידני אויסטרליא"אב

בענין ביטול חמץ ישנם חילוקי דעות: א( מטעם הפקר. וי"א ביטול עצם החפץ.

פסחים. מכילתין ריש בר"ן עיין

ודאי לא מצי ובמקום אחר כתב הר"ן שאם הביטול היא מתורת הפקר, שליח

מיבטל. ובחידושי רע"א לגיטין דף ל"ב , כתב

*מרשימה שרשם בקיצור לעצמו. מארכיונו של הנגיד הרב ר' מאיר שי' גוטניק.

דורות רבנים מכמה היו פולין. משפחתו דיסנא, בעיר נולד הרבנים. הי' מגדולי ז"ל אברמסון **הרב אשר

נין )בן מו"ה אליהו( מרגליות, וחסידי חב"ד. אבי אמו הי' בעל ה"סוגה בשושנים" על הל' נדה, הרב מרדכי

וישב בב"ד ביחד יו"ט. בצעירותו למד בראדין. כשעבר ללונדון שימש שם כרב בהכ"נ. ונכד לבעל התוספות

דסידני, כאב"ד שימש בכתב. הידידות נמשך לאוסטרליא אח"כ וכשעבר אברמסקי. יחזקאל ר' הגאון עם

תשובותיו חידושיו, להדפיס למועד חזון ועוד תשמ"ג. מרחשון, בי' נפטר שנים. כשלושים אוסטרליא

וההתכתבות שלו בתורה עם גדולי הפוסקים.

דאיך פשוט להר"ן דלא מהני הפקר ע"י שליח.

עיין ב"י או"ח תל"ד דמילתא שבהפקר לא מהני שליחות משום דהפקר יש לן דין

בהל' נדרים פ"ב הי"ד, ובנדרים לא מהני נדר וכנדרים ז. וכמו שכתב הרמב"ם

שליחות משום "מוצא שפתיך תשמור" "ובל יחל דברו" דוקא.

13

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

כי הדין של אמירה יליף שפיר המהרי"ט דגם בהקדש לא מהני שליח. ולכן

לגבוה כמסיר' וכו' היינו נמי מדינא של מוצא שפתיך תשמור )כדמשמע בשבועות

כ"ו( אמירה גמר דעת דומיא לקנין בהדיוט , דהקניין הוכחה על גמר דעת של

הקונה והמוכר.

בדבור כ"ו משמע דשאני הקדש מנדר, דבנדר הדבר תלוי ואף דבשבועות דף

מרבינן אנו דבהקדש פירושה, הכי התם במחשבה. אפי' איתא הקדש ואילו

נדיב לב. אבל אחר כל איכא גמר דעת כדבור מטעם דכתיב דאפי' במחשבה

שמרבינן זה, מטעם נדר אנו דנין והוי כדבור בנדר.

טעם אחר

מרשותו להוציא בעליו בתורת החפץ בעצם פועלים הבעלים א( ביטול? מהו

ולהכניסו לרשות הפקר והוי כמו קנין והקדש.

ב( אין בעצם החפץ ענין חיובי אלא מסלקין את הבעלות מן הדבר והדבר נעשה

הפקר במילא.

תורה וע'ז אמרה בעצם החפץ כיון שפועלים צד הראשון שייכה שליחות, לפי

שלוחו של אדם כמותו. ולפי הצד השני, דין הפקר, אינו אלא סילוק בעלות-ענין

שלילי-ועל כגון זה לא ממצינו שליחות.

והיינו שכתב הר'ן: ואחרים חולקים דכיון דביטול מטעם הפקר נגעו בה,שליח לא

מצי משוי, כיון שאין פועלים בעצם החפץ מטעם חיובי, רק מטעם שלילי.

יכולים החפץ בעצם שפועלים חיובי מטעם הוא שביטול האומרים לפי אבל

לעשות שליח.

14

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

גאולה ומשיח

גדלות משיח לגבי משה

א' מהתלמידים

בנוגע לגדלות של משיח כתב הר"מ בהל' תשובה פ"ט ה"ב וז"ל: "לפי שבאותן הימים

תרבה הדעת והחכמה והאמת... מפני שאותו המלך )משיח( שיעמוד מזרע דוד בעל

למשה רבינו". עכ"ל. ומשמע שמשה הואקרוב חכמה יהי' יתר משלמה ונביא גדול הוא

יותר גדול ממשיח בנביאות.

וז"ל הר"מ על ה,ד הקשה דף בספרו אגרת בקרת חיות המהר"ץ ":אבל ...

)נב,יג( ישעי' בילקוט דרשו חז"ל רם מאברהם1שבפסיקתא הובא ונשא ממשה

למשה ולא דומה לו". עכ"ל.קרוב, ורבינו אומר כאן רבינו

15

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

גליק ראובן לר' באגרת אד"ש כ"ק כתב מלכיםוזלה"ק 2והנה "ובמערכת :

ההתחלה-מלמעלה למטה- צ"ל דמלך

ועייג"כ תנחומא תולדות כ'.. 1

.254נדפס באגה"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד ע' קפ"ד ואילך. וגם הוגהה ע"י כ"ק אד"ש ונדפס בלקו"ש ח"ו ע' . 2

י"א בר"ה פ"קבנבואההמשיח. דהנה גם כמרע"ה, אבל ממש"כבמלכים קםד 3

גם למשה רבינו, משמע דס"ל כמ"ד בר"ה שם דקרובברמב"ם דמשיח נביא גדול

ע"ד4. וע"פ גרסתינו, י"ל דזהו שני הפי' בתנחומא ס"פ תולדותבמלכים לא קם

כי )ואינו מפרט ממשה, ונשא מיצחק וגו' ישכיל הימנומלך המשיח: משה גדול

)כי בנבואה ונשא ממשה כו'. משיח ממשה( גדול בהערות מהר"שבמלכות ועיין .)

בובער לתנחומא )שם סקל"ד( דהמהר"ץ חיות הקשה מכאן על מ"ש ברמב"ם

שם דמשיח הוא רק קרוב למשה, ועייג"כ מאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה

המשיח ישפיע דלע"ל ס"ה( בקונטרס )נדפס ה'תש"ט באחש"פ זי"ע נבג"מ

לרבינו הזקן פ' צומוכח בלקו"ת ואהרן כו'. וכן מרע"ה גם להאבות פנימיות התורה

ד"ה והניף ידו פ"ב". עכלה"ק.

הביא מתנחומא הר"מ על חיות המהר"ץ לקושיית שבההמשך מזה ומוכח

", שמוכח בלקו"ת זה שמשיח גדול ממשהמוכח בלקו"תהמאמר בלקו"ת וכתוב "

בענין הנביאות.

ג"כ וזהוהתגלות פנימית התורה... אבל בלקו"ת כ' כ"ק אדה"ז וזלה"ק: "והוא ענין

שיהי' למעלה מבחי' אדה"ר ומבחי' מרע"ה... והוא ילמד דעת לכל... ענין משיח

16

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

". עכלה"ק. ולא כ' שום דבר אודות גדלות משיח לגביפנימית התורההעם בהשגת

משה בענין הנביאות. אלא מוכח שפנימית התורה

דף כא:.3

שם .4

ודיקא נמי מלשון כ"ק אדה"ז " נביאות. פנימית התורה", שפנימיתהתגלות היא

התורה נתגלה למשיח בתור נביאות.

וגם מה שמשמע רבינו ממאמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ נ"ע באחש"פ ה'תש"ט,

שמשיח גדול ממשה בענין הנביאות, מוכח שפנימית התורה היא נביאות.ודיקא

נמי ממ"ש אדמו"ר הריי"ץ נ"ע ש"אך לו בעצמו )משיח( יתגלה הרבה יותר לאין

.5מוכח בודאי שפנימית התורה היא נביאותקץ ותכלית ממה שיוכל לגלות". שמכ"ז

ע' חכ"א בלקו"ש שהעיר351משא"כ "ומה וזלה"ק" מה"מ אד"ש כ"ק כ'

שיש מעלה במשיח שגדול ממשה רבינו. הנה כמה חלוקי6אודות המובא בדא"ח

ידיעת התורה כו' וכו'. ומה שלא קם ענינים בזה, היינו ענין הנבואה, המלוכה,

לקו"ת7כמשה עיין בנוגע למעלת הנבואה... משא"כ במעלת הנשמה מוסכם

סוף שה"ש הנ"ל )מט,ג( שמעלת משיח גדולה יותר. ובמילא אין סתירה שכן הוא

גם בנוגע ללימוד התורה, ובפרט תורתו של משיח שהוא הענין דישקני מנשיקות

התורה, 8פיהו ליחידהפנימית משיח לשייכות מתאים שזהו שבנפש, יחידה ,

הכללית, משא"כ משה ששייכותו הוא למדריגת חי'".

ומזה משמע, שאף שבנביאות לא קם כמשה )וגם בזה יש דעה

ראה ג"כ דרך מצותיך מצות מנוי מלך פ"ג.. 5

ראה שם שהשיג כו"כ מ"מ בדא"ח בענין זה.. 6

. דברים לד,י 7

17

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

שה"ש א,ב. 8

שבמלכים קם(, אבל בנוגע לפנימית התורה משיח בודאי גדול ממשה בלא שום

שייכות לנביאות.

נביאות, היא התורה שפנימית משמע לקו"ש של ו' שמחלק להבין, וצריכים

ומחלק כ"א של לקו"ש משמע שפנימית התורה אינו נביאות.

ועד עכשיו לא מצאתי ביאור נכונה ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.

ג' פסוקים בין שירת הים לישתבח

ר' איתמר שי' הצבי

תושב השכינה

לה' "כי פסוקים באמירת לישתבח הים שירת בין מפסיקים למה להבין צריך

המלוכה וכו' ה' אחד ושמו אחד".

ויש להקדים על מ"ש בספר יחי המלך )להרב שלום דובער הלוי וולפא( ?מבואר

שם שבשלשה פסוקים האלה מתאר את השלשה התקופות של אדמו"ר הרש"ב,

אדמו"ר הריי"ץ ואדמו"ר נשיא דורנו.

"כי לה' המלוכה ומושל בגוים" מתאר את התקופה של אדמו"ר הרש"ב כמרומז

במאמר הראשון של "כתר יתנו לך" )שזהו ענין "המלוכה"(.

והיתה לה' המלוכה" מתאר את ציון לשפוט את הר עשו "ועלו מושיעים בהר

גוים "ראשית שלו הראשון במאמר כמרומז הריי"ץ האדמו"ר של התקופה

עמלק" )שזהו ענין "ועלו מושיעים בהר ציון"(.

18

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

"והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד" מתאר את התקופה של

אדמו"ר נשיא דורנו כמרומז במאמר הראשון שלו "באתי לגני" )שזהו ענין "והי'

ה' למלך"(.

ויש להוסיף לפענ"ד בדרך אפשר שבכל הפסוקים האלה יש לחלק בשתי חלקים,

בפסוק הראשון יש מתחיל בענין של "כי לה' המלוכה" שזהו ענינו של התגלות

של מלך המשיח שבתקופה של אדמו'ר הרש"ב הי' עת מסוגל לההתגלות דמלך

לממשלה שהי' בגוים" "ומושל של במצב הי' תקופה באותו אבל המשיח

)במדינות רוסיא( התנגדות תקיפה נגד יהדות.

עשו" הר ציון לשפוט את בהר מושיעים "ועלו בענין של בפסוק השני מתחיל

היהדות. הצלת למען הממשלה נגד נפש במסירות הלך הריי"ץ שאדמו"ר

וכשהגיע לארצות הברית התחיל את הענין של "והיתה לה' המלוכה" שאז לא הי'

התנגדות כ"כ ודיבר על ענין של משיח.

בפסוק השלישי מתחיל בענין של "והי' ה' למלך" כי לא הי' התנגדות כלל כולל

ידי נפילת מסך הברזל. ודיבר הרבה בנוגע משיח ההתנגות שמדינות רוסיא על

וגם שלח שלוחום לכמעט כל קצוי התבל להזדרז העולם על התגלותו של משיח.

ואנחנו מחכים לשלב השני שבפסוק זה "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" על

ידי התגלות משיח בפועל ממש במהרה בימינו.

ונחזור לענינינו י"ל בדרך אפשר שהטעם שמפסיקים בג' פסוקים אלה שירת הים

בין ישתבח הוא משום שבאותו הזמן הי' ראוי להיות התגלות של משיח אבל בני

19

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ישראל לא הי' מוכנים כי הם הי' עדיין בדרגא של אתכפיא. ויש לומר שאומרים

הג' פסוקים לדעת מתי נהי' מוכנים רק על ידי השלשה תקופות הנ"ל.

וכל זה בדרך אפשר.

שערי נגלה

שעת ביעורו לשיטת רש"י

הרב שבתי אשר טיאר שליט"א

ר"מ ומשפיע דישיבה

נכתב ע"י א' מהתלמידים

תנן במתניתא קמא דפסחים "אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר". ופרש"י

"שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא". :)ד"ה בודקין( וז"ל

"כיון דצריך ביטול... ומדאורייתא בביטול בעלמא:והקשו בתוס' )ד"ה אור( וז"ל

סגי )שלא לעבור בבל יראה( אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל". ותירצו "דאע"ג

חכמיםדסגי בביטול בעלמא וחיישינןהחמירו יבא לאכלו". ולבערו שלא לבדוק

א( "משום דחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח: לזה משום ב' טעמים

20

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

ובבל יראה בבל לעבור תורה בו חמץ שהחמירה "שאני ב( מני'". בדילי ולא

אתי דילמא משום דביטלו היכא אפי' ולבערו לבדוק חכמים החמירו ימצא

שלא מדאורייתא היא חמץ שבדיקת דסובר ז"ל רש"י לשי' וקשה למיכלי'".

לעבור בבל יראה ובבל ימצא, והרי יכול לבטלו.

לרש"י, ביטול היינו להסיח דעתו מני': ובהקדים שיטתם בנוגע למעלת הביטול

)דף ד. ד"ה חובת הדר(. ולתוס' היא לעשותו כעפראולהשוי לי' )דהפקר ד"ה:

מדאורייתא(. ויש כמה נפק"מ אם אמרינן שהחמץ הוה לי' כעפרא או אם אמרינן

: שהיא הפקר ומהם

חלאווה א( המהר"ם ולדידי(: )וקושיית מותר: ד"ה החמץ יהא לרש"י

בהנאה אף בפסח! דבשלמא באכילה אי אכיל לי' הא יהיב דעתי' עלי'

אמרינן אם אבל בעפר. ליהנות שייך בהנאה אבל לאכילה, למחשבה

כתוס' שביטול היינו הפקר ל"ק דכל שהפקירו לא עבר דלאו דידי' הוא.

כיב( ימצא ובבל יראה עובר בבל ע"י שהפקיר חמצו, הגם שאינו לתוס',

ע"י מביתו החמץ לבער "תשביתו" מצות קיים לא סו"ס הרי הפקירו,

וזורה לרוח או זורקו לים )לחכמים( יהודה( או ע"י שיפרר שריפה )לר'

אבל לרש"י שביטול היינו להשוי לי' כעפרא, קיים 1)לקמן כו.(.

עי' מ"ש כ"ק אדה"ז בשולחנו )ח"ג ס'תל"ד סי"ד( וז"ל: "טוב ליזהר שלא לבטל החמץ פעם ב' ביום עד שיבער.1

תחילה מן ביתו כל החמץ הידוע לו כדי שיקיים מצות ביעור חמץ בחמץ שלו, שלאחר הביטול אין החמץ שלו שכבר

ביטלו והפקירו".

21

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

)ד דלרש"י "תשביתו". החמץ,: מצות את לבער א"צ בביטול( ד"ה

"דכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה".

וז"ל כ' בודקין( )ד"ה זו במשנה הירושלמי על העדה הקרבן "...:והנה

דמדאורייתא בעינן בדיקה וביטול. בדיקה לחמץ ידוע וביטול לחמץ שאינו ידוע".

עכ"ל. ועיי"ג בכסף משנה בהר"מ )הל' חמץ ומצה פ"ב ה"ב( שמביא גירסא א'

החמץ הידוע לויסיר "ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא ש:בהרמב"ם וז"ל

בלבו וישים אותו כעפר". ולפ"ז יבואר שי' רש"י. שאףיבטלנומרשותו ושאינו ידוע

ידוע(, זהו רק לחמץ :סגי )כדאמרן בדף ד שמדאורייתא בביטול בעלמא ,שאינו

צריך לבדוק ולבערו.ידועאבל לחמץ

( אהא דאמר רב:אבל באותו דבור גופא דחה הכסף משנה גי' זו, מדאמרינן בגמ' )ו

יהודא "הבודק צריך שיבטל... גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלוי'", דפריך "וכי

". ודייק הכסף משנה שמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אף לחמץלבטלהמשכח לה,

לחמץ ידוע הל"ל וכי משכח לה,ביעורדאם איתא דמדאורייתא בעי )בדיקה ו(ידוע,

. ביטול בעלמא סגי אף לחמץ ידוע אלמא דמדאורייתא בלבטלה, ומדקאמר ליבערה

ומסיק, דודאי גי' זו טעות היא, והגי' הנכונה היא כבהרמב"ם שלנו- "ומה היא השבתה

בלבו ויחשוב אותו כעפר".יבטלנוזו האמורה בתורה, היא ש

שעושה המצוהקודםוהוכיח כן גם מסוף הל' ברכות )פי"א הט"ו( שכ' שם שהמברך

" וכמו "על נטילתעל העשי' מברך "אחרישב בסוכה". אבל המברך ל" כמו "למברך "

משעה ביעור חמץ"... שעל"וכך הוא מברך ": לולב". וכן כ' שם בענין בדיקת חמץ וז"ל

22

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

בביטול בלא בדיקה", עכ"ל. הרי מפורש דשגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק

סגי.

( ד"ה מדאורייתא שהקשו שם על פרש"י מזה:ובאמת צע"ג בשי' רש"י, דהנה בתוס' )ד

שדרשינן )בדף ה.( על מ"ש )שמות יב,טו( "אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם"

פסח, ו"אמרינן לקמן )שם( מאך חלק שהוא משש שעותערבש"ביום הראשון" היינו

ולמעלה", והרי לרש"י שמצות "תשביתו" היא ביטול, "אחר איסורא לא מהני ביטול".

]והחמדת צבי )פסחים ב.( כ' שרש"י ז"ל רצה לפרש לשי' ר' יוסי הגלילי, וכיון שר' יוסי

הגלילי סובר שחמץ מותר בהנאה אף בפסח, כ' רש"י שמצות "תשביתו" היא ביטול, כי

יכול לבטל לאחרי חצות לשי' ר' יוסי הגלילי. ודוחק.[

והנה המנחת חינוך )מצוה ט'( מפלפל אם מצות השבתה היא בתור "קום ועשה" היינו

שיש מצוה לבער החמץ בפועל, או אם היא בתור "שב ואל תעשה" היינו שהחמץ צריך

מקודם זמן איסורו )כשי' הרמב"ן(. ולפ"ז, לרש"י שמצות "תשביתו" היאמושבתלהיות

להיות דלאחרי חצות א"אמושבתביטול, החמץ צריך פסח, קודם חצות של ערב

לבטלו.

. דלאביי מוכח שהיא בתור "קום ועשה", ומסביר, שבאמת זהו מחלוקת אמוראים

שהרי ראייתו של אביי שמצות "תשביתו" היא בעיו"ט היא מזה ש"תרי קראי כתיבי.

