The Field Orly Hummel

Orly Hummel אורלי הומל

The Field

Orly Hummel / The Field text: Meital Raz photography: Shira Tabachnik, Giora Pinhasi catalogue design: Meital Raz, Emily Vedder special thanks: Friederike Schir, Milchhof e.V, Rawhe Bashete, Shimri Gal, David Seltzer, Sandra Anusiewicz Baer, Avi Pines and Daniel Baharier

In our chaotic and complex world, it seems as though human vision is unable to encompass the wealth of images that floods the eye, and thus, absorbs only fragments of reality. No wonder that contemporary artists present in their works a fragmented and partial visual world. Orly Hummel's

oeuvre exists in these chaotic areas of creation. Her sculptural works are an act of disassembly and assembly, disruption and interruption. She uses refined and fragile materials such as plaster, but treats them with aggressiveness, allowing them to crack and break. She builds meticulous constructions, but at the end of the process, she purposely sabotages them and reshapes them. She sculptures fragments of severed body parts that cry out for dissemblance, deficiency, and absence. By these means, Hummel seeks to create a space of frozen memory, or remnants of human presence. In her jargon, concepts like nostalgia, memory, and childhood are shaped in a form of a disturbing visual image, saturated with psychological contents such as death, anxiety, catastrophe, and dread.

In her previous works, the human body, or rather its absence, constituted the central axis by which she formulated her visual language, a language that brings together diverse techniques and influences, which she absorbed over the years. Her monumental ambitions, that seem more substantial in her work of the past year, are a significant characteristic of the sculptural creation in Israel, where she was born and bred. Israeli existence, largely based on values of memory, bravery, and resurrection, has produced a remarkable tradition of monuments and memorial statuary, that carries contents that usually relate to the Jewish Holocaust and Israeli wars.

Revelation: From Order to ChaosOn the Art of Orly Hummel Meital Raz

is actually a calculated move that seeks to decipher the regularity of the mathematical structure. In mathematics, the change in the stems' layout that initiated the ”trampling” doesn't make a difference in the formation of the field, but only adds new parameters, while in the installation's physical space, this destructive act is perceived in sentimental terms, as an experience of loss or failure. In this work, the merging of the mathematical and the physical is a fertile ground for a spatial, materialistic, and sculptural investigation. Hummel demands that the viewer examine and explore the space, cooperate with the sculptural manipulation, and sense the claustrophobic and suffocating atmosphere that can be experienced in a real cornfield. Hummel chooses to work with a flexible polymeric material with a skin tone color, reminiscent of the human body, and thus, the absent human presence in this installation becomes an implied reality that gradually fades out. Unlike her early work, that sought to emphasize an emptied and disaster stricken space, in this installation, Hummel produces nothing more than a gentle disturbance, one that reveals itself only after the viewer has surrounded the work, as if asking not to expose itself, but waits to be discovered, like an archaeological finding.

The visitor in this exhibition enters into Hummel's fictional narrative. He stands inside the fabricated cornfield that almost meets the abstract, and he is required to continue visualizing the narrative. Hummel functions both as a story teller and its designer, producing an explicit Hitchcockian atmosphere by implanting chaos within the organized and well planned reality. Hitchcock was one of the cinema pioneers who used of the cornfield as a threatening space, and as a refuge and hiding place. In one of the well known scenes in the movie North by Northwest, Roger Thornhill is escaping a crop dusting plane by hiding behind dry corn stalks. By simple and minimalist means, Hitchcock turns the cornfield from a mythological symbol of fertility, growth, and sexuality, into an arena where death, destruction, and awe are lurking. Hummel seeks to preserve this mesmerizing cinematic effect, when she creates an opportunity for the viewer to experience the fictional theatrical space in real-time. Sculpturing the corn stalks, standing firm and erect, in a manner that almost contradicts the laws of gravity, seems only natural for Hummel, as she turns the agricultural crop into a kind of a memorial monument, an evidence of a dramatic event frozen in time.

