1

אנוס על פי הדיבור

Source 1: Shemot Ch. 13

בעת ז מצות, יאכל, את, שים; ולא יראה לך חמץ, -הימ

גבלך.-בכל--יראה לך שאר-ולא

7 Unleavened bread shall be eaten throughout the seven days; and there shall no leavened bread be seen with thee, neither shall there be leaven seen with thee, in all thy borders.

הוא ח יום ה דת לבנך, ב והגה בעבור זה, עשה יהו לאמר:

ם. צרי מ י, מ י, בצאת ל

8 And thou shalt tell thy son in that day, saying: It is because of that which the LORD did for me when I came forth out of Egypt.

Source 2a): Haggadah - ‘Avadim Hayinu’

שם ביד יאנו יי אלהינו מ ם, ויוצ צרי ינו לפרעה במ ים הי לו עבד זרוע נטויה. וא חזקה ובם, הרי אנו ובנינו ובני בנינו צרי מ יא הקדוש ברוך הוא את אבותינו מ לא הוצ

ים, כלנו ז ים, כלנו נבונ ילו כלנו חכמ ם. ואפ צרי ינו לפרעה במ ים הי ים, כלנו משעבד קנם. צרי יאת מ יצ צוה עלינו לספר ב ים את התורה, מ ת יודע פר ביציא ה לס רב מ ל ה וכ

ח ב ה מש ים הרי ז .מצר

We were slaves to Pharaoh in the land of Egypt. And the Eternal our God took us out from

there with a strong hand and an outstretched arm. And if the Holy One of Blessing had not

taken our ancestors from Egypt, we and our children and our children's children would all

be enslaved to Pharaoh in Egypt. And even if we were all sages, all wise, all experienced, all

knowledgeable about the Torah, we are commanded to tell the story of the exodus from

Egypt. And anyone who expounds upon the story of the exodus from Egypt deserves

praise.

….Revisiting Rabban Gamliel

ים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, יאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דבר רבן גמל .ואלו הן: פסח, מצה, ומרור

2 Rabban Gamliel was accustomed to say, Anyone who has not said these three

things on Pesach has not fulfilled his obligation, and these are them: the Pesach

sacrifice, matsa and marror.

2b) Tiferet Yisrael

:אלו בריםפירוש של ג' ד. ר"ל שלא אמר לב( שלשה דברים אלו בפסח

:ולא קיים מצוה מהמובחרר"ל לא יצא ידי חובת הגדה, לג( לא יצא ידי חובתו.

Such a Maggid is not the mitzvah bshleimuta, it is an incomplete mitzvah.

2c) Tosafot Yom Tov

סח הוא.דכתיב )שמות יב( ואמרתם זבח פ - כל שלא אמר שלשה דברים אלו כו'

Rabban Gamliel refers to the actual eating of the Korban Pesach during the time of the Beit

Hamikdash. He invokes the Pasuk in Shemot, Vaamartem Zevach Pesach- and you shall say it

is a pascal offering, and highlights the phrase, and you shall say. This suggests that even

the actual fulfillment of the original Mitzvah of eating the Korban Pesach includes an

aspect of speech, one that is essential to the mitzvah.

….. Continuing in the Haggadah – Intro to the first half of Hallel

ים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס יכך אנחנו חיב לפי שעשה לאבותינו ולנו את ים האלו: -כל-למ ס בדות ל הנ נו מע חרות מיגון הוציא

ה יו שיר נ ר לפ ה. ונאמ ל דול, ומשעבוד לגא ה לאור ג ל ליום טוב, ומאפל ה, ומאב לשמח

ללויה ה: ה ש .חד

Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, bless, raise high, and

acclaim He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out

from slavery to freedom, from sorrow to joy, from mourning to [celebration of] a

festival, from darkness to great light, and from servitude to redemption. And let us say

a new song before Him, Halleluyah!

What do you notice about the wording of the ךלפיכ ?

3בינו. עקב א עשות לי מי ל אר ן ה ב ה בקש ל ד מ א שפרעה לא גזר אל צא ולמ

י, וירד י אבד אב קש לעקור את הכל, שנאמר: ארמ ים ולבן ב על הזכרי שם לגוי גדול, עצום ורב מתי מעט, ויה צרימה ויגר שם ב .מ

Go out and learn what what Lavan the Aramean sought to do to Ya'akov, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males but Lavan sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deuteronomy 26:5), "An Aramean was destroying my father and he went down to Egypt, and he resided there with a small number and he became there a nation, great, powerful and numerous."