כתיב )שמות יב, יט( "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" )אפי' שעה אחת בתוך

השבעת ימים. רש"י( וכתיב )שם טו( "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" )הרי

שהה בו שעה אחת. רש"י( הא כיצד, לרבות ארבעת עשר לביעור )דעל כרחך האי

"הראשון" ראשון קודם לכל שבעה קאמר דהיינו ארבעה עשר. רש"י(. ואם נאמר

23

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

שהיא בתור "שב ואל תעשה", א"כ לא מוכח מידי שמצות "תשביתו" היא בעיו"ט. שהרי

אפשר לפרש שמ"ש "אך ביום הראשון תשביתו" היינו בליל ט"ו, והכוונה היא שהחמץ

מרשותו קודם זמן איסורו בליל ט"ו. אע"כ דלאביי מוכח שהיא בתור קוםמושבתיהי'

ועשה. משא"כ לשאר האמוראים אפשר דפליגי על אביי. ומביא מפרש"י לקמן )ה.(

"התיר לך הכתוב לשהותו מקצת יום ביעורו, ואי יום ביעורו:ד"ה אך חלק שכ' שם וז"ל

ביו"ט מי שרי לשהויי' כלל... דאי לאו אך איכא למימר ביום הראשון- בין השמשות

שהוא התחלת היום, אבל השתא ע"כ בתוך יום ביעורו שרי לי' קרא לשהויי' )ולכן מצות

"תשביתו" היא בערב פסח(". ומציע, שכוונת רש"י לבאר שלשי' זו, החמץ צריך להיות

קודם ביה"ש.מושבת

בין כ' כשרש"י דאורייתא, ספק היא השמשות שבבין שכיון חינוך המנחת ומבאר

בין השמשות, היינו לפניהשמשות כוונתו תחילת היום, ואז אינו עובר בבל יראהלפני

מאליו מלפני פסח. מושבתובבל ימצא כי היא

בבין למימר שיבער החמץ כ' רש"י "דאי לאו אך איכא כי בהדיא וקשה להולמו,

" )ולא קודם התחלת היום(. התחלת היוםהשמשות שהוא

:ועייג"כ במנחה חדשה ובדבר שמואל שהקשו על המנחת חינוך מפרש"י לקמן )יב

ד"ה שלא בשעת ביעורו( על דברי ר' יהודה שאומר "אין ביעור חמץ אלא שריפה".

ו"א"ר יהודה אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר". ופרש"י

שהואשעת ביעורו בשבעדשלא בשעת ביעורו היינו בשש דאכתי מדאורייתא שרי, אבל ב

מוזהר מה"ת השבתתו בכל דבר. ולפ"ז הקשה הגמ' שם ובלשון רש"י "וטורח זה למה

וישביתנו בכל דבר". וא"כ להמנחת חינוך שמבארימתין עד שעת ביעורואם אין לו עצים

24

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

מאליו מקודם זמן איסורו אינו מובןמושבתשלרש"י מצות "תשביתו" היא שצריך להיות

כלל קושיית הגמ', שהרי )לשיטתו( החמץ צ"ל מושבת מקודם זמן איסורו .

"לפי:ד"ה אבל בשעת ביעורו( שכ' )לבאר שי' רש"י( וז"ל: ועייג"כ בחי' רבינו דוד )יב

מה שאמרנו אנו שמתחילת שבע הוא מצוה לבער מה"ת, שיום י"ד לביעור חמץ הוא

מתרבה אלא שמ"מ חכמים האריכו לו את הדרך כדי שלא יגע באיסורא דאורייתא ולא

נתנו רשות להמתין עד שעה שביעית."

[ ע"ז נבדוק( ד"ה )ד. חינוך מפרש"י לקמן לשי' המנחת ראי' להביא יש לכאו'

שהקשה הגמ'- ל"ל לבדוק לחמץ באור לי"ד, חמץ אינו אסור אלא מו' שעות ולמעלה

יבערנו.קודםונבדוק בשש. ופרש"י שיש סברא לבדוק לחמץ בתחילת שש ו איסורו

מקודם זמן איסורו. מושבתולכאו' מוכח משם שצ"ל

(:אבל אינו, שהרי מ"ש רש"י שקודם איסורו יבערנו, היא ע"פ מה שאסקינן לקמן )י

דגזר ר' יהודה בשעת איסורו לבדוק דלמא אתי למיכל מני'.

ועדיפא מני' כתב הפני יהושע )יב:( ד"ה בתוס' ד"ה אימתי שיישב שי' רש"י וז"ל: "מה

שהקשה ר"ת האיך ימתין עד תחילת שבע, הא גזר ר"י לשמא יאכל. נראה דלא קשה

מידי, דנהי דחייש שמא ימצא גלוסקא יפה וישכח ויאכל דרך מתעסק. משא"כ הכא

שכבר בדק ומצא והצניע החמץ, וא"כ כשיטלנו בתחילת שבע כדי לבערו ממש... תו

לא שייך כלל רק חששא דשמא יאכל". עכ"ל.

כהביאור ודלא ועשה" "קום בגדר היא "תשביתו" מצות רש"י שלשי' ברור ולפ"ז

שבהמנחת חינוך. ולכן אכתי צ"ב בשי' רש"י.[

25

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ד"ה אימתי( שהקשו עוד על שי' רש"י שפי' ששעת ביעורו בשבע,:ועי' עוד בתוס' )יב

"ועוד דמנותר יליף ר' יהודה דחמץ בשריפה. ונותר:ושלא בשעת ביעורו בשש. וז"ל

)איסורו( טעון שריפה וכמו"כ חמץ. ומפרש ר"ת דשלא בשעת ביעורו היינואחר שיעורו

אחר שש, שרוב העולם מבערין בשש כתיקון חכמים. וטעם משום דיליף מנותר והיינו

. אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש כיון שאינה מצוה לבערו אלא מדרבנןלאחר איסורו

השבתתו בכל דבר". עכ"ל. וצע"ג לכאו' בשי' רש"י.

ונראה לתרץ בפשטות עפמ"ש הר"ן )ב. ד"ה בודקין( ]ובחי' רבינו דוד )ו: ד"ה ומכל

מקום([ שמהות הביטול היא גלוי מילתא, דבלא ביטול נהי דבפסח חמץ אסור בהנאה

ואינו ברשותו, הרי עשאו הכתוב כאלו היא ברשותו. ואם ביטלו, גלויי' דעתי' דלא ניחא

לי' דלהוי זכותא בגווי' כלל וסגי בזה שהסכים לדעת תורה. אבל אם לא ביטלו גלויי

דעתי' דדעתי' עלוי' ועובר בבל יראה ובבל ימצא ע"י שעשאו הכתוב כאלו היא ברשותו.

ולפ"ז, זה שלרש"י מצות "תשביתו" היא ביטול, הכוונה היא שמיד בחצות של ערב

פסח, צריך מיד להסכים לדעת תורה ולבטל החמץ בלבו, ויחשוב שחמצו הוא כעפרא

דארעא. אבל לפי שאין אנו מלאכי השרת שיכולין לדקדק כחוט השערה, ואם היינו

" ולאו ברשותי' קיימא"תחילת)לבתר מחכים עד חצות, בהכרח שיהי' זמן איסורא )

לבטלו ולא מהני ביטול. אבל כשבטלו בתחילת שש הוה גלוי מילתא שרוצה לבטלו,

.בחצותוקיים מצות "תשביתו"

. ולכאו'השבתתו בכל דברוי"ל שזהו גם הביאור בזה שלשי' רש"י שבשעת ביעורו )בשבע(

שיל"ו מה"מ אדמו"ר כ"ק שיחת אלא2ע"פ חמץ ביעור "אין יהודה שלר' שזה

יהודה, הפי' של "תשביתו" הוא , קשהביטול המציאותשריפה", הוא מפני שלשי' ר'

26

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

לרש"י שמפרש שלאחר חצות, )אף לר' יהודה( השבתתו בכל דבר ולא בעי שריפה,

ביעורו הנ"ל שבשעת וע"פ צריך לבטל עצם מציאות החמץ. יהודה( )לר' והלא

היא ברשותו(, וצריך רקכאלו)בשבע( שאסור בהנאה ואינו ברשותו )ורק עשאו הכתוב

להסכים לדעת תורה שהוא כעפרא דארעא, א"כ הגם שלבתר )תחילת( זמן איסורא

,שלו אינו הוא ברשותו אבל באמת כאלו הכתוב עשאוביטל לחוד לא מהני )דכיון שרק

יכול לבטל ולהשבית החמץ שברשותו ע"י מחשבה או דבור גרידא(, מ"מ ע"י אינו

סגי בזה שמשביתו בכל דבר כיון שבאמת אינו שלו ורקבפועל ממששמשבית החמץ

עשאו הכתוב כו'.

וי"ל שזהו שמרמז רש"י במ"ש שבדיקת חמץ היא שלא לעבור בבל יראה ובבל ימצא.

חצות, אבל לפני חצות, אור לי"ד, צריך לבדוק ולבערו.לאחרישהרי ביטול מהני רק

ועוד, שכל המרבה לבער את החמץ ה"ז משובח, כי הוא מראה שאינו רוצה בהחמץ

כלל.

.189נדפס בלקו"ש ח"ז ע' .2

27

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

בשיטת רש"י ותוס' בענין שור ובור שמסרן לחש"ו

הת' מנחם מענדל שי' שפירא

תלמיד בישיבה

והזיקו חייב לשלם בפ"ק דב"ק )דף ט:( "...שור ובור שמסרן לחרש שוטה וקטן

משא"כ באש". ובגמ' הובאה פלוגתת ר"י ור"ל, דלר"ל "לא שנו )שפטור באש(

אלא שמסר לו גחלת ו)החרש( ליבה )אותו( אבל מסר לו שלהבת חייב", ולר"י

וכח והיינו שאחיזת גרים, )דצבתא דחרש קא נמי פטור לו שלהבת אפי' מסר

ההיזק(. את יעשה שהחרש אדעתי' לאסוקי הוי ולא ההיזק גרמה החרש

וממילא, לשיטת ר"ל מיירי בשור קשור ובור מכוסה, ודכוותה גבי אש )דפטור(

בגחלת. ופריך מ"ש הכא ומ"ש הכא.

ומשני דשור דרכי' לנתוקי ובור דרכי' לנתורי. ומפרש רש"י שדרך השור להתיר

החש"ו מתירו א"ע, וכן דרך הבור לנפול, והו"ל לאסוקי אדעתי' שאפי' אם אין

סופו להתיר א"ע וכן בבור, והלכך שמירה רעועה היא וחייב, אבל בגחלת פטור

משום דכמה דשביק לי' מעמיא עמיא ואזלא )שכשעוזבין את הגחלת היא מכבה

)דפטור( גבי אש ודכוותה מגולה, ובור מותר בשור לר"י קאי מאליו(. אמנם,

כנ"ל, גרים קא דחרש שצבתא משום באש, דפטור טעמא והיינו בשלהבת.

משא"כ בשור מותר ובור מגולה חייב, משום שלאו צבתא דחרש קא גרים )השור

והבור מזיק בלא סיוע החרש(.

והנה בתוד"ה בשור כתבו, דשור קשור ובור מכוסה, היינו שקשרו וכסהו כראוי,

הכא ומ"ש הכא מ"ש אח"כ מדפריך ועוד הוא, כלום לאו כראוי שלא דאי

28

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

)שבנידון דשור קשור ובור מכוסה, בשניהם הי' להם ליפטור(, מובן שקשרו וכסהו

כראוי, דאי בשלא כראוי אין הו"א לפטור בשור קשור ובור מכוסה. ועפ"ז הקשו

)בתוד"ה שור( איך שייך לומר שחייב בשור קשור ובור מכוסה כראוי, הא בהדיא

תנן )לקמן דף נב.( כסהו כראוי פטור. ותירצו דשאני הכא שמסרו לחש"ו, ועי"ז

גרע משמירתו )אמנם בגחלת אינו גורע משמירתו כ"כ כשמסרו לחש"ו, כי אין

דרכו ללבות גחלת כמו שדרכו לנתוקי ולנתורי, כי כמה דשביק לה חרש מעמיא

עמיא ואזיל(.

ונמצא, דלהתוס' דרכי' לנתוקי היינו ע"י החרש ולא מאליו כדפרש"י, דאם דרכי'

לנתוקי מאליו איך נגרע משמירתו ע"י שמסרו לחרש. וצ"ב בשיטת רש"י.

גם צ"ב, דבתוד"ה ולר"י הקשו אמאי צריכים לשנות ולהעמיד את הברייתא לר"י

בשור מותר ובור מגולה, הרי שלהבת לר"י כמו גחלת לר"ל, ושייך להעמיד אותו

בשור קשור ובור מכוסה וחייב אפי' לר"י משום שדרכי' לנתוקי ולנתורי. ]ובתוס'

רבינו פרץ הקשה עוד על כללות שיטת ר"י שסובר שפטור בשלהבת, הלא מזומן

האש להזיק גם בלא לבוי החרש[. ותירצו דטעמא דר"י דפטר הוא מפני שהקטן

שומרו ואין הקטן עושה היזק, והשתא ניחא אמאי העמיד אותו במותר ומגולה, כי

ואין דרכו לנתוקי א"א להעמיד אותו לשיטתו בקשור ומכוסה כי הקטן משמרו

אבל גרים, קא דחרש צבתא שלאו לפי חייב, ומגולה במותר )אמנם ולנתורי

בשלהבת הוא פטור משום שצבתא דחרש קא גרים(. ועצ"ב לשיטת רש"י שדרכו

ואכתי לנתוקי היא מאליו, הרי אפי' אם הקטן שומרו, דרך השור להתיר א"ע

תיקשי דהו"ל להגמ' להעמיד הברייתא בקשור ומכוסה.

29

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

לר"י בלא והא נקט שמסרו לחש"ו, עוד, אמאי צ"ב, דלקמן בא"ד הקשו גם

מסרו נמי חייב )כי לר"י מיירי במותר ומגולה, אבל לר"ל אין קשה, כי לר"ל מיירי

בקשור ומכוסה, ולכן אם לא מסרו פטור(. ותירצו שנקט לרבותא שאע"פ שעשה

שמירה קצת, מ"מ חייב. אבל לרש"י שדרכי' לנתוקי היא מאליו, עדיין צ"ב אמאי

נקט שמסרו לחש"ו.

ואולי יש לבאר שיטת רש"י וליישב כל הנ"ל לפענ"ד: דבאמת בין לר"ל ובין לר"י

החש"ו עושה שמירה קצת, והמחלוקת בשור קשור ובור מכוסה היא, אם דרכי'

הוא ולכן ולנתורי מאליו, דרכי' לנתוקי לר"ל לאו. ולנתורי מאליו אם לנתוקי

חייב, ולר"י לאו דרכי' לנתוקי ולנתורי מאליו, ולכן הוא פטור. ולכן, גם לשיטת

רש"י מתורצת קושיית תוס' ר"פ במה שסובר ר"י שאפי' מסר לו שלהבת פטור –

קושיית התוס' אמאי וממילא מתורצת גם עושה שמירה קצת. משום שהחש"ו

לפי לר"י, פטור ומכוסה בקשור כי – ומגולה במותר לר"י הברייתא העמידו

שהחש"ו עושה שמירה קצת ולאו דרכי' לנתוקי ולנתורי מאליו.

ומה שהקשו התוס' בשיטת ר"ל שבקשור ומכוסה )כראוי( חייב מהא דתנן כסהו

כראוי פטור – באמת לשיטת רש"י לא מיירי בכסהו כראוי, דמה שהוכרחו התוס'

להעמיד בקשרו וכיסהו כראוי היינו משום דבשלא כראוי לאו כלום הוא )כנ"ל(

)בין לרש"י הרי החש"ו משמרו קצת לפוטרו. אמנם מדוע קס"ד ועוד דאל"כ

לר"ל ובין לר"י(.

30

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

ובקושיית התוס' אמאי נקט שמסרו לחש"ו, והא בלא מסרו נמי חייב – י"ל כתי'

בקשור )לר"ל חייב מ"מ שמירה קצת, שעשה לרבותא שאע"פ דנקט התוס'

ומכוסה וק"ו במותר ומגולה, ולר"י במותר ומגולה(.

ולפ"ז י"ל עוד ולבאר הכרחו של רש"י לפרש כן, ודלא כסברת התוס', דלשיטת

התוס' המחלוקת בין ר"ל לר"י היא מן הקצה אל הקצה, שר"ל סובר שמסרו

לחש"ו הוא גריעותא ור"י סובר שהחש"ו משמרו קצת, והרי אפושי פלוגתא לא

מפשינן. אמנם ע"פ מה שנתבאר בשיטת רש"י א"ש, כי שניהם סוברים שהחש"ו

ולנתורי מאליו אם לנתוקי רק אם דרכי' והמחלוקת היא עושה שמירה קצת,

לאו.

שימשא דבתר מיטרא כתרי מטרא

הת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

תושב השכונה

עיבא כמיטרא מיטרא דבתר זיקא יהודה רב "ואמר ג: תענית בגמרא איתא

דבתר מיטרא כמיטרא שימשא דבתר מיטרא כתרי מטרי. )והקשו שם( למעוטי

מאי, למעוטי גילהי דלילא ושמשא דביני קרחא".

קטע המתחיל בגמרא22ובספר אוצר חיים )להרב חיים צבי הירש ברודא( ע'

בזה לומר להגמ' מנלן הקשה בגבו"א בספר "עיין וז"ל: כתב מאי למעוטי

למעוטי מאי כו' ונשאר בצ"ע.

31

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

יהודה לחשוב לרב לי' דלמה להגמ', להו ליישב, משום דקשה נראה ולענ"ד

שניות והרוחות לעיל תנא העבים ברייתא היא מיטרא, הא דבתר ועיבא זיקא

לי' להך ברייתא ללשון ידע יהודה הא ורב יהודה, דהוא 1למטר, רב ואיתימא

כו', ולא הוה לי' להוסיף כ"א שימשא דבתר מיטרא מפרש לה דבתר מיטרא,

ומשום הכי קאמר הגמ' למעוטי מאי." עכ"ל.

ולענ"ד צ"ע בכל זה, כי בבריתא כתוב שהעבים והרוחות רק שניות למטר, ורב

.כמיטרא יהודה מוסיף שהעבים והרוחות הם

נדפס כן בספר ואולי צ"ל מלשון. .1

מאי. ולכן הדרא קושיא לדוכתא, מנלן להגמ' לומר בזה למעוטי

מיטרא בכ"ף הדמיון אכתי מורה שהם שניות למטר,כואולי י"ל בדוחק, שהלשון

ואכתי צ"ע בכ"ז.

פדיון הבן לאחר ל' יום סיבה או סימן

הת' שלמה זלמן שי' ברוין

תלמיד בישיבה

איתא בגמ' )ב"ק י"א:( "בכור )אדם( שנטרף תוך ל' יום אין פודין אותו, וכן תני

יום ת"ל אך ל' תוך אפי' נטרף יכול פדה תפדה רמי בר חמא מתוך שנאמר

חלק". ופרש"י שסוגיא זה מיירי בנהרג דאי כשמת מעצמו לא אצטריך לן למימר,

דכתיב "ופדויו מבן חדש תפדה", דמשמע שמתחייבים בפדיון רק אח שיצא מכלל

32

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

הוה ולא נפל חי הוה לא אקטיל אי דלא אמרינן ואצטריך לאשמועינן נפל,

ולפרקי'.

והקשו בתוס' ד"ה בכור, שמרש"י משמע קצת דאם קים לי' בגוי' דכלו לו חדשיו

יום ל' תך בנו פודה גבי אמר מט.( )בכורות בכור יש ובפרק לפדותו, חייב

ונתאכלו המעות שאין בנו פדוי למרות דאגלאי מילתא למפרע דלאו נפל הוא.