Hummel's monuments undermine the essence of memorial sculpture, seeking to perpetuate an intimate experience of destruction and chaos. Her sculptures resist the outside; withdraw into themselves and into the space in which they are located, while the introverted surroundings become the inner world of the described situation.

Hummel's technical abilities and indefatigable penchant for materials are a second nature to her of her career as a set designer and set painter over the last ten years. This field not only laid the foundations for her engagement with ambitious installations, but also sharpened her comprehension of space – the design process of every new installation work always involves a constant examination of the visual space, in order to challenge, manipulate, and maximize it. A set decoration is a collection of objects that need to be assimilated into the narrative, and sometimes to the point of invisibility. And thus, elements of disclosure and concealment have become central traits in her works. Hummel is an "atmosphere artist", choosing images of daily gestures and actions, and empowering them by the effect of disruption and interruption. Moreover, she assigns an important role to the viewer of her work, similar to that of the theatre spectator, who is drawn into a fictional world perceived in real time with all his senses.

The Field installation is a distillation of Hummel's ongoing sculptural investigation. The visitor enters a nature-like space, produced by two hundred sculptured objects, simulating a dry corn field. The viewer's first encounter with the work brings about an encounter with a sculptural space with an organized pattern, well designed, and obsessively made. Only after he will surround the work, the act of disruption that Hummel adores with highest veneration, is manifested in one of the field's corners that was mutilated by apparently having been trampled over, and thus, the field's perfect geometrical structure has been destroyed and disrupted. The artificial situation sculptured by Hummel, is intended, first and foremost, to create a confrontation between the mathematical vocabulary and the sculptural physical space. Mathematically, the field is an algebraic structure, consisting of a group of actions fulfilling axioms that always have some kind of a regularity, explanation, or justification. The "trampling" effect that supposedly appears as an intuitive occurrence,

September. Clouds. The first day for wearing jackets.The corn is wandering in dark corridors,Near the well and the whisper of tombs.

I sit alone surrounded by dry corn,Near the second growth of the pigweeds,And hear the corn leaves scrape their feet on the wind.

Approaching Winter, Robert Blyמתווה לשדה, עיפרון על נייר שרטוט, 2011

An Outline for the Field, pencil on sketch paper, 2011

עולם הכאוטי והמורכב בו אנו חיים, נדמה כי הראייה האנושית איננה מסוגלת לקלוט בעוד את שפע הדימויים המציפים את העין, ולמעשה מציגה רק חלקים מקוטעים של המציאות. אין זה מפליא, כי אמנים עכשוויים רבים יוצרים בעבודותיהם עולם חזותי מפורק וחלקי. יצירתה של אורלי הומל מתקיימת באותן מחוזות כאוטיים של יצירה. עבודות הפיסול שלה הן מעשה של פירוק והרכבה, שיבוש והפרעה. היא עובדת עם חומרי גלם עדינים ושבירים כמו גבס, אך מטפלת בהם באגרסיביות, מאפשרת להם להיסדק ולהישבר, בונה קונסטרוקציות מושלמות ומוקפדות, אך בסוף התהליך מחבלת בהן ומעצבת אותן מחדש, מפסלת קצוות של איברי גוף קטועים, הזועקים שיברון, היעדר, חוסר. באמצעות פעולות אלו, מבקשת הומל ליצור מרחב של זיכרון מוקפא, או שאריות של נוכחות אנושית. בלקסיקון שלה, מושגים כגון נוסטלגיה, זיכרון וַיְלדּות מתעצבים לידי דימוי חזותי מטריד, אשר טעון ברבדים פסיכולוגיים, הנוגעים לתכנים של מוות, חרדה,

קטסטרופה ואימה.