ה ימ ד מצר יר בור -ו י הד .אנוס על פ

“And he went down to Egypt" - helpless on account of the word [in which God told Avraham that his descendants would have to go into exile]

This is coming from Pesikta Zutarta

לאברהם אבינו ]דף מו עמוד א[ )בראשית טו( וירד מצרימה. אנוס על כרחו ע"פ הדבור שנאמר יהיה זרעך בארץ כי גר

Source 3: Devarim Ch. 26 – The Origin of ארמי אובד אבי

ידך; ד ולקח הכהן הטנא, מיחו נ זבח יהוה --וה פני, מ ל

אלהיך.

4 And the priest shall take the basket out of thy

hand, and set it down before the altar of the

LORD thy God.

פני יהוה ה ית ואמרת ל וענמ אלהיך, ביאר , וירד י אבד א

מתי צרימה, ויגר שם ב מי שם, לגוי גדול -מעט; ויה עצום ורב.

5 And thou shalt speak and say before the

LORD thy God: 'A wandering Aramean was

my father, and he went down into Egypt, and

sojourned there, few in number; and he

became there a nation, great, mighty, and

populous.

ים, ו צר וירעו אתנו המתנו עלינו, עבדה ויענונו; וי

קשה.

6 And the Egyptians dealt ill with us, and

afflicted us, and laid upon us hard bondage.

4

Source 4: R. Shimshon Raphael Hirsch

וכמשפחה מחוסרת עתיד שיש לה זכויות - עתיד של עם הובטח לאבות בארץ כנעןומוסיף על כך ביאור -רק בארם הם ירדו למצרים: "ארמי אבד אבי וירד מצרימה"

ההגדה: "אנוס על פי הדיבור". לפי כל חישוב אנושי הרי ירידת משפחת יעקב להם. למרות הזוהר למצרים הרחיקה אותם עוד יותר מהגשמת העתיד המובטח

הרגעי שהם הלכו לקראתו היתה זו "ירידה" של ממש. משום כך היה צורך בקריאת תירא מרדה מצרימה" )בראשית מו, ג(. וכשנפטר יוסף בזוהר מעמדו -עידוד: "אל

הוא היה משוכנע שיהיה צורך ב"פקידה" מיוחדת שתוציא אותם משם ותעלה אותם יה סמוך ובטוח שפקידה זו בוא תבוא )ראה אל הארץ המובטחת, אלא שלבו ה

בראשית נ, כד(. אולם בית יעקב ירד "אובד" למראית עין, "אנוס" בכורח הנסיבות ו"על פי הדיבור" האלוהי

The future of the nation was promised to the Avot in the Land of Canaan. And

like a family that is lacking a future that has rights only in Aram, they descended

to Mizraim, “'A wandering Aramean was my father, and he went down into

Egypt” And the Haggadah adds: helpless on account of the word [in which God

told Avraham that his descendants would have to go into exile]. According to

any human calculation, the descent of Ya’akov to Mizraim distanced them even

more from having their promised future materialize……That’s why there was a

need for words of encouragement, “Do not fear going down to Mizraim…”And

when Yosef died (a man of stature) he was convinced that there was going to

be a need for special attention that would take them out of there to the

Promised Land, but he was certain and trusted that such “attention” would

surely come. But the house of Ya’akov descended “lost”, helpless given the

circumstances and “based on the word” of Hashem..

Source 5: Bereishit 31:46

קח יעקב, א מה בן; ויימה, מצבה. ויר

45 And Jacob took a stone, and set it up for a pillar.

5קטו מו ויאמר יעקב לאחיו ל

ים ויעשו קחו אבנ ים, וי -אבנ הגל.-גל; ויאכלו שם, על

46 And Jacob said unto his brethren: 'Gather stones'; and they took stones, and made a heap. And they did eat there by the heap.

א מז יקר ר -ו ן, יג ב לו לא הדות א לו ; ש ר ויעקב, ק

לעד. ג

47 And Laban called it Jegar-sahadutha; but Jacob called it Galeed.

Source 6: Bereishit 37:25

לחם, -וישבו, לאכל כהיראו, והנה ם ו ישאו עיניה ו

ה א ת ישמעאלים ב ארחד ים, מגלע ; וגמליהם נשא

י ולט ים, --נכאת וצר הולכצרי יד מ מה.להור

25 And they sat down to eat bread; and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a caravan of Ishmaelites came from Gilead, with their camels bearing spicery and balm and ladanum, going to carry it down to Egypt.