לן קים דאפי' מבן חדש תפדה", מ"ופדויו היא הכתוב גזירת ותירצו, שבאמת

שכלו חדשיו צריך ל' יום, וא"א לפדותו תוך ל' יום אף שהוה ודאי חי. דהל' יום

. וצ"ב במאי דמשמע בפרש"י, שמכיוןשכבר יכול לפדותוהם סיבה )ולא סימן(

יום. ובפרט שסתר יום הוא סימן שהבכור הוה חי, מותר לפדותו תוך ל' שהל'

יום ל' פדי' תוך בד"ה דכ"ע, שכתב שם שלא שייכא דעת עצמו בבכורות שם

מאחר שהחיוב לעשות פדיון הבן חל רק לאחרי ל' יום ודו"ק.

ב' קיימים התורה שבסימני ראה פ' ח"ב בלקו"ש המבואר ע"ד י"ל ולפע"ד

סוגים: א. סיבה- שהם עצמם סיבה לדבר כמו במעלה גרה ומפרסת פרסה שהם

יהי' טהורה. ב. סימן- שהם מבררים את הטהרה או היפוך הגורמים שהבהמה

הטהרה שיש בהדבר מחמת עצמו. וע"ש.

דלפי"ז, י"ל שאפי' לרש"י, זה שצריכים לשהות ל' יום היא לא רק סימן שהבכור

הוה חי אלא גם סיבה שכבר יכול לפדותו. ועפ"ז י"ל שאם קים לי' בגוי' דכלו לו

חדשיו ונהרג, הו"א שצריכים לעשות פדיון הבן לאחר ל' יום. קמ"ל "אך - חלק"

דאינו כן.

33

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

חסידות

שינוי הלשונות בתניא – "נקרא רשע" ו"מיקרי רשע"

הת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

תושב השכונה

בלקוטי לוי יצחק הערות לתניא ע' א, בקשר עם מש"כ בתניא פ"א "העובר על

איסור קל של ד"ס מיקרי רשע", כתב וז"ל: "ונקט מקרי רשע במ', ולקמן במי

שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע בנ', שהוא לשון מאליו וממילא, כי בכאן

עשה מעשה, משא"כ במי שיש בידו למחות ולא מיחה, שלא עשה מעשה כלל

לכן כתב לשון נקרא רשע, שפירושו שהוא רק מאליו וממילא".

רשע", נקרא עוונות שעושה ש"בשעה אדה"ז שם מש"כ עפ"ז צ"ב ולכאורה

ע' וראיתי בפי' משכיל לאיתן על תניא שכתב לפרש78אע"פ שעשה מעשה.

הוא אלא ה' רצון על בפועל כעת עובר אינו הוא אם "ואפילו וז"ל: בהנ"ל,

נמצא רק במצב של עושה עונות והוא עוד טרם קים את מצות תשובה שעדיין

ועיי"ש בס' יותר על מצות המלך )נקרא רשע. לא גמר בלבו שהוא לא יעבור

34

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

הקודש, לשון הוא שנקרא אלא הם, אחד ענין ומקרי "ונקרא שכתב: הנ"ל

ומקרי לשון התרגום שענינו פירוש לשון הקודש וגילויו. ולכן כשכבר עשה מעשה(

שכבר התגלה בפועל כרשע )משתמש רבינו בלשון התרגום 'מקרי', וכאשר רבינו

עונות"( הוא כגון ש"עושה היותו רשע בכח על שם העתיד, רוצה להדגיש את

רבינו לחטוא משתמש ימשיך חבירו וממילא מוחה( )או שאינו לחטוא, מסוגל

בלשון המקרא 'נקרא'". עכ"ל בס' הנ"ל.

אבל צ"ע לפרש בלשון רבינו "בשעה שעושה עונות" שפירושו – "מסוגל לחטוא",

ולא כפשוטו שעושה עונות בפועל ממש. ועוד צ"'ע אם פירש על נכון תוכן הדיוק

בלקוטי לוי"צ שנקרא הוא לשון מקרא ומקרי הוא לשון תרגום, )ומסתבר יותר

לפרש שמקרי במ' הוא חזק ונקרא בנ' הוא רפוי. ובפרטיות יותר – שנקרא בנ'

.(1הוא ל' נפעל, והיינו שנעשה מאליו וממילא, אבל מיקרי במ' הוא לשון פועל

נק'1 ביהכ"נ אחורי “כל התפללל ב ו, בברכות רשע": “נקרא ג"כ בלשון בש"ס לבאר יש זה אולי ביאור .ולפי

ת"ח ב"כל לג, בקדושין מעשה. כאן שאין ביהכ"נ, אחורי מה שנמצא כ"א עון אינה בעצמה רשע", שהתפלה

ונטלה הימנו שאינו עומד בפני רבו נק' רשע", שלא עשה מעשה. בקדושין נט, א “עני המהפך בחררה ובא אחר

נק' רשע" , וי"ל כיון שאין כאן

עונות שעושה בשעה שהרי "ועוד רבינו שלשון אחר, באופן לפרש לי ונראה

נקרא רשע" הוא משפט כללי שכולל בתוכו כל סוגי העונות, הן עונות שכשעובר

עליהם יהיה במצב ד"נקרא רשע", והן עונות שהאדם שעובר עליהם יהיה במצב

ד"מקרי רשע". ובכל אופן, בשעה שעושה עוונות, איזה עבירה שלא תהי' ה"ה

בסוג ד"נקרא רשע" לכל הפחות. ומש"כ רבינו לקמן בהמשך הפרק ד"מחצה

על מחצה מקרי בינוני ורוב זכיות מקרי צדיק", נמי אתי שפיר דמיירי גם במצות

35

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

שבמעשה. ולקמן פ"ל שכתב רבינו "דמקרי רשע גמור אם אינו מנצח יצרו" וכן

בעבירות מיירי עיניו" לנגד אלקים פחד אין אשר על גמור רשע "ומיקרי

שבמעשה ג"כ.

ועדיין צריך ביאור במה שכתב רבינו בהמשך הפרק "וכ"ש וק"ו במבטל איזו מ"ע

שאפשר לו לקיימה כמו שאפשר לו לעוסק בתורה ואינו עוסק שעליו דרשו רז"ל

כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו' ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור

דרבנן".

ולכאורה לפי דיוק הנ"ל בלקוטי לוי"צ הו"ל לכתוב "נקרא"

נדרים אע"פ בנדרים כב, א לגבי לחבירו שהיפך בה, מאליו וממילא. ומעשה חטא, כ"א העדר הקדימה גניבה

שמקיימו נק' רשע", מצד החשש בזלזול נדרים, תוצאה מאלי'. בסנהדרין נה, ב “המגבי' ידו על חבירו אע"פ שלא

הכהו נק' רשע", שאין כאן מעשה חטא, כ"א הכנה והתחלה לחטא, מחשבה לעשות( ראה לקו"ש חל"א שמות א'

באורך.

כיון שלא עשה מעשה. ואולי אפשר ליישב שבמ"ע שייך שפיר

לומר ד"מקרי רשע", כי מי שמונע עצמו מלעשות מצוה ה"ז מבטל מ"ע כלשון

"מקרי שייך הלשון ולכן דרבנן", וה"ז חמור מאד "טפי מאיסור הזקן אדמו"ר

רשע". ודוחק.

ועוד י"ל בפשטות, שעד כאן לא דייק בלקוטי לוי"צ כי אם במקום שכתב רבינו

בלה"ק, ולכן יש מקום לתמיהה במה שכותב לשון "מיקרי" שהוא בתרגום, אבל

ואין צורך אין וכו'" טפי רשע "ופשיטא דמקרי בל' ארמית רבינו כשכתב כאן

מקום בביאור הלשון "מקרי". וק"ל.

36

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

דרגת הבטחון ועשיית כלי אצל אברהם

הת' מרדכי סלאווין

תלמיד בישיבה

איתא בגמ' )פסחים ב.(: "לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב" )היוצא לדרך

יכנס למלון בעוד החמה זורחת, וימתין עד הנץ החמה ויצא ואז טוב לו שנאמר

באור 'כי טוב'. רש"י.( ובתוס' )ד"ה יכנס( אור"י דבפרק הכונס )דף ס:( משמע

ונקט טוב. בכי שיצא ליזהר צריך מעירו אפי' ולפ"ז מזיקין. משום הוי דטעם

תחילה משום דאורחא דגמ' למינקט הכי. כניסה

ליציאה, כניסה מדמקדים ר"ת מדקדק לעולם( )ד"ה בתוס' שם בגמ' אבל

"וישכם ד.( מהא דכתיב )דף איירי. מדיליף בריש פסחים דבנכנס לעיר אחרת

אברהם בבקר" )בראשית כב.ג( שמצפרא סגי לזרוז מצות. ודלמא משום כי טוב

הוא דלא השכים. אלא ודאי מביתו לא שייך למימר שיצא בכי טוב )מפני שמכיר

המוקשים(. ולר"י שאין מדקדק בזה, הא דיליף מאברהם שפיר יליף, דמשום כי

טוב לא הי' צריך לאחר כיון דאזל לדבר מצוה ושלוחי

מצוה אינן ניזוקין. ולכן איירי אפי' מעירו. )ע"כ התוס'(.

ולפענ"ד י"ל שס"ל לר"ת שאע"פ ששלוחי מצוה אינן ניזוקין, מ"מ אין סומכין על

הנס. אבל לר"י י"ל שלאברהם אין זה חשיב סומכין על הנס לפי דרגתו הנעלה,

באדם" מבטוח בה' לחסות "טוב ע"פ פפ"ב( )ח"א תער"ב בהמשך כמבואר

)תהלים קיח.ח(,שהקשה שם מש"כ 'מבטוח באדם' שמשמע שטוב לחסות באדם

ותירץ שיש ב' מיני הנהגות למעלה- עילת העילות יותר טוב לחסות בה'. אבל

37

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

דרכי ע"פ כסדרן הדברים נמשכין שמשם ממכ"ע הוא עה"ע הסיבות. וסיבת

ויש כמה הטבע. וסבה"ס הוא סוכ"ע שמשם נמשכים הדברים שלא עפ"י טבע

דברים שצריך לבטוח בה' לגמרי ולא לעשות שום דבר.)וכאשר רואין שההנהגה

צ"ל באופן כזה אין זה בכלל אין סומכין על הנס(.

הב'. אבל לר"ת לנהוג באופן הי' בדרגא הנעלה שצריך לר"י שאברהם וי"ל

והי' צריך לעסוק בסיבות ע"פ שאברהם לא הי' בדרגא כזו לבטוח בה' לגמרי

דרכי הטבע כמשנ"ת בחובת הלבבות )שער הבטחון פ"ג הקדמה החמישית ושם

פ"ד עיי"ש(.

ע' )חכ"ו בלקו"ש הנת' ע"ד אבינו, אברהם הי' דרגא באיזה היא והפלוגתא

יוסף הצדיק שנענש לפי שבקש סבה בשר המשקים )להזכיר100-99 ( אודות

אותו לפרעה( ואין ראוי לצדיקים כיוצא בו לבקש סבה. לפי שהוא הי' מקושר

בבטחון, הנעלה באופן לנהוג צריך והי' למדריגה שלמעלה מהטבע בעבודתו

אור[ ]יהל באוה"ת ביניהם החילוק )ראה כזה. בדרגא הי' לא יעקב משא"כ

לתהלים מ.ה ד"ה ולא זכר תרע"ז, תרפ"ח(.

יוסף הצדיק )כמו ולר"י הי' בדרגת ולפ"ז לר"ת אברהם הי' רק בדרגת יעקב.

שמצינו שהקב"ה הציל אותו מכבשן האש באופן שלא עפ"י טבע, והוא לא עסק

בסבות מפני שהי' בדרגא הנעלה(.

38

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

רמב"ם

בגדר מצות קידוש החודש לדעת הרמב"ם

הרב יוסף ישעי' ברוין שליט"א

מרא דאתרא דקהילת צמח צדק

בר"מ ריש הל' קדה"ח: מ"ע לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש

יראה אם וידעו שיחשבו בי"ד על מה"ת וחדש מחדשי השנה. ועד"ז גם בפ"א ה"ז: מ"ע

יראה. לא או הירח

וצ"ב:

חדשים, וה"ז תוכן הלכות אלו לקדשא. שהשמיט החודש, אף שהביאו במניןקידוש

ואילך59המצות שבריש ס' היד ע' קנג, וכ"ה בסהמ"צ שלפנינו. ובלקו"ש חכ"ו ע'

מבאר ע"ד החסידות. וצ"ע לפי פשוטו.

ב. גם צ"ב מה שהוסיף "ולידע", דלכאו' מאי אשמעינן בזה.

ג. גם מה שהוסיף "מחדשי השנה" כלישנא דקרא, מאי בעי בזה.

ד. בסהמ"צ ובמנין המצות הוסיף לחשב שנים, והיינו מצות עיבור השנה. ומ"ט השמיטו

כאן.

כרמב"ן ודלא במצ' קדה"ח, נכללת שנים עיבור הר"מ שמצ' בדעת צ"ע גם ה.

)השגותיו לסהמ"צ שרש א( שהוא מ' בפ"ע מקרא דשמור גו' )כדעת הבה"ג ועוד(.

וטעמא בעי מהי השייכות לקדה"ח.

39

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

החדש ונאמר בחדשו חדש הלבנה שנא' עולת חדשי הם השנה והנה ברפ"א כ': חדשי

במראה למשה הוא ברוך הקדוש לו הראה חכמים אמרו חדשים כך ראש לכם הזה

החמה שני מחשבין הם שאנו והשנים .ראה וקדש כזה לו ואמר לבנה דמות הנבואה

.האביב חודש שמור את שנאמר

וצ"ב:

ו. תרי ילפותא למ"ל. וגם מדוע הקדים המאוחר, דהו"ל להביא תחלה קרא דהחודש

דמפורש יותר, וגם הוא עיקרא דהך מילתא דקדה"ח.

ז. מה שהאריך בדברי אגדה שלא כדרכו שהראה לו דמות לבנה וא"ל וכו'. ובפרט –

מש"כ שהי' במראה הנבואה )בשי' ש"פ נשא תשמ"ה דחה מש"כ לבאר בצפע"נ שהיא

ראי' דמיונית, ומבאר ע"ד הפשט שהראה לו ביום )דלא כמכילתא שהראהו בחשיכה(

ובע"כ שראה לבנה ע"י נבואה. ואכתי תיקשי מדוע נזקק לפרש כ"ז כאן בס' הלכה(.

ח. כבר העירו בסיום דבריו שהשנים הם שני החמה, דלכאו' אינו. ואף שלכאו' הכוונה

שמשווים השנים עם שני החמה )כמבואר בלקו"ש חט"ז בא. ובהוספות לחכ"ב. ועייג"כ

ש"פ בראשית תשד"מ( – עצ"ע סתימת לשונו )וראה במכ' שבאגרות מלך ח"א ע'

קעח. וע"ד החסידות בחכ"ו הנ"ל(.

יראה לא או הירח יראה אם וידעו שיחשבו בי"ד על מה"ת והנה בה"ז שם: מ"ע

יום זה באי העם שאר את ויודיעו וישלחו החודש את שיקדשו עד העדים את ושידרשו

המועדות. הן יום זה באי שידעו כדי חודש ראש הוא

וצ"ע:

40

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

וחוקרין בעדותן אין מדקדקין בעדות החודש והתקינו שיהיו דורשין ט. דהרי מה"ת

)כמפורש בפ"ב ה"ב(, ובפשטות – ה"ט כי אי"ז דין עדות ככל עדות שבתורה, דהרי גם

בלעדי העדים יודעים בי"ד החשבון כ"א להתאים להחשבון )ראה לקו"ש חכ"א בא

.עד"ז. וכעי"ז בהגהות בנין שלמה לר"מ שם(

י. גם צ"ע מקורו שהוא מה"ת שישלחו להודיע באיזה יום ר"ח.

וי"ל בכ"ז מה שצ"ב בכללות ענין קדה"ח, שי"ב ב' אופנים ע"פ הראי' וע"פ החשבון.

וכבר נלאו רבים בזה דלכאו' איך יתכן לקדש ע"פ חשבון כשמצותה בראי' )ולהרס"ג

כשאינו מתאים ראי' עדי סומכים על כיון שאין ולאידך ע"פ החשבון(, עיקרו מאז

לחשבון )מפרש לפ"א( מהו הצורך דעדי ראי ומה גדרן. ועד ש"אין סומכין אלא על

בפני' בא חכ"א לקו"ש )ראה וצ"ב שם(. )מפרש והחשבון" הראי' כא' שניהם

הענינים(.

ונ' בכ"ז ע"פ מה שחידש לנו רבינו )בלקו"ש חט"ז וחכ"ב הנ"ל. ועד"ז בחי' רי"ז הלוי

להל' קדה"ח, הובא בשי' ש"פ בראשית תשד"מ(, דביסוד דין עיבור שנה יש ב' דינים

השנה שתהאבכללות שיהי' הפסח בזמן האביב וגם שיהי' ניסן חודש האביב, כי זהו דין

שנת החמה, עיי"ש בדיוקי ל' הר"מ בזה, ושם דיומתק לפ"ז שבריש הל' קדה"ח לא

הביא כלל ע"ד פסח בזמן האביב.

ולפ"ז מקרא דשמור יליף הך שהשנים הם שני חמה. וכ"ה בסהמ"צ ע' קנג )הובא

( שמור גו' הורה כי שנתנו ראוי שנשמור בה פרקי השנה ולכן תהי'67בחכ"ו שם הע'

)וכ"כ בפ"ו הי"א: החדשים כולם חדשי הלבנה והשנים שני החמה. ובתוס' שמשית

41

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

(: כל עיבור שלנו להשוות ימות השנה לימות24הרא"ש סנה' יג, ב )צויין בחכ"ב הע'

החמה(.

וי"ל ההסברה בזה, דהנה ביסוד מצות קדה"ח כ' החינוך )מצ' ד( שהוא כדי שיעשו

שנה בזמנם. אמנם בהא איכא למימר שהוא מטעמי המצ' כדרכו בספרו.מועדי ישראל

ע"פ אותוולקבוע מועדי שנה לקדש חדשים ולעבר שנים מצוהאמנם בהתחלת הענין כ'

בקדה"ח, ולא רק שבפועל מסתעף ממנו. ועדדיןקידוש. ומ' דקביעות המועדות הוא

כ"כ שזה נכלל בגדר המצ'. ולכאו' תלוי בהפלוגתא אי מועדות צ' קידוש בי"ד )ב"ב

היו מקדשים מועדים עצמן, אבל בל' הר"מ מ' שצ' קכא, א( דלרשב"ם שם לא

(. וי"ל דלדעתו ה"ז52שיאמרו – בקדה"ח – שהן מועדות )ראה בהנסמן בחכ"ו הע'

מגדרי מצ' קדה"ח.