בעבודותיה הקודמות, הגוף האנושי והיעדרו היוו את הציר המרכזי דרכו ניסחה הומל את שפתה החזותית, שפה המקבצת מגוון השפעות וטכניקות, שספגה במהלך השנים. שאיפותיה המונומנטליות, הניכרות בעבודותיה בעיקר בשנה האחרונה, הן סממן מובהק של העשייה הפיסולית בישראל. ההוויה הישראלית, אשר מושתתת במידה רבה על ערכים של זיכרון, גבורה ותקומה, הולידה מסורת ענפה של פיסול אנדרטאות ומונומנטים, אשר נושאים עימם תכנים הנוגעים לשואת העם היהודי ולמלחמות ישראל. הומל בדרכה שלה, יוצרת גרסאות עכשוויות לגלעדי הזיכרון, המאפיינים את יצירתם של פסלים ישראליים רבים. המונומנטים של הומל חותרים תחת מהותו של פיסול האנדרטאות, מבקשים להנציח חוויה אינטימית של חורבן וכאוס. פסליה מתנגדים לחוץ, הם מתכנסים בתוך עצמם ובתוך החללבו הם נמצאים, הופכים את הסביבה המסוגרת לעולמה הפנימי של הסיטואציה המתוארת

את יכולותיה הטכניות ואת סקרנותה החומרית הבלתי נלאית של הומל ניתן לזקוף לזכותו של עולם עיצוב התפאורות, בו היא פועלת מיזה כעשר שנים. תחום זה, לא רק הכשיר את הקרקע לתכנון מיצבים שאפתניים, אלא גם חידד עבורה את תפישת החלל- תהליך הפקה של כל עבודת מיצב חדשה, תמיד תהא כרוכה בבחינה מתמדת של המרחב החזותי, תוך שאיפה לאתגרו, לנצלו ולתפעלו לטובתה. סט התפאורה הוא מקבץ של אובייקטים, הדורשים להיטמע בנרטיב העלילתי, לעיתים, עד כדי בלתי נראות. וכך, אלמנטים של גילוי והסתרה הפכו לסממנים מרכזיים בעבודותיה. הומל היא "אמנית אווירה", היא בוחרת דימויים המתארים מחוות ופעולות יומיומיות ומעצימה אותם על ידי אפקט של שיבוש והפרעה. זאת ועוד, היא מייעדת לצופה תפקיד חשוב בעבודותיה, באופן דומה לזה של הצופה בתיאטרון, אשר נשאב אל תוך עולם בדיוני, אותו הוא קולט בכל חושיו בזמן אמת

ס ו א כ ל ר ד ס מ : ת ו ל ג ת הרז מיטל על יצירתה של אורלי הומל

המיצב שדה הוא זיקוק החקירה הפיסולית המתמשכת של הומל; המבקר בתערוכה נכנס אל חלל כמו- טבעי, המיוצר מכמאתיים אובייקטים מפוסלים, אשר מדמים שדה תירס יבש. המפגש הראשון של הצופה עם העבודה הוא מפגש עם חלל בעל תבנית מסודרת ומאורגנת, שתוכנן בקפידה ובעמלנות אובססיבית. רק לאחר שיקיף הצופה את המיצב, תתגלה פעולת השיבוש שכה אהובה על הומל- אחת מפינות השדה הושחתה על ידי מה שנראה כמו דריסה, וכך נהרסה והשתבשה המבניות הגיאומטרית המושלמת של השדה. הסיטואציה המלאכותית שמפסלת הומל, נועדה ראשית, לעמת בין עולם המונחים המתמטיים לבין המרחב הפיסולי הפיזי. מבחינה מתמטית, השדה הוא מבנה אלגברי, המורכב מקבוצת פעולות המקיימות אקסיומות, שלעולם תהיינה בעלות חוקיות, הסבר או צידוק. פעולת "הדריסה", שלכאורה נראית כמו מעשה אינטואיטיבי, איננה אלא מהלך מחושב שעומדת מאחוריו חוקיות, אותה הומל מבקשת לפצח. בעולם המתמטיקה, השינוי במבנה הגבעולים, שהולידה הדריסה, לא ישנה דבר במערך של השדה, אלא רק יוסיף לו פרמטרים חדשים, ואילו במרחב הפיזי של העבודה, הפעולה ההרסנית של הדריסה נתפשת במונחים רגשיים, כחוויה של אובדן או הפסד. המפגש בין המתמטי לממשי בעבודה זו הוא קרקע פורייה לחקירה מרחבית, חומרית ופיסולית- הומל דורשת מהצופה לבחון ולחקור את החלל, לשתף פעולה עם המניפולציה הפיסולית שיצרה,ולחוש את האווירה הקלסטרופובית והמחניקה, שמזמן אליו שדה התירס האמיתי