Source 7 : Devarim:26:4

פני ה ית ואמרת ל וענמ יהוה אלהיך, י אבד אר

ה ימ ד מצר יר בי, ו , ויגר אי מתי מעט; ויה שם, -שם ב לגוי גדול עצום ורב.

5 And thou shalt speak and say before the LORD thy God: 'A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous.

Source 8: Chanukat HaTorah – Ki Tavo

רכז( בפסוק ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו'. יש לפרש ע"פ מה דאיתא בספר גליא יעקב אבינו לשון תרגום בתורה. לבן קראו יגר שהדותא. ל בשביל שהביארזיא וז"

ויש ויעקב קראו גלעד בשביל כך באו ישראל בגלות מצרימה דוקא וכו' עיין שם.לומר דזה שאמר הכתוב בפרשת וישב וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים

יא באה מגלעד וגו' להוריד מצרימה. ר"ל שראו שבאו מגלע"ד הואיל שיעקב הב. וזה שאמר הכתוב גלע"ד לשון תרגום בתורה ולכך הוכרח יוסף להוריד מצרימה

ארמי דייקא אובד אבי וירד מצרימה ר"ל בשביל שהביא אבי לשון ארמי בתורה זאת גרם שלכך הוכרח לירד מצרימה.

6מלמד שהיה אנוס על פי הדיבור ויש לפרש ג"כ דזה שאמר בעל הגדה וירד מצרימה

יל שדיבר יעקב אבינו לשון ארמי עם לבן לכך היה אנוס לירד ר"ל בשבדייקא למצרים:

Source 9: Zohar Parashat Va’era

פרעה כתיב הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעניוהא , מאי ואני ערל שפתיםואני ערל שפתים

כי כבד פה 'בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי וגוהוה אותיב ליה מי וכבד לשון אנכי, וקודשא בריך הוא

ואנכי אהיה עם פיך, ס"ד שם פה לאדם וגו', והוא אמראמר ואני ערל שפתים אי הכי אן דלא הוה כן והשתא

דאבטח ליה קודשא בריך הוא בקדמיתא, הוא מלה רזא איהו, משה קלא, ודבור דאיהו מלה דיליה אלא

ובגין דא איהו אטים לפרשא מלין הוה בגלותא והוהדילי איהי אמר ואיך ישמעני פרעה בעוד דמלה

אנא קלא מלה האבגלותא דיליה דהא לית לי מלה, קודשא בריך הוא גרע דאיהי בגלותא ועל דא שתף

דדבור הוה בגלותא קלא , ת"ח כל זמנאלאהרן בהדיההוה אטים בלא קול כד אתא משה אסתלק מניה ומלה

ומשה הוה קול בלא מלה בגין דהוה בגלותא ,אתא קולבלא וכל זמנא דדבור הוה בגלותא משה אזיל קלא

ואתיהיבת והכי אזיל עד דקריבו לטורא דסינידבור בדבור וכדין מלה אורייתא ובההוא זמנא אתחבר קלא

)שמות כ( וידבר אלהים מליל הדא הוא דכתיב ה"דוכדין משה אשתכח שלים ,את כל הדברים האלה

קול ודבור כחדא בשלימו ועל דא במלה כדקא יאותזוהר כרך ב )שמות( דמלה גרע מניה משה אתרעים

פרשת וארא

[And Moses spoke before the Lord, saying:] "Behold, the children of Israel have not harkened unto me, how then shall Pharaoh hear me, who am of uncircumcised lips?" How did Moses dare say this? Had not the Holy One already promised him, when he said that he was not eloquent, that He "will be with his mouth" (Exodus 4, 1O-12)? Or did the Holy One not keep His promise? However, there is here an inner meaning. Moses was then in the grade of "voice," and the grade of "speech" was then in exile. Hence he said, "How shall Pharaoh hear me, seeing that my 'speech' is in bondage to him, I being only 'voice,' and lacking “speech.'" Therefore God joined with him Aaron, who was "speech" without "voice." When Moses came, the voice appeared, but it was "a voice without speech." This lasted until Israel approached Mount Sinai to receive the Torah. Then the voice was united with the speech, and the word was spoken, as it says, "and the Lord spoke all these words" (Exodus 20, 1). Then Moses was in full possession of the word, voice and word being united. That was the cause of Moses' complaint (v. 23), that he lacked the word save at the time when it broke

forth in complaint and God spoke to Moses."