חשבון הוא המצ' דביסוד בקדה"ח, נכלל שנה דעיבור להר"מ ס"ל דמה"ט וי"ל

השנהקביעות המועדות, שלזה צ' לא רק ראיית הירח וחשבון הירח כ"א גם חשבון

דשנת החמה וממילא – עיבור השנה. והוא לשי' דיסוד עיבור שנה שכל השנה תהא

שנת חמה. וגדר המצ' לקבוע בכל חודש שייכותו לשנה. וי"ל דמקרא מלא הוא החודש

השנה.הזה לכם גו' לחדשי

וי"ל דהוא בהתאם לשי' )פ"ה ה"ב( דהלמ"מ שבזמן שאין בי"ד קובעים ע"פ החשבון,

ודלא כרמב"ן )בהשגותיו לעשין קנג( שנתקדש ע"י הלל הנשיא עד ביאת גוא"צ, ומ'

שגם קביעות החשבון נכלל בהמצ' )ראה חכ"ו שם ס"ו וס"ז(, כי לשי' כל עיקר דין

ירח ראיית י"ב גם קדה"ח הוא דין של חשבון אלא שבזמן שמקדשים ע"פ הראי'

וקידושה.

42

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

וזהו תורף דבריו בריש הל' אלו, שלא כ' מ"ע לקדש כ"א "מ"ע לחשב ולידע ולקבוע

יום תחילת כל חודש מחדשי השנה" דגדר המצוה הוא קביעות חשבון הירח באיזה

והתאמתו להשנה, וזהו פי' לידע – היינו לא רק לחשב חשבון הירח כ"א לידע אופן

התאמתו לשנה.

הם חדשי הלבנה, וילפינן מקראי שצ"ל חדשי הלבנההשנהומבאר כ"ז ברפ"א דחדשי

דייקא, שנא' עולת חודש בחדשו שפי' כשמתחדש, וזה ל"ש לחדשי החמה. וזה שייך

לחשבון ראיית הירח, אלא שעוד נשנה בה דין ראי' בזמן שמקדשים ע"פ הראי' וילפינן

, שהראה לו דמות לבנה, שאי"ז רק חשבון גרידא. אלא שראי'הזהלה מקרא דהחודש

זו אינה לברר הדבר ככל עדות שבתורה, דהרי בזה"ז סומכים על החשבון לחוד, וגם

כשהיו מקדשין ע"פ הראי' כשאא"פ בראי' סומכין על החשבון )פי"ח(, כ"א גזיה"כ

דכזה ראה וקדש, וזהו שמרמז במה שמוסיף שהי' במראה הנבואה, שלא היתה זו ראי'

לשם בירור כ"א מראה נבואה.

ועפ"ז א"ש מש"כ שדרישת העדים הוא מה"ת, דלאחר התקנה ג"ז מה"ת, דעל בי"ד

לברר ככל האפשרי , וחייבין לשלוח ולהודיע מתי יו"ט.

אשה שהוחזקה כל ימיה יום תראה דם ויום לא תראה

הרב שבתי אשר טיאר שליט"א

ר"מ ומשפיע דישיבה

אלוא. כל זוכר שתהי' "ומאחר י"ד: הל' פ"ז ביאה איסורי בהל' כתב הרמב"ם

העקרים, יתבאר לך זה שאמרו חכמים האשה שהוחזקה כל ימיה יום תראה דם

בתחילה משמשת בליל שמיני וביום שמיני שהוא יום אחד אחרויום לא תראה,

43

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ומשמשת נדתה, לילות ימי ארבעה יום עשר שמנה יכולהבלבדבכל ואינה .

לשמש בימים הטהורים, שהיום הטהור הוא שומר ליום הטמא, לפיכך אם היתה

בלבד, בשמיני יום טמא מתחילת הלילה, אינה משמשת אלא רואה הדם בכל

שהוא יום אחד אחר ימי נדתה."

ומפרש שם המגיד משנה וז"ל: ")נדה נד.( ברייתא יום אחד טמא ויום אחד טהור

משמשת כל ימיה שמיני ולילו עמו וארבעה לילות מתוך י"ח יום. פירוש ליל י"א,

ולילו ליל תשיעי, שכיון שאינה רואה מבערב, הריורש"י ז"ל פי'י"ג, וט"ו, וי"ז.

שלפי מפרש משנה שהמגיד והיינו, ודאי." תשיעי בליל לשמש מותרת היא

הלילה" היא ל)יום שמיני ו( ולילו עמו הרמב"ם שכוונת הברייתא באומרו ")שמיני(

ביום שמינישלפניו לילות , נמצא שמשמשת בליל שמיני, ד' ה' ובעוד )סך הכל

יום(. משא"כ לשיטת רש"י, שכוונת הברייתא באומרו1לילות בכל שמנה עשר

עמו ")שמיני( וגם( הלילה " היא ל)כל המעת לעת שלולילו ,שלאחריו יום שמיני

נמצא שמשמשת בליל ח', ביום ח', בליל ט', ובעוד ד' לילות )סך הכל ו' לילות

בכל שמנה עשר יום(.

אבל הכסף משנה מביא ש"נשאל ה"ר יהושע הנגיד מבני בניו של רבינו למה לא

אלו הד' לילות זולת ליל ח' וליל ט' מנה ליל ט' מהכלל והיא טהורה בו. והשיב,

חוץ מליל ח'ג"כ להיותה סמוכה לה. כי כוונת אמרו בכל י"ח יום ד' לילות הוא

. וכשתקח מאמרו זכרונו לברכהחוץ מליל ח' וליל ט'כך ארבעה לילות הוא וליל ט'

יקשה לפי שהי' ראוי שיאמר ונמצאת משמשת

44

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

כדי .1 הוא דזה שמביא פרש"י לומר לומר שגם להרמב"ם ה"הלפרשופשוט, שא"א ושרצונו כוונת הרמב"ם,

בכל שמנה עשר יום שהרי: לילותו' משמשת סך הכל

א( מסגנונו " ורש"י ז"ל פי'" )במקום "ופי' רש"י – וכידוע הכלל בזה( מוכח )דס"ל( שרש"י מפרש אחרת.

...ו(משמשת בליל שמיני משמשת ש")בתחילה הרמב"ם לשלול שמה שכתב בכל שמנהב( המגיד משנה בא

יום לילות בלבדעשר יום )כפשטות לשוןארבעה בכל שמנה עשר ד' לילות בלבד " אין הכוונה שמשמשת רק

ד' לילות.עוד ליל שמיני, ה"ה משמשת מלבדהרמב"ם( אלא הכוונה היא ש

לילות?! וכמו שדחקנו להוציא ליל ח' עם היותה בכלל הי"ח יוםו'בכל י"ח יום

גם ולפי דבריו, לליל שמיני עכ"ל." סמוך להיותו ליל תשיעי ונוציא נדחוק כך

הרמב"ם יסבור שהיא משמשת ו' לילות בכל שמנה עשר יום.

בכל שאשה זו "משמשת כפשוטוונראה לי לפרש )בדרך אפשר( דברי הרמב"ם ב.

בלבד,".ארבעה לילות שמונה עשר יום

" בברייתא מ"ש בהקדים עמו ויובן ולילו שמיני לילות משמשת מתוךוארבעה

שמונה עשר יום", שיש לפרשו בב' אופנים:

יום" קאיים על כל המשפטא( רש"י לומד שהתיבות "מתוך שמונה עשר

"משמשת שמיני ולילו עמו וארבעה לילות". והיינו, שמלבד שמיני ולילו

משמשת ועודעמו יום, עשר שמונה מתוך לילות ד' בדבריוכמפורש

שמיני ולילו".לבדבד"ה וארבעה לילות: "... שמשה ... ד' לילות

לילות, ג'הרמב"ם לומד שמלבד יום שמיני )ולילו עמו(, משמשת עוד ב(

ו בלבד. לילות ד' רק משמשת ה"ה יום עשר שמונה כמפורשומתוך

בדבריו ש"משמשת בכל שמנה עשר יום ארבעה לילות בלבד", ששינה

מלשון התלמוד ]למרות הכלל ברמב"ם )ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם

לשלול כדי וכלשונם[ כצורתם התלמוד דיני שמעתיק וה'( ב אות

פרש"י.

45

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

והיא מהכלל ט' ליל מנה לא "למה כדלעיל, השאלה נשאלת זה שלפי אלא

טהורה בו." ו"שהי' ראוי שיאמר ונמצאת משמשת בכל י"ח יום ו' לילות" כמבואר

לעיל מהר' יהושע הנגיד.

רואה דם בכלשאינהגם יוקשה למה לא מנה הרמב"ם ליל א' מהי"ח יום? דמכיון

טמא ונמצא מתחילתיום יום, מהי"ח ראשון ביום גם לשמש לה יש הלילה,

שמשמשת ז' ימים )ולא רק ד'?!( בכל שמנה עשר יום!

ומאחר שתהי' זוכר כל אלוויובן בפשטות ע"פ מ"ש הרמב"ם בראשית הלכה זו "ג.

בפרקהעקרים שהביא הכלל גם לזכור שצריך היא הרמב"ם שכוונת די"ל ,"

הקודם )פ"ו הל' ט"ז( שהפולטת ש"ז סותרת יום אחד.

וז"ל: "הלכך כל אשה צריכה ליזהר בפרק בנות כותים2 ובהקדים קולת הרא"ש

שלא תתחיל לספור ז' נקיים עד יום ה' לשימושה... דקיי"ל כרבנן...דשש עונות

עונות שש לאחר אלא מסרחת זרע שכבת דאין לפליטה. בעינן שלימות

שלימות... אמנם אם תרצה להתחיל ספירתה מיד ממחרת ראייתה, תקנח יפה

במוך או בבגד דק להפליט כל הזרע או תרחץ במים חמין ויפליטו המים החמין

כל הזרע... וכן מוכח בשבת פ' ר' עקיבא )דף פו.( דמהני כיבוד להפליט הזרע.

וכן מוכח לקמן בפ' בא סימן )דף נד.( גבי הרואה יום אחד טמא

. ראה בפסקי דינים של הצ"צ ססי' קצו שאין הכל מודים בזה.2

ומוכח התם דמשמשתויום אחד טהור משמשת שמיני ולילו וארבע לילות מתוך י"ח יום.

בלילה ורואה למחר ושומרת יום כנגד יום וטובלת בערב וטהורה )אע"פ שסותרת

46

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

מחמת פליטת שכבת זרע?! אלא מיירי בשכיבדה. תפארת שמואל( )מהיכן תטהר

אם לא ע"י כיבוד. מעדני יום טוב(.

יום אחד סותרת ז"ל3ומכיון שפסק הרמב"ם שהפולטת ש"ז )ודלא כהראב"ד

שכתב בתשובה שאין הפולטת סותרת אלא לענין טהרות אבל לא לבעלה, ודלא

כ"ז וכמבואר בחיבוריהם", זה לכתוב חששו שלא ז"ל מ"הגאונים כדמשמע

בחידושי הר"ן בנדה שם(, וס"ל שאין שכבת זרע מסרחת אלא לאחר

לזה ולא מזה של אח"כ )יד מלאכי כללי הרמב"ם כו'הקודםועל פי הכלל שהרמב"ם סומך )רק( על מ"ש במק"א .3

שוה"ג להערה 217אות ו( )הובא בלקו"ש חי"ז פ' קדושים עמ' ( צ"ל דלאו דוקא במתהפכת חיישינן להכי –17

]והטעם י"ל, ע"פ המובא בב"י סי' קצא בד"ה בשם הגמי"יפרק ז' הל' ז'.כבהלכות תרומות

דהוי איסור כרתבעלהבפ"ה )הובא בשו"ת הצ"צ חיו"ד סקל"ט( דלפי' ר"ח גבי אשה שראתה דם יש להחמיר ל

)ז.( דאפושי טומאה לא מפשינן, משא"כלטהרותיותר מ י"ל ע"פ המבואר בביצה דלית בהו איסור כרת. א"נ

ולא טומאה. ועי' גםאיסורלבעלה )ע"פ המבואר בתוס' )ב"ק יא.( ד"ה דאין ובד"ה גזירה )שם ע"ב( דלבעלה הוי

(.[984בלק"ש ח"ג ע'

ולאידך, אין לומר שזהו טעמם ונימוקם של המגיד משנה וה"ר יהושע הנגיד שלא פירשו כן, דזהו רק כשאפשר

לטעות בהבנת דבריו. משא"כ בנידון דידן שא"א לפרש אחרת.

עונות שלמות )כמבואר בפירושו על המשנה ]מקוות פ"ח מ"ג[שלש ובהלכות4

שאר אבות הטומאות פ"ה הל' י-יג(, ולא התנה כאן )כהרא"ש( שמיירי בשכיבדה,

תראה דם א"כ, אשה זו שכל ימיה

יום אחד )שלא בתחילת הלילה( ויום אחד לא תראה, תהי' משמשת בכל י"ח יום

רק ד' לילות בלבד. והן יום ח' )ליל ח' ויום ח'( וליל ט' )קודם שתראה בליל ט'

י"ז וליל זיבה(, בדם י"ג בליל )קודם שתראה י"ג וליל זיבה(, בדם ותטמאה

ובליל ט"ו)קודם שתטמאה בדם זיבה, וכנ"ל(, י"א כיון שאינהואינה משמשת בליל

47

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ואין ט', זבה קטנה(. דמאחר ששמשה בליל )כדין יום כנגד יום יכולה לספור

יום עשירי אינו שכבת זרע מסרחת אלא לאחר שלש עונות שלימות כנ"ל, א"כ

עולה במקום היום כנגד יום לטהרה מראייתה שבליל ט'. ביום י"א הרי היא רואה

י"ג קודם בליל רק ומשמשת יום כנגד יום ושומרת יושבת היא י"ב וביום דם,

ואין שכבת י"ג, בליל י"ז. דמאחר ששמשה ועד"ז לא תשמש עד ליל שתראה.

זרע מסרחת אלא לאחר שלש עונות שלימות כנ"ל, א"כ יום י"ד אינו עולה לאחר

שלש עונות שלימות כנ"ל, א"כ יום י"ד אינו עולה במקום היום כנגד יום לטהרה

מראייתה שבליל י"ג. ביום ט"ו הרי היא רואה דם, וביום ט"ז היא יושבת ושומרת

יום כנגד יום ומשמשת רק בליל י"ז קודם שתראה.

.( ועוד 56 הע' 110. וכלל גדול הוא בידינו דאין להגדיל המחלוקת בין ספר הי"ד לספהמ"צ )לקו"ש חכ"ה ע' 4

עונות שלש לאחר אלא מסרחת זרע שכבת ואין י"ז, בליל ששמשה ומאחר

5שלימות כנ"ל, א"כ יום י"ח אינה סופרת לטהרה מראייתה שבליל י"ז ו)מדרבנן

יכולה לשמש בליל א' )קודם שתטמאה עדיין אינה ( כמבוארבדם נדהעכ"פ(

בפרק ו' הל' יז. וכשאינה רואה דם ביום ב', יום זה עולה לה לספירת יום אחד

שכבר אע"ג נדתה שבימי נקיים הימים שסופרת י-יא הל' ז' בפרק כמבואר

יום תראה דם ימיה כל ונמצא, שאשה שהוחזקה נדה, ע"ש. נטמאה בטומאת

ויום לא תראה, הנה לאחר מחזור הראשון )שמשמשת גם ביום ראשון של הי"ח

שמנה עשר יום ארבעה לילות בלבד". בכליום(, הרי היא "משמשת

ודברי הרמב"ם עולים כפשטם כפתור ופרח, ושפתים ישק.

48

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

מגיד משנה בפרק ו' הל' יז. ועי' גם ברש"י ד"ה וב"ה בנדה עב,א. 5

פשוטו של מקרא

אזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב

הת' אשר שי' הכהן פעלדמאן

תלמיד בישיבה

והגישו אל הדלת או אל ו' "והגישו אדניו אל האלקים בפרשת משפטים פסוק

המזוזה ורצע אדניו את אזנו ברצע ועבדו לעולם".

וז"ל ורצע בא"ד סיני לא: וברש"י ד"ה ריב"ז אזן זאת ששמעה על הר "אמר

תגנוב והלך וגנב, תרצע".

וצ"ע כי בפרש"י פרשת יתרו פרק כ' פסוק י"ג ד"ה לא תגנב כתב וז"ל: "בגונב

בגונב נפשות. אמרת ולהלן זה בגונב ממון אינו אלא נפשות הכתוב מדבר או

דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח לא תנאף מדבר בדבר שחייבים עליהם מיתת

ב"ד, אף לא תגנב דבר שחייבים עליו מיתת ב"ד" עכ"ל.

ולכאורה איך זה מתאים עם מה שאמרנו לעיל "אזן זאת ששמעה על הר סיני לא

תגנב והלך וגנב, תרצע", כי הפסוק לא

49

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

תגנב דעשרת הדברות מדובר בענין גונב נפשות ולא בגונב ממון.

ויש לתרץ בדוחק, שמכיון שבשעה שנתן הקב"ה לישראל עשרת הדברות גם נתן

ואולי י"ל שהלאו לא]להם כל פרטי המצות )עיין רש"י ר"פ משפטים פסוק א'(.

[ תגנבו )גונב ממון( כלול בהלאו בעשה"ד לא תגנב )גונב נפשות(.

ולכן יתכן לומר "אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנב והלך וגנב, תרצע", אבל

זה דוחק ועדיין צ"ע בכ"ז.

שערי הלכה ומנהג

הערה בקב נקי

הת' הרב שלום דובער שי' הכהן בלום

תושב השכונה

בקב נקי חלק ב' כלל ל"ח הביא שתי דיעות.

דעת הבית שמואל סימן קכ"ט ס"ק כ"ד שסבר שכתיבת המכונה קאי על השם ולא

על האדם. ולכן אם יש

50

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

לאדם שני שמות כגון משה יהודה ויש לו כנוי ליב, כותבין משה יהודה דמתקרי ליב ולא

המכונה ליב, כי הכנוי ליב קאי רק על שם יהודה ולא על שם משה.

כל סבר שהמכונה קאי קי"ט סימן תנינא ביהודה במהדורא דעת הנודע אבל

האדם ולא על השם. והביא ראי' ממה שכותבין דמתקרי באדם כותבין דמתקרי,

ולאשה דמתקריא או דמתקרית, וכן כשכותבין המכונה או כשהמסדר קורא הגט,

קורא לאיש המכונה עם סגול ולאשה המכונה בקמץ. ואם קאי על השם לא שייך

לחלק בהכי. ולכן כותבים משה יהודה המכונה ליב.

וקב נקי כתב וז"ל: "וכבר החזיקו לנהוג כן בהרבה מקומות כשאירע בזה, כגון

היינו יעקב הירש". צבי דמתקרי יעקב כותבין יעקב הירש צבי שנקרא יעקב

שסבר כבית שמואל אמנם בשו"ת צ"צ חלק סימן שצ"ח במילואים והוספות כתב

וז"ל: "מי שנק' שמו ממילתו אהרן צבי וכן עולה לתורה ורובא דעלמא קרו לי'

ובסוף קטע הירש". וחותם אהרן צבי הירש אותו אהרן קורין ומשפחתו הירש

זהו והמכונה הירש ובענין דמתקרי אהרן הירש המתחיל ועפ"ז כתב אהרן צבי

דעת הט"ג.

ומשמע מזה שסבר כהנודע ביהודה. ואולי הקב נקי לא ראה את הצ"צ, כי הוא

נדפס במילואים והוספות.