הומל בוחרת לעשות שימוש בחומר פולימרי בגוון עור בעל תכונות גמישות, המזכירות את הגוף האנושי, וכך, הופכת הנוכחות האנושית הנעדרת לממשות מרומזת, הולכת נעלמת. בניגוד לעבודותיה הקודמות, אשר ביקשו להנכיח מרחב מרוקן ומוכה אסון, במיצב זה, הומל מייצרת לא יותר מאשר הפרעה עדינה, כזו המתגלה לאחר שהצופה הקיף את העבודה,כאילו מבקשת שלא לחשוף את עצמה, אלא ממתינה להתגלות, כמו היתה ממצא ארכיאולוגי

המבקר בתערוכה נקלע לתוך עלילה בדיונית שטווה הומל, הוא עומד בתוך שדה התירס המדומה, הנושק כמעט למופשט, ונדרש להמשיך בדמיונו את העלילה. הומל מתפקדת גם כמספרת סיפורים וגם כמעצבת שלהם- היא מייצרת אווירה היצ'קוקית מובהקת, כאשר היא מחדירה כאוס לתוך מציאות מסודרת ומאורגנת. היצ'קוק היה מחלוצי הקולנוענים שעשו שימוש חזותי בשדה התירס כמרחב מאיים, כמקום מפלט ומסתור. באחת הסצנות האלמותיות בסרט מזימות בינלאומיות, נמלט רוג'ר ת'ורנהיל מאימתו של מטוס ריסוס הדולק אחריו, ומסתתר בינות גבעולי התירס היבשים. באמצעים פשוטים ומינימליסטיים, היצ'קוק הופך את שדה התירס מסמל מיתולוגי של פריון, צמיחה ומיניות, למרחב בו אורבים המוות, החידלון והאימה. הומל מבקשת לשמר את אותה אווירה קולנועית מהפנטת, כשהיא מייצרת עבור הצופה את האפשרות לחוות בזמן אמת את המרחב הבדיוני. פיסול גבעול התירס, שעומד זקוף ואיתן, באופן שכמעט סותר את חוקי המשיכה, נראה אך טבעי עבור הומל, שהופכת את הגידול החקלאי למעין אנדרטת הנצחה, עדות לאירוע דרמטי שקפא בזמן

Selected Solo Exhibitions: 2012 The Field, Pavillon am Milchhof, Berlin, Germany 2012 Underground Shelf, Haifa Museum, Haifa, Israel2010 Requiem: The Picnic, Gal-On Gallery, Tel-Aviv, Israel2010 mini solo exhbition, Hayek Contemporary Art Center, Jaffa, Israel