Source 10:

REDEMPTION, PRAYER, TALMUD TORAH Rav Y.B. Soloveitchik Redemption is a fundamental category in Judaic historicaÌ thinking and experiencing. Our history was initiated by a Divine act of redemption and, we are confident, will reach its finale in a Divine act of ultimate redemption. What is redemption? Redemption involves a movement by an individual or a community from the periphery of history to its center.; or, to employ a term from physics, redemption is a centripetal movement. To be on the periphery means to be a

7 non-history-making entity, while movement toward the center renders the

same entity history-making and history-conscious. Naturally the question arises: What is meant by a history-making people or community? A history-making people is one that leads a speaking, story-telling, communing free existence, while a non-history-making, nonhistory-involved group leads a non-communing and therefore a silent, unfree existence. Like redemption, prayer too is a basic experiential category in Judaism. We have appeared, within the historical arena, as a prayerful nation. Abraham, Isaac, Jacob, Moses, David and Solomon all prayed. Through prayer they achieved the covenant with God, and through prayer, we expect eventually to realize that covenant. The Halacha has viewed prayer and redemption as two inseparable ideas. The Halacha requires that the Silent Prayer be preceded, without a break, by the benediction of .which proclaims God as the Redeemer of Israel ,גאל ישראל Redemption, we have stated, is identical with communing, or with the revelation of the word, i.e. the emergence of speech. When a people leaves a mute world and enters a world of sound, speech and song, it becomes a redeemed people~ a free people. In other words, a mute life is identical with bondage; a speech endowed life is a free life. The slave lives in silence, if such a meaningless existence may be called life [The use of the terms speech and word should not be understood in the colloquial physical sense, but in the metaphysical, phenomenological sense. When I say the slave is speechless, I mean to convey the idea that he is deprived of the meaningfulness of speech.]. He has no message to deliver. In contrast with the slave, the free man bears a message, has a good deal to tell, and is eager to convey his life story to anyone who cares to listen. No wonder the Torah has, four times, emphasized the duty of the father - a liberated slave - to tell his children, born into freedom, the story of his liberation. Free man who is eager to tell his story, is always surrounded by an audience willing to listen to his story. The slave has neither a story nor a curious audience. Moreover, he is not merely a speechless being, but a mute being, devoid not only of the word, but of the meaningful sound as well. What is responsible for the dumbness of the slave? The lack of a basic experience, namely that of suffering or distress, which is perhaps the most central aspect of the human I-awareness. Suffering is not pain. Though colloquially the two words are used as synonyms, they signify two different experiences. Pain is a natural sensation, a physiological reaction of the organism to any kind of abnormality or tissue pathology. It is, as Aristotle already knew, a built-in mechanical signal that warns man whenever his physical existence is menaced from within; it is an integral part of the body's security system. Pain, as instinctual reaction, is immediate and non-reflective. As

8 such, it is not restricted to humans: the beast is also exposed to and acquainted with

pain. Suffering or distress, in contradistinction to pain, is not a sensation but an experience, a spiritual reality known only to humans (the animal does not suffer). This spiritual reality is encountered by man whenever he stands to lose either his sense of existential security (as in the case of an incurable disease) or his existential dignity (as in the case of public humiliation). Whenever a merciless reality clashes with the human existential awareness, man suffers and finds himself in distress. The animal is exposed to pain; so is the slave. When the slave meets with pain he reacts like the animal, uttering a sharp, shrill sound. However, the howl of the beast, like the shriek of the slave, lasts a moment in the darkness and hush of the night. In a split second all is silent again. There is no aftermath to the pain-sensation of the animal or the slave; there follows no complaint, no request, no protest, no question of why and what. The slave does not know suffering, lacking, as he does, the very existential need awareness which generates suffering. He is never in distress because he has no human needs. The needs of a slave are, like his shriek, not human: the etiology of his needs is exclusively biologicaL. The absence of suffering mitigates the sharpness of pain. Former inmates of concentration camps have told me that they had, with the passage of time, become inured to any pain or torture, as if they had been totally anesthetized. They were dumb beings. They not only stopped speaking, but ceased to emit coherent sounds, as well.