דובער כותבים דובער שם )ולענין ליב. המכונה יהודה משה לכתוב יש ולכן

עיין בגט מסודר שער יש בו גם שם לע"ז, כיון שבעיקר השם דמתקרי בעריל,

.260שלישי סימן ח' סוף סעיף ד', ועיין בגט למעשה ע'

51

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ר בית הכסא שבימינו לגבי הל' תפיליןגד

הת' שלמה זלמן שי' ברוין

תלמיד בישיבה

כתב כ"ק אדמו"ר הזקן בספרו שו"ע )סימן כ"ה סעיף כט-ל( וז"ל: " מי שחלץ

את תפיליו...אם בשעת חליצת התפילין הי' דעתו לחזור ולהניחן מיד וחוזר ומניחן

התפילין חליצת בין צרכיו עשה שלא עליהם...בד"א ולברך לחזור א"צ מיד

יכול להניח שבעת ההיא לא הי'להנחתן פעם ב', אבל אם עשה צרכיו בינתיים כיון

צריךתפילין ולכן מיד ולהניחן לחזור בדעתו שהי' כלום במה מועיל אינו א"כ

לחזור חליצתן בשעת כלל בדעתו הי' לא כאלו שני' הנחה על ולברך לחזור

יכול להניח ולהניחן מיד". ומדבריו משמע שבכל אופן שנמצא במצב שלא הי'

תפלין צריך לחזור ולברך.

והנה כתב רבינו בסימן מ"ג )סעיף א( וז"ל: "אסור ליכנס לבה"כ קבוע להשתין

בתפילין שבראשו או בזרועו גזירה שמא יעשה בהן צרכיו", ומזה מובן שהנכנס

לביה"כ קבוע צריך לחזור ולברך.

וממשיך שם: "אבל בבה"כ עראי דהיינו מקום שאין רגילין לפנות שם לגדולים

מי ויש צנוע, הוא מקום אפי' יפנה שם חוששין שמא ואין בהן מותר להשתין

דרך כן כי בהן יפיח שמא גזירה בבה"כ שלא אפי' בתפילין להשתין שאוסר

המשתינים ותפילין צריכין גוף נקי ויש לחוש לדבריו". ולפ"ז, אף שיש לחוש שלא

להשתין בביה"כ עראי, אבל לענין ברכה – פשוט שספק ברכות להקל ואינו חוזר

52

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

ומברך אם השתין בבה"כ עראי. והנה בסימן פ"ג )סעיף ד( כתב אדה"ז בגדר

ביה"כ דפרסאי, וז"ל: "בה"כ שהוא בחפירה ופיו רחוק ד"א מן הגומא והוא עשוי

מיד יורדין רגלים המי וכן למרחוק מיד ונופל מתגלגל שהרעי בענין כמדרון

לגומא ה"ה כסתום וכאלו אין שם בה"כ כלל חוץ לגומא )בין שיש לו מחיצות בין

ומותר לקרות שם". וה"ה לענין תפילין שמותר ליכנס בתוכו בתפילין שאין לו(

שעליו )כמ"ש בסימן מג סס"ג(.

וכבר האריכו באחרוני זמנינו דצ"ע בגדר בה"כ שבימינו, אם דינו כביה"כ קבוע,

או כביה"כ דפרסאי שנקט בסימן פ"ג שאין דינו כבה"כ כלל.

ולכאורה נראה שרוב בתי כסאות שבימינו אין להם דין ביה"כ דפרסאי, ויש להן

וכדמוכח בסימן פ"ג יורד למטה מיד(, גדר דבה"כ קבוע )אא"כ באופן שהרעי

)סעיף א'( וז"ל: "כשם שאסור לקרות כנגד הצואה מה"ת, כך אסור לקרות כנגד

פינה ממנובה"כ ישן, דהיינו שנשתמש בו כבר פעם א' בעשיית צרכיו, ואפי' אם

שכיון שחל עליו שם בה"כ פעם א', מאוס הוא ואין זה מחנה קדושהצואה אח"כ.

ואסור מה"ת". וכמו"כ בבתי כסאות שבימינו, אע"פ שפינה ממנו הצואה לאחרי

שעושה צרכיו, דינו כבה"כ קבוע ואסור ליכנס בתוכו בתפילין אפי' להשתין שמא

יעשה בהן צרכיו, ואם נכנס צריך לחזור ולברך. ]ואפי' ליכנס לבה"כ קבוע סתם

ו'( וז"ל: "... שלא להשתין, אסור וצריך לחזור ולברך כמ"ש בסימן מ"ג )סעיף

כלל אפי' צרכיו בזרועו שלא לעשות לבה"כ בתפילין שבראשו או ליכנס אבל

קטנים, אסור בכל ענין )אפי' הן מכוסין על ראשו וזרועו(".[

53

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

כמו ולברך לחזור וצריך אסור בה"כ, שבתוך למשתנה ליכנס אפי' ולכאורה

שממשיך רבינו )בסימן פ"ג סעיף א'( "ואפי'

ונמצא י"ט שהן חולקות רשות לעצמן לכל מה שבתוכן, הוא ממחיצות גבוהות

הןמיוחדים לכךשהצואה שבתוכן היא רשות בפ"ע, מ"מ המחיצות עצמן כיון שהם

מאוסין כמו גרף של רעי, וצריך להרחיק מהם ד"א ולפניו כמלא עיניו, אפי' פינו

ממנו הצואה". וה"ה למשתנה שבתוך בה"כ, אין המחיצות חולקות רשות לעצמן

לגבי ענין זה אפי' הם י"ט וכו', כיון שהם מיוחדים לכך.

ליכנס למשתנה רק רבינולהשתיןאבל דברי ע"פ ולברך לחזור לכאורה א"צ ,

)בסימן מ"ג סעיף ו'( וז"ל: "...שאין איסור ליכנס לבה"כ קבוע להשתין בתפילין

יפנה יפנה". ומשמע שבמקום שאין גזירה שמא שעליו אלא משום גזירה שמא

מותר ליכנס לבה"כ קבוע להשתין בתפילין שעליו. ולפ"ז בהמשתנה שאין רגילים

לפנות שם לגדולים, אין גזירה שמא יפנה כמ"ש בנוגע לבה"כ עראי )בסימן מ"ג

סעיף א'( וז"ל": "...מקום שאין רגילין לפנות שם לגדולים מותר להשתין בהן,

יפנה שם". וע"פ כל הנ"ל י"ל שאע"פ שנכנס לבה"כ קבוע, ואין חוששין שמא

כיון שנכנס להשתין, ואין גזירה שמא יפנה א"צ לחזור ולברך. ומ"מ אינו רשאי

לכתחילה להשתין שם עם תפילין, כי יש לחוש להאוסרים להשתין בתפילין אפי'

שלא בבה"כ )כמ"ש בסימן מ"ג סעיף א'(.

כיון רגילים לפנות, אבל אין כי אע"פ שבהמשתנה כן, לומר אבל באמת א"א

כסא הבית בתוך נחשב ממש לעצמן, המשתנה רשות חולקות שאין המחיצות

יפנה, כיון ודינו כבה"כ קבוע )כמבואר לעיל(. ולכן יש אכתי גזירה שמא קבוע

54

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

שהוא בתוך בה"כ קבוע )ואע"פ שהוא בתוך המשתנה(. ועפ"ז אם השתין וק"ו

אם נכנס סתם למשתנה שבתוך בה"כ צריך לחזור ולברך על הנחה שניי'.

אמנם יש אכתי כמה התרים שלא לחזור ולברך אם השתין במשתנה וכדלקמן: א.

בבה"כ דזמנינו אין הצואה נוגעת בכתלים ואין הכותל מזדהם )שו"ת ארץ צבי(.

ומועיל כמחיצה נוספת )שו"ת שבט הלוי( בו ממשות יש ב. כשהטיח על הקיר

ב'.( אות פ"ג סימן תשובות בפסקי בהנסמן )וראה וכו'.

ולברך כל הנחה ואפי' את"ל שאין לסמוך על התרים הללו, אכתי א"צ לחזור

שניי'. כיון שלא אמר שהמיצות אינן חולקות רשות לעצמן, הוא רק אומר שהם

, אבל מותר לילך בתפיליןלקרותחשובים כגרף של רעי וצריך להרחיק מהם ד"א

לילך אצלה מותר בה"כ "צואה שאינה וז"ל: ז'( )סעיף שם כמ"ש בסימן מ"ג

ולכן בתפילין של ראשו וזרועו אם דרך הילוכו הוא שם וא"צ להרחיק ממנה".

אפי' בבה"כ מותר לילך שם, כי יש מחיצה )אע"פ שהיא חשב כצואה(. ולכן אכתי

ולברך. ומ"מ אינו וא"צ לחזור המחיצה חולק רשות לעצמו לכל מה שבתוכו,

רשאי להשתין במשתנה בתפילין שעליו, כי יש לחוש להאוסרים להשתין בתפילין

אפי' שלא בבה"כ. )כמ"ש בסימן מ"ג סעיף ז'(.

)שהוא הארץ של ג"ט ותוך י"ט גבוה להיות צריכים שהמחיצות להעיר ]ויש

מי שהתיר אפי' לדברי בתפילין שעליו לילך במשתנה לאו אסור ואם כלבוד(,

לחזור צריך סתם נכנס אם וק"ו השתין ואם עראי, בבה"כ בתפילין להשתין

ולברך לד"ה.[

55

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

הוספה

מגילת ר"ח כסלוחיינו בחודש השביעי אלפי חסידים מכל קצוי ויהי בימי חג הסוכות בשנת תשל"ח. כבכל שנה, שהו בבית

ערב מידי נאספים היו והחסידים כסידרה שליט"א אדמו"ר כ"ק של הק' עבודת היתה הסוכות בחג תבל. להתועדות "שמחת בית השואבה" ו"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

בימים ההם, בימי חוה"מ סוכות ה'תשל"ח היה דבר שלא היה בכל שנה אחרת: שהיה כ"ק אדמו"ר שליט"אכל תפילה, היה מסתובב אל הקהל ומעודד אתעומד על בימת מלכותו כל אימת שנכנס לבית הכנסת, לפני

השירה בתנועות ידים מפליאות ובמחיאות כפים סוערות, והקהל הענק רקד על מקומו בשמחה גדולה למשךכמה רגעים.

לפני מי שבאו ואחד. אחד לכל "לעקאח" כמנהגו פרוסת אדמו"ר שליט"א כ"ק חילק רבה, הושענא ביום ערב יום הכיפורים אז ואלו שבאו בימים שבינתיים זכו לכך היום. וכאז כן עתה בעת החלוקה איחל לכל אחד

ואחד: "שנה טובה ומתוקה". במשך היום התענינה הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא )ע"ה( אצל אחד מבאי ביתה וביקשה לדעת איזה"וכמה "הקטן". הלה: ענה שליט"א. אדמו"ר כ"ק - לבעלה ה"הקפות" בעת בלילה, ימסרו תורה ספר משקלו?" הוסיפה הרבנית לשאול. - "משקלו קל ביותר" ענה הלה. "ועם הכתר שעליו?" שאלה עוד. - "עדייןוכי משקלו קל - "הקטן" יהיה לרבי התורה שימסור קל מאוד" ענה. לאחר שהלה פסק בהחלטיות שספר מאוד - אמרה לו הרבנית, שילך להגיד 'לחיים' שהרבי שליט"א יהיה בריא. ויהי הדבר לפלא. בתוך כך צלצלה- כ"ק אדמו"ר היום על בעלה - וביקשה לא להכביד )ע"ה( למזכירות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא

שליט"א - היות ואינו מרגיש כל כך טוב. לכן גם ביקשה גם לקצר את ה"הקפות" בערב. לנסוע הרבי עמד התפילה ואחרי תפלת מנחה התפללו כן אחרי שעות. כמה נמשכה ה"לעקאח" חלוקת לקבל ומחכים בתוך העומדים אנשים של חדשה בשורה שליט"א הרבי הבחין בצאתו קלה. לשעה לביתו "לעקאח". הרבי, אוהבם של ישראל, נכנס שוב לסוכה, חילק "לעקאח" עד לאחרון שבהם, ורק אח"כ נסע

לביתו. חילק, לכך שנועדו בדקות בבית. לטעום מאומה הרבי הספיק לא הזמן חוסר כי מפאת חישבו דבר יודעי

". 770כנראה, "לעקאח" לאחר תפלת מנחה. אחרי זמן מה, קודם כניסת החג, חוזר הרבי ל" ההוא, ליל שמיני עצרת, נקרא פסוקי "אתה הורית" לפני ה"הקפות" במהירות ]שכן, לפני אמירתם - בלילה

כחצי רק כל הפסוקים שלוש פעמים ארכה אמירת ב"הקפות"[. שיקצרו הערת הרבי ביקש - כך מספרים

56

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

שעה. בעת שירת הניגונים, בהפסקות שבין שלוש מחזורי אמירת הפסוקים, הבחינו בעיפות כלשהי על כ"קאדמו"ר שליט"א, למרות עוצם השמחה שהיתה נסוכה על פניו הק' ומחיאת הכפיים הסוערות שלו.

- גיסו הרש"ג )ז"ל(, והפעם בהתלהבות גדולה ב"הקפה" הראשונה רקד הרבי שליט"א יחד עם - להבחל"ח בית השאבה". "סוון סוונטי" היה מלא עד בליל שמיני עצרת הן המשך של "שמחת מתמיד. הרי ה"הקפות" ברקו מעוצמת בהתלהבות. העיניים הרגלים רקעו עוז, וכרכרו בכל פיזזו אלפי חסידים רקדו, אפס מקום,

הדביקות. ריקודי ה"הקפות" הראשונות נמשכו שעה ארוכה והשירה בקעה ועלתה כלפי מעלה. ברם ב"הקפה" השלישית אותה רקד הרבי, כרגיל, על בימתו המיוחדת לו - הופתעו כבר אחדים מהחסידיםזיעת כלל - הרבי מנגב במטפחת את כרגיל כי פני הרבי שליט"א חיוורים מהרגיל, וראו איך - שלא להבחין הלכה חיינו בבית והשמחה הזה, בשינוי מאומה הבחינו לא עדיין אז, החסידים, מרבית אבל הק'. פניו שליט"א והרבי הך" הסלע "על לשיר שהתחילו שעה הרביעית ב"הקפה" לאחריה, מיד אמנם והתעצמה. הרבי הק' של פניו כולו. הציבור בכל אחזה רעדה - כפיים כדי מחיאת תוך לעבר הקהל, פניו את היפנה

שליט"א לפתע החווירו כסיד; וכאשר מחא כפיים - בקושי נגעו כפיו זו לזו. המחזה הנוכחי לא ארך זמן רב. כעבור שעה קלה, היפנה הרבי חזרה את פניו הק' מהקהל, נשען בידיו על

הסטענדר שלו, ופנה למזכירו הרב יהודה לייב גרונר שליט"א בבקשה לקרב את כיסאו. בתום ה"הקפה" התיישב הרבי שליט"א בכיסאו, עצם את עיניו הק' - - - לב הקהל החסיר פעימה. כולם היואויר!" "מים!" "חסר כמו: כולם לקריאות סערה בין רגע הפכה המתיחות ההיסטרית שתקפה את המומים.

וצעקות - "להתרחק מהבימה!"... מכל עברי בית הכנסת הגדול נשמעו בכיות ויללות קורעות לב... דקות היתה כאן שמחה גדולה5המומי התרגשות מבלי לדעת מה מתרחש כאן, עמדו החסידים: "רק לפני

מאד מאד; כולם ראו איך הרבי עומד על בימתו ומוחא כפיים לכל עבר. ומה קרה כעת ?!..." - - - פתאום, ללא כל הוראה מוקדמת, התחיל הקהל לצאת בבהלה מבית הכנסת, כדי שיהיה לרבי שליט"א יותר אויר לנשימה. לא עברו דקות ספורות, וביהכנ"ס הענק התרוקן מכל האלפים שגדשו אותו. רק פה ושם עדייןעמדו אי אילו חסידים. הדלתות והחלונות נפרצו כולן, לתת לאויר הקריר והצח מבחוץ "דרך כניסה" פנימה.

אחד הכנסת. בבית בפנים, קורה מה לדעת מבלי גדולה, התרגשות אחוזי בהולים, כולם עמדו - בחוץ את הרגישו כולם הנורא. ולשוחח על המחזה השני בפרצופו של להביט התבייש אחד "כל סיפר: הנוכחים

עצמם אשמים, כביכול, בכל מה שקרה וקורה בפנים".ציווה ויבקשו ובו במקום זו, לא שעה להצעה אך הרבי לנוח מעט; לחדרו שיעלה אדמו"ר שליט"א מכ"ק

להמשיך את ה"הקפות - במהירות - עד תומן. בינתיים מיהר איש ה"הצלה" ר' לייבל ביסטריצקי, והגיע בריצה עם מכשירי החמצן בידיו. כאשר הבחין הרבי

בהם, חייך... וישב בלי להתחשב בכל הנעשה סביבו. רבים צעקו להביא מיד מים, בכוונה לתת לרבי לשתות משהו; אך הרבי שליט"א התנגד לכך, ואמר כי מחוץ לסוכה לא ישתה! גם כאשר המזכיר, הרב בנימין קליין - שישב אפוף התרגשות על הרצפה ליד הרבי - ביקש

מהרבי מספר פעמים שיאות לקחת את המים - לא הגיב. כשתיים שלוש דקות ישב הרבי בכסאו, ומיד קם על רגליו להמשיך את ה"הקפות". בשעה זו היה בית הכנסת -נטולי ורופאים ביניהם - סקרנים בודדים, ופחות ממאה איש נשארו בו; - כמעט ריק מאדם, ה"זאל" למטה

עצה שלא הבינו עדיין מה קרה. הכנסת. מבית יצא לא זאת יעשו שלא ועד כסדרן ה"הקפות" עריכת את ימשיכו כי רוצה שהרבי התברר - ולאחריה בקלות, כפיו את הרבי מחא החמישית, ב"הקפה" ששרו בעת ב"הקפות"... כן, אם המשיכו,

התיישב שוב במקומו. את ה"הקפה" השישית ערכו בשקט. כדי לא לאלץ את הרבי לטרוח ולקום - לא שרו ולא רקדו. ]לפי נוסחאשוב לא השישית ה"הקפה" ולאחרי וריקודים; שירה ללא במהירות, ה"הקפה" החמישית גם נערכה אחרת

הרגיש הרבי בטוב והתיישב, אך התרומם מיד ל"הקפה" האחרונה[.

57

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

כאשר הגיעו ל"הקפה" השביעית והאחרונה - אותה נוהג הרבי שליט"א לערוך במעגל המיוחד לו במרכז ביתכ"ק אולם מיותרת. טרחה למנוע בכדי הקבועה, בימתו מעל הפעם זאת לעשות לרבי הציעו - הכנסת אדמו"ר שליט"א לא קיבל את ההצעה אלא לקח בידיו הק' את ספר התורה, וצעד לעבר בימת ה"הקפות",

במרכז בית הכנסת. )מאוחד יותר כשהרופאים יקבעו כי הרבי שליט"א היה אז בעיצומה של "התקפת לב" יביעו פליאה עצומה על

כך שהרבי המשיך בהקפות באמרם שאין לזה שום אחיזה שהיא בדרך הטבע(... ה"הקפות" למקום אחריו צועד הרש"ג, גיסו גם באם לראות תחילה הסתובב ללכת, הרבי כאשר התחיל לכך לדאוג ממנו לבקש כדי העובדה את נצלו והחסידים הרבי בעקבות ללכת מיד פנה הרש"ג כרגיל.