Selected Group Exhibitions:2012 Night Field Training, Tel Aviv Art Year, Jaffa2012 Fresh Paint 5, Israeli Art Fair, Commissioned work, Tel-Aviv 2012 Terra Nova, Art institute, Bat-Yam2012 Practice Makes Perfect, Tavi Art Gallery, Tel Aviv2011 How About You I'm Up and Down, 121 Gallery, Tel-Aviv2011 Mouth Open, Teeth Showing, Gal-On Gallery, Tel-Aviv 2011 Flesh and Bone, Alfred Gallery, Tel-Aviv2011 A Season In Heaven, Florentin 45 Gallery, Tel-Aviv 2011 Wind Stones, Daniel Gallery, Tel-Aviv2011 Fresh Paint 4, Israeli Art Fair, Jaffa2011 Stop Motion, Dan Gallery, Tel-Aviv 2010 The Studio, performance at the Meirhof Center, Tel- aviv Museum 2010 Fresh Paint 3, Israeli Art Fair, commissioned work , Jaffa2009 Parallel Worlds, Scala-Mata gallery, Venice2009 International Open Exhibition, Cork Street Gallery, London2009 Good Girls, Dead Girls, Engel Gallery, Tel-Aviv2009 Mani’s Ghost House, Mani House, Tel-Aviv2009 Fresh Paint 2, Israeli Art Fair, curator’s choice, Tel-Aviv2008 Black & White, Haomaniya Gallery, Tel-Aviv2008 Group Exhibition, Haomaniya Gallery, Tel-Aviv2007 In & Out, Julie. M. Gallery, Tel-Aviv2007 Violent Memories, Beit Yad-Labanim Gallery, Ramat- Hasharon Prizes 2010 London International Creative Competition

Orly Hummel B. 1975, Israel

תערוכות יחיד:The Field 2012, גלריה מילשהוף, ברלין, גרמניה

Underground Shelf 2012, מוזיאון חיפה, ישראל2010 רקוויאם: הפיקניק, גלריה גלאון, תל אביב

2010 מיני תערוכת יחיד, חייק לאמנות עכשווית, יפו

תערוכות קבוצתיות נבחרות:2012 א"ש לילה, שנת האמנות בתל אביב, יפו

2012 צבע טרי 5, עבודה מוזמנת, תל אביב2012 טרה נובה, המכון לאמנות, בת- ים

Practice Makes Perfect 2012, גלריה טבי, תל אביב2011 איך בגללך אני למעלה למטה, גלריה 121, תל אביב2011 פה פתוח, שיניים חשופות, גלריה גלאון, תל אביב

Flesh and Bone 2011, גלריה אלפרד, תל אביב2011 עונה בגן עדן, גלריה פלורנטין 45, תל אביב

2011 אבני רוח, גלריה דניאל, תל אביב2011 צבע טרי 4, יפו

Stop Motion 2011, גלריה דן, תל אביב2010 הסטודיו, מיצג במרכז מאירהוף, מוזיאון תל אביב

2010 צבע טרי 3, עבודה מוזמנת, יפו2009 עולמות מקבילים, גלריה סקאלה- מאטה , ונציה, איטליה

2009 תערוכה קבוצתית בינאלומית, גלריה קורק סטריט, לונדון, אנגליה2009 ילדות טובות, ילדות מתות, גלריה אנגל, תל אביב

2009 בית הרוחות של מאני, בית מאני, תל אביב2009 צבע טרי 2, חממת האמנים ובחירת האוצרת, תל אביב

2008 שחור & לבן, האומניה, תל אביב2008 תערוכה קבוצתית, האומניה, תל אביבIn & Out 2007, גלריה ג'ולי מ', תל אביב

2007 זיכרונות אלימים, גלריה לאמנות בית יד לבנים, רמת השרון

פרסים:2010 תחרות היצירה הבינלאומית של לונדון

אורלי הומלנ. 1975, ישראל

www.orlyhummel.com

אורלי הומל / השדה טקסט: מיטל רז

צילום: גיורא פנחסי, שירה טבצ'ניקעיצוב קטלוג: מיטל רז, אמילי ודר

תודות: פרדריקה שיר, גלריה מילשהוף, רוחי שועייב בשיתי, שימרי גל, דוד זלצר, , סנדרה אנושוויץ באר, אבי פינס ודניאל בהריר