Source 11: Shemot Ch. 2

ים ההם, כג ים הרב י בימ ויהם, ויאנחו צרי וימת מלך מ

ן-בני שראל מ העבדה, -יזעקו לוי ם א ת וע ל ש ע ת -; ו

אלהים, מן ה.-ה עבד ה

23 And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage.

ים, את כד שמע אלה -ויים את נאקתם; זכר אלה -וי

יתו, את -אברהם את-ברצחק ואת יעקב.-י

24 And God heard their groaning, and God remembered His covenant with Abraham, with Isaac, and with Jacob.

ים, את כה בני -וירא אלהים. שראל; וידע, אלה }ס{ י

25 And God saw the children of Israel, and God took cognizance of them. {S}

9

Source 12: Tosafot Rosh Hashanah 27a

העולם ובשל עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיניחיים ואיכא למימר דבתשרי יםאומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלה פסח יסד כר' יהושע

.תוספות מסכת ראש השנה דף כז במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן עלה

And that which Rabbi Eliezer Hakalir established the prayer for rain on Shmini Atzeret in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer who says that in Tishrei the world was created, and on Pesach in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, Rabbeinu Tam says that these and these are the words of the living G-d, and it is possible to say that in Tishrei it arose in the mind to create the world but it was not created until Nissan.

Source 13: Rav Shneur Zalman of Liady – Tanya Yichud V’Emuna 1

It is written: “Forever, O G-d, Your word stands firm in the heavens.” The Baal Shem Tov, of blessed memory, has explained that “Your word” which you uttered, “Let there be a firmament in the midst of the waters...,” these words and letters stand firmly forever within the firmament of heaven and are forever clothed within all the heavens to give them life as it is written, “And the word of our L-rd shall stand firm forever,” “And His words live and stand firm forever....” For if the creative letters were to depart even for an instant, G-d forbid, and return to their source, all the heavens would become naught and absolute nothingness, and it would be as though they had never existed at all, exactly as before the utterance, “Let there be a firmament.”And so it is with all created things, in all the upper and lower worlds, and even this physical earth and the realm of the completely inanimate. If the letters of the Ten Utterances by which the earth was created during the Six Days of Creation were to depart from it but for an instant, G-d forbid,it would revert to naught and absolute nothingness, exactly as before the Six Days of Creation.

בשמים ופי' הנה כתיב לעולם ה' דברך נצבשאמרת יהי רקיע בתוך הבעש"ט ז"ל כי דברך

ועומדות תיבות ואותיות אלו הן נצבות 'המים וגוומלובשות בתוך כל לעולם בתוך רקיע השמים

להחיותם כדכתיב ודבר אלהינו הרקיעים לעולםכי 'כולעולם ודבריו חיים וקיימים לעד יקוםח"ו וחוזרות היו האותיות מסתלקות כרגעאילו

אין ואפס ממש והיו כלא למקורן היו כל השמיםוכן ממש וכמו קודם מאמר יהי רקיע כו' היו כלל

עליונים ותחתונים בכל הברואים שבכל העולמותממש אילו הגשמית ובחי' דומם ואפי' ארץ הלזו

מעשרה מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות היוהארץ בששת ימי הן נבראתמאמרות שב

חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני בראשית היתה ששת ימי בראשית ממש

10

Rabbi Dr. Haniel Farber ח", היינו חג החינוך. חובת ההגדה של פסח היא חובה -חג הפסח הוא חג ה ה ש "פ

המיוחדת לליל הסדר; לא מצאנו חובה זאת בליל שבועות או בליל סוכות, על אף שגם חגים אלו נקבעו כ"זכר ליציאת מצרים". גם בלילי שבתות אין חיוב לספר בנושא

ע"פ ששני נושאים אלה נזכרים בקידוש: בריאת העולם ולא בעניין יציאת מצרים, א .""זיכרון למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים

Rav Reuven Brand

We know from the Talmud that Hashem created the world with asarah maamarot, ten utterances. The Bal Shem Tov, according to the Tanya, expands this notion, teaching that the concept of Hashem’s words (so to speak) as vehicles of creation continues to this moment, and that everything exists as some, albeit distant, derivative of the spoken word of Hashem. Speech is what transforms the world of the spiritual and the ethereal into the physical reality, the world in which we exist. According to Tosafot, Nissan is the month of creation in actuality. We now understand this to mean that Nissan is the time when Hashem showered those first utterances into emptiness, and each year we celebrate and commemorate that initial creation and the fact that Hashem recreates us continually. Hence, on the eve of Pesach, the celebration of this creation by Hashem’s word, we create our own worlds, worlds filled with spirituality and light, by our spoken word. Pesach, the contraction of Peh Sach, the speaking mouth, reminds us of the power of words. They are vehicles of redemption, from servitude to emancipation, but on a more basic level, they are vehicles of creation. They enable us each year to tap into the spiritual energy of Nissan and recreate ourselves both on a national and individual level.