שהריקוד יהיה קצר ככל האפשר... במהלך הצעידה עד למרכז בית הכנסת, היו כאלו שנשקו את ספר התורה של הרבי; אך הרי"ל גרונר - שצעד

לפני הרבי - בראותו זאת - מנע מהנוכחים לנשק, כדי למהר את סיומן של ה"הקפות". הרש"ג עם כרגיל רקד והרבי ההקפות", "ניגון את הקהל שר ה"הקפות" לבימת שליט"א הרבי הגיע עם )ז"ל(. הריקוד הזה היה איטי וקצר כאשר פניו הק' חיוורות כסיד. הרש"ג, שהבין את המצב, הפסיק מיד את

הריקודים לאחרי מספר סיבובים. הרבי חייך אליו כשואל למה הפסיקו את הריקודים... בתום ה"הקפה" הכניסו את ספרי התורה חזרה לארון הקודש, והרבי שליט"א חזר למקומו. בהגיעו למקומו, מעל בימתו הקבועה - אמרו 'עלינו' ו'קדיש' ואחר כך הכריז הרבי שליט"א כדרכו )אלא הפעם היתה ההכרזהידיו הק' כאשר כל יום-טוב" שלוש פעמים. בעת ההכרזה עשה הרבי תנועה נלהבת בשתי באופן קל(: "גוט

גופו הק' מתנענע חזק! וכולם יצאו החוצה. כל הדלתות, - סגרו מיד את ועלה לחדרו הק' כאשר יצא הרבי שליט"א מבית הכנסת

כעת החלו חברי המזכירות להשתלט על המצב אם כי כפי שניתן לשער הם עצמם היו בהולים ונבהלים. . אלו לא רצו להשבית את770כך מבלי כל ידיעה על המתרחש בפנים, עמדו כולם ברחבה הגדולה שבפתח

השמחה והמשיכו בריקודיהם ברחוב ואלו לעומתם, עמדו פה ושם ובכו בכיות קורעות לב. מחזה נורא ואיום. בינתיים כאשר נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לחדרו הק' היה עליו להשען על הקיר ומזכירו הרב ח.מ.א חודקוב)המזכירות(. לו שילך לחדר ה"מרכז" זאת. הרבי שליט"א מצידו אמר - נבהל ביותר בראותו - שנכנס איתו

הרבי דגר את הדלת, והתבודד לבדו בפנים מספר דקות. הרבי שליט"א לא פתח הדלת לאף אחד, וכשפתח לבסוף התבטא שזה לא כלום "וזהו רק מהתאמצות יתרה,

כי כל היום לא אכלתי ועמדתי על הרגליים, וממילא זוהי עייפות יתרה בלבד".- הרבי שליט"א.ותקרא המלכה, הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא )ע"ה(, מביתה, לבוא מיד אל בעלה

. 770הרבנית הגיעה מרחוב האחורי "יוניון סטריט", ונכנסה לחדר הרבי שליט"א דרך הדלת הראשית של שבפתח המדרכה על שעמדו - לכולם הורו כך כדי770בתוך יותר רחוק ולעמוד שממול לצד לעבור -

לעבר לאף אחד להתקרב הניחו ולא כך מאוד על הקפידו הרבי. הממונים מנוחת את יפריע לא שהרעש . כולם, זקנים כצעירים, עמדו שם, והמתח גבר והלך. 770

" ליד קבע דרך החונה "הצלה" של האמבולנס מנוע הוצת כאשר בכולם אחזה נראו770חרדה ולידו " הכל נתקפו הבנין, תוך אל מהאמבולנס מיטה שסוחבים הבחין הציבור וכאשר ושוב. הלוך רצים רופאים צמרמורת עזה. רבים פרצו בבכי חסר מעצורים מבלי לדעת פשר הדבר... עד אשר כעבור דקות ספורות יצאכאשר רץ ילד שנפצע עבור "הכניסו - סיפר - הוא המיטה" הבוכים. "את והרגיע את ביסטריצקי לייבל ר'

בתוך הבהלה הגדולה". הכרוז אכן הרגיע את המצב במעט מה, אך כולם עדיין היו המומים ומתוחים. לכן, קודם אחריו. והמזכיר הרופאים והרבנית,הרש"ג, מעיל, לבוש לסוכה, ונכנס הק' מחדרו יצא הרבי ביקשו שהרבי יטעם משהו בחדרו, אך הרבי שלל זאת באומרו, שאיננו רוצה לאכול לפני קידוש ומחוץ לסוכה.

58

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

יין ומיץ ענבים לקידוש ואוכל ידיו הק'. הביאו לפניו הרבי התיישב בסוכה והשעין בקלות את מצח ראשו על יום טוב. בתוך המאכלים שהגישו לרבי הפעם - דאגו להכניס גם מידה גדושה של סוכר, כי לפי עבור סעודת

דעת הרופא ר' א. זליגזון )ז"ל( היה חסר לו סוכר בדמו. גרעפ דזשוס( )ניט אויף וויין אויף יין, באומרו: "קידוש' מאכט מען הרבי לא הסכים לעשות קידוש אלא על

]קידוש עושים על יין )ולא על מיץ ענבים([". ידיו הק' לסעודה, בירך 'המוציא' ואכל פרוסת חלה. אחרי ה'קידוש' אכל הרבי 'לעקאח', ואחר כך נטל את 'כזית' בשר לכבוד ביקש להביא לו בכלי )כף( על השולחן. הרבי את הפרוסה טבל קודם במלח שהיה נתון

החג, טעם משהו ובירך ברכת המזון. לשעה קלה ישב הרבי בסוכה. בזמן זה השתפר קצת המצב לטובה, ואחרי הסעודה אף נראה גוון בפניו הק'.וישיבתו מנוחתו בעת ואילו ביותר, נמוך הלב דופק היה בתחילה כי כלשהי, הטבה בכך ראו הרופאים גם

בסוכה עלה בהרבה. ילך והרבי מעט שעוד לקהל והודיע שליט"א, הרבי מסוכת )ע"ה( העכט יהודה יעקב הרב יצא כך בתוך

לביתו, כרגיל, וכי זקוק הוא ביותר למעט מנוחה, ומחר בע"ה הכל כבר יהיה בסדר. אח"כ יצא הרבי מהסוכה ונכנס לחדרו הק'. בשעה זו היו מעטים שכבר נרגעו ופנו הביתה לסעודת יום טוב,יוצא מהסוכה אבל רוב רובו של הציבור נשאר עומד בחוץ, מייחל בנשימה עצורה לראות את הרבי שליט"א

וצועד לחדרו. יד בנועת הקהל לעבר פנה אף הוא מסויימת. שמחה עליהן ונראתה מעט פניו הצהיבו הרבי יצא כאשר וסימן הציבור לעבר ופנה למדרגות שלפני הפתח, שב וכאשר הגיע לאות של עידוד השירה. נמרצת משהו

בידיו הק' להגברת השירה. לאחרי שנכנס התחילו פניו הק' שוב להחוויר כסיד, כנראה מהתאמצות היתרה בעת שעודד את השירה בידיו הק' בחוץ. בנתיים, כשהרבי ישב בסוכה, הכניסו לחדר מיטה שהורידו מבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. ]לא

הייתה זו מיטת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, כי הרבי שליט"א לא הסכים לכך[. גיין פראווען מ'זאל און רואיג זיך האלטן "מ'זאל לקהל: להודיע וביקש חדרו דלת את הרבי באמצע פתח ילך הביתה ]סיפרו, שהרבי אף רצה ללכת הביתה, אך הרבנית יום טוב". כמו כן הודיע שהלילה לא שמחת

ב" להשאר שעליו פרסמה770סברה אח"כ הרבי. דברי את ומסר הקהל אל יצא גרונר לייבל הרב ]" המזכירות הודעה בשם הרבי כי "אלו שעשו כבר "הקפות" - ילכו לביתם לסעוד סעודת יו"ט, ואלו שעדיין לאואכן נכנס לבית הכנסת. יכנסו לבית הכנסת לערוך "הקפות" בשמחה". הציבור הממושמע - עשו "הקפות"

מחלל בית הכנסת בקעה ועלתה שירה, אבל בתוך כך הזדחלה האימה בלבבות. כולו, כמעט, הרבי שליט"א על הציבור אמנם, חזקה בקשת חיינו; ולו לשניה, מבית וימאן הקהל להיפרד, והלכו הביתה לסעוד סעודת חג, אבל אחרי שאכלו וטעמו דבר מה, ללא כל תיאבון כמובן, מיהרו רבים לשוב

אל בית המלך , לדעת את שלום הרבי ומה ייעשה לו. " בנין אל מידי לגרום770כאשר התקרב הקהל קרוב לא כדי במרחק מה, לעמוד שומרי הסף לו הורו ,"

לבהלה ורעש מיותרים. מחוגי השעון הראו כבר על השעה שתיים לפנות בוקר, אך אין איש שישגיח בכך. ". רבים מהם הגיעו במכוניות המשטרה. 770במשך כל הזמן זרמו ללא הרף המוני רופאים ל"

בינתיים, זמן מה אחרי שנכנס לחדרו, בשעה אחת אחרי חצות הלילה )לערך( - גילה הרבי - בפעם הראשונה - כי היו לו כאבים בלב. הרבי הסכים שיבואו אליו עוד רופאים מומחים לבדיקות. הוא אמר שמוכן לדבר אתם בתנאי שלא ימסרו את ממצאיהם לאף אחד - גם לא לקרוביו, לקרוביהם או לידידיהם. מיד הזעיקו המזכירים

ל" המומחים נחפזו לילה באישון יורק. ניו של הרופאים לב, ממיטב רופאי ובידיהם מכשיריהם770ארבע " המשוכללים.

ארבעת הרופאים בדקו את הרבי ביסודיות. תוך כדי הבדיקה התערב הרבי בדבריהם. הרופאים השתוממו מןהידע העצום שהרבי הפגין בנושא הלב. הם היו המומים כיצד הרבי יודע הכל על פעולות הלב.

59

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

את אחד מארבעת הרופאים שאל הרבי: "כאשר מוציאים דם באמצעות מזרק, מה גורם שהדם יצא - המחט )הזריקה( או הריקות שבו )"וואקום"(, המושך את הדם מהגידים?" והרופא ענה: "הריקות". "פעם" סיפר לושל דבר אדרבה, לו: אמרתי לכולם. שייך ואינו ריק שהוא וטען אלי בא מישהו כי בכך, התעניינתי הרבי, ריקות מושך לתוכו בכוח חזק יותר; וממילא הוא כלי לכל עניני טוב וקדושה" והרבי סיים: "הרי בשמיני עצרתואתה תמסור הנני אומר מה שאמרתי לדבר, ומכיון שאינני מורשה ונאומים, "סערימאניס" הרבנים עורכים

להשאר". ביותר. אחרי חזק לב התקף עבר הרבי לספק: מקום הרופאים ממצאי עוד הותירו לא האלה, הבדיקות

"הרבי לא השמיע קול", ענה - המצב חמור. אגב", שואל אחד הרופאים, האם הרבי לא נאנק מכאבים?" המזכיר. - "מה זאת אומרת", תמה הרופא, "האם הרבי לא השמיע אנחת כאב? האם לא התפתל מיסורים?" - "הרבי רק התיישב בכיסאו", ענה המזכיר, "אף הגה לא נשמע מפיו. לא תלונה, אף לא אנחה. הוא אפי'

המשיך בהקפות כרגיל". הרופא לא האמין למשמע אוזניו. "עליך לדעת" הסביר הרופא למזכיר, "כי הרבי סבל כאבי תופת. זהו סבל שהוא מעל לכוח הסבל האנושי. אני רופא כבר עשרות שנים ומעולם לא נתקלתי באדם שהגיב לכאבים אלו

בצורה שכזו. אינני יכול להבין זאת", מלמל הרופא, " מעולם קודם לכן לא נתקלתי בתופעה כזאת". הרופאים החליטו מיד לתת לרבי זריקה נגד כאבים. אחד הרופאים ניגש ושאל את הרבי ישירות: "האם לתתברוגזה במקום אמר שנכח מהחסידים צורך". אחד "אין מיד, הרבי ענה "לא", כאבים?" נגד זריקה לרבי יום טוב ולפי ההלכה לרופא: "האם לא ברור לך שאם אתה שואל באופן כזה, הרבי בוודאי יסרב. הרי היום מותר לעשות זריקה רק בפקודת הרופא". הרופא הבין וחזר לרבי ואמר: "כרופא אני מצווה על הרבי להסכיםחיי הרבי!" הרבי הסכים מיד. אחרי הזריקה, כי עוצמת הכאבים מסכנת את ביותר חיונית לזריקה. הזריקה

למרות שהיתה במינון גבוה, נח הרבי רק מעט, ויהי הדבר לפלא בעיני הרופאים. בינתיים התייעצו הרופאים ביניהם ומסקנתם היתה חד משמעית: על הרבי לעבור מיד למחלקה לטיפול נמרץ

באחד המרכזים הרפואיים של ניו יורק. במצבו כעת החמור הוא זקוק לציוד המתאים ולהשגחה צמודה. זז מכאן. אני נשאר פה". הרבי אמר להם שהחלטתו היא "איננו קולו של הרבי היה חלש מעט, אך תקיף: המסקנה הסופית. לא בא בכלל בחשבון שיסע; הוא יישאר בחדרו. "מה היה עושה אדם שנמצא במקום שאיןבו בית רופאים?", שאל ענה הרבי לאחד הרופאים; וביקש לתת לו הלילה לנוח ולמחרת יהיה בסדר )כרגיל(. רופא אחר שאל את הרבי, מה היה עונה לחסיד במצב זהה - שהיה שואל האם ללכת לבית רפואה. תשובת

הרבי היתה שאיננו מחוייב לענות על 'אילו יצוייר'... ', שם ישבו וחיכו הרבנים. במידה שיצטרכו לברר איזו שאלה770מיד עלה אחד הנוכחים לקומה העליונה ב'

הלכתית, ושאלו - ע"פ בקשת הרבי - לברר את חוות דעתם בקשר לבית הרפואה. הרבנים הורו לחיוב. כאשר)"א פרומער יהודי דתי ואני ביקש: "היות דבריו, אומר זאת לרבי שליט"א קטע הרבי את והודיע חזר הלה איד"( וצריכים לשמוע בקול הרבנים, ממילא אל תגידו לי את הפסק כדי לא להלצני ללכת, כי אין צורך ללכת

לבית הרופאים". שוב ניסו לבקש מהרבנית הצדקנית שתבקש אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א ללכת לבית הרפואה, אך היא ענתה:

"ער ווייסט אליין וואס צו טאן!" ]הוא יודע בעצמו מה לעשות[... כאשר ראו הרופאים שאיש לא יזיז את הרבי מהחלטתו, הסתודדו מספר דקות. לבסוף נענה אחד מהם ואמר לרבי: "אם אין הרבי מדכים לאישפוז - אנו עוזבים מיד ומסירים כל אחריות. אנו רופאים מומחים ועתירי נסיוןלהיות יכולים איננו רפואי, למרכז להיכנס מסכים אינו הרבי אם נפשות. סכנת כאן יש כי אומרים ואנו

אחראים לחיי הרבי" - - - וימהרו המזכירים, יחד עם מספר חסידים, להביא ציוד ממרכז רפואיויהי כראותם את המצב החמור שנוצר,

את לקבל וביקש הק', בידו נגע שליט"א, לרבי ניגש הרופאים שאחד לפני לא וזאת שבברוקלין. יהודי

60

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

כל הציוד לחדר את הביאו מיד ואכן הסכים. הרבי הציוד האמור לחדרו של הרבי. כל הסכמתו להביא את המתאים.

אחד מרופאי המרכז עזר בבחירת הציוד והמיכשור. כעבור שעה קלה נהפך חדרו של הרבי לחדר טיפול נמרץמשוכלל וגדוש ציוד. אותו רופא חיבר את הרבי למיכשור המעקב.

הרופאים שנכחו על אתר החליטו להזריק שוב לרבי, אבל הפעם במינון גבוהה יותר )"מורפין"(, ולאחריה אכן נח הרבי שליט"א למשך ארבע שעות לערך. מאוחר יותר התבטאה הרבנית, בהקשר לכך, שמעולם לא זכור)מהמרכז(, הרופא הבחין בוקר לפנות וחצי חמש בשעה שעות!... ארבע למשך יישן פעם אי שהרבי לה

לתדהמתו, שהרבי שליט"א עבר עכשיו התקף קשה, שני; וקשה בהרבה מהראשון. המזכירים התשושים יצאו מדעתם. לרגעים חששו שליבותיהם שבהם יבגדו בהם. ברור היה להם כי הרבי זקוק

לטיפול רפואי מקצועי ומעולה. אך מה בידם לעשות? באישון לילה ישבו אין אונים, על כיסאותיהם, צמודים לחדרו של הרבי ויגעו את מוחם בשאלה מה יהיה צעדם הבא. הנוכחים, הרופאים והרבנים, התלבטו כעת קשות אם לקחת את הרבי לבית הרפואה )תוך כדי מנוחה- אלו לחיוב ואלו לשלילה, וקשתה על כולם ההכרעה. הרבנית ע"ה היא שהכריעה או לא שלאחרי זריקה( לשלילה באמרה כי חלילה לעשות משהו לרבי שליט"א נגד רצונו. ואז בשעה שש לפנות בוקר, כמו היכה רעם

במוחו של הרב יהודה קרינסקי: "ד"ר וייס!", קפץ מכסאו, ד"ר וייס משיקאגו, הוא יעזור!". - אך שמו הלך ביקר פעם בחצר הרבי. הוא היה אמנם צעיר וייס היה רופא לב ממקורבי חב"ד, ואף ד"ר הרופא, שנחרד מעט וייס. ד"ר אל הרב קרינסקי לאבד שנייה התקשר ומבטיח. בלא מוכשר כרופא לפניו מצלצול הטלפון שהעיר אותו משנתו בשעת בוקר מוקדמת זו של יום טוב, קפץ ואמר: "אני עולה על המטוס

הראשון לניו יורק", והניח את השפורפרת. בינתיים, יצא מישהו מבפנים והודיע לקהל להתחיל לומר תהילים. בשעה שש בבוקר יצאה ברגל קבוצה של

אברכים ותמימים - ביניהם הרב יואל כהן, הרב שלום דובער שם טוב והת' דוד פלדמן, ועוד כמה מחשובי16 התמימים ואנ"ש - אל ציונו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, להתפלל ולומר שם תהילים. מאוחר יותר, בשעה

בבוקר, יצאה קבוצה השניה לדרכה, דרך של שש שעות הליכה; וכך במשך כל שעות יממות החג. 11מרוםובכל יושב לפני ולהתחנן לבקש כולם מיהרו הרבי של בריאותו מצב בה נודע אשר ומדינה מדינה

ומיד הלכו להתפלל ליד המקומות הקדושים, רבבות להחלמתו המהירה; גם באה"ק נודע הדבר חיש מהר, עמדו ליד ה"כותל המערבי" להתפלל לרפואתו הקרובה של הרבי שליט"א.

כי, לדעתם, עליו להסכים ללכת לבית הרפואה. הרבי התנגד יותר שוב ביקשו הרבנים למסור לרבי, מאוחר "צריך : והוסיף אותה!" אשנה לא אתמול אמרתי כבר דעתי "את להם: ואמר משמעית, חד בצורה לכך יותר עבורי להישאר ולהכריע שטוב בבית הרפואה מול המעלות שבדבר, לי אי הנעימות שתהיה לשקול את

כאן". וענה לה נ"ע - אמרה לרבי, שרצונה לשאול אותו משהו; אשה אחת, משרתת בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הרבי בחיוב - שיכולה לשאול. היא שאלה: אם אותו מצב היה אצל מישהו אחר והוא היה שואל האם לנסועשומע היה הוא ]האם געפאלגט?: מיר ער "וואלט בשאלה: ענה והרבי לו? מייעץ היה הרבי מה לביה"ר בקולי?[ - "כן" היא ענתה. "ממילא", המשיך הרבי, דארף מען מיר איצטער אויך פאלגן" ]גם כעת יש לשמוע

בקולי[. בשעה עשר בבוקר התכנס "מניין" של זקני החסידים ליד חדרו של הרבי לתפילת שחרית עד קריאת התורה התפלללו ב"גן עדן התחתון" )חדר ההמתנה ליחידות(, ולקריאת התורה, נכנסו ל"גן עדן העליון", חדרו הק'

של כ"ק אדמו"ר שליט"א, וקראו בתורה. כבימה שימש הפעם הסטענדר של הרבי שעמד ליד המיטה. כוח, הרבי אזר למפטיר לעלות נקרא כאשר אבל הרבי מהמיטה, קם לא התורה וקריאת התפילה במשך ברור בקול ההפטרה את הרבי קרא ה"קריאה" אחרי הברכות. את ובירך התורה ספר את נשק התיישב,

ורגיל, עד שאפילו אלו שעמדו בחוץ יכלו לשמוע את ההפטרה.

61

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ו"אתה אלוקינו" "הוא הנוכחים שרו כאשר התחתון". עדן ב"גן כמו שחרית, התפללו, המוסף תפילת את בחרתנו" בחזרת הש"ץ - עודד הרבי את השירה בתנועות קלות.

" ושוחח על המצב. כך גם770קהל האלפים שנאסף לתפילה בבית הכנסת הגדול עמד כמעט כולו ברחבת "להתפלל החלו בינתיים לב קשה. הרופאים שהרבי עבר התקף ידעו מפי כבר רבים בפנים. הציבור שעמד שהמצב הרופאים קבעו טובה: בשורה ובפיו הכנסת לבית הרבי מישהו מחדר ירד ובאמצע תפילת שחרית

הולך ומשתפר. הרבי יבריא בע"ה. מהקב"ה ומבקשים להשתפר, עצמנו על מקבלים שכולנו גדולה בהתרגשות הכריז שיחיו, השלוחים ]אחד

שישלח בקרוב רפואה שלימה לכ"ק אדמו"ר שליט"א שהיה בריא, ויתן לו אריכות ימים ושנים טובות[. לאחר התפילה בחדרו הק' התחיל הרבי לשיר "ושמחת", והורה שכל אחד מהנוכחים יעבור על ידו לומר "גוט"יישר כוח". כאשר עבר הרב שמריהו גוראריה יום טוב" ולכהנים הוסיף והביע: יום טוב". לכולם אמר: "גוט כמובן זו העלתה "מכירת המצוות" בשבת בראשית. עובדה לו שידבר עם הגבאים אודות )מתל אביב( אמר

את המצב רוח אצל כולם, שהיה נתון עד לשעה זו בשפל חסר תקדים. מכשירים שלו הרפואה מבית איתו הביא אף הוא משיקאגו. בטיסה הגיע וייס והד"ר שעות כמה חלפו

משוכללים באמצעותם יוכלו הבדיקות שיבוצעו כאן למסור את התוצאות שם. ל" הגיע כאשר כן ניסים770לפני מחולל שהרבי יודעים אנחנו "תמיד באומרו: מר, בבכי הרופא פרץ ,"

ונפלאות לחולים וכו', אני בעצמי יודע זאת כי טיפלתי באנשים שהרבי שלחם אלי להתרפאות; וכעת עלי לבואולרפאות את הרבי בכבדו ובעצמו..."

רגיל". פציינט כמו בי "ברצוני שתטפל ואמר: אליו פנה הרבי פניו. השתנו הרבי, של לחדרו נכנס כאשר הרופא וייס בדק את הרבי. "קשה לטפל כך בחולה. קשה - אבל אפשרי" , הוא אמר, "איננו רופא גדול, אבלזמן כל כאן ישאר "אני והמשיך: הרבי". את לרפא שאוכל בע"ה מקווה אני ולכן 'רבי'; זה יודע מה אני

שיידרש ואטפל ברבי, עד אשר יבריא. והרבי בוודאי יבריא". היו מראים בדיקות ומשתפר. בכלל, תמיד כשעשו וייס נכנס לחדר, אמר שהמצב משתפר והולך מאז שד"ר בדיוק", כן הוא - אומר "כל מה שהרבי לעשות. והוא היה אומר מה עליהם לרבי שליט"א, את הממצאים

התבטאו הרופאים. הרבי ביקש מהרופאים שאם ישתנה, ח"ו, המצב - שלא יפרסמו זאת. הרופאים שאלוהו: "אם כן - מדוע לאבמקום של הלב בעצמי טיפלתי - כאב לי "בכל פעם שהיה והשיב הרבי: עד עכשיו?" כך על הרבי שוחח

והכאב עבר". ושוב אמר להם, שידע כל הזמן שהיה לו התקף לב, אבל לא רצה לגלות את זה. כל הרופאים היו המומים מכך שלפי כל הסימנים עבר הרבי את ההתקף הקשה בעת ה"הקפות", ולמרות זאת- במדריגות! ועלה מבית הכנסת לחדרו למעלה לבימה לסיום התפילה, חזר הרבי להקפה השביעית, צעד הרופאים התבטאו פה אחד שאלו היו כוחות על אנושיים. "אי אפשר להאמין שאחר התקפת לב כזו יוכל אדם

לעלות במדריגות וללכת לאכול בסוכה!" אמרו. אחד הרופאים סיפר: "ראיתי פעם ספר, שמלך אף פעם לא נופל לפני בני עמו, מכיוון שאין זה לכבוד, וכמו

כן, הרבי", אמר, "לא נפל על בימתו בבית הכנסת בשעת ההתקפה; כי הרבי דומה למלך!"... אחרי התפילה הודיעו, שכ"ק אדמו"ר אמר )להרב יהודה לייב גרונר( - "מען זאל ניט פארגעסן גיין משמח זייןיהיו בשמחה, וכן תפילת ערבית וה"הקפות" )בערב( גיין מיט א שטורעם, און מ'זאל וכו' אידן בבית הכנסת און אזוי אויך מארגן, און דער עיקר - מיט א שטורעם!" ]=שלא ישכחו ללכת לשמח יהודים בבתי הכנסת, וכן

גם מחר, והעיקר - שילכו ב'סערה'![ כמו כן אמר ש"אלו שרוצים לגרום להטבת בריאותי - שילכו לשמח!" רופא אחד מעיר קליוולנד, 'בעל תשובה', כאשר נכנס אצל הרבי שליט"א - וראה כל כך הרבה רופאים עלחוות את יקבלו אם הוא גדול ספק כי החג, באמצע בזה שהגיע טוב יום את - אמר, שחושב שחילל אתר דעתו. וענה הרבי: "זהו כמו בעדות לקידוש החודש - שאומרים לעדים שיבואו ומחללים שבת ויום טוב על כך,

62

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

למרות שיש ספק גדול אם עדותם תתקבל; וכך גם כאן", אמר הרבי "בכדי לרפאות יהודי מחללים יום טוב עלהספק".

לפנות ערב נכנס הרב ש.א. קזרנובסקי )יחד עם הרב י.ל. גרונר( אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, ובעיניים זולגות'ושמחת בחגך'; צו סתירה א דאך "סאיז כך: על הגיב "רפואה שלימה". הרבי לרבי שליט"א איחל דמעות - איז דאס דווקא דורך מרבה זיין בשמחה. בכיות", אמר, "איז מ'וויל דאך אז מיר זאל צוקומען אין בריאות נגד רצוני!". ]זה הרי סתירה ל'ושמחת בחגך'; רוצים שיתווסף לי בבריאות - אז זה דווקא ע"י שירבו בשמחה.

בכיות - זה נגד רצוני![. לו:ביום ואמר )שהכניסו אליו לפני החג(, 'משקה' נתן הרבי שליט"א להרב קזרנובסקי שני בקבוקי ההוא

יחסרו בה דברי ובוודאי לא - בכדי לחלק לכאו"א בעת ההתוועדות שלפני ה"הקפות" - שבוודאי יארגנו זהו התורה, ההתעוררות והשמחה. ואחר כך יערכו את ה"הקפות" ושתהיינה בשמחה, ושלא יגרע משמחת החג".

כמו כן אמר, שישתו מה'משקה' עוד במשך היום, שלא יהיה כמכין מהיום למחר. )ז"ל( לכ"ק אדמו"ר שליט"א, והרבי אמר לו כי הוא עושה אתו לשליח בנוגע לפסוקי אחר כך נכנס הרש"ג "אתה הראית", ושימכרו את הפסוקים - לטובת ישיבת תומכי-תמימים - כרגיל, ובלי שינויים; את השתתפותו -)של כ"ק אדמו"ר שליט"א(. לפנות ערב יקבל דולר יחידים, וכל מי שיקנה פסוק יתן בדולרים - אמר הרבי - בענקל אויפן זיצט וואס דער "אז יציירו ל"הקפות" ובהליכה ההתוועדות שבעת שליט"א הרבי התבטא

פעלט ניט!" ]= שזה שיושב על הכיסא - לא חסר!...[. בשעה תשע בערב, לפני ה"הקפות", התיישב הקהל הגדול להתועדות עם זיקני החסידים. כסאו הק' של כ"קעבור במיוחד שלח שהרבי מה'משקה' לכאו"א חילקו כרגיל... במקומו, מונח היה שליט"א אדמו"ר

ההתוועדות. י.ל. גרונר: "האם הלכו לשמח בבתי כנסת?" וענה: "כן". שוב בליל שמחת תורה שאל הרבי שליט"א להרב משעה "מתוועדים וענה: בביהכנ"ס?[ למטה קורה ]מה )בביהכנ"ס(? אונטן זיך טוט "וואס הרבי: שאלו גרויסען א מיט שיהיה שאמרתי אמר, להם" תמסור שטורעם? א "מיט להתעניין: המשיך הרבי תשע".

שטורעם!". גדולה בשמחה נערכו ה"הקפות" הכנסת הגדול. בבית ה"הקפות" את לערוך כולם הלכו אחר ההתוועדות והריקודים. בעת הריקודים ניגנו, במשך שעה ארוכה, את ועצומה מאוד, עד שגם "למעלה" נשמעו השירים - יותר זיין", ומאוחר זיין די גאולה", אך הפעם החליםו את מילותיו ב"דער רבי זאל געזונט הניגון "זאל שוין יותר "דער רבי איז געזונט", כאשר כל מי שנכח בבית הכנסת לא ישכח זיין" ומאוחר וועט געזונט "דער רבי

כל ימי חייו את סערת הריקוד הזה שמצד אחד נרקד בשמחה רבה ומצד שני עם דמעות בעיני כל אחד. היו מנגנים - זה לרבי שליט"א ניגון גורם ידע הקהל כמה נחת אוח כך שאילו אחד הרופאים התבטא אחר

אותו כל הזמן ללא הרף! שליט"א הרבי ירד - געזונט" איז רבי "דער ששרים שליט"א הרבי שמע כאשר - שעה שבאותה מספרים, ממיטתו ועמד על רגליו הק' ]בכדי שהריל"ג יוכל למסור לקהל - כך אמר - שהוא "מרגיש טוב באופן גלוי"[,אם שאלוהו וכאשר חסידים"... איז "דאס הק': פניו על נסוך רחב כשחיוך הרופא, באוזני התבטא ואף א "ס'איז ענה: - לה זקוק שהוא המוחלטת המנוחה את וטורדים מפריעים לא למטה והניגונים השירים

געשמאקע מוזיק!"... ערבית, תפילת והתפללו התחתון" עדן ל"גן "מנין" נכנס הלילה, חצות אחר שתיים אחת בשעה בינתיים, כאשר הרבי יושב על מיטתו. גם את ה"הקפות" ערך הרבי תוך כדי ישיבה על המיטה, וספר התורה בידו הק'. אחר התפילה וה"הקפות" אצל הרבי, יצא הרב י.ל. גרונר מהחדר וסיפר שהרבי אמר לו שיתוועדו גם למחרתיחלקו בעת ההתוועדות. טוב יום לפני אליו וכי את ה'משקה' שהכניסו לסעודה; ידיים יטלו ושכולם כרגיל, ושוב אמר הרבי: "ברצוני שהשמחה שהיתה ביום שמיני עצרת - תיהיה ביום שמחת תורה בכפליים!" ]אומרים, שהרבי התבטא: "וויפיל מען האט זיך געפילט היינט; אפילו א מיליאן מאל בעסער ווי נעכטן - איז דעם צוויטן

טאג )מארגן( קען מען נאך אלץ פילן בעסער!"[.

63

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

ידו תוכן מ"שיחה" שיהיה עליו לחזור עליה בעת ההתוועדות, הרב גרונר הוסיף וסיפר, שהרבי אף מסר על והורה לו להתדבר בעניין )"דורכרעדן"( עם ה"חוזר" הרב יואל כהן, שיוסיף לדבר "מראי מקומות" וכו'...

חדרוביום דלת את סגר שליט"א הרבי התחתון". עדן ב"גן אנשים "מנין" התפללו בבוקר תורה שמחת באומרו שהוא נמצא למטה, היינו בבית הכנסת הגדול עם כל הקהל...

והאחרון אמר את הפסוק הראשון כרגיל; פסוקי "אתה הראית" את ואמרו נפתחה הדלת ה"הקפות" לפני הרבי שליט"א בעצמו, והשאר - ה"מניין" שעמד בחוץ. אחרי התפילה נערכו ה"הקפות" בחדרו הק' של כ"קתורה ספר והחזיק המיטה על ישב הרבי בעצמו את הסטענדר. הקיפו תורה ספרי בשני אדמו"ר שליט"א. בידיו הק'; וכאשר עשו את ה"הקפות" הקיף את ספר התורה בידיו הק' מסביב לסידורו שהיה מונח לפניו על

השולחן... גרונר: מה נעשה למטה )בביהכנ"ס(? י.ל. אחרי הצהרים, בשעה חמש לערך, שאל הרבי שליט"א את הרב נאכמער מיט זיין זאל ווייטער אויף "אז הרבי, הגיב עולם", דעם "זאג גדולה. בשמחה הקהל וענה:

שטורעם!" ]אמור ל'עולם' שבהמשך תהיה שמחה עוד יותר סוערת![ ויהי כי נטו צללי ערב, סמוך לעת השקיעה, הסבו הכל להתוועדות. כמו אמש לפני ההקפות. בית הכנסת היה ערוך כתמיד. מאום לא נעדר. ורק על הציבור שבמצוות הרבי שרוי היה בשמחת החג ניכרת תוגה על כך שאין

המלך גלוי לעמו בשעה זו. "נקודת" והרי זו בהתוועדות לחזור הרבי לו שהורה הדברים את גרונר י.ל. הרב מסר ההתוועדות בפתח

העניין: )ב( חסר; )העניין( הדבר )א( שכל אופנים: בשני להתבטא הדבר יכול חסרון, - ענין באיזשהו ישנו כאשר שחסר בעניין. כלומר, שהדבר קיים אבל איננו שלם אלא חסר ואז יש הכרח בתוספת והתגברות. דוגמא לדבריוצא - מתמלא ידי שהאוויר - משאיבת הדם: כשמוציאים דם מאדם פועלת הזריקה שיהיה מקום חלל; ועל חסרון אלא איננו - ורואים מזה שדבר שהיה חסר תוספת. כלומר, שהחלל ממשיך לתוכו הזה בדם. החלל

גורם לתוספת. כל אין וממילא ומצוות, תורה ריק מענייני ב'יחידות' שהוא מישהו לו אמר "שפעם סיפר", המשיך, "והרבי כוחות מנשמתו, יותר שואב הוא - ריק כלי מכיוון שהוא אדרבה, לו: ענה והרבי כך. על איתו לדבר טעם

וביכולתו לקבל על עצמו את התורה והמצוות. "וכמו כן הוא בעניין הצמצום - שלצורך התהוות העולמות הרי הצמצום וההסתר הכריח את גילוי אור ה'קו'.

והרבי הוסיף: כיוון שישנו עניין של "יפקד מושבך" - לא צריך להיגרם על ידי זה גרעון; אלא אדרבה". הרב גרונר סיים ואז הרב יואל כהן שליט"א ביאר את העניין בארוכה, כהוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א.

זקני החסידים התוועדו וניגנו במשך זמן רב. הרב מרדכי מענטליק )ז"ל( אמר, שכאשר שמים לב לשיחת י"ג תשרי )השנה(, רואים שהרבי "האט שוין אלעס דעמאלט באווארנט" וצפה הכל מראש ]ראה "שיחות קודש"

, ע"ד מצב בריאותו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ועוד[. 133תשל"ח ח"א עמוד בשעה אחת עשרה בלילה, הביא הרב יהודה לייב גרונר את כוסו של כ"ק אדמו"ר שליט"א ומעט היין שבתוכו,יין ל'הבדלה', ואמר, שהרבי שלח את היין ל'כוס של ברכה'. כמו כן אמר, וכן את הבקבוק שממנו לקח הרבי שהרבי ציווה לו להכריז "הכרזה", אך הרבי הוסיף - "דאס זאלסטו זיי זאגן נאך זייער מעריב, פאר הבדלה".

שמחת הציבור גדלה ואליה הצטרפה הציפייה לשמוע מהי ההכרזה שעתידה להתפרסם בעוד דקות אחדות. הק', בחדרו שיחה יאמר אדמו"ר שליט"א כ"ק את הבשורה: גילה גרונר הרב ואז תפילת ערבית התפללו

וכולם ישמעו אותה, ע"י ה"מייק" )מיקרופון( למטה בבית הכנסת! שמחת הנוכחים לא ידעה גבול. פרץ של שירה אדירה - ניגון ההקפות של הרבי שליט"א - פרץ ספונטנית בבת

אירועי היו עדיין נבהלים וחרדים מפני כולם השעות האחרונות והנה הבשורה הטובה. הציבור לא48אחת. - והנה ול"ע ושמונה שעות חלפו מאז הרבי קיבל התקף לב קשה ל"ע אוזניו. רק ארבעים האמין למשמע

"שיחה"!

64

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

סיבה ווי מצד א אזוי דבריו: לקבל את האבנט שלו, פתח הרבי שליט"א את לאחר שביקש בחצות הלילה, רעדט מען נאך הבדלה"... ודיבר בהתרגשות קלה על ההתאחדות המיוחדת שנפעלת ע"י "שידור" והקשר עםאין אנדערע זייער התחלקות אויף ניט קוקענדיק ישראל, פון כל אחד מבני "התאחדות אמיתית - שמח"ת

ענינים, כמבואר בארוכה אין תניא פרק ל"ב...". זה נקטע 'להבין עניין שמחת תורה'. בסיום השיחה, שפע הרבי ברכות ובקטע ד"ה הרבי אף השמיע מאמר וגם אחרי השיחה בכה זמן מה. כאשר שאלו הרופאים, אחרי השיחה - על מה דיבר דיבורו מידי פעם בבכי..

בעת שבכה - ענה, שבירך את החסידים ודיבר על משיח... התוכלנה מילים לתאר את סערת הרגשות של החסידים, את השמחה? את התרוממות הרוח? ומאידך גיסא,

האם יוכל מישהו מן הרופאים להסביר את הנס הרפואי שקרה? מאוחר יותר נודע כי הרופאים התירו לרבי לדבר חמש דקות בלבד, ושיחת הק' נמשכה קרוב לעשרים וחמש

דקות! ואמר, יותר מכפי המתוכנן, הרבה לדבר לו ונתן באמצע, לרופא על שלא עצרו הרבי הודה השיחה אחרי היתה ולא בטוב, עבר שהכול העידו הרופאים גם ]ואכן בהרבה. לו הוטב שרצה מה את שאמר שאחרי שרצה; כל מה את בשעה קלה לומר האם הספיק הרופא, הלב[. שאלו על השפעה כל השיחה לאמירת

וענה: "אם זה תלוי במה שאני רוצה - הרי אין כל שיעור לזמן הדיבור"... הרבי שליט"א שיביאו לפניו את כל החומר שהתקבל בדואר בימים אלו. בשני ימי החג הצטברו מאותויבקש

ולכן רוח לתשובותיו, יהודים הרי מחכים בקוצר רבות של מכתבים. הרבי חלש, אחרי התקפת לב קשה, אך אין הוא מתיייחס למצב לבו ולבריאותו ועוד באותו לילה התחיל לענות עליהם.

הרופא תמה מאוד על כך ואמר: "אולי כדאי שהרבי ינוח קודם כל במשך כשבועיים לפחות, ואחר כל יתחיל לענות על המכתבים?" הרבי ענה בפליאה: האם יהודי שכתב לי עכשיו זקוק לעזרה פחות מזה שיכתוב בעוד כמה ימים?!" הרבי גם הוסיף הסבר פשוט להחלטתו. באם ימתין שבועיים, אמר, הרי במשך הזמן יצטברו עודכל את יקרא המזכירים שאחד הרופא הציע שכך כיון יותר... עוד קשה תהיה והעבודה רבים מכתבים המכתבים וימסור לרבי דו"ח כללי על מהמתרחש - אמר לו הרבי: "זהו בדוגמת פיקוח נפש שיבוא אליו חולה שהוא ישלח אותו לאדם אחר, והשני ידווח לו על מצב החולה באופן כללי... מובן שהרופא לא יסתפק בכך,

וכך גם בעניננו". להמשיך לכתוב יש כי הרבי בשם הודעה המזכירות פירסמה - חג אסרו כ"ד תשרי, חמישי, יום בבוקר של מכתבים כרגיל מקודם, וב"ה המצב משתפר. החלטתו של הרבי הפתיעה את החסידים ואת הרופאים כאחד- שהיום לציבור להודיע גרונר הרב למזכיר הורה הרבי נוספת: הפתעה יום באותו באה בכך די לא ואם "יחידות" לאורחים שהגיעו לחג. בתחילה הביעו הרופאים התנגדות נמרצת, אך - בערב תתקיים באסרו חג רצונו העז של הרבי ולמראה ומשתפר במהירות כי ת"ל המצב הולך נוספת שהוכיחה בדיקה לאחר שערכו

להתראות עם החסידים שבאו ממרחקים - הסכימו לכך. ואכן בערב התקיימה "יחידות" לכל האורחים שעמדו לנסוע עד יום ראשון. הרבי ישב בכסא כשסביבו פועלים המכשירים הרפואיים הנחוצים והאורחים עברו על פניו בזה אחר זה. כל אחד מסר לרבי את "פתקו"; הרביבמקום פרטיות. ובקשות השיב על שאלות וכמעט שלא ב'יחידות"( שנהוג )כפי הזדמנות באותה לא קראו זאת היה נוסח ברכה שווה לכל: "נסיעה טובה, שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות גם יחד,נגרע נושא ה"יחידות" לא גם ויעקב הלך לדרכו בכל העניינים". היה מחזה מאוד מעודד מצד אחד, כאשר מעבודת הק' של הרבי למרות מה שאירע ומצד שני היה מראה כואב ומצער.. רבים לא עצרו בעד התרגשותם

והזילו דמעות. ההם, בערב שבת קודש "שבת בראשית", יצאו לאור השיחה והמאמר שהשמיע הרבי במוצאי שמחתבימים

תורה - מוגהים על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א.

65

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

במשך היום קיבל ה"פארטיזן", ר' זושא ווילימובסקי, מענה מהרבי על מכתבו: עש"ק בראשית - בטח מכינים התוועדות ביום זה כמתאים ל"השלמה ותוספת אור כי טוב" - כלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר ופשוט שכוונתי לכ"מ

]לכל מקום[ שנמצאים בנ"י ]בני ישראל[ שם ותהיינה בהצלחה רבה". בחדרו ו'מאמר' הרבי שיחה שוב השמיע ובמוצאי שבת, בינם לבין עצמם איפוא, החסידים התוועדו, בשבת

הק' והדברים שודרו לבית הכנסת ולכל העולם כולו. ביום ראשון, כ"ז בתשרי, התקיימה שוב "יחידות", עבור האורחים שנשארו. כל אחד עבר ליד הרבי, נתן אתלצדקה, דולר העובר לאורח הרבי נתן כך אחר לידו. שעמדה מיוחדת קופסה לתוך הכניסו והרבי פתקו

ואיחל: "שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות". וביקשו ממנו שלא יכביד עליו את העבודה, כמו קבלת אנשים מספרים, שזקני החסידים נכנסו לרבי שליט"א ליחידות וכו'. והרבי ענה להם: "ברענגן משיח איז נאך שווערער!"... ]להביא את משיח זה עוד יותר קשה...[.ולהיות שם לפחות חצי )חשון( לנסוע ל"אוהל", כמנהגו, יוכל בערב ראש חודש הרבי שאל את הרופא אם חסיד? ]אתה דארף פאלגן!"... "א חסיד והמשיך: וייס, הרופא את הרבי חסיד?" שאל א ביסט "דו שעה.

חסיד צריך לציית...[ בערב ראש חודש שאל הרופא את כ"ק אדמו"ר שליט"א איך הוא מרגיש היום "פיזיקלי )בגשמיות(", ענה לו הרבי "מרגיש טוב אבל 'מענטעלי' )ברוח( אינו מרגיש כל כך טוב. היה זה, אולי מכיון שבפועל לא נסע אותויום ל"אוהל" כמנהגו בכל ערב ר"ח. תגובתו של הרופא היתה כי על הרבי להזהר ולשמור על בריאותו כי ב

למצבו25% להתייחס והמשיך האמורה, ההערה על הגיב לא הרבי ח"ו. חוזר לב התקף המקרים מן איננו "גם אם לו "האם שמע הרבי את מה שאמרתי?" שאל הרופא. "כן" ענה הרבי, באופטימיות המיוחדת

שלא יחזור!"... 75%שומר על בריאותי - יש אפשרות של ולילה לא מש מחדרו. טלפונים בהולים הגיעו יום וויס צמוד אליו. ד"ר כל תקופת הבראתו של הרבי, היה כל את ביטל וייס ד"ר אך מתמוטטת. המרפאה כי לשיקאגו, מיד יחזור כי שבקשו משיקאגו מעמיתיו

התוכניות, את כל הפגישות, ואת כל ההרצאות שלו. "לא אזוז מכאן עד שהרבי יבריא" אמר. גם אשתו בקשה מבעלה הרופא לחזור הביתה, אך הוא לא הסכים.כאשר סיפר על זה לרבי, אמר לו: "תשמערציתי שאני ל'אוהל'; לנסיעה בנוגע שלי, הבית לאשתי, עקרת ששמעתי וכמו הבית, עקרת היא כי אליה

לנסוע ואמרה לי לא לנסוע, והסכמתי לה". רזניק, שזכה ונסע חזרה לשיקאגו. אחריו, מילא את מקומו הד"ר וייס ד"ר לאור הוראת הרבי ניאות איפוא

גם הוא לקירוב מיוחד מצד הרבי. השני של ראש חודש, בשעות הצהרים, פורסם בשם הרבי, כי יש להסיר את כל המחסומים מפתח הבית;ביום

לפתוח דלתות ה'זאל' הקטן למעלה, כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד שם כרגיל, כי רצונו לשמוע "קול תורה"."אולי הרופא שאל: וכאשר כרגיל. למעלה ב'זאל' בחורים, שלמדו בקבוצה מצומצמת של בחרו מיד ואכן

הרעש מפריע למנוחת הרבי?" ענה הרבי: "קול תורה אינו מפריע!"... רבבות יהודים לא הרפו להתפלל, כל אותה העת, להחלמתו המהירה והשלימה של הרבי שליט"א. החסידיםהרבי אל זרמו העולם ומכל תהילים, לומר נ"ע מוהריי"צ אדמו"ר כ"ק של לציונו בוקר מידי נוסעים היו

מכתבי ברכות איחולים לרפואתו הקרובה. הרבי ענה במכתב מיוחד )ראה מסגרת(. אגב, במהלך התקופה הזאת, בה נבצר מהרבי שליט"א לנסוע ל"אוהל", נהג לענות על בקשות ברכה וכו' -

לא בנוסח הרגיל "אזכיר על הציון", אלא – "אזכירו בעת רצון". " והמשיך בעבודתו הק'. שיחות ומאמרים, שודרו מחדר הרבי770במשך כמה שבועות נשאר הרבי בחדרו ב"

בכל מוצאי שבת, ויצאו לאור, סמוך לאמירתם מוגהים על ידי כ"ק אדמו"ר שליט"א. כעבור חמישה שבועות -שגם בהם עבד במלא המרץ - חזר הרבי למסלול עבודתו הרגיל.

66

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א מחדרו, ובפעםבחודש )לחודשי החורף( הוא חודש כסלו, ביום אחד בו, השלישי ותמימים מ" גדול של חסידים - נסע לביתו. ציבור לילה ",770" התכנסו בפתח "770הראשונה - מאז אותו

ובשעה שבע וחצי בלילה, ליל ראש חודש, הופיע הרבי במלוא הדרו בפתח בית חיינו... מה נאדר היה מראה כהן גדול בצאתו מן הקודש; ובאופן ספונטני פצחו כולם בשירה אדירה שבקעה ועלתה

אל-על, כאשר הרבי מעודד אותה בידיו הק'... וכך נסע הביתה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. איש איחלו"לחיים" וכולם וגיל שמחה מלאו החסידים ליבות תבל, קצווי בכל הידיעה התפשטה מהר חיש

לרעהו אפופים שבח והודאה לא-ל ההודאות,"אשרינו מה טוב חלקינו"... הציבור רקד ארוכות שעות במשך וכמה. כמה אחת על הרבי, של אמותיו בדלית - כך העולם בכל ואם ו'משקה' כמובן היום את שמחת ה"הקפות" של שמיני עצרת 'דואגים' להשלים בשמחה בל תתואר כשכולם

נשפך כמים... שהרבנית עד כזו למידה הגיעו והאושר והשמחה מרומם כך כל היה שעה באותה הקהל של הרוח מצב

התבטאה, שעד אז לא העריכה בעצמה - עד כמה עזה היא אהבת החסידים לרבי... כך הלך מצב בריאותו והשתפר מיום ליום, ות"ל הרבי חזר לאיתנו, לשמחת לב קהל החסידים. בחג הגאולה י"ט כסלו התוועד הרבי שעות עם החסידים. מאוחר יותר סיפר ד"ר וייס על"תגליתו" הפלאית שגילה במהלךלמכשיר תמידי באופן להיות מחובר הרבי "היה על סיפר, והתנאים", "בגלל המצב הרבי. זו עם התוועדות הפסקה של סימן הסתמן שבמכשיר הבחנתי לפתע, ההתועדות, בעת הרבי. בחדר שעמדו )"קאג"( הלב בפעילות הלב: הלב לא פועל! אין צורך לתאר כמה נבהלתי, ומיד רצתי בבהלה לבית הכנסת למטה, והנה אני רואה ושומע את הרבי מדבר!... לא הבנתי מה קורה כאן. כאשר גמר הרבי לדבר הבחנתי פתאום שהכלדברי - מאמר הרבי אמר לתפקד, הפסיק השעה שהלב שבאותה לי התברר אח"כ כרגיל! לפעול התחיל

אלוקים חיים!... ויהי לפלא"! בחנוכה היו מספר שיחות קודש, כשלאחריהן חילק הרבי "צדקה" לכל הנוכחים. ביום שני של חנוכה, כאשררמז ואף כך, על מאוד הרבי הקפיד - הטרחה בגלל התור את לעצור שרצה מי והיה "דולרים", חילק

למזכירים שלא לעמוד כאן ולהתערב באומרו: "היינט איז אן הגבלות!... באחד מימי החנוכה כאשר ניגנו "הנרות הללו" והגיעו לקטע "על נסיך", עודד את השירה בידיו הק', ואח"כ"על בעצמו לשיר לפתע הרבי - התחיל חזרה לחדרו בדרכו כך נלהב. אחר בריקוד יצא רמז שכל הקהל

נסיך...", תוך שהוא מעודד את השירה בתנועות ידיו הק' לעבר הקהל. בראש חודש טבת התקיימה מסיבה מיוחדת לילדים, וכ"ק אדמו"ר שליט"א השמיע לפניהם שיחה. למחרת, ב"זאת חנוכה", נכנס הרב יעקב יהודה העכט )ז"ל( - שניהל את המסיבה לילדים - אל כ"ק אדמו"ר שליט"א,

והרבי הודה לו על המסיבה, ואמר, שהדבר גרם לו נחת רוח רבה. הרבי ויאמר עוד אל הרב העכט בחיוך לאמר: "איך זוך א בעל מרץ און א בעל סוד, און איך האב דיר ויוסף

זיך, און דערנאך טיילן כוס של וואשען וויל מאכן א פארבריינגן )נאך מנחה(, און פאר דערויף געפונען. איך ומצאתי סוד, ובעל מרץ בעל מחפש ]אני )'משקה'(. "בקבוקים" שלוחים( די )פאר אויסטיילן און ברכה, אותך. ברצוני לערוך התוועדות )לאחר מנחה(, לפני זה ליטול ידיים ולאחר מכן לחלק כוס של ברכה, ולחלק

)לשלוחים( 'בקבוקים'[. וויל ניט אז מ'זאל דאס מפרסם זיין, בכדי עס זאל ניט שטערן קיינעם פון דער ארבעט, והרבי המשיך: "איך יפורסם, כדי לא להפריע ימי החול )שקצרו בזה(". ]איננו רוצה שזה ווי די גמרא זאגט בנוגע די קריאות פון

לאף אחד בעבודתו, כי שהגמרא אומרת בקשר לקריאות של ימי החול[. הרב העכט שאל: "אפשר לספר ל'מרכז'?" "לא", ענה הרבי. "ולמשרד השידורים )בכדי שידעו על כך מבעודההתוועדות". אחרי מיד ה'טייפ' את לקנות יכולים שהרי הפירסום, נוגע לא "ובכלל השיב, לא, מועד(?" עד כמו פירסום, כזה זה הרי - הרבי אמר - )כאן( הישיבה לתלמידי לספר כאן?" הישיבה "ולתלמידי

לאוסטרליה!"...

67

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

כמו בדיוק שיעשה הרבי, וענה במוריסטאון? הנמצא לבנו כך על לספר יכול אם העכט, הרב שאל שוב שביכולתו הרבי לו כך אמר אחר כאן. שיהיו רוצה( )אם להם שיאמר כלומר, מוסדותיו, שאר שעושה עם

לספר על כך לאחיו שיחיו. "כ"ק מו"ח אדמו"ר", המשיך הרבי, "סיפר פעם שיש שלוש סוגים ב"בעל סוד": )א( הוא מספר מיד )לאחרי פיתוי קל(, )ב( מבחינים עליו שיש לו סוד אבל הוא לא מגלה את הסוד, )ג( שבכלל לא מבחינים עליו שיש לושיקנה הרבי שאת המצרכים ביקש ממנו כן כמו בזה". הנכונה הדרך את לך "בוודאי תבחר וסיים: סוד". להתוועדות יכניס לבית הכנסת כך שאיש לא יכיר בכך. הרבי שליט"א אף רצה לתת לו כסף עבור ההוצאות,

אך הרב העכט לא לקח באומרו שיש לו. וכך, רק בשעה שלוש ורבע, לפני תפילת מנחה, התפרסם שאחרי התפילה תתקיים התוועדות עם נטילת ידיים לסעודה. אחר תפילת מנחה נכנס הרבי לביהכנ"ס הגדול וישב להתוועד. בראש דבריו אמר כי )בהתאם למה שדובר בהתוועדות הקודמת(, רצונו שכולם יטלו ידיהם לסעודה, ולכל אלו שאכן יעשו כן תבוא עליהם ברכה

– "כוס של ברכה", וימשיכו את ה"ברכה" הזאת גם לאלו ש)מאיזו סיבה( לא יטלו ידיהם לסעודה. הרבי נטל את ידיו הק' לסעודה. כשראה את שתי החלות הגדולות – "לחם משנה" - שהכינו, חייך... ]למחרתיביא שתי חלות כדי שלא יחשבו שגם בחול צריך "לחם משנה"[. אחר אמר להרב העכט, כי בפעם הבא לא וואשען - זאלן גיין זיך וואס רעכענען זיך געוואשען און די וואס האבן טעימת "המוציא" מהחלות, אמר: "די ידיים שיקחו מהחלה הזאת[. וכאשר כולם עלו נעמען פון די חלה". ]אלו שנטלו ידיים ואלו המתכננים ליטול בבת אחת "לחטוף" מהחלות הוסיף הרבי: "לאו דווקא בבת אחת". ונתן לנוכחים את החלה השלימה ומחצית

מהחלה השניה. והוסיף עוד: "שיקחו רק חתיכה". ההתוועדות ארכה כשעה ועשרים דקות לערך. הרבי השמיע 'מאמר', ד"ה "נר חנוכה מצוותה משתשקע כו'". באחת השיחות ביאר את הקשר המיוחד שבין "זאת חנוכה" לשמיני עצרת, ששניהם הם ביום השמיני והאחרון של החג. בסיום ההתוועדות הכין הרבי את עצמו לברכת המזון, וקודם לכן טבל עוד הפעם את חתיכת החלהאת בו שחתם הניגון גם כרגיל. "ברשות" הקדים ולא "נברך" בתיבת תיכף התחיל הזימון בנוסח במלח.

הברכות היה שונה במקצת. אחרי ברכת המזון החלה חלוקת "כוס של ברכה" ממקום מושבו של הרבי בעת ההתועדות - כאשר עבר הרב]שיהיה לתושיה". כפליים זיין זאך הרבי שליט"א: לו ענה - את הבקשה ואמר, שמילא יהודה העכט יעקב כפליים לתושיה[ אחרי החלוקה, אמר: "כיוון שזה כבר "משתשקע החמה" של "זאת חנוכה" - שיתחילו דווקאביאת עד - ומופלגה ובהצלחה רבה דמהדרין מן המהדרין, ותורה אור", באופן ב"נר מצווה עכשיו להוסיף

משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, וגם לאחר מכן".

68

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

מוקדש ע"י

הרוצה בעילום שמו

* * *

לע"נ

השלוחים בבומביי

69

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

הרב גבריאל נח ע"ה בן לבל"ח נחמן שי'

וזוגתו רבקה ע"ה בת לבל"ח שמעון שי'

שנהרגו על קידוש ה' הי"ד

בר"ח כסלו ה'תשס"ט

והקיצו ורננו שוכני עפר והם בתוכם

בביאת גואל צדק תיכף ומיד ממש.

ת.נ.צ.ב.ה.

לזכות

רפואה שלימה

להרב לוי יצחק בן צירל שי'

בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו

תיכף ומיד ממש.

* * *

70

ר"ח כסלו ה'תשע"א שנת 'ביאת משיח'

לזכות

שלום מרדכי הלוי בן רבקה שי'

לחירות אמיתית

וישועה קרובה

תיכף ומיד ממש.

לזכות

כ"ק אדמו"ר מלך המשיח

* * *

יה"ר שיראה הרבה נחת משלוחיו בכלל ומבניו

קוממיות ויוליכנו ויגאלנו בפרט התמימים

71

הערות התמימים ואנ"ש- מתיבתא דסידני

בגאולה מפיו "תורה חדשה" וישמיענו לארצנו

האמיתית והשלימה

תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

72